אמירת בשכמל"ו בקול רם ביוה"כ

אוריאל

משתמש ותיק
א. כתוב בסימן תרי"ט, שביום הכיפורים אומרים בשכמל"ו בקול רם. וכתב המג"א, כי בכל השנה אומרים בלחש לפי שמשה לקח אמירה זו מן המלאכים, ולכן אומרים בלחש שלא ירגישו, אבל ביוה"כ שאנו דומין למלאכים אין איסור [אולי כי לא יקפידו על כך שאנו משתמשים בזה אחר שאנו דומין להם].

והנה לכאורה אין כאן סיבה לומר זאת דוקא בקול. אלא שכל השנה אומרים בחלש, וביו"כ מותר לומר בקול, אבל איני מבין טעם לומר בקול. ולפ"ז לא נכון מה שנהגו מקצת אנשים שאת אמירת שמע ישראל אומרים בלחש לפי טבעם, ובאמירת בשכמל"ו אומרים בקו"ר, כאילו יש ענין מיוחד לצעוק זאת, ולהנ"ל ז"א, וכפשנ"ת.

אא"כ נאמר, דכיון שאמרו במדרש שביום זה דומין ישראל למלאכי השרת בכמה דברים, שאין להן קפיצין, ואין בהם אכילה ושתיה, כו', ומבואר שזה זכות לישראל, אולי יש ענין באמת לומר זאת בקול כדי להדגיש ולהראות שאנו דומין ביום זה למלאכים.

ב. ממה ששמעתי גם מנהג הנשים שאומרות ביו"כ בשכמל"ו בקול רם. והנה כתב המג"א בסי' תריט, דהגם שכתוב שם ברמ"א שנוהגין לעמוד כל יוה"כ, מ"מ כיון שהטעם הוא להיות דומין למלאכין, א"כ זה לא שייך באשה ואין לה ענין לעמוד [והיינו מטעם שאין מלאכיות.. אלא רק מלאכים, וכמו שפירש המחצית השקל, הגם שלולי דבריו היה מקום לדון]. וכן כתב המג"א לענין טבילה בעיו"כ, שאם טעם הטבילה מצד התשובה, גם אשה צריכה לטבול, אבל אם היא מטעם להיות דומין למלאכי השרת, א"כ ל"ש זה באשה.

ולפ"ז יש לצדד לכאורה דאין לנשים לומר בשכמל"ו בקו"ר מאחר ואינן דומות למלאכי השרת, וצ"ב.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
והנה לכאורה אין כאן סיבה לומר זאת דוקא בקול. אלא שכל השנה אומרים בחלש, וביו"כ מותר לומר בקול, אבל איני מבין טעם לומר בקול. ולפ"ז לא נכון מה שנהגו מקצת אנשים שאת אמירת שמע ישראל אומרים בלחש לפי טבעם, ובאמירת בשכמל"ו אומרים בקו"ר, כאילו יש ענין מיוחד לצעוק זאת, ולהנ"ל ז"א, וכפשנ"ת.
כמו שיש הרבה דברים שמקפידים עליהם יותר משום נדירותם יותר ממצוות יותר חמורות שאינם כל כך חמור, והטעם משום חביבה מצוה בשעתה, ומצוה נדירה חביבה יותר, ה"נ כיון שפסוק שמע ישראל... אומרים בכל השנה בקול, ובשכמל"ו אומרים רק ביוה"כ בקול, לכן משמיעים קולם יותר, ופשוט הוא.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
כמו שיש הרבה דברים שמקפידים עליהם יותר משום נדירותם יותר ממצוות יותר חמורות שאינם כל כך חמור, והטעם משום חביבה מצוה בשעתה, ומצוה נדירה חביבה יותר, ה"נ כיון שפסוק שמע ישראל... אומרים בכל השנה בקול, ובשכמל"ו אומרים רק ביוה"כ בקול, לכן משמיעים קולם יותר, ופשוט הוא.
מאי דפשיטא ליה למר מיבעי לי לדידי. זה נכון שחביבה מצוה בשעתא, אבל כל זה דווקא בדבר שמצינו בו מצוה, כגון הבאת ביכורים או הבאת התינוק למילה וכיו"ב, אבל אמירת בשככמל"ו בקול רם מה מצוה יש בו?!
שוב התבוננתי שכתב הרא"ש בברכות שכשאדם אומר דבר בקול, מתעוררת כוונתו. ואולי בזה יש סרך מצוה.
 

