מוליך ומביא
משתמש רגיל
מקורות ?? מעשה רב??
האם יש ענין ומקור למנהג שיש נוהגים לטבול במקוה כל יום?
- Thread starter מוליך ומביא
- תאריך התחלה
חייל של הרבי
משתמש ותיק
כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש באגרות קודש חלק י"א, אגרת ג'תשפב:
"במ"ש אודות שייכות טבילה במקוה (לפני) התפלה, יעויין בסידור. ויש להסבירה גם על פי נגלה, ע"פ דברי הרשב"א - הובא במגן אברהם ריש סי' ד' - אשר האדם בקומו בבוקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחלה. וג"ז דבר משנה הוא (יומא, ל, א).
אף שלא קבעו זה חובה, כמו שלא קבעו גדולה מזו - טבילת עזרא - מפני שאין כח בצבור לעמוד בה..."
"במ"ש אודות שייכות טבילה במקוה (לפני) התפלה, יעויין בסידור. ויש להסבירה גם על פי נגלה, ע"פ דברי הרשב"א - הובא במגן אברהם ריש סי' ד' - אשר האדם בקומו בבוקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחלה. וג"ז דבר משנה הוא (יומא, ל, א).
אף שלא קבעו זה חובה, כמו שלא קבעו גדולה מזו - טבילת עזרא - מפני שאין כח בצבור לעמוד בה..."
חייל של הרבי
משתמש ותיק
אגב, ע"פ הניק של פותח האשכול, אני מעלה השערה שמא הוא עוסק במלאכת השחיטה, וכידוע שיש הרבה המהדרים לאכול משחיטה של שוחט שטבל במקווה באותו יום
לכאורה לא רק שאין ענין לטבול, אלא אדרבה מגוף תקנת עזרא שמטרתה כדי שלא יהו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין מוכח שאין טובלין כל יום, דאל"ה מה ימנע מהת"ח להיות מצוי אצל אשתו אם בלא"ה טובל הוא כל יום.
כפי הנראה עיקר טעם ההנהגה הזאת הוא משום צניעות, וכדאמרינן באלו מציאות דבפוריא מותר לשנות בדבורו משום צניעות, וה"נ כדי שלא יוודע מתי טמא טובלין כל יום.
אולם יש אדמו"רים שאין חוששין לזה וטובלין רק לעת טומאתם.
כפי הנראה עיקר טעם ההנהגה הזאת הוא משום צניעות, וכדאמרינן באלו מציאות דבפוריא מותר לשנות בדבורו משום צניעות, וה"נ כדי שלא יוודע מתי טמא טובלין כל יום.
אולם יש אדמו"רים שאין חוששין לזה וטובלין רק לעת טומאתם.
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
דרומאי אמר:
בסידור יעב''ץ מעיר שהנוהגים לטבול בכל יום (כמוזכר בשל''ה) יזהרו שלא לאבד את הטעם של "שלא יהיו מצויים".
אמנם ידוע מה שתי' על זה בשו''ת ? ע''פ דברי המלא הרועים ברכות כב. נמצא שאין ראיה כלל ודו"ק
חייל של הרבי
משתמש ותיק
דרומאי אמר:
יש לך מקור לטעם מוזר זה?
כי יש מקורות מגדולי ישראל שהמקור הוא משום תוספת טהרה, והכנה לתפילה
הדרך סלולה
משתמש ותיק
שאלה:
חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול בכל בוקר במקוה טהרה לפני התפילה, לאו דווקא טבילה מטומאה לטהרה אלא אפילו מטהרה לטהרה יתירה. אבקש לבאר:
מהי החשיבות בטבילה זו, מהן ההשפעות של המקוה על הטובל? האם זה חובה או רשות?
תשובה:
א. דבר ברור עלינו לדעת כי ״גודל ענין הטבילה וטהרת הגוף, כלי של קודש וקנינו של הקב״ה, מיוסד בראשונים ובאחרונים אשר מפיהם אנו חיים״ (כלשונו של הרבי ־ אג״ק׳ ח״כ ע׳ צג).
וכך כותב כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ (אג״ק ח״א ע׳ שסה): ״שיהיו מחממים המקוה בכל יום כנהוג בכל עיירות, בכדי שיוכלו לטבול, אשר זהו הובא לדינא לכמה גדולי הפוסקים, ולכו״ע הוא מדת חסידות הקרוב לדין והיא תקנה גדולה״ (וראה שם המצויין בשוה״ג).
