סוטה י. "ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים".
וברש"י: נקם אחת משתי עיני. שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו ושכר האחרת לעולם הבא".
מבואר, ששמשון ראוי לקבל שכר על מה שפלשתים נקרו את עיניו. והתעוררתי, שהרי אמרו קודם לכן בדף ט: "ת''ר שמשון בעיניו מרד שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו איני והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל", הרי מבואר, שמה שפלשתים ניקרו את עיניו היה כעונש על שהלך אחר עיניו, וא"כ מה שכר מגיע לו על זה.
וחשבתי עפ"י הא דברכות ה. "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב''ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' וחפץ ה' בידו יצלח", והנה בפשטות ולפי סמיכות המאמרים שם, משמע שיסורין אלו מדובר על יסורין של אהבה, ורש"י שם פירש שהכוונה ביסורין של אהבה, ביסורין שלא באים על חטא.
אולם אין הדבר פשוט כ"כ, כפי שעוררו כבר שברש"י בע"ב משמע דיסורין של אהבה זה ג"כ בא על חטא לכפר עוונותיו של אדם, וכן ריהטת לשון הגמרא בשבת "אין יסורין בלא עוון", [ואולי כן משמע גם מההשוואה לאשם], וכפי זה, נשמע שהמדובר כאן על מי שחטא, והקב"ה מחמת שחפץ בו מייסרו בעולם הזה כדי לכפר על עוונתיו שלא יצטרך להתייסר בעוה"ב.
ועל זה מבואר, דאם קיבל היסורים מאהבה, מה שכרו וכו', היינו, דאף שהיסורין באו על החטא, מכל מקום עצם זה שקיבל אותם מאהבה, זהו ענין נוסף וכמצוה חדשה וזכות נפרדת, שעליה בדין שיטול השכר.
ואולי לזה התפלל שמשון, נהי נמי שהלכתי בתר עיני ועל זה נענשתי בניקור עיני, אבל היות וקיבלתי העונש באהבה, ראוי לי ליטול ע"ז שכר, ושכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו וכו'.
ויש להתבונן בכל זה, ואשמח לביאורים נוספים [שו"ר שהבן יהוידע דיבר בזה].
וברש"י: נקם אחת משתי עיני. שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו ושכר האחרת לעולם הבא".
מבואר, ששמשון ראוי לקבל שכר על מה שפלשתים נקרו את עיניו. והתעוררתי, שהרי אמרו קודם לכן בדף ט: "ת''ר שמשון בעיניו מרד שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו איני והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל", הרי מבואר, שמה שפלשתים ניקרו את עיניו היה כעונש על שהלך אחר עיניו, וא"כ מה שכר מגיע לו על זה.
וחשבתי עפ"י הא דברכות ה. "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב''ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' וחפץ ה' בידו יצלח", והנה בפשטות ולפי סמיכות המאמרים שם, משמע שיסורין אלו מדובר על יסורין של אהבה, ורש"י שם פירש שהכוונה ביסורין של אהבה, ביסורין שלא באים על חטא.
אולם אין הדבר פשוט כ"כ, כפי שעוררו כבר שברש"י בע"ב משמע דיסורין של אהבה זה ג"כ בא על חטא לכפר עוונותיו של אדם, וכן ריהטת לשון הגמרא בשבת "אין יסורין בלא עוון", [ואולי כן משמע גם מההשוואה לאשם], וכפי זה, נשמע שהמדובר כאן על מי שחטא, והקב"ה מחמת שחפץ בו מייסרו בעולם הזה כדי לכפר על עוונתיו שלא יצטרך להתייסר בעוה"ב.
ועל זה מבואר, דאם קיבל היסורים מאהבה, מה שכרו וכו', היינו, דאף שהיסורין באו על החטא, מכל מקום עצם זה שקיבל אותם מאהבה, זהו ענין נוסף וכמצוה חדשה וזכות נפרדת, שעליה בדין שיטול השכר.
ואולי לזה התפלל שמשון, נהי נמי שהלכתי בתר עיני ועל זה נענשתי בניקור עיני, אבל היות וקיבלתי העונש באהבה, ראוי לי ליטול ע"ז שכר, ושכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו וכו'.
ויש להתבונן בכל זה, ואשמח לביאורים נוספים [שו"ר שהבן יהוידע דיבר בזה].