ציטוטים
עד אחד נאמן באיסורין אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין וכו' אבל הכא דאיתחזק איסורא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים
"כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים"
ולפני שנכנס לסוגיא עצמה צריך ביאור מהיכן לומדים שעד אחד נאמן
והנה התוס' בגיטין דף ב כותב שעד אחד ילפי' מנדה והזה סוגיא בפני עצמה הך הרש"י שם מבאר דעד אחד הוי סברא שהרי סמכה התורה על כל אחד ואחד בישראל על הניקור הגיד וכו' וגם כאן צריך להבין את הדוגמאות שמביא הרש"י שהרי שם הוי בידו ובפשטות היכן שזה בידו לא הוי מכח עד אחד אלא מכח בידו
מ"מ משמע מרש"י שעד אחד אינו עדות אלא סמיכה דסמכינן עליה וכל זה נבאר בעז"ה בהמשך נרד לעומקא דסוגיא
הך כעת נדבר על המושג שנקרא עדים ונראה דשני עדים אינם עדים מכח מה דהוי שנים והתורה האמינה שני אנשים להעיד עדות כי אם כן אמאי תרי כמאה ונכון שעד כמה שזה חידוש הרי שהתורה לא חידשה יותר משנים הך משמע שהוי בעצם הדין דלמאה אנשים אין יותר כח משנים כלפי ההגדה ולא רק כלפי מה שפסקינן ע"פ והנה זה ברור ששני עדים אינן בירור גמור ע"פ המציאות דהיינו שיש לנו ידיעה היום ע"פ שכך הוא הנידון שהרי יש מושג של פלגינן נאמנות שגם הוא סוגיא ארוכה הך מ"מ יש אפשרות לקבל רק חצי מהעדות שלהם {ובזה חלוק פלגינן דיבורא מפלגינן נאמנות שבדיבורא לא שומעים חצי מההגדה שלהם משא"כ בפלגינן נאמנות אנו שומעים רק לא מקבלים ואין כאן המקום} הך מ"מ איך נבין שאנו הדיינים מאמינים לשני עדים ובמקרים מסיומים אנו נאמין רק לחצי מהדברים שהם אומרים
ועי' בר' שמעוןם שבא לבאר שאין באמת נאמנות לעדים אלא זה גזה"כ היא שעדים יוכלו להעמיד צד ברמה כזו של נאמנות מאה אחוז ועי' שם ואולי בפעם אחרת נבאר את זה מ"מ מה שצריך לומר על בסיס זה שאין כח לשנים כעדים אלא יש מושג של עדים בתורה זה כח של עדים שניתן לשנים ממילא כשמגיעים מאה איש אינם נאמנים מחמת שהם מאה אלא עד כמה שיש במאה שני אנשים ניתן שם הכח של העדות ולכך תרי כמאה דשניהם מגיעים מכח מה שיש שנים
והנה בעד אחד אולי נבאר גם כן שיש כח מסוים בעד אחד כמובן שהוא במקומות מסוימים {וצריך לבאר מנה ההבדל הך לא כאן} שכשמגיע האחד להגיד את ידיעתו במקרה פלוני ניתן לו כח של עד אחד וממילא גם לפי רש"י האמינה תורה הכוונה היא שיש לו כח של עד אחד ודו"ק
עד אחד נאמן באיסורין אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין וכו' אבל הכא דאיתחזק איסורא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים
"כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים"
ולפני שנכנס לסוגיא עצמה צריך ביאור מהיכן לומדים שעד אחד נאמן
והנה התוס' בגיטין דף ב כותב שעד אחד ילפי' מנדה והזה סוגיא בפני עצמה הך הרש"י שם מבאר דעד אחד הוי סברא שהרי סמכה התורה על כל אחד ואחד בישראל על הניקור הגיד וכו' וגם כאן צריך להבין את הדוגמאות שמביא הרש"י שהרי שם הוי בידו ובפשטות היכן שזה בידו לא הוי מכח עד אחד אלא מכח בידו
מ"מ משמע מרש"י שעד אחד אינו עדות אלא סמיכה דסמכינן עליה וכל זה נבאר בעז"ה בהמשך נרד לעומקא דסוגיא
הך כעת נדבר על המושג שנקרא עדים ונראה דשני עדים אינם עדים מכח מה דהוי שנים והתורה האמינה שני אנשים להעיד עדות כי אם כן אמאי תרי כמאה ונכון שעד כמה שזה חידוש הרי שהתורה לא חידשה יותר משנים הך משמע שהוי בעצם הדין דלמאה אנשים אין יותר כח משנים כלפי ההגדה ולא רק כלפי מה שפסקינן ע"פ והנה זה ברור ששני עדים אינן בירור גמור ע"פ המציאות דהיינו שיש לנו ידיעה היום ע"פ שכך הוא הנידון שהרי יש מושג של פלגינן נאמנות שגם הוא סוגיא ארוכה הך מ"מ יש אפשרות לקבל רק חצי מהעדות שלהם {ובזה חלוק פלגינן דיבורא מפלגינן נאמנות שבדיבורא לא שומעים חצי מההגדה שלהם משא"כ בפלגינן נאמנות אנו שומעים רק לא מקבלים ואין כאן המקום} הך מ"מ איך נבין שאנו הדיינים מאמינים לשני עדים ובמקרים מסיומים אנו נאמין רק לחצי מהדברים שהם אומרים
ועי' בר' שמעוןם שבא לבאר שאין באמת נאמנות לעדים אלא זה גזה"כ היא שעדים יוכלו להעמיד צד ברמה כזו של נאמנות מאה אחוז ועי' שם ואולי בפעם אחרת נבאר את זה מ"מ מה שצריך לומר על בסיס זה שאין כח לשנים כעדים אלא יש מושג של עדים בתורה זה כח של עדים שניתן לשנים ממילא כשמגיעים מאה איש אינם נאמנים מחמת שהם מאה אלא עד כמה שיש במאה שני אנשים ניתן שם הכח של העדות ולכך תרי כמאה דשניהם מגיעים מכח מה שיש שנים
והנה בעד אחד אולי נבאר גם כן שיש כח מסוים בעד אחד כמובן שהוא במקומות מסוימים {וצריך לבאר מנה ההבדל הך לא כאן} שכשמגיע האחד להגיד את ידיעתו במקרה פלוני ניתן לו כח של עד אחד וממילא גם לפי רש"י האמינה תורה הכוונה היא שיש לו כח של עד אחד ודו"ק