חייב איניש לבסומי - האם וכמה צריך לשתות בזמנינו
- Thread starter אריק
- תאריך התחלה
האם? וודאי הלכה פסוקה, אמנם ידוע גם שיכול לצאת בשינה למג"א.
אבל אלו הדברים הידועים מה עוד נשאר לברר בעניין זה?
מה יש בזמנינו ששונה מזמנם? ובמגילה אמר 'בזמניהם' 'בכל שנה ושנה'.
וכאן מגיעה הנקודה שראוי אחת ולתמיד להוציאה מן הרגש אל השכל, יש לציבור בכללותו ותבדקו את זה, תחושה לא הכי טובה מ'פורים', נכון כולם 'אוהבי פורים' הם, אבל באיזה שהוא מקום אנו חושבים לעצמנו נו, באמת, זה העניין? להשתכר? להשתגע? להוציא את כל מה שיש בבטן או בלב? באיזה שהוא מקום אנו בטוחים שבבאמת של הדברים אין זה צריך להראות כך, פורים בבאמת כך אנו חושבים צריך להיות לפחות 6 שעות תורה, 3 שעות תפילה, שעה תהילים, דביקות והתעלות בריקודים מתוך הודיה לקב"ה על גודל הניסים ועל אשר שלטו היהודים בשונאיהם!!!
האומנם????
האם כך הם פני הדברים?? האם אמת יש בה בתחושה זו? או שהיא תחושה בלתי נכונה?
אשמח לשמוע דעתכם, רק אגלה לכם דעתי קודם לכן שאין דעתי כן והנני חושב שזה טעות חמורה, אבל אשמח לשמוע דעתכם.
אבל אלו הדברים הידועים מה עוד נשאר לברר בעניין זה?
מה יש בזמנינו ששונה מזמנם? ובמגילה אמר 'בזמניהם' 'בכל שנה ושנה'.
וכאן מגיעה הנקודה שראוי אחת ולתמיד להוציאה מן הרגש אל השכל, יש לציבור בכללותו ותבדקו את זה, תחושה לא הכי טובה מ'פורים', נכון כולם 'אוהבי פורים' הם, אבל באיזה שהוא מקום אנו חושבים לעצמנו נו, באמת, זה העניין? להשתכר? להשתגע? להוציא את כל מה שיש בבטן או בלב? באיזה שהוא מקום אנו בטוחים שבבאמת של הדברים אין זה צריך להראות כך, פורים בבאמת כך אנו חושבים צריך להיות לפחות 6 שעות תורה, 3 שעות תפילה, שעה תהילים, דביקות והתעלות בריקודים מתוך הודיה לקב"ה על גודל הניסים ועל אשר שלטו היהודים בשונאיהם!!!
האומנם????
האם כך הם פני הדברים?? האם אמת יש בה בתחושה זו? או שהיא תחושה בלתי נכונה?
אשמח לשמוע דעתכם, רק אגלה לכם דעתי קודם לכן שאין דעתי כן והנני חושב שזה טעות חמורה, אבל אשמח לשמוע דעתכם.
הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
בענין עד דלא ידע, והגבול הרצוי של השתכרות בפורים ראיתי דבר נפלא בגליון "מחשבה תורנית"
במג"א או"ח סי' תרצ"ה פירש מש"כ שם הרמ"א "שישתה יותר מלימודו", שיש אומרים שהכוונה עד שלא יידע לחשב שהגימטריא של 'ארור המן' ושל ברוך מרדכי' שווה, כי שניהם עולים תק"ב. וכך הובא במהרי"ל, הלכות פורים עיי"ש.
אם נחשב את הפער בין ארור -407 ל-ברוך-228 עולה המספר 179 כמנין "ונהפוך הוא" המוזכר בפסוק שם (פ"ט פסוק א) "ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם".
הוראה היא למבוסמים, אם היפכתם בין ארור המן לברוך מרדכי, בזה קיימתם את המצוה.
במג"א או"ח סי' תרצ"ה פירש מש"כ שם הרמ"א "שישתה יותר מלימודו", שיש אומרים שהכוונה עד שלא יידע לחשב שהגימטריא של 'ארור המן' ושל ברוך מרדכי' שווה, כי שניהם עולים תק"ב. וכך הובא במהרי"ל, הלכות פורים עיי"ש.
אם נחשב את הפער בין ארור -407 ל-ברוך-228 עולה המספר 179 כמנין "ונהפוך הוא" המוזכר בפסוק שם (פ"ט פסוק א) "ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם".
הוראה היא למבוסמים, אם היפכתם בין ארור המן לברוך מרדכי, בזה קיימתם את המצוה.
הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
ולמה זה צריך להראות כך..ובכלל מה ההבדל בין יהודי שיכור לגוי שיכור.
תראה בדברים הלקוחים מגליון מחשבה תורנית.
ויֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹקֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹקיהֶן: פ' כה א-ב. עם ישראל עומד אחר שקיבל את התורה וזכה לגילוי שכינה במעמד הר סיני, גדור מהחטא במשך ארבעים שנה, כמובא במדרש תנחומא פט"ז שאחד מד' דברים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים "שלא נפרצו בעריות" ולא סרחו בעבירה עד שבאו לשטים, ואם כך כיצד הצליחו בנות מואב להחטיאם בחטא ובכפירה לעבוד ע"ז ולהיטמאות לבת נכר...והנה הסיבה להתדרדרות נוראה זו מצינו בגמ' (סנהדרין קו. במדרש תנחומא פ' יח ובמד"ר שם) שהמסובב לכל חטאתם היה שתיית יין, "אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו עבוד לזה אמר לה הלא יהודי אני אמרה לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור, ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך" -מיד משקהו היין ובוער בו השטן היה נשטה אחריה שנא' (הושע ד) זנות ויין ותירוש יקח לב" מד"ר מד"ת. והנה הדברים דרושים הסבר! מצד אחד גנות היין רעה כפי שנוכחנו בפרשתנו, וכמו שמצאנו גבי נח את שאירע עימו אחר ששתה יין, וכן מצינו בגמ' סוטה ב. בטעם שנסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שמביא לידי חטא... אולם מצד שני נוכחים אנו בדברים הפוכים שהנה מצינו "יין ישמח לבב אנוש" ומצווים אנו לשתות יין בקידוש והבדלה וד' כוסות ובסעודת פורים ועוד... וכן מצינו הטעם שנזיר מביא קרבן בימי טהרתו הוא בכדי לכפר על שמנע עצמו מהיין (שי' ר' אלעזר הקפר. תענית י"א. ועוד),אם כן יש לנו לדעת היאך מסתדרים שני ענינים הללו הנראים כנוגדים אחד לשני.
