זמירות שבת

[סיידוף]

במתיבתא [על זמירות שבת] כ' דשני הבתים האחרונים בפיוט "יונה מצאה בו מנוח" שונו ע"י הצנזורה

[דרומאי]

שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה

ואני שמעתי עיר המשובחה, ובאמת יש כאן טענה עצמוה כי הרי ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת ואיך קרא לה עיר הנדחה, מלבד שהוא קשה לשמוע כינוי כזה על ירושלים. 

[בר בי רב דחד יומא]

שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה

ואני שמעתי עיר המשובחה, ובאמת יש כאן טענה עצמוה כי הרי ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת ואיך קרא לה עיר הנדחה, מלבד שהוא קשה לשמוע כינוי כזה על ירושלים. 

נראה לי שעיר המשובחה זה לא נכון מבחינה דקדוקית

[בר בי רב דחד יומא]

אני לא יודע אם זה נוגע לכל בני עדות המזרח אבל שמעתי פעם מאחד בוכרי שבשלום עליכם מוסיפים עוד בית "בשבתכם לשלום"

[במבי]

יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם

נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.

וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)

[בר בי רב דחד יומא]

יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם

נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.

וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)

כך לכאו' ושאלתי על כך לבנו וענה לי ששאל את אביו וענה לו שלא משנים כי לא מדברים על זה שיצאו

[אמונת אומן]

שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה

בבעלזא אומרים 'המשובחה'
 

[ריש תורא]

אם בזמירות עסקינן וביחוד בפיוט כל מקדש לא הבנתי כוונת עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר 'עולמים'

בפשטות זה כך: עזור, לשובתים בשביעית בחריש ובקציר, עולמים. כלומר העזרה לאלו ששובתים, בחריש ובקציר, תהיה לעולמים. וככלל, פיוט זה, ופיוט ברוך ה' יום יום, קשים, כי הם נוסח אשכנזי קדום, וכמו כל פיוטי אשכנז, כסליחות, קינות ויוצרות.
ואגב, מה הקשר לפיוט ברוך ה' יום יום, ולשבת קודש.

כבר במחזור ויטרי מובא בזמירות שבת, 
לכאורה אין קשר.

יש משערים שפיוט זה נתחבר לפסח, ונהגו לזמרו בשבת לפי ששמירת שבת מביא גאולה לעולם (סידור אוצר התפילות),

ואכן, יש גם פיוט מאותו מחבר לשביעי של פסח, פיוט מאוד דומה.

[חידוד]

יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם

נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.

וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)

איני יודע איך היה מנהג אבותיו של הגר"מ שפירא אבל ברור שזה לא חידוש שלו הנידון על אמירת צאתכם לשלום הוא עתיק יומין.

ואם כבר אז יש להזכיר גם את אלו שלא אומרים ברכוני לשלום מטעם שלא לבקש ממלאכים.
 

[חידוד]

מנהג אשכנז (יוצאי גרמניה) שבשבתות החורף הקצרות לא שרים זמירות בסעודת היום.

[אבר כיונה]

אני לא יודע אם זה נוגע לכל בני עדות המזרח אבל שמעתי פעם מאחד בוכרי שבשלום עליכם מוסיפים עוד בית "בשבתכם לשלום"

זה מופיע בכל סידורי הספרדים (אבל לא כולם אומרים את זה)

[אבר כיונה]

במתיבתא [על זמירות שבת] כ' דשני הבתים האחרונים בפיוט "יונה מצאה בו מנוח" שונו ע"י הצנזורה

לא שני הבתים האחרונים אלא השלישי והרביעי, דהיינו "ובאו כולם" ו"דיבר בקדשו".
אבל זה נכון רק לגבי השלישי.