ב. במכתב משנת תשי״ד (אג״ק ח״ט ע׳ רנג) מפרט הרבי ממעלות הטבילה, וז״ל: ״טהרת הגוף, והוספה בכלל בחיזוק האמונה… השראת אלוקות וכו' ובפרט כשהמדובר בנוגע לנוער ולאלו הנמצאים בארץ״. היינו, שבעצם הטבילה ישנם סגולות נפלאות,
ויתירה מזו הביא הרבי בשיחת ח״י אלול תשי״ג (שיחות קודש ע׳ 394), שהבעש״ט זכה לכל ההארות והדרגות שהשיג – בזכות הטבילה שהי׳ טובל תמיד (מכש״ט סרי״ט).
ולאידך – כתוב בספר שו״ת מן השמים (הובא ב״טעמי המנהגים״ ע׳ סה) שהעדר הטבילה מעכב הגאולה ח״ו.
ג. אע״פ שיש מעלות נפלאות בטבילה כשלעצמה, הרי את עיקר הטבילה קבעו כהכנה לתפילת שחרית, וכלשונו של כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת (פ׳ תבא מג, סע״א) ״התפילה מקובלת יותר עם הטבילה״ (הובא באג״ק חי״ד ע׳ ת״ז – ושם: ״טהרת הגוף מועילה ביחוד לתפילה״).
ובאחת האגרות (אג״ק חי״א עמי תא) כותב הרבי שיש להסביר גם ע״פ נגלה וחסידות את השייכות בין הטבילה למקוה ״ע״פ דברי הרשב״א – הובא במגן אברהם ריש סי׳ ד׳ – אשר האדם בקומו בבוקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחילה״,
ד. בלקו"ת (הנ״ל) מביא כ״ק אדה״ז ש״הרי״ף פ״ג דברכות ותר״י כתבו בשם רב האי (גאון) דלא בטלו טבילת בעל קרי אלא לדברי תורה אבל לתפילה צריך טבילה״, ומוסיף בזה הרבי בשיחת ח״י אלול (הנ״ל) שבלימוד פנימיות התורה הרי (בנוסף למעלת ה״תורה״ שיש כאן – לימוד מתוך הבנה והשגה) נוסף בה גם מעלת ה״תפילה״, התקשרות לאלוקות כמו בתפילה, ובמילא מובן שטבילה זו, מטהרה לטהרה, צריכה להיות לפני לימוד פנימיות התורה.
ה. כאשר אין אפשרות לטבול, מחמת חלישות בבריאות וכדו׳, כדאי לדעת מה שכתב הרבי (לקו״ש חי״ז ע׳ 481) ״ידוע מנשיאנו שטבילה פעם אחת נעמט מען אף זיך [־לוקחים על אחריותם] (שלא תזיק), (וי״א זה – בשם הבעש״ט״)
ומספר כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ (אג״ק ח״ד ע׳ פא) מה שאמר לו ״הוד כ״ק אאמו״ר אשר ה״ראשית חכמה״ מבטיח שטבילה ג׳ פעמים בכל עת ובכל מקום לא תזיק, ועל סמך זה טבלתי כמה פעמים במקומות שונים״.
ולאידך כתב בעניו זה כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב (אג״ק ח״א ע׳ קצה) לחסיד אחד שנקפה רגלו: ״ויזהר מאד בטבילות… כי כמו שאמרז״ל לענין תענית דמי שאינו יכול להתענות ומתענה נקרא כו׳ כמו״כ הוא בענין הטבילות״.
וכאשר אינו מסוגל לטבול כלל ישנה עצה נוספת (אג״ק ח״ט ע׳ רנג): ׳׳לימוד איזה משניות בסדר טהרות, ומה טוב במס׳ מקואות׳׳.
ו. אמנם משתדלים להקפיד לטבול במקוה בכל יום ממש, ובכל זאת מצאנו כמה התייחסויות לתדירות הטבילה: א׳ מראשי הישיבות מאנ״ש נכנס ל״יחידות״ בקיץ תשל״ז להיכל קדשו של הרבי, ושאל: כמה פעמים ללכת למקוה בימות החולי והשיבו הרבי (הובא ב״היכל מנחם״ ח״א ע׳ רכ) ״זה תלוי בהרגש, ואי אפשר לומר בזה דבר קבוע, ואם יש בזה ספק – אפשר לשאול משפיעים״.