הסיפור האמיתי שלפנינו שמעתי מידידי ר' י. ס שלי' ועלילתו מתחקה אחר סיפור פרשתנו, אלא שמכוון הוא לצד ההפוך, ממחיש הוא את מגרעות היין ומאידך ליתרונות הגלמים בו, ובכך בע"ה יתיישבו ההערות.
חתונת היין
משפחה מכובדת היתה, מפורסמת לשם ולתהילה באצילותה, הכל הלך על מישרים עד לאותו היום שנודע על אחת מבנות המשפחה שהדרדרה ופרקה מעליה עול תומ"צ, ולא עוד אחר שהכירה בן נכר חפצה להינשא לו. כל תחנוני ההורים שתמנע מלעשות צעד הרה אסון שכזה, נפלו על אזניה האטומות, 'משפחה מנומסת מתורבתת היא זו, מכבדת ומוקירה לכל אדם' היתה אומרת כל אימת שהיו הוריה טוענים כנגדה... כשניסה האב להעמיד את ביתו על חומרת מעשיה, סירבה לשמוע את דבריו, ומשלא צלח בידו לשכנעה, הלך האב השבור לתנות את צערו וכאבו בפני רבו, לקבל עצה לא עלה בדעתו יען שלא חשב שיש כזאת.. לכל הפחות ישיב הרב נפשי בדברי תנחומים חשב לעצמו...
'גייסתי את כל כוחותי לשכנעה והיא בשלה, מתעקשת להינשא לבן נכר, בתחילה ניסיתי ללכת עמה בדרך הקשה, ומשלא הועיל פניתי ללבה לרגשותיה אך היא את אזניה אטמה מלשמוע, סגור וחתום עמה להינשא לשיגעצ', מה יכול הרב כבר ליעצני אין דבר שלא השתדלתי בו והתאמצתי לפעול לטובת העניין סיים האב בקול שבור.. תקשיב אמר לו הרב בקולו הרך, עוצרו משטף דבריו, תציע לה לערוך את מסיבת האירוסין בביתכם, האב נדהם לשמוע את עצת הרב.. אולי לא הסברתי לרב את המצב לאשורו, אמר האב בנימוס... החתן המיועד לא מזרע ישראל, בן נכר הוא, לחוג את מסיבת האירוסין בביתי הרי תחשוב שמסכים אני עם דרכה הנלוזה, בטח לזאת לא מתכוין הרב.. כן! כן! לזאת התכוונתי השיב לו הרב, בתך רוצה להנשא לגוי שייגעץ לא ליושב אהלים, עם כל זאת אם עצה אתה מבקשני אומר לך מה מוטל עליך לעשות..
תחגוג אירוסי ביתך, ותערוך סעודה מפוארת בביתך, הזמן כל משפחת החתן החל ממשפחתו וכלה בידידיו וכל שתוסיף הרי זה משובח...
בעוד האב מרים את עיניו בתמיה 'כאומר היתכן לעשות כדבר הזה לחגוג נישואי יהודיה לעם אחר לשמוח על כריתת ענף מאילן האומה היהודית, במקום לשבת כאבל בבית ולבכות לרבונו של עולם'
אלא שהרב לא הניח לו לשקוע במחשבות והטיל לעברו בקשה נוספת.. "בסעודת האירוסין תגיש לפניהם יין כיד המלך מכל המינים והסוגים וכל הגדול מחבירו בתסיסתו הרי זה משובח", הקפד על תנאי זה "שהנשמה תלויה בו" וב"ה תצמח ממנו הישועה, היהודי קיבל על עצמו לעשות כעצת הרב... בלי לבקש הסבר והבהרה ניחן הוא באמונת חכמים גדולה...
בינתיים הבת ששמעה מאביה על רצונו לערוך לה מסיבת האירוסין בביתו, לא האמינה למשמע אזניה, 'די בכך שאתה לא מנסה לעכב ממני להנשא לגוי כפי שעד היום נהגת, עוד הינך רוצה שנחגוג שמחת האירוסין בביתך, מה נשתנה יום מיומיים סיימה משפטה בהחמצת פנים ולא הסכימה לקיים רצון האב ..זה נראה לה חשוד. אבל אחר ששמעה מאביה שכך הורה לו הרב.. הסכימה בשמחה 'בטח עכשיו שיש לי תמיכה מהרב הרי ברכה גדולה תשרה על זיוג הגון זה', אמונת חכמים לפחות היתה לה..
הגיע יום האירוסין הבת עוד התעקשה לשבור צלחת הרי יהודיה היא ולא יתכן לותר על מנהג יהודי שורשי מקדמת דנא, האב בלע את עקשנות המוזרה של ביתו, נו שוין שיהיה...אם כבר עושים אירוסין כפי שציוה הרב אז עד הסוף...
ביום האירוסין משפחת הגוי התיצבה בהרכב מלא, ידידיו מכל צומת דרכים הגיעו לשמחתו..מי לא... לבושים במיטב חליפותיהם נכנסו אחד אחד בצורה מנומסת והפריחו "מזל טוב" לזוג הנפלא העומד לבנות בית..., נאמן לא ולא.. אבל בית עומד להקים.. בצורה מכובדת התיישבו להם סביב השולחנות העמוסים לעייפה במאכלים מכל הסוגים בשר ודגים וגם ברבורים.., לא לפני ששטפו ידיים מטעמי היגיינה. תחבו מפית על חולצתם מפני הלכלוך, כן מתורבתים היו.. או אז השתרר דממה באולם, מלבד קול נעיצת המזלגות וקשקוש הסכינים ..שהרי לא יאה למתורבתים שכמותם לבצוע לחמנייה ביד ...נו שויין.. הגה מפיהם הבולס לא יצא יען כי מנומסים היו ובפה סגור אכלו..