וז"ל המכלול:

נוסח הפיוט
הנוסח המצוי בסידור הוא נוסח מאוחר יותר, והנוסח הקדום לפיוט כולל תוכן שונה לבית השלישי. במקום להרחיב בתיאור מעמד הר סיני מתאר הטקסט את נקמת ה' באויבים ואת השמחה במפלתם בעת גאולת ישראל. מחרוזת זו הוחלפה בתקופה מאוחרת יותר מחשש לעימות עם הגויים ומפני "דרכי שלום" (הגרסה המאוחרת נמצאת כבר בכתבי יד אשכנזים). להלן נוסח המחרוזת הקדומה:

"ומתוך הערפל האיר אופל / ועל עב הרים יושבי שפל /

ומגדל צרי ארצה נפל (י"ס אראה נופל) / אך אנוכי מלאתי כוח.

יש שכתבו שגם הבית הרביעי אינו מקורי אלא הוחלף מפני דרכי שלום (הנוסח המקורי לדבריהם מובא לקמן) אך בכתבי יד של הפיוט מופיע הבית הרביעי כמו בדפוסים. מקור טענה זו הוא בהשלמה ספרדית לפיוט זה שהיה נפוץ אצל הספרדים בלי הבית הרביעי (ולא סימנוהו בשם "יהודה" אלא בשם ה') ועל זה כתב ר' שאול הכהן מג'רבא (בהערה לס' שפתי רננות מהד' ליוורנו תקע"ט) שהוא מצא באיזה כת"י שסימן השיר יהודה אלא שהושמט בית מפני הצנזורה ואף הביאו כביכול את נוסח הבית המושמט - אלא שכפי שניתן לְהִוָּכַח בכתבי היד לא זהו הבית המושמט. להלן הנוסח שצוין בטעות כמחרוזת הקדומה:

דרוך בנעל אויבים וצרים / וגם המעד קרסולי זרים /

ואז יענו לך עמי בשירים / אל המתהלך על כנפי רוח".

[אבר כיונה]

ובאמת יש כאן טענה עצמוה כי הרי ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת ואיך קרא לה עיר הנדחה, מלבד שהוא קשה לשמוע כינוי כזה על ירושלים.

"כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ:"

[אברך]

מנהג אשכנז (יוצאי גרמניה) שבשבתות החורף הקצרות לא שרים זמירות בסעודת היום.

שְׁלָאף שְׁטוּנְדֶה דוחה זמירות...
 

[HaimL]

גם בפיוט ברוך ה', רמוז שם המחבר אבל רק מהקטע השני ואילך,
וכן בסיומו נוספו כמה קטעים מהקטע המתחיל ברוך הוא אלקינו.
פיוט זה קדום מאוד, מימי הראשונים.
אגב, בכמה קהילות שרים בסעודה שלישית מהקטע יצווה, מה המקור והטעם?

