המגרא מביאה מימרא של ר"א שהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור שמא בי"ד שלעתיד ירבה בשיעור, והגמרא שואלת אם הכונה שיאמרו שגם מה שבימנו הוא פחות מכזית, חייבים על זה, הרי אפילו אם יהיה כן לא יביא קרבן שהרי כשאכל את זה לא היה חייב ואינו שב מידיעתו.מאי ירבה בשיעורין אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו
איני מבין מה קשה לך, אם אחד חשב שהשיעור יותר קטן ואכל על דעת איסור דאורייתא, רק לא על דעת לאו, ולאחר מכן נודע לו שהוא טעה ,ובאמת השיעור יותר גדול ,הרי הוא חייב חטאת, שהרי טעה במה שחשב שאין בזה איסור לאו ,ונודע לו שיש בזה איסור לאו ,א"כ הוא הדין הפוך, כיון שגם מה שיודע אינו מונע אותו מאיסור הלאו, א"כ אין שב מידיעתו.יהודה1 אמר:המגרא מביאה מימרא של ר"א שהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור שמא בי"ד שלעתיד ירבה בשיעור, והגמרא שואלת אם הכונה שיאמרו שגם מה שבימנו הוא פחות מכזית, חייבים על זה, הרי אפילו אם יהיה כן לא יביא קרבן שהרי כשאכל את זה לא היה חייב ואינו שב מידיעתו.מאי ירבה בשיעורין אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו
וצריך ביאור למה לא שייך ששב מידיעתו שאם היה יודע שאסור לאכול היה נמנע גם מחצי שיעור, ובפרט שדעת ר"י רבו של ר"א שחצי שיעור אסור מן התורה. ואף שזה לא חמור כמו שיעור שלם, למה אינו שב מידיעתו.
האחד בא לגור אמר:א. איני מבין מה קשה לך, אם אחד חשב שהשיעור יותר קטן ואכל על דעת איסור דאורייתא, רק לא על דעת לאו, ולאחר מכן נודע לו שהוא טעה ,ובאמת השיעור יותר גדול ,הרי הוא חייב חטאת, שהרי טעה במה שחשב שאין בזה איסור לאו ,ונודע לו שיש בזה איסור לאו ,א"כ הוא הדין הפוך, כיון שגם מה שיודע אינו מונע אותו מאיסור הלאו, א"כ אין שב מידיעתו.יהודה1 אמר:המגרא מביאה מימרא של ר"א שהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור שמא בי"ד שלעתיד ירבה בשיעור, והגמרא שואלת אם הכונה שיאמרו שגם מה שבימנו הוא פחות מכזית, חייבים על זה, הרי אפילו אם יהיה כן לא יביא קרבן שהרי כשאכל את זה לא היה חייב ואינו שב מידיעתו.מאי ירבה בשיעורין אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו
וצריך ביאור למה לא שייך ששב מידיעתו שאם היה יודע שאסור לאכול היה נמנע גם מחצי שיעור, ובפרט שדעת ר"י רבו של ר"א שחצי שיעור אסור מן התורה. ואף שזה לא חמור כמו שיעור שלם, למה אינו שב מידיעתו.
בקצרה: אדם צריך לדעת עכשיו ידיעה שמונעת אותו מאיסור הלאו .
ב. אבל מה שקשה לי בגמרא הוא ממ"נ ,אם אנחנו דנים ע"י הפסק החדש שבאמת איגלאי מילתא למפרע שזה השיעור האמיתי ,א"כ למה אין זה שב מידיעתו ,והרי אדם שהיה סבור בטעות שהשיעור הוא יותר קטן ולכן אכל ,ולאחר מכן התברר לו שטעה והשיעור באמת יותר גדול, הרי זה שב מידיעתו גמור, ואם אנו דנים שבזמנו היה זה כדין ,אין זה רק אינו שב מידיעתו אלא אין פה כלל איסור בשעתו .
