מוזמנים לעלות סיפורים מוכרים ושאינם על הגאון הצדיק זצ"ל.
בשני העשורים האחרונים לחייו, החל ר' שמשון בפרק הרבצת תורה ודעת להמונים – לצד תפקידיו התורניים כרב, כראש ישיבה וכר"מ. ובהכירו בכוחו הגדול שבו ניחן משמים, לרתק את ציבור מאזיניו בדרשות חוצבות להבות-אש, הבנויות לתלפיות על יסודות מוצקים, של עושר ידיעותיו בכל מקצועות התורה, נטה שכמו לסבול גם מלאכה כבדה זו, שהיתה מן הקשות שבמקדש.
כדרכו בשאר כל פעליו, פרץ גם לתחום זה בסופה ובסערה, עם כל הלהט והמסירות המוחלטת, שאפיינו בכלל את חייו העמוסים בתורה ובעבודת ה' עד כלות הכוחות ממש, תוך הפקרת כל צרכיו הגשמיים האישיים, ובלי לתת כל משקל לקשיים הרבים שנצבו לו בדרכו. וכך, לצד הגדת שיעוריו ושיחותיו בפני בחורים ואברכים, עמלי תורה ויראה שעליהם עומד העולם, כמו גם ועדים מיוחדים ברחבי הארץ, שמסר בקביעות בפרקי זמן שונים, העמיס על כתפיו, שאך בנס ופלא עמדו בלי לכרוע תחת נטל פעולותיו הכבירות, גם את הדאגה לכל קהילה יהודית באשר היא, אם בארץ ואם ברחבי העולם, שביקשה לחזק את אחזיתה בתורת החיים וקיום מצוותיה.
שמע שיחותיו העמוקות ביסודי היהדות, שאותן השכיל להנחיל באופן השווה לכל נפש, עבר מפה לאוזן וחצה יבשות וימים, ובמקביל – זרם הפניות אליו מכל רחבי תבל תכפו והלכו. שכיח היה שבטרם היה סיפק בידו לרוקן את מזוודותיו מתכולתן, לאחר שובו מעוד טיסה לאחת ממדינות חו"ל, שם הרעיף טל של תחיה ואמונה בעצמות היבשות – כבר קיבל הזמנה נוספת להשמיע מדברותיו בקהילה פלונית מיבשת אחרת. וכשהיה מגיע למסקנה כי אמנם יהא בואו לתועלת, לא היסס לשוב תכף וליטול את מקל הנדודים, למסע נוסף שהציל יהודים משקיעה בהבלי הזמן, או גרוע מכך – מטמיעה והתבוללות במרחב הגויי שבו חיו.
אלא שהמוני הפונים, ובפרט אלו מתוכם שהיתה זו ההזדמנות הראשונה שלהם לשוחח עמו, נתקלו בבעיה בלתי מצויה, שמעודם קודם לכן לא הכירו דוגמתה: בעדינות ומתוך הדרת כבוד, ניסו לברר ולהוציא מפיו באיזה סכום של כסף הדבר כרוך. הם אמנם הבינו שאדם בעל שיעור קומה כשלו, שמאזיניו יושבים פעורי פה ושותים בצמא את דבריו מהחל ועד כלה, נוטל בשכרו סכום בלתי מבוטל, ובפרט כאשר הדבר כרוך בטיסה לחו"ל, ועזיבת הבית ברוך בלעה"ר למשך כמה ימים. אבל כדי למנוע אי נעימות שכיחה, ביקשו לדעת את הסכום המדויק, והעדיפו את אי הנעימות הזו של העיסוק בכסף, על פני אי הנעימות העלולה לבוא אחר כך.
ובכן, לאחר שהציגו את פרטי הבקשה, ותיארו את קהל היעד של השיחות ורמתו הרוחנית, הוסיפו תכף: "כמובן עלות הטיסה על חשבוננו, אבל כמה הרב לוקח על השהייה, ואיזה סכום עלינו לתת על הדרשה?". על שאלות מסוג זה, לא היה רבי שמשון זצ"ל משיב בגינוני פרישות ו'ניתוק מהעולם הזה' תוך ביטול ערך ה'כסף' בעיניו. הוא אף לא מחה שחשדו בו לשווא, והכריז כי איננו נוטל כסף בשכרו, אלא פשוט חמק בטבעיות מן העיסוק בעניין, והסיט את הנושא לפסים מעשיים: "טוב, למתי הכרטיס? בשבוע הבא איני יכול, אבל עוד שבועיים זה אפשרי", ולא הביע כל התייחסות אודות התשלום.