וכך הנוסח במחזור ויטרי:
ברוך י"י יום יום יעמוס לנו ישע ופדיום. ובשמו נגיל כל היום. ובישועתו נרים ראש עליון. כי הוא מעוז לדל ומחסה לאביון: 
ברוך הוא אלהינו אשר גמלנו. כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו. כאלה וכאלה יוסיף עמנו. להגדיל שמו הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו: 
ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. להללו ולשבחו ולספר הודו. מכל אום גבר עלינו חסדו. לכן בלב ובנפש ובמאד נמליכו ונייחדו. כי טוב י"י לעולם חסדו:
שבטי יה לישראל עדות בצרתם לו צר בסבלות ובעבדות. ובלבנת הספיר הראם [גליון כת"י: בגלות מצרים.] בעוז ידידות. ונגלה להעלותם מעומק בור [גליון כת"י: בור בחפירה ודות בבניין]. ודות. כי עם י"י החסד והרבה עמו פדות: 
מה יקר חסדו בצילו לגוננימו בגלות בבלה [גליון כת"י: למענכם שילחתי בבלה והורדתי בריחים כלם. בישעיה. ריחים משוטין. עץ המנהיג את הספינה.] שולח למענימו. להוריד בריחים נמנה בינימו. ויתנם לרחמים לפני שובימו. כי לא יטוש י"י את עמו בעבור הגדול שמו:
עילם שת כסאו להציל לידידיו. ולהאביד משם מעוזני מורדיו. מעבור בשלח פדה את עבדיו. קרן לעמו ירים תהילה לכל חסידיו. כי אם הוגה וריחם כרב חסדיו: וצפיר העיזים [גליון כת"י: מלכות יון]. הגדיל עיצומיו. גם חזות ארבע עלו ממקוממיו.
ובלבם דימו להשחית את רחומיו. ועל יד כהניו מיגר מתקוממיו. חסדי י"י כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
נסגרתי..... ביד רעי מדני. שבכל יום ממלאים כריסם מֵעְדַנַיי. עזרתו עמי לסמוך את אדניי. ולא נטשני כל ימי עידניי. כי לא יזנה לעולם י"י: 
בבואו.... חמוץ בגדים. זבח לו בבוצרה וטבח לו בבוגדים. ויז נצחם מלבושיו להאדם בכוחו יבצור רוח נגידים. הגה ברוחו הקשה ביום קדים: 
ראותו כי כן..... יחשוב.... תקלוט כבצר. ומלאך... בתוכה ינצר. ומזיד בשוגג במקלט העצר. אהבו את י"י חסידיו אמונים נוצר: 
יצוה י"י חסדו קהילותיו לקבץ. ומארבע רוחות עדיו להקבץ. ובהר מרום הרים אותנו להרבץ ואתנו ישוב נדחים קובץ. וישיב לא נאמר כי אם ושב וקיבץ: ככת' ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך י"י אלהיך שמה  

אצלנו שרים בבוקר עד בבואו מאדום, ומבבואו מאדום עד הסוף בסעודה ג'.
והטעם שמעתי, משום דמשם ואילך קאי אלעתיד לבא, והוא שייך למנחה דשבת.

כמדומני שיש מקומות שנוהגים להתחיל בסעודה גימ"ל מיצווה צור חסדו וכו', והנוסחה המובאת כאן מוקשית כי מוכח שצ"ל יצווה צור חסדו קהילותיו, ר"ת יצחק
 

[HaimL]

שמעתי על כאלה שבמקום לומר "והוא ידרוש לציון עיר הנדחה" אומרים עיר המלוכה

אומנם הפיוט הזה אשכנזי למהדרין (כמדומני שנתחבר ע"י רבנו ברוך ממגנצ"א), אבל אפילו אשכנזים טהורים יודעים שאין לחרוז חי"ת עם כ"ף
 

[HaimL]

פיוט המבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול וכו', מקובל שנוסד על מוצאי שבת שחל בו יום הכיפורים, וגופו של הפיוט מוכיח, שיש בו ענייני סליחה ומחילה וכו'

[יואל נהרי]

בפיוט 'כל מקדש' נמצא בסופו ה' אלקי ישראל אהבת תמים, האם חשבת פעם אם יש פירוש בכלל למשפט מוזר זה.
אך באמת הגירסא הישנה כמופיע במחזור ויטרי [וכן העתיק בסידור וילנא], הוא ה' אלקי ישראל הבה תמים, והוא פסוק בשמואל א' יד, מא, ופירושו תן באמת.

https://www.tora-forum.co.il/viewtopic. ... 352#p92212

[אברהם העברי]

במתיבתא [על זמירות שבת] כ' דשני הבתים האחרונים בפיוט "יונה מצאה בו מנוח" שונו ע"י הצנזורה

לא האחרונים אלא השלישי והרביעי (ומתוך ערפל, דרוך בנעל,)

[יואל נהרי]

עוד לא הבנתי באותו פיוט מהו 'משוך חסדך ליודעיך, קל קנוא ונוקם' מה עניין הנקמה למתן שכר, אולי כי בזה אנו רואים את היות הבורא משלם על המעשים?