נסתיימה לה מנה ראשונה ..לא לפני שהשאירו משהו בצלחת...קרץ האב לעבר המלצר, "הגש לפניהם את בקבוקי המשקה, היינות לכל סוגיהם על כל שולחן ושולחן, עד שלא ישאר בקבוק אחד לריק בארגז, רוצה אני שיגיע הוא לכל גרון ניחר ונכר...
והוא בעצמו להיטט בין שולחן לשולחן לודא שלא נשאר אחד מבני הניכר עם גרון ניחר... הפציר בכל אחד לשתות, "אצלנו היהודים מנהג חשוב לשתות יין בסעודת אירוסין אל תמנעו טוב מבעליו" אמר להם האב.. והגויים המנומסים.. לא הרהרו אחריו מכבדים הם כל אחד במנהגיו...
בתחילה נשמעו פרצי צחוק גסים, אך משכלו המשקאות החריפים, פשטו חליפותיהם, הסירו העניבה, והחלו רוקדים במחול שיכורים תוך הפרחת גידופים וניבול פה על העם היהודי. כל מלצר שנקלע לקרבתם זכה לדחיפה הגונה מהחוגגים, ואם לא די להם בכך אף את השולחנות והצלחות צירפו למחולם נדחפים בשמחה בידי וברגלי הסועדים הערלים.. הכלה המהוללה זכתה לקיים מנהג שבירת הצלחת בהידור, שכן כל צלחות הסעודה הצטרפו לאחותם...
החתן בתחילה עוד סירב לשתות, ידע הוא נפש בהמתו... אבל לבסוף אחר שראה את קרוביו וידידיו, זגוגי עיניים, עם לחיים אדומות, התרצה ללגום, שלא לפרוש מהציבור... ניסתה הכלה להסיח תשומת לב חתנה המנומס, מלהצטרף לחגיגות השיכורים אך ללא הצלחה, קפץ הוא על השולחן והתחיל להרקיד קרוביו עד כלות נשמתם..
האב צפה מהצד בעדר הבהמות המרקד, ועל פניו הבזיק חיוך, שמח הוא בשמחתם...
אלא שלא שמחתו כשמחתם, ידע הוא שביתו עדינת הנפש, מזרעו של אברהם, המעוטר במידת הבישנות, תסרב להינשא לאדם גס רוח שכזה...
בבית הרב עדין בקע האור, בשעת לילה מאוחרת עדין שקוע הרב בעיונו, מפזם לעצמו בניגון נעים את לימודו...
דפיקות נשמעו בדלת, אחרי שחזורו ונשנו ניעור הרב משרעפיו, ניגש לדלת לברר מיהו האיש המתדפק על דלתו בשעה לילה כה מאוחרת.
כשפתח את הדלת ראה על מפתנו את תלמידו, אב הכלה לעתיד.. כשהוא עם פנים זורחות, בידו בקבוק יין, ובפיו שיר הלל..
כבוד הרב, תהילות לקל, בתי הכלולה שברה את השידוך... עכשיו כלולה היא בתוך שם ישראל מחוברת לעם הנצח...
הטרחתי עצמי בשעת לילה מאוחרת לבשר לרב על הבשורה הטובה.. אבל יותר מכך בפי תמיהה גדולה איך ידע הרב להשיא עצה קטנה ומועילה שתגרום לביטול הקשר מהלא כשר...
השיב לו הרב.. חז"ל גילו לנו שתכונות אומות העולם ה"ה כבהמות ועם כל זאת אנו רואים מידי פעם בפעם בגויים מתורבתים להפליא בצורת דיבורם, אכילתם לבושם...
אלא שגילו לנו חז"ל "אדם ניכר בכוסו, בכדי להסיר את בגדי האדם המזוייפים מגויים מנומסים הללו צריכים אנו ליין שיפשוט בגדי האדם ויגלה את מה שהם באמת, בהמות... ומאידך בת ישראל בכל מצב רוחני שהיא, ניחונה במידת הבישנות העדינות ודאי תסרב להינשא לגוי בער זה עד כאן המעשה ששמעתי.
ועכשיו נבוא לבאר הסתי' שהזכרנו בראש המאמר הנ"ל: סיבת חטא עם ישראל שהיו גדורים מעריות במשך מ' שנה, החלה מחמת שתיית היין ואם כך שהיין הוא מניע הרסני עד שגרם לעמ"י לחטוא היאך מצינו חובת שתיית יין בליל הסדר בקידוש בסעודת פורים...אלא ללמדך שלא "הנחש ממית אלא החטא" כשיהודי שותה יין משום שכך ציווה ה' הרי שמחובר הוא לשורשו האמיתי ופנימיותו הזכה מתגלה במלוא הדרה..וכמו שאמרו חז"ל "נכנס יין יצא סוד", מהו סוד? פנימיות האדם!..וכן מצינו בגמ' סנהדרין לח. דרבי כל אימת שרצה לשמוע דבר תורה מת"ח היה מורה ליתן להם לשתות יין, וכן אמר רבא הוריות יג: חמרא וריחני פקחין. היינו שע"י שתית היין פותח שערי חכמה, הצפונה בלב האדם... אבל כל שיושב היהודי ושותה יין לתאוותו הרי מעמעמת את פנימיותו, ומחזקת את גופו הגשמי...
כל הזכויות שמורות מלבד מתן קרדיט-כך מופיע שם.
ברסלבר (ליטאי לשעבר)
משתמש ותיק
דעת רביה"ק מוהר"ן זי"ע, שהחמיר והזהיר מהשכרות במשך השנה - שבפורים חייב איניש הוא כפשוטו, ודווקא עי"ז זוכים למעלות וההשגות הקדושות, להמתקת הדינים, להנצל מ"המדמה", מהיצר, מעמלק.
וכן היה נוהג תלמידו הקדוש מוהרנ"ת זי"ע.
הנה כמה קטעים מליקוטי הלכות בגודל מעלת השכרות בפורים (ותודה ל"ברסלב סיטי"):
להמתיק את הדינים על-ידי השכרות
'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב).
כי השכרות אסור תמיד, כי על ידי השכרות יוכל לקלקל הרבה, כי היין הוא בחינת 'גבורות ודינים' ומי שזוכה לשתות כראוי אז מעורר שכלו על ידי היין, בבחינת 'חמרא וריחני פקחין' (יומא עו ע"ב) בחינת 'זכה נעשה ראש' (שם); ואזי ממתיקין הדינים על ידי שתייתו, בבחינת 'כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו' (ערובין סה ע"א). אבל כששותה יותר מדאי - נתעוררין חס ושלום הגבורות כל כך, עד שאין לו כח לעורר שכל כזה שימתיק דינים כאלה, ועל ידי זה נתבלבל מוחו ביותר, ויכול לקלקל הרבה חס ושלום כמו שאמרו רבותינו ז"ל.
