מעשה נורא ומופתי היה מספר ר' ישעיה (חשין זצ"ל). בימי המגפות הקשות ר"ל, שפרצו בירושלים בתקופת תלמידי הגר"א, היו נוהגים להוציא את המשפחות אל מחוץ לעיר ע"י מקום קבר שמואל הנביא, ושכנו שם באהלים של מחצלאות עד יעבור זעם, ורק את ילדי התשב"ר ומלמדיהם השאירו בתוך העיר, כי חששו למה שאמרו רז"ל "ויצא מבת ציון כל הדרה" אלו תנוקות של בית רבן, והחזיקו אותם בחצר סגורה לשמור מפני התדבקות המחלה, שבעיקרה באה מתוך השכנים הערבים, שלא ידעו את דרכי השמירה והבריאות. פעם אחת באו הורי הילדים לפני תלמידי הגר"א ר' הלל ור' מנדל והתחננו לפניהם להעביר גם את הילדים אל מחוץ לעיר. תלמידי הגר"א חששו מאד למלא בקשה זו, ויענו להורים הנבהלים לחכות עוד ימים אחדים. בלילה ההוא הלכו לכותל המערבי ויעשו שמה שאלת חלום מרבם הגר"א ז"ל ויקבלו תשובה: "חלילה להוציא את התשב"ר מהעיר, ובערב שבת בשעת הדלקת נרות שבת תפסק המגפה לגמרי". וכך נתקיים הדבר במלואו בסייעתא דשמיא.
הובא בספר דברי ישעיהו בהוספות בסוף חלק ב [מצורף קישור להיברובקס. (באוצר החכמה משום מה נשמט הדף הזה) https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41413&st=&pgnum=189].
הובא בספר דברי ישעיהו בהוספות בסוף חלק ב [מצורף קישור להיברובקס. (באוצר החכמה משום מה נשמט הדף הזה) https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41413&st=&pgnum=189].