"מסתבר שהוא לא דורש הרבה", שחו בינם לבין עצמם. "הוא נאה דורש ואינו נאה מקבל…", הסיקו ומיהרו לרכוש עבורו כרטיס טיסה אל היעד.
לאחר סדרת דרשות שבהן הלהיב המונים, בחן אשר הוצק בשפתותיו, גילו המארגנים כי השיחה הנוחה והקצרה ביותר עמו היא על 'כסף'. בשום אופן הוא לא ינקוב בסכום מסוים, בכל מקרה איננו תובע מאומה, ולעולם אין לו הזמן המיותר לשוחח על הנושא. "טוב, אולי כאשר יבוא לדרוש אצלנו בפעם הבאה, ינקוב בסכום המבוקש ויקבל את המגיע לו", מהרהרים היו במידה רבה של הגיון יזמי הכינוסים או מארגני הסמינרים, שבאמת ובתמים ביקשו לשלם לו.
אבל בפעם הבאה וגם בזו שלאחריה- נוכחו בסיכומו של דבר לדעת שלא עלה בידם 'להסדיר' את עניין התשלום… ובהזדמנות שישבו עם הרב עזריאל טאובר זצ"ל, מקימו ומייסדו של ארגון 'שלהבת', ובהזדמנות נוספת כשישב לצידו של הרב יוסף וליס מנכ"ל 'ערכים', העלו את העניין בשיחותיהם עמם. שניהם, כל אחד בתורו ובסגנונו, העלו תהייה על עצם הנסיון, וביטלו במחי יד את האפשרות לשנות את המציאות הזו: "עם הרב פינקוס אתם מדברים על כסף?! יש לו פה מפיק מרגליות ויד קמוצה למרגליות. פרוטה הוא לא ייקח בשכרו…".
(מתוך 'השמש בגבורתו')
בשני העשורים האחרונים לחייו, החל ר' שמשון בפרק הרבצת תורה ודעת להמונים – לצד תפקידיו התורניים כרב, כראש ישיבה וכר"מ. ובהכירו בכוחו הגדול שבו ניחן משמים, לרתק את ציבור מאזיניו בדרשות חוצבות להבות-אש, הבנויות לתלפיות על יסודות מוצקים, של עושר ידיעותיו בכל מקצועות התורה, נטה שכמו לסבול גם מלאכה כבדה זו, שהיתה מן הקשות שבמקדש.
כדרכו בשאר כל פעליו, פרץ גם לתחום זה בסופה ובסערה, עם כל הלהט והמסירות המוחלטת, שאפיינו בכלל את חייו העמוסים בתורה ובעבודת ה' עד כלות הכוחות ממש, תוך הפקרת כל צרכיו הגשמיים האישיים, ובלי לתת כל משקל לקשיים הרבים שנצבו לו בדרכו. וכך, לצד הגדת שיעוריו ושיחותיו בפני בחורים ואברכים, עמלי תורה ויראה שעליהם עומד העולם, כמו גם ועדים מיוחדים ברחבי הארץ, שמסר בקביעות בפרקי זמן שונים, העמיס על כתפיו, שאך בנס ופלא עמדו בלי לכרוע תחת נטל פעולותיו הכבירות, גם את הדאגה לכל קהילה יהודית באשר היא, אם בארץ ואם ברחבי העולם, שביקשה לחזק את אחזיתה בתורת החיים וקיום מצוותיה.
שמע שיחותיו העמוקות ביסודי היהדות, שאותן השכיל להנחיל באופן השווה לכל נפש, עבר מפה לאוזן וחצה יבשות וימים, ובמקביל – זרם הפניות אליו מכל רחבי תבל תכפו והלכו. שכיח היה שבטרם היה סיפק בידו לרוקן את מזוודותיו מתכולתן, לאחר שובו מעוד טיסה לאחת ממדינות חו"ל, שם הרעיף טל של תחיה ואמונה בעצמות היבשות – כבר קיבל הזמנה נוספת להשמיע מדברותיו בקהילה פלונית מיבשת אחרת. וכשהיה מגיע למסקנה כי אמנם יהא בואו לתועלת, לא היסס לשוב תכף וליטול את מקל הנדודים, למסע נוסף שהציל יהודים משקיעה בהבלי הזמן, או גרוע מכך – מטמיעה והתבוללות במרחב הגויי שבו חיו.