אבל בפורים מאיר הארה גדולה ונפלאה שהוא 'הארת מרדכי' [כמובא בכתבים (פע"ח שער הפורים ה)], ואז נתעורר ומאיר שכל עליון וגבוה כזה שמאיר עד תכלית העשיה, שעל ידי זה נמתקין כל מיני דינים קשים שבעולם.
ועל כן חיוב אז לשתות ולהשתכר כדי שיעלה על ידי השתיה לשכל עליון וגבוה מאד, כי אז יש כח להמתיק כל הדינים שבעולם על ידי השכל הגדול העליון מאד שנתעורר על ידי מצות השכרות של פורים.
(ליקוטי הלכות, הלכות תענית ד, כו)
לשתות ולשמוח עד שמגיעים לבחינת 'עד דלא ידע'
וזה בחינת שחייבים להשתכר ולשמוח בפורים 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב) - יגיע על ידי תוקף השמחה למעלה מהדעת, לתכלית שורש הקדושה העליונה, במקום שאין שם שום אחיזה להרע כלל, עד שאין שייך שם לומר 'ארור המן וברוך מרדכי'. כי בכל מקום שיש אחיזה לקליפה, אפילו אם הוא במעלה העליונה ששם האחיזה של הקליפה דק מן הדק, שייך שם לומר 'ארור המן' - שהוא דקות הקליפה הנאחזת שם, 'וברוך מרדכי' - שהוא עצם הקדושה באמת.
אבל מרדכי בחינת הצדיק הנ"ל עולה על הכל, עד שזכה לבטל אחיזת הקליפות עד תכלית המעלה, עד שעלה למקום שאין להם שם אחיזה כלל, וזכה להמשיך הארה זאת לעולם לדורות. וזהו בחינת 'הארת פורים' - שצריכים לשתות ולשמוח אז עד שיעלה לשם לבחינה הנ"ל, ששם אין שייך 'ארור המן וברוך מרדכי' כנ"ל.
ומשם נמשכת השמחה של פורים, שעל ידי עוצם השמחה הנמשכת משם יכולים לשמוח גם עתה בגלות המר הזה בכלל, וכן בפרטיות הגלות שהוא גלות הנפש של כל אחד ואחד, ומגודל ההארה הזאת יכולים לשמוח כל הנפשות אפילו בתוקף הגלות. כי הצדיק הגדול במעלה הנ"ל, בעמקות חכמתו הרמה מאד ממשיך שמחה גם עליהם, שזה עיקר החיות של השכל הנ"ל, שעל ידי זה ממשיך השגות אלקות.
ועל ידי השמחה שממשיכין בפורים, על ידי עוצם ההארה הנ"ל, על ידי זה ממשיכין שמחה על כל הרגלים, שנזכה להרגיש שמחת יום טוב גם עתה שאין לנו בית המקדש. ועל כן פורים הכנה לפסח שהוא ראש השלוש רגלים.
(ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב ה, יט)
על-ידי השתיה בפורים נופל כל הרע
'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב).
כי בפורים מכניעין ה'ראש כל חוצות', שהוא בחינת 'המן עמלק', בחינת 'מאורי אש' ואז נתגלה אור העליון מאד ונמתקין כל הדינים בשורשן ונכללין 'מאורי אש' ב'מאורי אור'. ועל כן צריכין להתבסם בפורים עד שיכניעו ה'מאורי אש' למטה לגמרי, שהם בחינת 'ארור המן', עד שיעלה לשורש העליון ששם אין שייך לומר 'ארור המן' כלל, כי שם למעלה בשורשו העליון נכללין ה'מאורי אש' ב'מאורי אור'.
אך לזה אי אפשר להגיע כי אם על ידי שתיה של פורים, שאז השתיה מצוה ואז היין בבחינת 'זכה נעשה ראש' (יומא עו ע"ב), 'ראש' דייקא, בחינת 'ראש בית', שעל ידי השתיה של פורים מתגבר בחינת הראש דקדושה עד שנתבטל ונופל לגמרי בחינת ה'ראש כל חוצות' - שנופל כל הרע. ומעט האמת שהיה כבוש שם בגלות - עולה ונכלל בשורשו. ואז אין יודעין בין 'ארור המן לברוך מרדכי', כי בשורש אין שייך שם 'ארור' כלל, "כי שם צוה ה' את הברכה" (תהלים קלג, ג) והכל ברוך ומבורך שם.
(ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ומתנת שכיב מרע ג, טו)
עיקר השכרות בפורים הוא ביין
'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב) זה בחינת מקיפים העליונים ששם 'הידיעה והבחירה' כולו חד ושם כולו טוב ושם הוא בחינת 'דלא ידע' וכו', ואי אפשר להשיג זה השכל עכשיו.
ובפורים צריכין להשתכר עד שיעלה ויגיע עד שם, ועיקר השכרות של פורים הוא ביין - זה בחינת 'נכנס יין יצא סוד' (ערובין סה ע"א).
(ליקוטי הלכות, הלכות אפוטרופוס ב, ח)
שכרות בפורים כן, במשך השנה לא
וזה בחינת השכרות של פורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה ז ע"ב) 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' - כי 'שכרות' הוא בחינת 'שנה', בחינת 'התגברות המדמה', כמו שרואין בחוש שהשיכור מתגבר בו בילבול המדמה ומדבר דברי שטות שבאין מבילבול המדמה.
ועל כן צריכין להתרחק מהשכרות מאד מאד כדי שלא יתגבר בו 'המדמה' שמשם כל התאוות רעות כנ"ל. אבל בפורים שאז הכנעת 'המן עמלק', הכנעת 'הרע שבמדמה' כל כך עד שאין השכרות מזקת כלל ביום הזה, אדרבא על ידי השתיה מתקנין המדמה שיהיה נכלל בקדושה ומהפכין מרע לטוב, כי בפורים נכנע 'הרע שבמדמה' כל כך, עד שיכולין על ידי רבוי השתיה להפוך המדמה דייקא אל הקדושה, כי יין יש בו שני בחינות, 'זכה - משמחו, לא זכה - משממו' (יומא עו ע"ב).