עין שם ברש"י שכתב דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל, והא האידנא לא שב מידיעתו הוא ,דהא השתא קים לן ,וכו משמע שזה שהשתא קים לן ,הוא הסיבה שלא שב מידיעתו,דהיינו שלגבי שב מידיעתו אנו דנים שהרי עכשיו מותר וע"ז הקשיתי ממ"נ ואילו בדברי רב הטענה היא שונה שלמרות שהוא טעה גם בזה שסבר שזה חלב ,(שאילו רק הסתמך על ב"ד לכו"ע פטור וכדתני במתניתין ),כיון שאין לזה משמעות שהרי בכל אופן היה עושה ,אלא שטעה במה שסמך על ב"ד ומצד זה הרי פטור, לכן הוא פטור.דרומאי אמר:האחד בא לגור אמר:א. איני מבין מה קשה לך, אם אחד חשב שהשיעור יותר קטן ואכל על דעת איסור דאורייתא, רק לא על דעת לאו, ולאחר מכן נודע לו שהוא טעה ,ובאמת השיעור יותר גדול ,הרי הוא חייב חטאת, שהרי טעה במה שחשב שאין בזה איסור לאו ,ונודע לו שיש בזה איסור לאו ,א"כ הוא הדין הפוך, כיון שגם מה שיודע אינו מונע אותו מאיסור הלאו, א"כ אין שב מידיעתו.
בקצרה: אדם צריך לדעת עכשיו ידיעה שמונעת אותו מאיסור הלאו .
ב. אבל מה שקשה לי בגמרא הוא ממ"נ ,אם אנחנו דנים ע"י הפסק החדש שבאמת איגלאי מילתא למפרע שזה השיעור האמיתי ,א"כ למה אין זה שב מידיעתו ,והרי אדם שהיה סבור בטעות שהשיעור הוא יותר קטן ולכן אכל ,ולאחר מכן התברר לו שטעה והשיעור באמת יותר גדול, הרי זה שב מידיעתו גמור, ואם אנו דנים שבזמנו היה זה כדין ,אין זה רק אינו שב מידיעתו אלא אין פה כלל איסור בשעתו .
א. באמת הזיד בלאו ושגג בכרת הוא פלוגתא דר' יוחנן ור''ל, אולם הכא לכו''ע חייב דח''ש אינו אפילו איסור לאו אלא איסורא בעלמא.
ב. בנוגע לקושייתך, עי' ריש הוריות דסובר רב דכל תולה בב''ד (לפי פשטות הסוגיא) לא הוי שב מידיעתו, כיון דאינו תלוי בידיעת עצמו אלא בידיעת הב''ד. וכפה''נ סוגיא דיומא כרב.
למה אי אפשר להבין שהוא לא ידע שזה חלב בכלל או ששכח שאסור לאכול חלב. ממילא אם יאמרו שמה שאכל הוא פחות מהשיעור, הוא פטור רק בגלל זה. שהרי אם לא היו משנים את השיעור הוא היה חייב כי לא אכל משום שחשב שזה פחות מהשיעור אלא משום שלא ידע שאסור ואילו היה יודע היה חוזר בו. ואם אמרו שמה שאכל הוא כשיעור ולא כמו שסברו קודם, אז הוא יהיה חייב בגלל זה שהרי אכל שיעור ומה שאכל בהתחלה הוא בגלל שלא ידע שאסור ואם היה יודע לא היה אוכל.האחד בא לגור אמר:איני מבין מה קשה לך, אם אחד חשב שהשיעור יותר קטן ואכל על דעת איסור דאורייתא, רק לא על דעת לאו, ולאחר מכן נודע לו שהוא טעה ,ובאמת השיעור יותר גדול ,הרי הוא חייב חטאת, שהרי טעה במה שחשב שאין בזה איסור לאו ,ונודע לו שיש בזה איסור לאו ,א"כ הוא הדין הפוך, כיון שגם מה שיודע אינו מונע אותו מאיסור הלאו, א"כ אין שב מידיעתו.יהודה1 אמר:המגרא מביאה מימרא של ר"א שהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעור שמא בי"ד שלעתיד ירבה בשיעור, והגמרא שואלת אם הכונה שיאמרו שגם מה שבימנו הוא פחות מכזית, חייבים על זה, הרי אפילו אם יהיה כן לא יביא קרבן שהרי כשאכל את זה לא היה חייב ואינו שב מידיעתו.מאי ירבה בשיעורין אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא (ויקרא ד, כב) אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו
וצריך ביאור למה לא שייך ששב מידיעתו שאם היה יודע שאסור לאכול היה נמנע גם מחצי שיעור, ובפרט שדעת ר"י רבו של ר"א שחצי שיעור אסור מן התורה. ואף שזה לא חמור כמו שיעור שלם, למה אינו שב מידיעתו.
בקצרה: אדם צריך לדעת עכשיו ידיעה שמונעת אותו מאיסור הלאו .