רש"י מסכת סנהדרין דף צב עמוד א
חדא לטובה - של ישראל שסילק שכינתו מאומות העולם ובא על ישראל וקרי ליה נקמות משום דתגמול טוב הוא שזכו לשכינה על שאמרו נעשה ונשמע, ונקמה - היינו תגמול, ואחת לפורענות לנכרים שנפרע מהן ליום הדין, כדאמרינן בפרק קמא דמסכת עבודה זרה (ד, א) נוקם ה' ובעל חמה - לנכרים, שהוא בעצמו ובכבודו נפרע מהן, והיינו הופעה.

[ריש תורא]

פיוט המבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול וכו', מקובל שנוסד על מוצאי שבת שחל בו יום הכיפורים, וגופו של הפיוט מוכיח, שיש בו ענייני סליחה ומחילה וכו'

למוצאי יו"כ יש נוסח המבדיל מיוחד.
 

[אברהם לוי]

איני יודע איך היה מנהג אבותיו של הגר"מ שפירא אבל ברור שזה לא חידוש שלו הנידון על אמירת צאתכם לשלום הוא עתיק יומין.

היעבץ בסידורו הוא הראשון שעורר בזה כמדומני, וכותב ישוב דחוק, ויש לו עוד טענות בדקדוק על פיוט זה, ומסקנתו היא, וז"ל:
ומנהגי לקבל המלאכים ולומר שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בלבד, כדי שלא לשנות המנהג מכל וכל.

[שניאור]

אכן יש כזה שינוי, והוא נובע מאי הבנה של הפזמון. המתקנים סברו שהפייט בא לקלל את המתאבלים בשבת שיהו אחור נסוגים ולכן תיקנו הנוסח, אבל באמת כוונת הפייט שהמתאבלים- דהיינו האבלים, בו אחור נסוגים- בהגיע השבת הם נסוגים אחור מאבלותם ואין נוהגין אבלות בפרהסיא [שמעתי מת"ח אחד ז"ל].

התיקון בבית האחרון הוא במקום 'מחל מלאכה בו סופו להכרית' שקאי על עונש כרת למחלל שבת, תיקנו 'השומר אותו סופו לשארית'- מקוה שדייקתי בנוסח.

לא מסתבר שדייקת כי צריך שהבתים יהיו ר"ת אברהם ואם אתה כבר יודע על הגי' הזו יש לך מושג מה מקורה

זהו שינוי של אדמו"רים, והם לא דייקו על הראשי תיבות, כמו ששאר מתקנים בעוד זמירות לא הקפידו על החרוזים.

לדוגמא, בפיוט יום שבת קודש הוא יש חרוז 'זה האות אשר שם אל, בינו ובין בני ישראל, ובשביעי אשר הואל, שמבטיון הנהר, שבכל יום רץ ונמהר, יוכיח בו מנוח תשיב למין הנמהר', ותיקנו משום שלום מלכות 'תשיב למין אשר שואל'- ואיבדו עי"ז החרוז, כי סוף הבית אמור להתחרז עם חלקו השני של הבית ולא עם חלקו הראשון, כמו בשאר הבתים. ועוד כהנה רבות.

השינוי שאני ראיתי [כמדומה בסידור קארלין] הוא "מעדן נפשו בו סופו לשארית", כך שזה גם מסתדר עם השם אברהם.

[יראתי בפצותי]

אינני מבין, למה צריך לתקן נוסח הראשונים, ולהתאימו לאחרונים, שלא שווה כרסם, ציפורנם של המחברים. ואינני מדבר, על הרס השיר והמשקל, שהמשנים אפילו לא שמעו על קיומו. זה אגב נכון על שינויים נוספים, וגם מחוגים אחרים, גם בסידור התפילה, ובפרט בפיוטים.

[שניאור]

אינני מבין, למה צריך לתקן נוסח הראשונים, ולהתאימו לאחרונים, שלא שווה כרסם, ציפורנם של המחברים. ואינני מדבר, על הרס השיר והמשקל, שהמשנים אפילו לא שמעו על קיומו. זה אגב נכון על שינויים נוספים, וגם מחוגים אחרים, גם בסידור התפילה, ובפרט בפיוטים.