וזהו 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' - כי המן הרשע הוא בחינת 'הרע שבמדמה' שבכל המדרגות כולם, כי הוא מזרע עמלק שהוא כלול מכל הרע והקליפות שבכל המדרגות כולם, בבחינת "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד, כ) כנ"ל, כי בכל דרגא ודרגא מתגבר ומתפשט המדמה, והמן הרשע כלול מכל הרע שבכל המדרגות וכנ"ל. והוא התגבר אז על ישראל בהתגברות גדול מאד, כי 'כח המדמה', שהם הקליפות שבכל דרגא אינם יכולים להתגבר כי אם כפי המדרגה שבקדושה, ואזי יש כח ובחירה באדם להתגבר כנגדה.
אבל המן הרשע היה כלול מהרע שבמדמה שבכל המדרגות, ורצה להתגבר על כל אחד מישראל בכח הרע שבמדרגות הגבוהות ממנו, ובודאי אין כח באדם שבמדרגה התחתונה לעמוד כנגד הקליפה שבמדרגה הגבוה ממנו, מכל שכן כנגד הקליפות שבכמה וכמה מדרגות הגבוהות ממנו.
והמן הרשע ימח שמו, שהוא הרע שבכל המדרגות, רצה להתגבר על כל אחד מישראל בכח הרע שבכל המדרגות שהיה כלול מהם. ועל כן היה בלתי אפשר לעמוד כנגדו, כמו שכתוב "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" (תהלים קכד, ב), ודרשו רבותינו ז"ל 'ומנו - המן'.
וזה בחינת 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב), דהיינו שמגודל השמחה יעלה למדרגה גבוה כל כך עד שיאיר בו 'הארת פורים', שהוא 'הארת מרדכי' בשורשו העליון, ששם אין שום קליפה ורע שבמדמה לגמרי. ועל כן אין שייך שם לומר 'ארור המן וברוך מרדכי', כי בכל המדרגות שיש שם קליפה וקדושה שהם בחינת 'המן ומרדכי', שייך לומר 'ארור המן' - שהוא הקליפה, ו'ברוך מרדכי' - שהוא הקדושה. אבל בשורש הקדושה העליונה שם ביטול המדמה והקליפה לגמרי, ושם אין שייך כלל 'ארור המן וברוך מרדכי', מחמת ששם כלו קודש כלו טוב.
(ליקוטי הלכות, הלכות עבודת אלילים ג, יח)
תפילה קצרה מ'ליקוטי תפילות'
"ונזכה לקיים מצות השכרות של פורים כאשר צוונו חכמינו ז"ל. ותעזרנו ותשמרנו שלא יזיק לנו השתיה והשכרות של פורים כלל לא בגוף ולא בנפש, ולא נזיק שום אדם ולא שום דבר על ידי השכרות - רק נזכה על ידי השכרות של פורים לבוא לתוך שמחה גדולה וחדוה רבה ועצומה מאד, לתוך שמחה של פורים, אשר אז מאיר הארה נפלאה ועצומה שהוא 'הארת מרדכי', אשר אין דוגמתה בכל ימות השנה.
ואזכה להיות שמח בכל לב, ולשמח גם אחרים, לשמח כל ישראל עמך בשמחת פורים בחדוה רבה ועצומה מאד מאד, נגילה ונשמחה בישועתך בשמחה אמתיית באופן שיהיה לך לנחת ולרצון, ותקבל שעשועים גדולים משתיתינו ושמחותינו בפורים הקדוש.
ונזכה גם עתה בכל שנה ושנה להנס הגדול והישועה הנפלאה של פורים, להכניע ולגרש ולעקור ולבטל מאתנו קליפת המן עמלק וזוהמתו הגדולה ולמחות שמו וזכרו מן העולם, ולטהר עצמנו מזוהמתו בקדושה ובטהרה גדולה, ולהמשיך עלינו קדושת מרדכי ואסתר.
ונזכה להמשיך שמחת פורים על כל השנה כולה, לשמוח תמיד בך בשמחה וחדוה רבה באמת. ועל ידי זה נזכה לקדושת וטהרת הפרה אדמה, ולקדושת פסח באמת. ונזכה להיות בשמחה תמיד, ויקוים בנו מקרא שכתוב: "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".
(ליקוטי תפילות ח"ב לז)
וכן היה נוהג תלמידו הקדוש מוהרנ"ת זי"ע.
הנה כמה קטעים מליקוטי הלכות בגודל מעלת השכרות בפורים (ותודה ל"ברסלב סיטי"):
להמתיק את הדינים על-ידי השכרות
'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב).
כי השכרות אסור תמיד, כי על ידי השכרות יוכל לקלקל הרבה, כי היין הוא בחינת 'גבורות ודינים' ומי שזוכה לשתות כראוי אז מעורר שכלו על ידי היין, בבחינת 'חמרא וריחני פקחין' (יומא עו ע"ב) בחינת 'זכה נעשה ראש' (שם); ואזי ממתיקין הדינים על ידי שתייתו, בבחינת 'כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו' (ערובין סה ע"א). אבל כששותה יותר מדאי - נתעוררין חס ושלום הגבורות כל כך, עד שאין לו כח לעורר שכל כזה שימתיק דינים כאלה, ועל ידי זה נתבלבל מוחו ביותר, ויכול לקלקל הרבה חס ושלום כמו שאמרו רבותינו ז"ל.
אבל בפורים מאיר הארה גדולה ונפלאה שהוא 'הארת מרדכי' [כמובא בכתבים (פע"ח שער הפורים ה)], ואז נתעורר ומאיר שכל עליון וגבוה כזה שמאיר עד תכלית העשיה, שעל ידי זה נמתקין כל מיני דינים קשים שבעולם.
ועל כן חיוב אז לשתות ולהשתכר כדי שיעלה על ידי השתיה לשכל עליון וגבוה מאד, כי אז יש כח להמתיק כל הדינים שבעולם על ידי השכל הגדול העליון מאד שנתעורר על ידי מצות השכרות של פורים.
