בפשטות מחולק הדבר, שבמשתה הראשון היו החשובים - לכל שריו ועבדיו. חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות. והמשתה השני יועד ל"כל העם הנמצאים בשושן למגדול ועד קטן". אך א"כ מה הפירוש בהמשך: להראות העמים והשרים את יפיה. איזה עמים ואיזה שרים. הרי השרים נכללו במשתה הראשון כמ"ש: לכל שריו ועבדיו. ולגבי העמים, למה שיהיו שם עמים? אם יש פקידים חשובים הרי גם הם נכללים במשתה הראשון.
ונתעוררתי לכך בעקבות דברים נאים שאמר הגרי"ד סולוביצ'יק מבוסטון (בתוך ספר על התשועות בסדרת אוצר הרב, עמ' 63 ואילך), בביאור מדוע רק ביום האחרון למשתה השני הזמין את ושתי, ולא עשה זאת לאורך 180 יום של המשתה הראשון. וביאר ביפי לשונו שהמשתה הראשון היה לאצולה ולחברה הגבוהה ושם לא יכול אחשורוש להתנהג בגסות, אבל במשתה השני שישב אחשורוש בתוך ההמון, שם 'הרגיש בבית' ונתן דרור לסגנונו הרדוד.
ונתקשיתי הרי כתוב "להראות העמים והשרים", דייקא, ולא להראות להמון העם. האם צריך לוותר על הפשט הנאה הזה?
ונתעוררתי לכך בעקבות דברים נאים שאמר הגרי"ד סולוביצ'יק מבוסטון (בתוך ספר על התשועות בסדרת אוצר הרב, עמ' 63 ואילך), בביאור מדוע רק ביום האחרון למשתה השני הזמין את ושתי, ולא עשה זאת לאורך 180 יום של המשתה הראשון. וביאר ביפי לשונו שהמשתה הראשון היה לאצולה ולחברה הגבוהה ושם לא יכול אחשורוש להתנהג בגסות, אבל במשתה השני שישב אחשורוש בתוך ההמון, שם 'הרגיש בבית' ונתן דרור לסגנונו הרדוד.
ונתקשיתי הרי כתוב "להראות העמים והשרים", דייקא, ולא להראות להמון העם. האם צריך לוותר על הפשט הנאה הזה?