ולאידך באחת האיגרות (אג״ק ח״ט ע׳ רנט) כותב הרבי: ״שיטבול לעיתים קרובות… עד כמה שאפשר״,
ב״טעמי המנהגים״ (ע׳ סה) מביא (משו״ת הד״ר) שצריך לטבול לכה״פ בימי שני וחמישי דמקפידים שלא יעברו ג׳ ימים בלא מים, ומרומז בפסוק ״הוא יתחטא בו ביום השלישי״,
בשם היעבץ מובא (שם) ד״מאן דזהיר לטבול בערב שבת, קדוש יאמר לו״, ובכתב האריז״ל ד״ראוי להיות זריז מאוד בטבילת שחרית דשבת״.
ז. באגרת מג׳ תמוז תשל״ב (לקו״ש ח״ז ע׳ 315) מביא הרבי דעות שונות אודות מספר הטבילות, אבל אינו מכריע בין כל דעות האמורות.
ולאידך בקובץ ״יגדיל תורה״ (ירושת״ו גליון י״ב ע׳ 100) מובא ממה שאמר הרבי לא׳ המשבקי״ם בער״פ תשי״ד, ד״סדר טבילה הוא ט׳ פעמים: פשוט ־ דג – פשוט, ועוד הפעם כך ועוד הפעם כך.
כ״ק אדמו״ר הזקן כותב (אג״ק ע׳ קפו): ״טובל זיין זיך [=יש לטבול] ב׳ פעמים, פעם א׳ להעביר טומאה ופעם הב׳ לקבל הקדושה״. ומעניין לציין משיחת ש״פ שלח תשמ״ו (התוועדויות ח״ג ע׳ 645) שסיפר הרבי: ״זכורני שבעיר מולדתי, ניקולייב, הי׳ יהודי שנהג לטבול בכל יום ש״י טבילות – לא עשו מזה ״טאראראם״, לא נשאוהו על כפים… אבל הכל ידעו ששוהה במקוה משך זמן ארוך יותר מכפי הרגיל, מפני שטובל ש״י טבילות.׳׳ (בחומר זה נעזרתי בארכיונו של הרב מ.מ. לאופר)
(פנימיות 28 – עם הרב ברוך וילהלם)
חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול בכל בוקר במקוה טהרה לפני התפילה, לאו דווקא טבילה מטומאה לטהרה אלא אפילו מטהרה לטהרה יתירה. אבקש לבאר:
מהי החשיבות בטבילה זו, מהן ההשפעות של המקוה על הטובל? האם זה חובה או רשות?
תשובה:
א. דבר ברור עלינו לדעת כי ״גודל ענין הטבילה וטהרת הגוף, כלי של קודש וקנינו של הקב״ה, מיוסד בראשונים ובאחרונים אשר מפיהם אנו חיים״ (כלשונו של הרבי ־ אג״ק׳ ח״כ ע׳ צג).
וכך כותב כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק״ (אג״ק ח״א ע׳ שסה): ״שיהיו מחממים המקוה בכל יום כנהוג בכל עיירות, בכדי שיוכלו לטבול, אשר זהו הובא לדינא לכמה גדולי הפוסקים, ולכו״ע הוא מדת חסידות הקרוב לדין והיא תקנה גדולה״ (וראה שם המצויין בשוה״ג).
ב. במכתב משנת תשי״ד (אג״ק ח״ט ע׳ רנג) מפרט הרבי ממעלות הטבילה, וז״ל: ״טהרת הגוף, והוספה בכלל בחיזוק האמונה… השראת אלוקות וכו' ובפרט כשהמדובר בנוגע לנוער ולאלו הנמצאים בארץ״. היינו, שבעצם הטבילה ישנם סגולות נפלאות,
ויתירה מזו הביא הרבי בשיחת ח״י אלול תשי״ג (שיחות קודש ע׳ 394), שהבעש״ט זכה לכל ההארות והדרגות שהשיג – בזכות הטבילה שהי׳ טובל תמיד (מכש״ט סרי״ט).
ולאידך – כתוב בספר שו״ת מן השמים (הובא ב״טעמי המנהגים״ ע׳ סה) שהעדר הטבילה מעכב הגאולה ח״ו.
