בקשה לביאורים באג' החורבן

נושא א: כהנים גדולים שמתו כל שנה.
יומא ט. אמר רבב''ח אריו''ח מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י''ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י''א ששמש ר' אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
אותם כהנים היו קונים את מעמדם בכסף (איני זוכר כרגע את המקור לזה) ואני ממש לא מצליח להבין מה האינטרס של בן אדם לקנות תפקיד שמותו מובטח לו בתוך פחות משנה?

אעתיק לך מה שכתוב אצלי בזה -

במדרש איכה (א-לו) "טומאתה בשוליה - אמר ר' ברכיה בשם רב אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששימשו בימי צדקיה ערלים היו, הה"ד בהביאכם בני ניכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו", והדברים מתמיהין מה להם לערלי בשר לשמש בכהונה, כי אם אינם מקיימם מצוותיו למה זה ישמשוהו.
אבל יראה כי זה היה כל חטאם שלא שימשו מאהבת הבורא, לא בקרבת ה' חפצו ולא בדביקות כי ערלי לב וערלי בשר הם, רק במקדשו ובעבודתו חפצו כי כך היה דרכו של עולם שיושפע שפע מכח העבודה, והם מאסו בה' ודבקו בדרכים להופעת השפע, והוא המבואר בחזון ישעיהו החפץ לה' וכו', והנה היא סיבת הגלות כי לא בחרנו בה' ובתורתו כי אם בטוב אשר בדרך עבודתו, ואף בעצמינו אנו מוצאים לעיתים דרך זו כי עבודתנו אינה מחמת רצון הקשר והדבקות אלא בעבור חיים שלווים ומלאי כל טוב.
[ושמא אותם כהנים גדולים אשר קנו בכסף את כהונתם ומתו בכל שנה בכניסתם לקדש הקדשים היו בטוחים כי ייעשה להם נס בהתקיים פרטי ההלכות של סדר העבודה ולא ידעו ולא השכילו כי הכל תלוי במילת ערלת לב]
והיא תהיה סיבת גאולתינו בגעגועינו אל הקרבה והדביקות, כי אין אנו חפצים בארץ ישראל ולא בבית המקדש ולא בקרבנות כי אם בקרבת ה' ובהארת פניו, אותו אנו רוצים, כאישה המתגעגעת לבעלה לא מחמת רוב טובותיו כי אם מחמת עצם הקשר, והגלות היא בונה את הגעגוע, ואין לנו להסתפק ברוב טובה כי אם להעצים את הגעגוע ע"י הדגשת השיממון הרוחני, ואומרים אנו לקב"ה לא די לן בארץ ישראל כי אותך אנחנו מבקשים.

נושא ב: ביאור בחכמתו של הכהן הירושלמי.
איכה פרשה א - חד מאתינס אתא לירושלם אשכח חד כהנא...
אתונאי שאל כהן ירושלמי - חבילת עצים, כמה עשן היא מוציאה?
ענה לו הכהן - כשהיא לחה, כולה עשן. כשהיא יבישה - שליש עשן, שליש אפר, ושליש אוכלת האש.
ומאין ידע זאת הכהן? מעצי המערכה. ע''כ.
לא הבנתי את תשובת הכהן, מה הכוונה שליש עשן ושליש אפר? את כל החבילה שורפת האש, נשאר אפר בנפח של שליש(?), ומתהליך הבעירה עולה עשן.
מה שייך שליש עשן? האם הוא מתכוין לומר ששליש מהחומר של העצים מתפוגג ונהפך לעשן, שליש נעלם מן העולם ע''י האש ושליש נותר בדמות אפר?
אם כן מה הביאור בחבילה רטובה שכולה עשן, האם האש לא אוכלת אותה? האם היא לא מותירה אפר? האם עשן מרובה מורה על כילוי בעשן ולא באש?
[אולי זה החילוק בין הגרסאות בין והרשעה כולה בעשן תכלה, לבין כעשן תכלה, האם תכלה ע''י עישון, שהעשן עצמו הוא אופן של כילוי, או שתכלה ותתפוגג ותהיה כעשן פורח].

פיילוט 0.4 אמר:

יומא ט. אמר רבב''ח אריו''ח מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י''ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י''א ששמש ר' אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו.
אותם כהנים היו קונים את מעמדם בכסף (איני זוכר כרגע את המקור לזה) ואני ממש לא מצליח להבין מה האינטרס של בן אדם לקנות תפקיד שמותו מובטח לו בתוך פחות משנה?

לחץ כדי להרחיב...