(ליקוטי הלכות, הלכות תענית ד, כו)
לשתות ולשמוח עד שמגיעים לבחינת 'עד דלא ידע'
וזה בחינת שחייבים להשתכר ולשמוח בפורים 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב) - יגיע על ידי תוקף השמחה למעלה מהדעת, לתכלית שורש הקדושה העליונה, במקום שאין שם שום אחיזה להרע כלל, עד שאין שייך שם לומר 'ארור המן וברוך מרדכי'. כי בכל מקום שיש אחיזה לקליפה, אפילו אם הוא במעלה העליונה ששם האחיזה של הקליפה דק מן הדק, שייך שם לומר 'ארור המן' - שהוא דקות הקליפה הנאחזת שם, 'וברוך מרדכי' - שהוא עצם הקדושה באמת.
אבל מרדכי בחינת הצדיק הנ"ל עולה על הכל, עד שזכה לבטל אחיזת הקליפות עד תכלית המעלה, עד שעלה למקום שאין להם שם אחיזה כלל, וזכה להמשיך הארה זאת לעולם לדורות. וזהו בחינת 'הארת פורים' - שצריכים לשתות ולשמוח אז עד שיעלה לשם לבחינה הנ"ל, ששם אין שייך 'ארור המן וברוך מרדכי' כנ"ל.
ומשם נמשכת השמחה של פורים, שעל ידי עוצם השמחה הנמשכת משם יכולים לשמוח גם עתה בגלות המר הזה בכלל, וכן בפרטיות הגלות שהוא גלות הנפש של כל אחד ואחד, ומגודל ההארה הזאת יכולים לשמוח כל הנפשות אפילו בתוקף הגלות. כי הצדיק הגדול במעלה הנ"ל, בעמקות חכמתו הרמה מאד ממשיך שמחה גם עליהם, שזה עיקר החיות של השכל הנ"ל, שעל ידי זה ממשיך השגות אלקות.
ועל ידי השמחה שממשיכין בפורים, על ידי עוצם ההארה הנ"ל, על ידי זה ממשיכין שמחה על כל הרגלים, שנזכה להרגיש שמחת יום טוב גם עתה שאין לנו בית המקדש. ועל כן פורים הכנה לפסח שהוא ראש השלוש רגלים.
(ליקוטי הלכות, הלכות בשר בחלב ה, יט)
על-ידי השתיה בפורים נופל כל הרע
'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב).
כי בפורים מכניעין ה'ראש כל חוצות', שהוא בחינת 'המן עמלק', בחינת 'מאורי אש' ואז נתגלה אור העליון מאד ונמתקין כל הדינים בשורשן ונכללין 'מאורי אש' ב'מאורי אור'. ועל כן צריכין להתבסם בפורים עד שיכניעו ה'מאורי אש' למטה לגמרי, שהם בחינת 'ארור המן', עד שיעלה לשורש העליון ששם אין שייך לומר 'ארור המן' כלל, כי שם למעלה בשורשו העליון נכללין ה'מאורי אש' ב'מאורי אור'.
אך לזה אי אפשר להגיע כי אם על ידי שתיה של פורים, שאז השתיה מצוה ואז היין בבחינת 'זכה נעשה ראש' (יומא עו ע"ב), 'ראש' דייקא, בחינת 'ראש בית', שעל ידי השתיה של פורים מתגבר בחינת הראש דקדושה עד שנתבטל ונופל לגמרי בחינת ה'ראש כל חוצות' - שנופל כל הרע. ומעט האמת שהיה כבוש שם בגלות - עולה ונכלל בשורשו. ואז אין יודעין בין 'ארור המן לברוך מרדכי', כי בשורש אין שייך שם 'ארור' כלל, "כי שם צוה ה' את הברכה" (תהלים קלג, ג) והכל ברוך ומבורך שם.
(ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ומתנת שכיב מרע ג, טו)
עיקר השכרות בפורים הוא ביין
'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב) זה בחינת מקיפים העליונים ששם 'הידיעה והבחירה' כולו חד ושם כולו טוב ושם הוא בחינת 'דלא ידע' וכו', ואי אפשר להשיג זה השכל עכשיו.
ובפורים צריכין להשתכר עד שיעלה ויגיע עד שם, ועיקר השכרות של פורים הוא ביין - זה בחינת 'נכנס יין יצא סוד' (ערובין סה ע"א).
(ליקוטי הלכות, הלכות אפוטרופוס ב, ח)
שכרות בפורים כן, במשך השנה לא
וזה בחינת השכרות של פורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה ז ע"ב) 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' - כי 'שכרות' הוא בחינת 'שנה', בחינת 'התגברות המדמה', כמו שרואין בחוש שהשיכור מתגבר בו בילבול המדמה ומדבר דברי שטות שבאין מבילבול המדמה.
ועל כן צריכין להתרחק מהשכרות מאד מאד כדי שלא יתגבר בו 'המדמה' שמשם כל התאוות רעות כנ"ל. אבל בפורים שאז הכנעת 'המן עמלק', הכנעת 'הרע שבמדמה' כל כך עד שאין השכרות מזקת כלל ביום הזה, אדרבא על ידי השתיה מתקנין המדמה שיהיה נכלל בקדושה ומהפכין מרע לטוב, כי בפורים נכנע 'הרע שבמדמה' כל כך, עד שיכולין על ידי רבוי השתיה להפוך המדמה דייקא אל הקדושה, כי יין יש בו שני בחינות, 'זכה - משמחו, לא זכה - משממו' (יומא עו ע"ב).
וזהו 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' - כי המן הרשע הוא בחינת 'הרע שבמדמה' שבכל המדרגות כולם, כי הוא מזרע עמלק שהוא כלול מכל הרע והקליפות שבכל המדרגות כולם, בבחינת "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד, כ) כנ"ל, כי בכל דרגא ודרגא מתגבר ומתפשט המדמה, והמן הרשע כלול מכל הרע שבכל המדרגות וכנ"ל. והוא התגבר אז על ישראל בהתגברות גדול מאד, כי 'כח המדמה', שהם הקליפות שבכל דרגא אינם יכולים להתגבר כי אם כפי המדרגה שבקדושה, ואזי יש כח ובחירה באדם להתגבר כנגדה.
