מתי במשך הדורות שאלו את גדול הדור שהכריע לבדו, ומתי הושיבו בית דין?

אח שלך

משתמש ותיק
כל המשוטט בספרות השו"ת בכל נושא אשר יהא - יראה שיש מקרים שבהם היה פשיטא להו שמספיק לשאול רב גדול או אפילו גדול הדור, והיו מקרים שבהם החליטו דוקא בב"ד במותב תלתא. 

והנה לכאורה זהו דבר חדש שהתחדש רק בגלות שלפעמים מכריעים דברים מחוץ לסנהדרין וללא מותב תלתא.
אבל בזמן הבית בכל עיר ועיר היתה סנהדרין של 23 שבסמכותה היה אפילו להרוג.
ועליה אמרה התורה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם!
(למשל מראות, לא שמעתי מעולם שהושיבו ב"ד להכריע על עד בדיקה)
בין דין לדין. (חו"מ, ובזה אכן תמיד היה מוסכם שצריך ב"ד) 
בין נגע לנגע! (יורה דעה, לעיתים רחוקות מושיבים ב"ד) 
וקמת ועלית אל המקום וכו' כי הסנהדרין של אותה העיר לא יודעת. 


נ. ב. מעשים שבכל יום ובכל עת שמתעוררים נושאים שונים לציבור וליחיד, ולאו דוקא בחושן משפט.
וחזינן שבחלקם מושיבים בית דין לברר ובחלקם האחר שואלים אדם גדול או פוסק מפורסם וזהו. 
וצ"ע. 

עוד הערה: כמדומה שאצל הגריש"א היה יותר נפוץ המשפט "דבר כזה צריך להתברר בב"ד". 

 
 

HaimL

משתמש ותיק
עמנואל אמר:
וקמת ועלית אל השופט - ? (גדול הדור ? וכמ"ש בחינוך)
*יש לומר שזהו המופלא שבבית דין*

הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם, או שלא היה מופלא יא של בית דין שם, או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן יב שלא ראה [ לו ] בנים -- הרי אלו פטורין, שנאמר כאן 'עדה' ונאמר להלן 'עדה', מה עדה האמורה להלן עד שיהיו כולם ראויים להוראה, אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולם ראויים להוראה.

*אבל לא שהוא דן יחידי*

 הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.
 ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.
 

HaimL

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
כל המשוטט בספרות השו"ת בכל נושא אשר יהא - יראה שיש מקרים שבהם היה פשיטא להו שמספיק לשאול רב גדול או אפילו גדול הדור, והיו מקרים שבהם החליטו דוקא בב"ד במותב תלתא. 

והנה לכאורה זהו דבר חדש שהתחדש רק בגלות שלפעמים מכריעים דברים מחוץ לסנהדרין וללא מותב תלתא.
אבל בזמן הבית בכל עיר ועיר היתה סנהדרין של 23 שבסמכותה היה אפילו להרוג.
ועליה אמרה התורה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם!
(למשל מראות, לא שמעתי מעולם שהושיבו ב"ד להכריע על עד בדיקה)
בין דין לדין. (חו"מ, ובזה אכן תמיד היה מוסכם שצריך ב"ד) 
בין נגע לנגע! (יורה דעה, לעיתים רחוקות מושיבים ב"ד) 
וקמת ועלית אל המקום וכו' כי הסנהדרין של אותה העיר לא יודעת. 


נ. ב. מעשים שבכל יום ובכל עת שמתעוררים נושאים שונים לציבור וליחיד, ולאו דוקא בחושן משפט.
וחזינן שבחלקם מושיבים בית דין לברר ובחלקם האחר שואלים אדם גדול או פוסק מפורסם וזהו. 
וצ"ע. 

עוד הערה: כמדומה שאצל הגריש"א היה יותר נפוץ המשפט "דבר כזה צריך להתברר בב"ד". 

בעיקר שאלתך, יש לומר שהוראת חכם לא צריכה ב"ד באיסור והיתר (אפשר לדון בזה בהרחבה). אבל מה שכן צריך ב"ד הוא אם ההלכה עצמה לא ידועה (ולא כמו רוב ההוראות, שצריך לשאול את החכם על גוף המקרה, כדי שיגיד בזה את ההלכה). וכל דין זקן ממרא הוא רק בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, לא בדיני ממונות.
 

אח שלך

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערה: מסתבר שהרבה מזה תלוי במציאות, כלומר - לפעמים הפוסק הגדול רואה שזה מורכב ומסובך והוא משער שדוקא בב"ד יתברר היטב.
ולפעמים להיפך כי קורה שבנושא כזה או אחר הוא סבור שמכל מכריו אין מי שראוי לשבת עמו ושניתן לסמוך על הכרעתו, ולכן הוא נאלץ להכריע לבדו.
 
חלק עליון תַחתִית