עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני (י, ג)
כתב בחי' הגרי"ז וז"ל: בכל המכות שעד ארבה כתיב רק שלח עמי ויעבדני והכא במכת ארבה נתוסף לשון זה של "עד מתי מאנת וגו'", ונראה הביאור בזה עפימ"ש הר"מ ריש הלכות תעניות דע"ז גופא מגיע לחוטאים עונש על שהולכים בקרי ואין חוזרין בתשובה אחר הצרות ואין שמים על לב כי יד ה' היא עיי"ש בדבריו וזהו שאמר משה לפרעה דעל זה גופא אתה נענש עכשיו על מיאונך לענות מפני ה' אחרי כל המכות האלה, עכ"ד.
ונראה לדקדק כן, דהנה מבואר ברמב"ם שם שהעונש על הליכה בקרי היא הוא "שאוסיף לכם חמת אותו קרי" עיי"ש. וכן באגרת תימן כ': בשביל הדעות האלו הזהירנו הבורא יתברך בתורה ואמר שבהיותכם מכעיסים יבואו עליכם פורעניות עקב חטאתכם. אם תחשבו שאינם באים עליכם אלא דרך מקרה ושאין סבת הפורענות רוב נאצותכם גם אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא ואכפול אותם עליכם. שכן כתוב בתוכחה ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי. וקרי הוא הדבר שבא שלא בכוונה. והוא אומר אם תשימון פורענות דרך מקרה אני אוסיף עליהם מן המקרה ההוא שבע על חטאתיכם, עכ"ל. ומבואר שהעונש על ההליכה בקרי הוא שהעונש יהא כהמשך לעונש שקדם לו.
והנה מצינו במכת ארבה שהיתה כהמשך למכת ברד, דכתי' (פס' ה') "ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה" וכתי' (פס' י"ב): "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה וכו' ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד" ולהלן (פס' ט"ו) כתי': "ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים", וכן בסו"פ וארא (לעיל ט, ל"ב) כתי': "והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה" ופרשב"ם: לא נכו, להודיעך שמה שלא שיבר הברד אכל הארבה. הברד מקלקל את הקשה והארבה אוכל את הרך, עכ"ל.
מבואר שחלק ממכה זו היה "כהמשך למכת ברד" שהארבה אכל את כל מה שנשאר ממכת ברד, וזהו כד' הרמב"ם ש"אוסיף לכם חמת אותו קרי", וכמו שביאר הגרי"ז שמכה זו באה על "הליכה בקרי" ולכך אופן מכה זו היתה "אוסיף לכן חמת אותו קרי" והיינו כהמשך למכת ברד, ודו"ק.
כתב בחי' הגרי"ז וז"ל: בכל המכות שעד ארבה כתיב רק שלח עמי ויעבדני והכא במכת ארבה נתוסף לשון זה של "עד מתי מאנת וגו'", ונראה הביאור בזה עפימ"ש הר"מ ריש הלכות תעניות דע"ז גופא מגיע לחוטאים עונש על שהולכים בקרי ואין חוזרין בתשובה אחר הצרות ואין שמים על לב כי יד ה' היא עיי"ש בדבריו וזהו שאמר משה לפרעה דעל זה גופא אתה נענש עכשיו על מיאונך לענות מפני ה' אחרי כל המכות האלה, עכ"ד.
ונראה לדקדק כן, דהנה מבואר ברמב"ם שם שהעונש על הליכה בקרי היא הוא "שאוסיף לכם חמת אותו קרי" עיי"ש. וכן באגרת תימן כ': בשביל הדעות האלו הזהירנו הבורא יתברך בתורה ואמר שבהיותכם מכעיסים יבואו עליכם פורעניות עקב חטאתכם. אם תחשבו שאינם באים עליכם אלא דרך מקרה ושאין סבת הפורענות רוב נאצותכם גם אני אוסיף עליכם מן המקרה ההוא ואכפול אותם עליכם. שכן כתוב בתוכחה ואם תלכו עמי קרי וגו' והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי. וקרי הוא הדבר שבא שלא בכוונה. והוא אומר אם תשימון פורענות דרך מקרה אני אוסיף עליהם מן המקרה ההוא שבע על חטאתיכם, עכ"ל. ומבואר שהעונש על ההליכה בקרי הוא שהעונש יהא כהמשך לעונש שקדם לו.
והנה מצינו במכת ארבה שהיתה כהמשך למכת ברד, דכתי' (פס' ה') "ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה" וכתי' (פס' י"ב): "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה וכו' ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד" ולהלן (פס' ט"ו) כתי': "ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים", וכן בסו"פ וארא (לעיל ט, ל"ב) כתי': "והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה" ופרשב"ם: לא נכו, להודיעך שמה שלא שיבר הברד אכל הארבה. הברד מקלקל את הקשה והארבה אוכל את הרך, עכ"ל.
מבואר שחלק ממכה זו היה "כהמשך למכת ברד" שהארבה אכל את כל מה שנשאר ממכת ברד, וזהו כד' הרמב"ם ש"אוסיף לכם חמת אותו קרי", וכמו שביאר הגרי"ז שמכה זו באה על "הליכה בקרי" ולכך אופן מכה זו היתה "אוסיף לכן חמת אותו קרי" והיינו כהמשך למכת ברד, ודו"ק.