ג. אע״פ שיש מעלות נפלאות בטבילה כשלעצמה, הרי את עיקר הטבילה קבעו כהכנה לתפילת שחרית, וכלשונו של כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת (פ׳ תבא מג, סע״א) ״התפילה מקובלת יותר עם הטבילה״ (הובא באג״ק חי״ד ע׳ ת״ז – ושם: ״טהרת הגוף מועילה ביחוד לתפילה״).
ובאחת האגרות (אג״ק חי״א עמי תא) כותב הרבי שיש להסביר גם ע״פ נגלה וחסידות את השייכות בין הטבילה למקוה ״ע״פ דברי הרשב״א – הובא במגן אברהם ריש סי׳ ד׳ – אשר האדם בקומו בבוקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחילה״,
ד. בלקו"ת (הנ״ל) מביא כ״ק אדה״ז ש״הרי״ף פ״ג דברכות ותר״י כתבו בשם רב האי (גאון) דלא בטלו טבילת בעל קרי אלא לדברי תורה אבל לתפילה צריך טבילה״, ומוסיף בזה הרבי בשיחת ח״י אלול (הנ״ל) שבלימוד פנימיות התורה הרי (בנוסף למעלת ה״תורה״ שיש כאן – לימוד מתוך הבנה והשגה) נוסף בה גם מעלת ה״תפילה״, התקשרות לאלוקות כמו בתפילה, ובמילא מובן שטבילה זו, מטהרה לטהרה, צריכה להיות לפני לימוד פנימיות התורה.
ה. כאשר אין אפשרות לטבול, מחמת חלישות בבריאות וכדו׳, כדאי לדעת מה שכתב הרבי (לקו״ש חי״ז ע׳ 481) ״ידוע מנשיאנו שטבילה פעם אחת נעמט מען אף זיך [־לוקחים על אחריותם] (שלא תזיק), (וי״א זה – בשם הבעש״ט״)
ומספר כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ (אג״ק ח״ד ע׳ פא) מה שאמר לו ״הוד כ״ק אאמו״ר אשר ה״ראשית חכמה״ מבטיח שטבילה ג׳ פעמים בכל עת ובכל מקום לא תזיק, ועל סמך זה טבלתי כמה פעמים במקומות שונים״.
ולאידך כתב בעניו זה כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב (אג״ק ח״א ע׳ קצה) לחסיד אחד שנקפה רגלו: ״ויזהר מאד בטבילות… כי כמו שאמרז״ל לענין תענית דמי שאינו יכול להתענות ומתענה נקרא כו׳ כמו״כ הוא בענין הטבילות״.
וכאשר אינו מסוגל לטבול כלל ישנה עצה נוספת (אג״ק ח״ט ע׳ רנג): ׳׳לימוד איזה משניות בסדר טהרות, ומה טוב במס׳ מקואות׳׳.
ו. אמנם משתדלים להקפיד לטבול במקוה בכל יום ממש, ובכל זאת מצאנו כמה התייחסויות לתדירות הטבילה: א׳ מראשי הישיבות מאנ״ש נכנס ל״יחידות״ בקיץ תשל״ז להיכל קדשו של הרבי, ושאל: כמה פעמים ללכת למקוה בימות החולי והשיבו הרבי (הובא ב״היכל מנחם״ ח״א ע׳ רכ) ״זה תלוי בהרגש, ואי אפשר לומר בזה דבר קבוע, ואם יש בזה ספק – אפשר לשאול משפיעים״.
ולאידך באחת האיגרות (אג״ק ח״ט ע׳ רנט) כותב הרבי: ״שיטבול לעיתים קרובות… עד כמה שאפשר״,
ב״טעמי המנהגים״ (ע׳ סה) מביא (משו״ת הד״ר) שצריך לטבול לכה״פ בימי שני וחמישי דמקפידים שלא יעברו ג׳ ימים בלא מים, ומרומז בפסוק ״הוא יתחטא בו ביום השלישי״,
בשם היעבץ מובא (שם) ד״מאן דזהיר לטבול בערב שבת, קדוש יאמר לו״, ובכתב האריז״ל ד״ראוי להיות זריז מאוד בטבילת שחרית דשבת״.
