הקבלת פני אביו !! ברגל

חיפאי

משתמש רגיל
במשנ"ב ש"א ד כ' שהקבלת אביו ורבו שוים עיי"ש
ושם מבואר בבה"ל שברגל הוא חובה גם מחוץ לתחום והביא כן מהריטב"א עיי"ש
אשמח לעזרת הציבור במ"מ
א. מה שורש המצווה הזאת, מדין כבודם?
ב. זה גם באמו?
ג. מה מיוחד ברגל שצריך לראותם- מהיכן השונמית למדה את זה?
ד. יוצאים בטלפון? זה כמובן תלוי בנ"ל
וכן עוד ביאורים בזה אשמח שהחברים דפה ילמדוני
 

נבשר

משתמש ותיק
חגיגה ג. ברש"י - להקביל פניו - יום טוב היה שחייב אדם לכבד את רבו בהקבלת פנים כדאמרינן במסכת ראש השנה (דף טז:) מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת (מלכים ב' ד):
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
ה. ולפי"ז מועיל מחילה?
{ואינו כמצות צדקה שזה חובת האדם תמיד אלא כהכנסת אורחים שתלוי אם יש נצרך}
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
אולי יש למישהו עוד מ"מ בנושא
וכן ראשונים נוספים שמפרשים את סיבת החיוב

ו. מדוע לא רואים שמקפידים ע"ז בשבועות?
 

דוד ה.

משתמש ותיק
אם איני טועה לרבו יש חיוב ובזה דן בביאור הלכה אם כל יום או ברגל ועי' עוד בנו"ב תניינא או"ח צד אם יש חיוב בזמנינו.
לגבי אביו לא כתוב חיוב אלא מצווה ויש שכותבים סרך מצווה ובכל מקרה אין כל שייכות לרגל, כי כל הטעמים של רגל נובעים מזה שהרב לא סמוך אליו או שאז יומא דפגרא והמקור הוא הפסוק דלא חודש ולא שבת, באביו אם הוא גר קרוב אין את הטעמים הללו כלל ואם הוא גר רחוק עדיין מבקר אצלו יותר מכל רגל ולכן אין דין מיוחד ברגל.
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
דוד ה. אמר:
יש שכותבים סרך מצווה
את זה ראיתי במאירי ביומא, אבל הוא כותב את זה גם על רבו, ואולי כוונתו שביו"כ שאינו רגל הוא סרך מצוה

אבל לזה אשמח למקור
דוד ה. אמר:
כי כל הטעמים של רגל נובעים מזה שהרב לא סמוך אליו או שאז יומא דפגרא

ובפרט אחר שהמקור מהשונמית, שייך באשה יומא דפגרי?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
חיפאי אמר:
דוד ה. אמר:
יומא דפגרא לתלמידים ולכן הרב פנוי
לאלישע היה ישיבה עם תלמידים?
בוודאי.

מלכים ב פרק ד
(לח) וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים: 
(מב) וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ: (מג) וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר: (מד) וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה': 
והתרבו..

מלכים ב פרק ו

(א) וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ: 
 

חיפאי

משתמש רגיל
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
לא הבנתי היכן רואים פה שהוא היה משועבד במשך השנה חוץ מהמועדים למסגרת עם תלמידים?
 

דוד ה.

משתמש ותיק
חנוכת התורה ליקוטים מאמרי חז"ל
ר) במסכת ראש השנה דף ט"ז ע"ב אמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת מכלל דבחודש ובשבת איבעי לה למיזל וכו' עד כאן. הנה הקושיא ידוע הא בקרא לא נזכר כלל רגל. וגם מה וזה דמסיים מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל הא הוא רוצה לדייק על רגל ומסיים חודש ושבת. ויש לתרץ על פי מה דאיתא בגמרא דאיתתא לא תלך לבי רב שמא יתנו בה התלמידים עיניהם ויבואו לידי הרהור רק ביומא דמפגרי רבנן שאז אין התלמידים בבית רבם אז מותרת לילך לבי רב. והשתא יש לומר דשיעור הפסוק כך הוא מדוע את הולכת אליו היום הא איתתא אסורה לילך לבי רב כנזכר לעיל. והלא לא חודש ולא שבת היום אם כן מצויים התלמידים בבית רבם. ומדייק הגמרא מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל. דהיה קשה להגמ' אמאי לא אמר לה לא חודש ולא שבת ולא רגל היום. הא רגל הוא גם כן יומא דמפגרי רבנן. אלא על כרחך מדלא הזכיר אלא רק חודש ושבת שמע מינה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל משום הכי אסורה לילך לבי רב ברגל גם כן ורק בחודש ובשבת מותרת דאז התלמידים בביתם. וזה דמסיים הגמרא מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל. רצה לומר דרק בחודש ושבת לחוד היתה מותרת לילך אבל בשאר ימות השנה לא ואף ברגל גם כן לא היתה רשאית אם כן שמע מינה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל:
 
חלק עליון תַחתִית