קשישא

משתמש רגיל
כתבתי ע"ז באשכול על בשכמ"ל שעניין ברוך שם הוא איש"ר
ולכן מדין איש"ר חייבים לומר בקול רם אלא שכל השנה אסור כיון שאין אנו כמלאכים אבל ביו"כ שאנו כמלאכים חוזר הדין לומר בקול רם מדין איש"ר
עיי"ש מה שהוכיח כן הרב @גבריאל פולארד 
 

במבי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
א. כתוב בסימן תרי"ט, שביום הכיפורים אומרים בשכמל"ו בקול רם. וכתב המג"א, כי בכל השנה אומרים בלחש לפי שמשה לקח אמירה זו מן המלאכים, ולכן אומרים בלחש שלא ירגישו, אבל ביוה"כ שאנו דומין למלאכים אין איסור [אולי כי לא יקפידו על כך שאנו משתמשים בזה אחר שאנו דומין להם].

והנה לכאורה אין כאן סיבה לומר זאת דוקא בקול. אלא שכל השנה אומרים בחלש, וביו"כ מותר לומר בקול, אבל איני מבין טעם לומר בקול. ולפ"ז לא נכון מה שנהגו מקצת אנשים שאת אמירת שמע ישראל אומרים בלחש לפי טבעם, ובאמירת בשכמל"ו אומרים בקו"ר, כאילו יש ענין מיוחד לצעוק זאת, ולהנ"ל ז"א, וכפשנ"ת.

אא"כ נאמר, דכיון שאמרו במדרש שביום זה דומין ישראל למלאכי השרת בכמה דברים, שאין להן קפיצין, ואין בהם אכילה ושתיה, כו', ומבואר שזה זכות לישראל, אולי יש ענין באמת לומר זאת בקול כדי להדגיש ולהראות שאנו דומין ביום זה למלאכים.

ב. ממה ששמעתי גם מנהג הנשים שאומרות ביו"כ בשכמל"ו בקול רם. והנה כתב המג"א בסי' תריט, דהגם שכתוב שם ברמ"א שנוהגין לעמוד כל יוה"כ, מ"מ כיון שהטעם הוא להיות דומין למלאכין, א"כ זה לא שייך באשה ואין לה ענין לעמוד [והיינו מטעם שאין מלאכיות.. אלא רק מלאכים, וכמו שפירש המחצית השקל, הגם שלולי דבריו היה מקום לדון]. וכן כתב המג"א לענין טבילה בעיו"כ, שאם טעם הטבילה מצד התשובה, גם אשה צריכה לטבול, אבל אם היא מטעם להיות דומין למלאכי השרת, א"כ ל"ש זה באשה.

ולפ"ז יש לצדד לכאורה דאין לנשים לומר בשכמל"ו בקו"ר מאחר ואינן דומות למלאכי השרת, וצ"ב.

בוודאי שיש מלאכיות. 
 
 

מצפה למשיח

משתמש ותיק
במבי אמר:
בוודאי שיש מלאכיות.

לא טוב היות האדם לבדו כתוב
משמע שמלאך יכול להיות לבד ואין צריך עזר כנגדו מלאכית נקבה וגם אין הם פרים ורבים
 

במבי

משתמש ותיק
מצפה למשיח אמר:
במבי אמר:
בוודאי שיש מלאכיות.

לא טוב היות האדם לבדו כתוב
משמע שמלאך יכול להיות לבד ואין צריך עזר כנגדו מלאכית נקבה וגם אין הם פרים ורבים

בכל הבריאה יש זכר ונקיבה גם בבע"ח וגם בעצים ואין זה קשור לאיש ואשה
במבי אמר:
מובא בפרקי דר"א פרק יב' שהיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדים כנקיבות שנאמר מלאכת תופיך וגו' וגרסת ה"פר אחד" (ר' חיים פאלג'י) מרקדים בנקיבות ומביא לפי מה שהבאתי בקונטרסי זכירה לחיים ח"ב בזכרונות (דף קכז ע"ב) דיש במלאכים זכרים ונקיבות, אתי שפיר קרא דמביא  ולא בכף הדמיון, ועיין לרב המפרש בתנחומא סדר במדבר מ"ש בזה ודו"ק

והקשה לי החברותא שלי שלומד כל יום זוהר שכתוב בזוהר שמות שה' אומר למלאכים אית בינכם גזל או גניבה דכתיב לא תגנוב? אית ביניכם נשים דכתיב לא תנאף?
וא"כ מהם דברי ה"פר אחד"?

אך עבר זמן, ובאחד הפעמים שהחברותא איחר הצצתי קצת בזוהר שלו ומצאתי כתוב "וכי אמר אבא כל אנון מלאכין דבדרגא עילאה איקרון גוברין דוכרין ואנון דבדרגא תתאה מנהון אתקרון בית דאתתא נוקבא דמקבלא מן דכורא" 

וא"כ אין זה קשור לנשים כלל וכלל ! אלא משמע לכ' שיש מלאכים שהם יותר בבחינת זכרים שהם משפיעים ויש כאלה בדרגת נקיבות שהם בבחינת מקבלים.

