הערוך לנר מבאר שהתירוץ בב"ק "בדיבורא לא קמיירי" אומר שמשום כך אין חיוב לשלם ממיטב כיון שא"א ללמוד משאר האבות דמה להנך שכן ע"י מעשה, וכיון שכן הוא הדין פיגול שמתרצת הגמ' שם "בקדשים לא קמיירי" פטור דהרי גם דיבור הוא.
אמנם תירוץ זה קשה לי דאמאי לא תירצה הגמ' "בדיבורא לא קמיירי" מלכתחילה על פיגול? ובשלמא אם היינו אומרים שאין בזה נפקותא לדינא, היה אפשר לומר שיותר מרווח לומר שלא מיירי בקדשים (שהוא סוג נזק אחר מאחר והוא עקיף) מאשר שלא מיירי בדיבור, אבל אם יש בזה כזו נפקותא גדולה לדינא שאין משלם ממיטב היתה הגמ' צריכה לכתוב כן גם על פיגול*. וגם צ"ע שהגמ' סתמה ולא פירשה שבדיבורא לא משלם ממיטב.
ובשואל ומשיב (קמא ח"ג סי' נט) כתב פלפול נחמד, ותורף דבריו שהקנס לשלם ממיטב דווקא הוא בגלל שאנשים חושבים שאין איסור להזיק היזק שאינו ניכר, אבל בפיגול ומסירה שחייב לשלם אף על דיבור בעלמא הרי אנשים מבינים מזה שזה איסור חמור ולא יזיקו אף אם הקנס לא יהיה לשלם ממיטב אלא מבינונית בלבד, ולכן לא הוצרכו לקנוס לשלם ממיטב (אמנם הוא תירוץ מחודש מאד ולא מבואר כן בשום מקום).
*ולקושטא דמילתא י"ל דהטעם שהגמ' לא תירצה על פיגול "בדיבורא לא קמיירי" הוא משום שבעצם יש להחשיבו כמעשה כמו תמורה דבדיבוריה אתעביד מעשה כדאי' בתמורה ג,ב, והטעם שאינו נחשב מעשה הוא משום שלא פסל את הבהמה בדיבורו שהרי אסורה כבר משעת הקדש, אלא רק גרם שהזריקה לא תתיר (כמ"ש בשיטמ"ק ב"מ מג,ב וביתר ביאור בנובי"ת יו"ד קסח), ונמצא שאין החסרון כאן במה שהוא דיבור אלא בצורה שהפסול עובד, והתירוץ "בדיבורא לא קמיירי" מתאים רק לנזק שכל החסרון שלו הוא העובדה שנעשה בדיבור ולא במעשה.
ולפי הנ"ל אפשר לומר שכוונת התירוץ "בקדשים לא קמיירי" היינו שכל מחשבות דקדשים (פיגול ושל"ש) במהותם הינם גרמא, כיון שאין הנזק נעשה על ידו אלא רק שמבטל כח ההיתר של הזריקה.