שמעת על כזה דבר שנקרא רגש? ובכן זמירות שבת הם ענין רגשי וכל אחד עושה איך ש'הוא' מתחבר לזה, ומי שהזכרת דברים שליליים הורס לו את התענוג בשיר ודאי אין שום ענין שישיר כך.

[יראתי בפצותי]

זה לא רגש, אלא עקרונות, ועמדה מה ראוי ומה לא, וגדולה ציפורנם של ראשונים, מכרסם של אחרונים, ובפרט שחלק מהזמירות, נהגו בהם מאות שנים, גדולים וחסידים, מלבד גדולת המחבר.

[שניאור]

זה לא רגש, אלא עקרונות, ועמדה מה ראוי ומה לא, וגדולה ציפורנם של ראשונים, מכרסם של אחרונים, ובפרט שחלק מהזמירות, נהגו בהם מאות שנים, גדולים וחסידים, מלבד גדולת המחבר.

עקרונית לא צריך בכלל לשיר זמירות שבת, אין בזה חיוב לא מדאורייתא ולא מדרבנן, זה מנהג טוב שנהגו כלל ישראל כדי לעורר את הנשמה, וכל אחד במה שהוא מתעורר [האם עדיף לשיר חצי שיר או לא לשיר בכלל?].

[אברהם לוי]

זה לא רגש, אלא עקרונות, ועמדה מה ראוי ומה לא, וגדולה ציפורנם של ראשונים, מכרסם של אחרונים, ובפרט שחלק מהזמירות, נהגו בהם מאות שנים, גדולים וחסידים, מלבד גדולת המחבר.

עקרונית לא צריך בכלל לשיר זמירות שבת, אין בזה חיוב לא מדאורייתא ולא מדרבנן, זה מנהג טוב שנהגו כלל ישראל כדי לעורר את הנשמה, וכל אחד במה שהוא מתעורר [האם עדיף לשיר חצי שיר או לא לשיר בכלל?].

@יראתי בפצותי צודק, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית ??
לא מוצא חן בעיניך אל תזמר, אבל לזמור [לשון חיתוך] מדברי המחבר, וכן להכניס זמורות זרות בדבריו, היכשר בעיני ה' ??
וכבר הזהיר המשורר [בפיוט ליל שבת] שלא יעיזו לעשות משירו קרדום לחפור בו וז"ל: "התקוששו ואל תשמשו בנזר שיר שפרה לי".

[אליהו52]

יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם

נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.

וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)

 

יש שנהגו לא לומר צאתכם לשלום משום שלא מגרשים מלאכים [הגר"מ שפירא ועוד]
ויש שאומרים בצאתכם

נראה לתרץ ע"פ הבאר היטב שמביא בראש סימן רעא' דעניין המלאכים המלווים את האדם מלאך טוב ומלאך רע היינו מזל צדק ומאדים ועפ"ז פשוט מאד דאין מגרשים אף אחד, שהרי הוא זמנו של המלאך ללכת.

וא"כ אף תלמידי הגר"מ שפירא ועוד יכולים לחזור ולאומרו בשופי (ולא לבטל מנהגי אבות)

כך לכאו' ושאלתי על כך לבנו וענה לי ששאל את אביו וענה לו שלא משנים כי לא מדברים על זה שיצאו

אאל"ט ר' חיים מוולאז'ין כתב שמיום עמדו על דעתו לא אמר ברכוני לשלום (שלא מבקשים בקשות ממלאכים) ולא צאתכם לשלום (לא מגרשים אותם)
 

[אליהו52]

לדוגמא יש שלא נהגו לזמר זמירות האר"י בשבת חוה"מ.

במשפחתנו לא שרים כלל זמירות של שבת בשבת חוה"מ