אבל מה שקשה לי בגמרא הוא ממ"נ ,אם אנחנו דנים ע"י הפסק החדש שבאמת איגלאי מילתא למפרע שזה השיעור האמיתי ,א"כ למה אין זה שב מידיעתו ,והרי אדם שהיה סבור בטעות שהשיעור הוא יותר קטן ולכן אכל ,ולאחר מכן התברר לו שטעה והשיעור באמת יותר גדול, הרי זה שב מידיעתו גמור, ואם אנו דנים שבזמנו היה זה כדין ,אין זה רק אינו שב מידיעתו אלא אין פה כלל איסור בשעתו .
לא הבנתי כוונתך ,אנו אומרים לו שיכתוב כיון שלכשיבאו ב"ד אחר ,אז ידע שטעה והשיעור הוא קטן, ואז הוא יהיה חייב ,מה אכפת לי שכשהוא כותב הוא לא יודע?יהודה1 אמר:האידנא של רש"י הכוונה לפני שנשתנה השיעור וכך מפרש קושיית הגמ': אם צריך לרשום שמא יאמרו בעתיד שחייבים גם על כזית קטן, למה צריך לרשום הרי אינו שב מידיעתו שהרי עכשיו גם אם נודע לו שאכל חלב לא יחזור בו שהוא יודע שהשיעור קטן ואף שאחר כך יאמרו שחייב על כזה שיעור הוא לא יביא חטאת.
לא הבנתי מה קשה לך.האחד בא לגור אמר:לא הבנתי כוונתך ,אנו אומרים לו שיכתוב כיון שלכשיבאו ב"ד אחר ,אז ידע שטעה והשיעור הוא קטן, ואז הוא יהיה חייב ,מה אכפת לי שכשהוא כותב הוא לא יודע?יהודה1 אמר:האידנא של רש"י הכוונה לפני שנשתנה השיעור וכך מפרש קושיית הגמ': אם צריך לרשום שמא יאמרו בעתיד שחייבים גם על כזית קטן, למה צריך לרשום הרי אינו שב מידיעתו שהרי עכשיו גם אם נודע לו שאכל חלב לא יחזור בו שהוא יודע שהשיעור קטן ואף שאחר כך יאמרו שחייב על כזה שיעור הוא לא יביא חטאת.
וכי הוא מביא את הקרבן עכשיו?
האוכל חלב בזמן הזה וכו' - מפרש לה ואזיל:
אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן - והכי קאמר האוכל פחות מכזית בזמן הזה יכתוב כשיעור זה אכלתי שמא יבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן ולקמן פריך א"כ ימעט בשיעורין מבעי ליה:
והתניא וכו' - כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן (ברכות לט.) דלא חייבה תורה אלא על כזית איגורי שהוא כזית בינוני:
אשר לא תעשינה - משמע שאילו ידע לא עשה אבל בשגגה עשה ואשם:
אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול - והכי קאמר האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה:
ראיתי מכבר את תירוץ האחרונים, רק באתי להעמיד ,שברש"י מוכח שפטרו משום שעכשיו היה כדין ,ולא כשתירץ הרב דרומאי שאתיא אליבא דרב ועל מה שתירצו האחרונים היה קשה לי כמו שביאר כבודו.מבקש אמת אמר:קושיית הרב "יהודה1" כבר הקשה בתוס' הרא"ש ותירץ שבעינן שב מידיעתו לענין חטאת, ולכאורה כוונתו שאם היה שב מחמת הידיעה של איסור חצי שיעור נמצא שאין ידיעת החיוב קרבן גורמת לו לשוב אלא ידיעה אחרת, והרי זה כאילו נודע לו אח"כ שמה שאכל לא היה בריא וכדו' שלא החיוב חטאת גרמה לו לשוב מידיעתו אלא סיבה צדדית.
קושיית הרב "האחד בא לגור" כבר עמדו בה האחרונים, יעויין בתוספת יום הכפורים ובגבורת ארי ובמשמרות כהונה שפלפלו בזה. אמנם התירוץ שמובא שם דלא דמי להוראת בית דין בטעות כיון שהוראה זו נכונה היתה בזמנו צע"ג בעיני, שהרי כמו שטען הרב המקשה א"כ למה יביא חטאת כלל, הרי לא עבר שום איסור, וצ"ע.
(אך האמת שקצת קשה לי כן על עצם הבאת חטאת במי שעשה עפ"י הוראת ב"ד הגדול, הלא יש חיוב לשמוע להוראתם ולמה עשה היחיד שלא כדין).