והוא פלא !

וא"כ אין בין המלאכים נשים אך יש בהם נקיבות !

וכן שרה של מצריים הוא נקיבה
במבי אמר:
נראה שבכתר מופיעים שתי האלילות של מצריים

https://en.m.wikipedia.org/wiki/Two_Ladies


והיערות דבש מאריך מאד ואומר שהשר של מצרים הוא נקיבה
  
 .....ועוד עלינו לבאר במה ששינו וכתבו באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס וטעם רש"י דחוק כי הלא יקראו על כל פנים בתורה שהרגו אנשי שכם ומה נפקא מיניה אם כתב כאן איש או שור אבל תדע כי כבר החלונו לעיל להבין למה חרדו כל כך בהעתקת התורה לתלמי ממה שהיתה התורה כתובה בע' לשון אבל הענין להבין למה יוכבד שהשלימה מנין הע' נולדה במצרים דוקא ובכל יוצאי חלציו של יעקב לא היתה נקבה רק יוכבד ודינה באמת היתה גבר שנתחלף ביוסף כנודע (ברכות ס) אבל דע כי ע' נפש הן נגד שבעים שרים שבמרכבה שהן ע' לשון של ע' אומות ונגדם הן שבעים נפש לבית יעקב ודע כי יש מלאכים דוכרים ויש מלאכים נוקבים עלמות תופפות כנודע ועיין ברית מנוחה שהאריך בזה וכל ע' שרים כולם דוכרין חוץ משרו של מצרים שהוא נקבה ולכך כתיב ביה ערות הארץ ומצרים מלא זימה וגם מלא כשפים כי זהו הכל בנוקבא כנודע כי מכשפה לא תחיה דרוב כשפים בנוקבא (זוה"ק בראשית קכ"ו) וזהו שאמרו במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תקס"ה) לסוסתי ברכבי פרעה שנדמה לפרעה השר כסוס א' נקבה כי שר שלו היה נקבה כי כך ענין שר שלו שהוא נקבה וקב"ה נלחם בים בשר שלו ולכך ראה כמין סוס נקבה נלחם וזה לסוסתי ברכבי פרעה ונגד שר הלזה היו ביוצאי חלציו של יעקב במנין ע' ג"כ נקבה והיא יוכבד ולכן ממנה יצא משה שנתגדל בבית פרעה שהוא שני לשר כמש"ל כי המלך מרכבה לשר הוא הכניע למצרים ושר שלהם בן יוכבד שהיה מול שר שלהם ולכך לידתה במצרים להכניע שר שלהם לכך כל גזירת פרעה היה על הזכרים והבת תחיון כי שר שלהם מגן בעד נקבות ולכך אמרו ג"כ במכת בכורות שאפי' נקבות נלקו היות השר נקרא בשם בכור נלקה והוא עיקרו נקבה וזהו כוונת הגמרא (ברכות לב) מבלתי יכולת למה יאמרו שתשש כחו כנקבה והיינו כנ"ל שיאמרו כמו ששר מצרים היה חזק ונחלש כחו כן שר ישראל מתחלה היה חזק ולבסוף נחלש וזהו כנקבה כמו שרו של מצרים ולכך נתחבטו למאוד למסור התורה למצרים להיות נקבה סטרא דמסאבא למאוד ערות ארץ ואיך ימסרו התורה להם וכשנכנסו ישראל לארץ אז היו מוכנעים המצרים ולא היה להם תקומה כלל ובגוים לא יתחשב אבל אח"כ בעו"ה בחטא שלמה חזר שרם הנוקבא למקומו בלקחו סוסים ולבסוף בת פרעה משם כאשר הארכתי במקום אחר בזה ובטעם ישיבת הרמב"ם והאר"י ז"ל קדושי ישראל במצרים והכתוב הזהיר לא תוסיף לשוב מצרימה........


 
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
הנה גם אנכי כתבתי שיש לדון על דברי המחצה"ש, אך עכ"פ כן פירש הוא את דברי המג"א הנזכרים. אם לא נמצא פירוש אחר בדברי המג"א, א"כ יש לנו להסיק ש"נקיבות" שמובא בזהר הכוונה לבחינה מסויימת, וכמו שמצאנו כן גם על בני אדם זכרים שיש כאלו שהם בחינת 'נקיבה' או שהתעברה בהם נשמת נקיבה, וכיו"ב.
 
חלק עליון תַחתִית