אבל המן הרשע היה כלול מהרע שבמדמה שבכל המדרגות, ורצה להתגבר על כל אחד מישראל בכח הרע שבמדרגות הגבוהות ממנו, ובודאי אין כח באדם שבמדרגה התחתונה לעמוד כנגד הקליפה שבמדרגה הגבוה ממנו, מכל שכן כנגד הקליפות שבכמה וכמה מדרגות הגבוהות ממנו.
והמן הרשע ימח שמו, שהוא הרע שבכל המדרגות, רצה להתגבר על כל אחד מישראל בכח הרע שבכל המדרגות שהיה כלול מהם. ועל כן היה בלתי אפשר לעמוד כנגדו, כמו שכתוב "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" (תהלים קכד, ב), ודרשו רבותינו ז"ל 'ומנו - המן'.
וזה בחינת 'חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז ע"ב), דהיינו שמגודל השמחה יעלה למדרגה גבוה כל כך עד שיאיר בו 'הארת פורים', שהוא 'הארת מרדכי' בשורשו העליון, ששם אין שום קליפה ורע שבמדמה לגמרי. ועל כן אין שייך שם לומר 'ארור המן וברוך מרדכי', כי בכל המדרגות שיש שם קליפה וקדושה שהם בחינת 'המן ומרדכי', שייך לומר 'ארור המן' - שהוא הקליפה, ו'ברוך מרדכי' - שהוא הקדושה. אבל בשורש הקדושה העליונה שם ביטול המדמה והקליפה לגמרי, ושם אין שייך כלל 'ארור המן וברוך מרדכי', מחמת ששם כלו קודש כלו טוב.
(ליקוטי הלכות, הלכות עבודת אלילים ג, יח)
תפילה קצרה מ'ליקוטי תפילות'
"ונזכה לקיים מצות השכרות של פורים כאשר צוונו חכמינו ז"ל. ותעזרנו ותשמרנו שלא יזיק לנו השתיה והשכרות של פורים כלל לא בגוף ולא בנפש, ולא נזיק שום אדם ולא שום דבר על ידי השכרות - רק נזכה על ידי השכרות של פורים לבוא לתוך שמחה גדולה וחדוה רבה ועצומה מאד, לתוך שמחה של פורים, אשר אז מאיר הארה נפלאה ועצומה שהוא 'הארת מרדכי', אשר אין דוגמתה בכל ימות השנה.
ואזכה להיות שמח בכל לב, ולשמח גם אחרים, לשמח כל ישראל עמך בשמחת פורים בחדוה רבה ועצומה מאד מאד, נגילה ונשמחה בישועתך בשמחה אמתיית באופן שיהיה לך לנחת ולרצון, ותקבל שעשועים גדולים משתיתינו ושמחותינו בפורים הקדוש.
ונזכה גם עתה בכל שנה ושנה להנס הגדול והישועה הנפלאה של פורים, להכניע ולגרש ולעקור ולבטל מאתנו קליפת המן עמלק וזוהמתו הגדולה ולמחות שמו וזכרו מן העולם, ולטהר עצמנו מזוהמתו בקדושה ובטהרה גדולה, ולהמשיך עלינו קדושת מרדכי ואסתר.
ונזכה להמשיך שמחת פורים על כל השנה כולה, לשמוח תמיד בך בשמחה וחדוה רבה באמת. ועל ידי זה נזכה לקדושת וטהרת הפרה אדמה, ולקדושת פסח באמת. ונזכה להיות בשמחה תמיד, ויקוים בנו מקרא שכתוב: "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי".
(ליקוטי תפילות ח"ב לז)
יהודי של פעם
משתמש רגיל
אברך כולל אמר:
הפשט ברמב"ם ברור מאד
שבפורים השכרות היא מענינו של יום ולכן היא גופא עבודת ה' ולא נקרא שעובד את מתוך שכרות, ודו"ק ודו"ק..
ובכלל,
אני לא כל כך מבין למה הציבור הק' מתמקד במי אמר מה וכמה
אולי מישהו כאן יתחיל להסביר לגופו של ענין במה 'עד דלא ידע' שייך למהותו של יום,
ומי שלא יודע למה הוא משתכר ולאן הוא חותר בשכרותו שלא יתקרב ליין,
ומי שכן מבין שיסביר..
כבר הבאתי באשכול אחר ומתאים לכאן - חלק מדברי המהר"ל בהקדמת אור חדש:
"אמנם מי שסבר כי גם יוה"כ לא יהיה בטל דעתו כי אלו שני ימים דהיינו ימי הפורים ויוה"כ דומים בענין זה כי ימי הפורים מפני שהמן היה רוצה לכלות אותם מן העולם ודבר זה הוא ביטול גופם ומפני כך ימי הפורים הם ימי המשתה ושמחה וזהו הנאות הגוף וצריך שיהיה השכרות כ"כ עד שיסלק השכל וכמו שאמרו (מגילה ז, ב) צריך לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן ובין ברוך מרדכי כלומר כיון שתקנו ימי הפורים למשתה ושמחה שהוא הנאת הגוף לכך צריך שיהיו נמשכים לגמרי אחר הנאת הגוף עד שיסולק השכל לגמרי כי הגוף והשכל שני הפכים שאם האחד קם השני נופל וכל אשר הוא נוטה אחר השכל הוא נגד הנאת גופו לכך אמרו (שם) שצריך לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שאז יסולק השכל לגמרי והאדם נעשה גופני לגמרי ואפילו בין ארור המן ובין ברוך מרדכי לא ידע אף שבשביל ארור המן וברוך מרדכי הוא המשתה והשמחה עצמו ואפילו זה אינו יורע כל שכן שלא ידע להבחין בין דבר לדבר בשאר דבר".
"אמנם מי שסבר כי גם יוה"כ לא יהיה בטל דעתו כי אלו שני ימים דהיינו ימי הפורים ויוה"כ דומים בענין זה כי ימי הפורים מפני שהמן היה רוצה לכלות אותם מן העולם ודבר זה הוא ביטול גופם ומפני כך ימי הפורים הם ימי המשתה ושמחה וזהו הנאות הגוף וצריך שיהיה השכרות כ"כ עד שיסלק השכל וכמו שאמרו (מגילה ז, ב) צריך לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן ובין ברוך מרדכי כלומר כיון שתקנו ימי הפורים למשתה ושמחה שהוא הנאת הגוף לכך צריך שיהיו נמשכים לגמרי אחר הנאת הגוף עד שיסולק השכל לגמרי כי הגוף והשכל שני הפכים שאם האחד קם השני נופל וכל אשר הוא נוטה אחר השכל הוא נגד הנאת גופו לכך אמרו (שם) שצריך לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שאז יסולק השכל לגמרי והאדם נעשה גופני לגמרי ואפילו בין ארור המן ובין ברוך מרדכי לא ידע אף שבשביל ארור המן וברוך מרדכי הוא המשתה והשמחה עצמו ואפילו זה אינו יורע כל שכן שלא ידע להבחין בין דבר לדבר בשאר דבר".