ז. באגרת מג׳ תמוז תשל״ב (לקו״ש ח״ז ע׳ 315) מביא הרבי דעות שונות אודות מספר הטבילות, אבל אינו מכריע בין כל דעות האמורות.
ולאידך בקובץ ״יגדיל תורה״ (ירושת״ו גליון י״ב ע׳ 100) מובא ממה שאמר הרבי לא׳ המשבקי״ם בער״פ תשי״ד, ד״סדר טבילה הוא ט׳ פעמים: פשוט ־ דג – פשוט, ועוד הפעם כך ועוד הפעם כך.
כ״ק אדמו״ר הזקן כותב (אג״ק ע׳ קפו): ״טובל זיין זיך [=יש לטבול] ב׳ פעמים, פעם א׳ להעביר טומאה ופעם הב׳ לקבל הקדושה״. ומעניין לציין משיחת ש״פ שלח תשמ״ו (התוועדויות ח״ג ע׳ 645) שסיפר הרבי: ״זכורני שבעיר מולדתי, ניקולייב, הי׳ יהודי שנהג לטבול בכל יום ש״י טבילות – לא עשו מזה ״טאראראם״, לא נשאוהו על כפים… אבל הכל ידעו ששוהה במקוה משך זמן ארוך יותר מכפי הרגיל, מפני שטובל ש״י טבילות.׳׳ (בחומר זה נעזרתי בארכיונו של הרב מ.מ. לאופר)
(פנימיות 28 – עם הרב ברוך וילהלם)
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
המלא הרועים כותב שזה דרך צחות והלציי, אבל לענ"ד הוורט טוב גם לא בצחוק.דרומאי אמר:
ומסתבר שיש מי שלקח את זה יותר ברצינות ממנו ותי' ע"פ זה את ההערה הנ"ל.
בל"נ אבדוק מי זה השו''ת הזה שכתב ע"פ המלא הרועים.
וכמדומני שמקורות לטבילה כל יום יש בפסקי תשובות סי' ד
חייל של הרבי
משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ואולי לאדם יהיה אסור להיות עשיר, כדי שקנסות שקבעה תורה לא יהיו קלים בשבילו?
וכן לא יהיה ראוי לאדם להתקלח בכל יום, מטעם שכתבת...
מסתפק במועט
משתמש ותיק
מוכר ספרים
משתמש חדש
מה שהבנתי מהגמרא)ואדרבא אם אפשר לפרש אחרת אשמח) שטבילה מונעת מתלמידי חכמים להיות כתרנגולים
דכיון שקשה לטבול אדם נמנע לשמש
ולפי זה נראה שלא היו טובלים אם לא שימשו
ולדברי המלא הרועים יוצא חידוש שאין בעיה לשמש כל יום אלא בעיה לשמש ביום ולא בלילה
דכיון שקשה לטבול אדם נמנע לשמש
ולפי זה נראה שלא היו טובלים אם לא שימשו
ולדברי המלא הרועים יוצא חידוש שאין בעיה לשמש כל יום אלא בעיה לשמש ביום ולא בלילה
בלדד השוחי
משתמש ותיק
אגב, יצויין שדעת ה'אור שמח' בטעם של 'שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים', שזה כדי שתהי' אשתו חביבה עליו (כעין הטעם המבו' בגמ' לגבי נדה), וכן לכל תקנות עזרא.
אור שמח הלכות איסורי ביאה פרק ד
ועוד דהמעיין יראה דלא חשבה הגמרא בהנך דעזרא מידי דהוי סייג אל התורה, רק תקנות שהמה מועילים אל קיום האומה ולחיי המשפחה, שיהיו מקושרין לנשיהם, ולא יגרשו אותם, אשר ע"ז צווח הנביא מלאכי אשר הוא עזרא לרב נחמן במגילה (טו, א), ולכן תקן רוכלים וחפיפה, שמא ימצא בה נימא קשורה, וכמו שדרשו (גיטין י, ב) על ותזנה עליו פלגשו, ועל תמר בפ"ב דסנהדרין (כא, א), ותיקן שיהיו מכבסין ואוכלין שום, וגם טבילה לבעלי קריין, שלא יהיו מצויין אצל נשיהן כתרנגולים, ותהא אשתו חביבה עליו, וכו'.