אלא שהמוני הפונים, ובפרט אלו מתוכם שהיתה זו ההזדמנות הראשונה שלהם לשוחח עמו, נתקלו בבעיה בלתי מצויה, שמעודם קודם לכן לא הכירו דוגמתה: בעדינות ומתוך הדרת כבוד, ניסו לברר ולהוציא מפיו באיזה סכום של כסף הדבר כרוך. הם אמנם הבינו שאדם בעל שיעור קומה כשלו, שמאזיניו יושבים פעורי פה ושותים בצמא את דבריו מהחל ועד כלה, נוטל בשכרו סכום בלתי מבוטל, ובפרט כאשר הדבר כרוך בטיסה לחו"ל, ועזיבת הבית ברוך בלעה"ר למשך כמה ימים. אבל כדי למנוע אי נעימות שכיחה, ביקשו לדעת את הסכום המדויק, והעדיפו את אי הנעימות הזו של העיסוק בכסף, על פני אי הנעימות העלולה לבוא אחר כך.
ובכן, לאחר שהציגו את פרטי הבקשה, ותיארו את קהל היעד של השיחות ורמתו הרוחנית, הוסיפו תכף: "כמובן עלות הטיסה על חשבוננו, אבל כמה הרב לוקח על השהייה, ואיזה סכום עלינו לתת על הדרשה?". על שאלות מסוג זה, לא היה רבי שמשון זצ"ל משיב בגינוני פרישות ו'ניתוק מהעולם הזה' תוך ביטול ערך ה'כסף' בעיניו. הוא אף לא מחה שחשדו בו לשווא, והכריז כי איננו נוטל כסף בשכרו, אלא פשוט חמק בטבעיות מן העיסוק בעניין, והסיט את הנושא לפסים מעשיים: "טוב, למתי הכרטיס? בשבוע הבא איני יכול, אבל עוד שבועיים זה אפשרי", ולא הביע כל התייחסות אודות התשלום.
"מסתבר שהוא לא דורש הרבה", שחו בינם לבין עצמם. "הוא נאה דורש ואינו נאה מקבל…", הסיקו ומיהרו לרכוש עבורו כרטיס טיסה אל היעד.
לאחר סדרת דרשות שבהן הלהיב המונים, בחן אשר הוצק בשפתותיו, גילו המארגנים כי השיחה הנוחה והקצרה ביותר עמו היא על 'כסף'. בשום אופן הוא לא ינקוב בסכום מסוים, בכל מקרה איננו תובע מאומה, ולעולם אין לו הזמן המיותר לשוחח על הנושא. "טוב, אולי כאשר יבוא לדרוש אצלנו בפעם הבאה, ינקוב בסכום המבוקש ויקבל את המגיע לו", מהרהרים היו במידה רבה של הגיון יזמי הכינוסים או מארגני הסמינרים, שבאמת ובתמים ביקשו לשלם לו.
אבל בפעם הבאה וגם בזו שלאחריה- נוכחו בסיכומו של דבר לדעת שלא עלה בידם 'להסדיר' את עניין התשלום… ובהזדמנות שישבו עם הרב עזריאל טאובר זצ"ל, מקימו ומייסדו של ארגון 'שלהבת', ובהזדמנות נוספת כשישב לצידו של הרב יוסף וליס מנכ"ל 'ערכים', העלו את העניין בשיחותיהם עמם. שניהם, כל אחד בתורו ובסגנונו, העלו תהייה על עצם הנסיון, וביטלו במחי יד את האפשרות לשנות את המציאות הזו: "עם הרב פינקוס אתם מדברים על כסף?! יש לו פה מפיק מרגליות ויד קמוצה למרגליות. פרוטה הוא לא ייקח בשכרו…".
(מתוך 'השמש בגבורתו')