המימד הנוסף של הענין
משתמש ותיק
הקושי ידוע איך יתכן שאיבוד הדעת שהוא כל עיקר האדם יהיה פתאום מצוה.
ותמיד היה מתחבט הגראי"ל בזה ואמר שבכל פעם יש לו תירוץ אחר ועדיין הקושיה טובה יותר.
לענ"ד כתלמיד הדן בקרקע ושואל ומציע (בענוה מופלגת ומפורסמת...)
יתכן שהשכרות היא סוג של מיתה לאותה ה'דעת' שקבל העולם מהחטא.
שהיא לדעתו של נחש והיא מעורבת טוב ורע כידוע.
(וכ' נפה"ח שאין היום שום אדם ושום מעשה שאינו מעורב)
וכמו יו"כ ממית את הנשמה הקודמת כך פורים את הגוף הקודם
ואז יש סוג של תחיית המתים ויוצאים במידה מסויימת לדרך חדשה.
וזה ארוך להסביר ויש המון ראיות, אבל השאלה אם הציבור רוצה...
נ. ב. ואולי זהו סוד' קם רבה ושחטיה לרבי זירא'.
ותמיד היה מתחבט הגראי"ל בזה ואמר שבכל פעם יש לו תירוץ אחר ועדיין הקושיה טובה יותר.
לענ"ד כתלמיד הדן בקרקע ושואל ומציע (בענוה מופלגת ומפורסמת...)
יתכן שהשכרות היא סוג של מיתה לאותה ה'דעת' שקבל העולם מהחטא.
שהיא לדעתו של נחש והיא מעורבת טוב ורע כידוע.
(וכ' נפה"ח שאין היום שום אדם ושום מעשה שאינו מעורב)
וכמו יו"כ ממית את הנשמה הקודמת כך פורים את הגוף הקודם
ואז יש סוג של תחיית המתים ויוצאים במידה מסויימת לדרך חדשה.
וזה ארוך להסביר ויש המון ראיות, אבל השאלה אם הציבור רוצה...
נ. ב. ואולי זהו סוד' קם רבה ושחטיה לרבי זירא'.
יהודי של פעם
משתמש רגיל
כן היה אומר ר' אליהו ויינטרויב זצ"ל
עכשיו יצא לאור השיחות שלו על פורים עי"ש
עכשיו יצא לאור השיחות שלו על פורים עי"ש
לכאורה צריך עיון, וכי שיכור אינו יודע לחשב שארור זה 407 והמן זה 95 וברוך זה 228 ומרדכי זה 274 וש407 ועוד 95 זה 502 וכן 228 ועוד 274 זה 502?הפקדתי שומרים אמר:
והתירוץ הוא שכשהוא בא לחשב בסך הכל כמה יוצא ארור המן וכמה יוצא ברוך מרדכי אז הוא עלול להתבלבל ולצרף את ארור למרדכי ואת ברוך להמן או את ארור לברוך ואת המן למרדכי, ונמצא שהפשט של הטעות בגימטריא אינו רחוק מהפשט הפשוט.
חלפה עברה לה שנה, ועדיין לא זכינו לאור המראי מקומות הנ"ל ...
[ואף שהדברים מבוארים באורך בהרבה סה"ק (לאו דווקא מגזע הנ"ל), מ"מ אולי עדיין כדאי ונכון הדבר להראות את המראי מקומות הנ"ל.
נערך לאחרונה על ידי מנהל:
יתכן ומסתבר
משתמש ותיק
כמובן שה'שפה' היא שונה למדי, ובכ"ז אצר"ף מהמאמרים העוסקים בזה:
נו נו.
מר פרופסור.
מצטט את מוצ"י זמנינו מבלי להזכיר כלל את את הצד שמחייב שזה למעשה רוב המוחלט של הראשונים ופשטות הגמ'.
אם רוצה לצטט בנושא רפואה את דעת הרופאים ניחא אבל בענייני הלכה מוטב שישאיר זאת למורה הלכה.
פסק הלכה מגמתית מגמתית בהבאת צז אחד בלבד נוגד את צורת פסקי הלכה ואולי מתאימים למחקרים רפואיים לכל היותר..
במחשכים הושבני
משתמש רגיל
הבאתי באשכול אחר
אלף בית גימל
משתמש ותיק
פורים ומתן תורה - השוואה. תפקידו של היין בפורים בקבלת התורה באהבה בגלל השבר בנס פורים. פירוש מחודש
בס"ד פורים קבלת תורה באהבה והקשר לשתיית יין - למה שותים יין עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי וכיצד נוכל לקבל את התורה באהבה? מגילה ז: " אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריה עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי " ונשאלת השאלה מה הגדר של השתיה...
tora-forum.co.il
חמירא סכנתא מאיסורא
היות והתברר כיום מעבר לכל ספק (מה שלא היה ידוע כלל בעבר, שכהיום יודעים בוודאות את המנגנון של השפעת האלכוהול על מערכת העצבים, המח ועל הכבד וכו') ששתייה מוגזמת יכולה להביא לפגיעה חמורה בבריאות האדם ואף שהוא אחד לאלף - שוב חל הכלל שלימדו אותנו חז"ל חמירא סכנתא מאיסורא.
אני לא מדבר על שתייה מתונה של כוס יין בסעודה (ובפורים אולי יש להקל אף בשתיים), אך שתייה מוגזמת של כמה כוסות בפרק זמן קצר מסוכנת מאד לבריאות, ויכולה להביא (גם באופן חד פעמי) להרעלת אלכוהול ולבעיות חמורות נוספות ואף במקרים נדירים למוות, ה"י.
אם מצוות "עד דלא ידע" משמעותה שתייה של כמה כוסות בזמן קצר אז אנו כלל לא מצווים בכך והדבר אף אסור.