בניגוד לפרושים, הצדוקים לא ראו כנראה בלימוד תורה ערך עליון, אלא בעבודת בית המקדש. ודווקא במסורתם הצדוקית. ועל זה היו מוכנים למסור את נפשם, כמבואר בגמרא יומא

ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו אמר. לו בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז, ב) כי בענן אראה על הכפורת אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנו אמרו לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה והיו תולעין יוצאין מחוטמו ויש אומרים ביציאתו ניגף דתני רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל:
 

ד.מ. אמר:

אעתיק לך מה שכתוב אצלי בזה -

במדרש איכה (א-לו) "טומאתה בשוליה - אמר ר' ברכיה בשם רב אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששימשו בימי צדקיה ערלים היו, הה"ד בהביאכם בני ניכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו", והדברים מתמיהין מה להם לערלי בשר לשמש בכהונה, כי אם אינם מקיימם מצוותיו למה זה ישמשוהו.
אבל יראה כי זה היה כל חטאם שלא שימשו מאהבת הבורא, לא בקרבת ה' חפצו ולא בדביקות כי ערלי לב וערלי בשר הם, רק במקדשו ובעבודתו חפצו כי כך היה דרכו של עולם שיושפע שפע מכח העבודה, והם מאסו בה' ודבקו בדרכים להופעת השפע, והוא המבואר בחזון ישעיהו החפץ לה' וכו', והנה היא סיבת הגלות כי לא בחרנו בה' ובתורתו כי אם בטוב אשר בדרך עבודתו, ואף בעצמינו אנו מוצאים לעיתים דרך זו כי עבודתנו אינה מחמת רצון הקשר והדבקות אלא בעבור חיים שלווים ומלאי כל טוב.
[ושמא אותם כהנים גדולים אשר קנו בכסף את כהונתם ומתו בכל שנה בכניסתם לקדש הקדשים היו בטוחים כי ייעשה להם נס בהתקיים פרטי ההלכות של סדר העבודה ולא ידעו ולא השכילו כי הכל תלוי במילת ערלת לב]

לחץ כדי להרחיב...

הראשון והשני חשבו כך, אבל מה חשבו המאה והמאתיים שרואים שכסדר הכהנים חיים פחות משנה?

יתכן שהיה להם הסבר כל שנה מפני איזה דקדוק הלכה לא שרד
אבל השאלה יותר טובה מהתשובה
עוד דרך אחרת בכ"ז שחפצו בעבודה עקב האקסטזה הרוחנית וחיפשו הנאה רוחנית, וזהו בניגוד לעצם ענינה של עבודה שהיא צורך גבוה [הרעיון שאוב אצלי מדברי השם משמואל גבי קרח], והיו מסכימים אף למות בעבור זאת [כמו שיש אנשים שלוקחים סמים קשים וכו'].

נושא ג: מספרם של בני ישראל ובני ירושלים בזמן החורבן.
איכה פרשה א - העיר רבתי עם. תני ר' שמואל 24 פלטיות היו בי-ם, וכל פלטיה 24 מבואות, וכל מבוי 24 שווקים, וכל שוק 24 שקקים, וכל שקק 24 חצרות, וכל חצר 24 בתים. ובכל חצר כפליים כיוצאי מצרים. תדע לך שכך הוא [המדרש בעצמו מתפלא על מס' המיליארדים האגדי שגר בירושלים לבדה, ומוכיח שהכוונה למספר אמיתי ולא סתם גוזמא] מעשה בשיירה של 200 גמלים טעונים פלפלין וכו' ונמכרו כולם תוך זמן קצר ממש.
אם נעשה חשבון עולה כאן מס' אגדי [398,131,200,000] שהיום בכל העולם אין אפילו 3% ממנו, וזה עוד לפני אלו שגרו בטור מלכא ובביתר ועוד.
איך אפשר להבין (לא לקבל, את זה אני עושה כאמונה בדברי חז''ל, אין לי בעיה לקבל דברים שלא נתפסים בשכלי הקטן, אני רוצה להבין) את הכמות האדירה הזו שאין שום תיעוד לא היסטורי ולא ארכיאולוגי לכמות אדירה כזו של אנשים? איפה הם חיו בירושלים הקטנה? מהיכן התפרנסו? איך הספיק החמצן לכולם?
אשמח לכל תוספת שתקרב לי את הדברים אל השכל. או שתחזק לי את האמונה.


תוספת- המדרש שם מביא הוכחה נוספת לריבוי של אנשי ירושלים, הן במקדש ראשון והן במקדש שני, אבל זה לא מתקרב למספרים הנ''ל.
במקדש הראשון: שלמה הקריב 22,000 בקר ו120,000 צאן. פר קרב ע''י 24 כהנים וצאן ע''י 11. חשבון פשוט מראה לנו 528,000+1,320,000=1,848,000. אפילו לא 2 מיליון כהנים.
במקדש שני: אגריפס רצה לעשות מפקד אוכלוסין לדעת כמה גרים בירושלים (והלא היו עולים לרגל מכל הארץ? ואולי בימיו כבר לא היה אפשרי?) וביקש מהכהנים כליה מכל קרבן פסח, יצא לו 1,200,000 קרבנות. על כל קרבן היו מנויים מינימום 10 ולפעמים אפילו 100 איש. ניקח ממוצע של 50 לקרבן, יוצא לנו סה''כ 60,000,000. זה אמנם עדיין מספר הזוי שלא נתפס במושגים שלנו. וזה עוד לפני החולים הטמאים והרחוקים. אבל זה עדיין לא מיליארד. ובטח לא 398 מיליארדים.