אור שמח הלכות איסורי ביאה פרק ד
ועוד דהמעיין יראה דלא חשבה הגמרא בהנך דעזרא מידי דהוי סייג אל התורה, רק תקנות שהמה מועילים אל קיום האומה ולחיי המשפחה, שיהיו מקושרין לנשיהם, ולא יגרשו אותם, אשר ע"ז צווח הנביא מלאכי אשר הוא עזרא לרב נחמן במגילה (טו, א), ולכן תקן רוכלים וחפיפה, שמא ימצא בה נימא קשורה, וכמו שדרשו (גיטין י, ב) על ותזנה עליו פלגשו, ועל תמר בפ"ב דסנהדרין (כא, א), ותיקן שיהיו מכבסין ואוכלין שום, וגם טבילה לבעלי קריין, שלא יהיו מצויין אצל נשיהן כתרנגולים, ותהא אשתו חביבה עליו, וכו'.
יושב בשבת תחכמוני
משתמש ותיק
כבודו כנראה מפרש את התקנה באופן טכני, תיקנו לבע"ק לטבול כדי שמתוך שתכבד עליו הטבילה לא ירבה בתשה"מ.דרומאי אמר:
פירוש זה, לענ"ד, דחוק טובא, כי לפ"ז אין כל משמעות בגופה של טבילה למניעת ריבוי התשמיש, אלא רק בטירחתה, ומוזר להשתמש בטבילה - טבילה באורייתא כתיבא ולאו מילתא זוטרתא היא - כ'טירחא', וכסנקציה על בנ"א.
יש עמי ביאור אחר בגמ' - ואפשר שיש עוד טובים ממנו - שמתייחס לטבילה במשמעותה המקורית גם בענין זה.
יושב אוהלים
משתמש ותיק
ראיה זו הביא (גם) הגר"ח קנייבסקי שליט"א.אברהם לוי אמר:
ושאלוהו דאדרבה אם כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל הוא כאילו טבל, א"כ הרי אין ענין לטבול ממש, אלא נפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל וזה כאילו טבל.
ענה להם הגרח"ק "זה רק "כאילו" טבל, זה לא כטבל ממש".
אין מקורות לזה בחסידות מלבד חב"ד?
כיום מה המנהג? האם רק נדמה לי שרוב החסידים טובלים כל יום?
חייל של הרבי
משתמש ותיק
מוליך ומביא אמר:
ככל הידוע לי, כל החסידים טובלים כל יום.
(לא כולל תקופת הקורונה, שאז משתנה לפי כל אדם ומקום).
יראתי בפצותי
משתמש ותיק
בגמ' מפורש פעמים רבות שלא היו טובלים כל יום, וזה מפורש פעמים רבות בסוגייא דבע"ק בברכות.
אך בשבת קכז מפורש שלא עלה על הדעת שיטבול אדם סתם בלא חשש טומאה, ולכן שאל במה חשדתוני שירד וטבל יעו"ש.
כך שלהביא מקור מהגמ' לטבילה כל יום, כשברור שבגמ' מבואר להדיא להיפך, מתמיה. ואם יש מקור כלשהו, זה רק לכך שאם יש מקור ע"פ קבלה, יהיה אפשר לפרשו גם בנגלה, אך לא שנהגו כך.
אך בשבת קכז מפורש שלא עלה על הדעת שיטבול אדם סתם בלא חשש טומאה, ולכן שאל במה חשדתוני שירד וטבל יעו"ש.
כך שלהביא מקור מהגמ' לטבילה כל יום, כשברור שבגמ' מבואר להדיא להיפך, מתמיה. ואם יש מקור כלשהו, זה רק לכך שאם יש מקור ע"פ קבלה, יהיה אפשר לפרשו גם בנגלה, אך לא שנהגו כך.
יושב אוהלים
משתמש ותיק
יש גם יש לא חסידים שגם נוהגים / נהגו כך. כמו הגרעק"א ועוד.מוליך ומביא אמר:
כמדומני שיש מכתב מבעל התפארת שלמה מראדומסק בו הוא כותב כי יש לטבול בכל יום, כי מצוי לפעמים שנעקר משהו בשנתו ולא ידע (אע"פ שמעיקר הדין אין חיוב בכה"ג כדמשמע בסוגיא בברכות).
ומה שחששו כל כך הוא כי אין זה חשש רחוק, ומקובל מהבעש"ט כי הזהירות בטהרה זו הוא יסוד גדול ומשפיע על כל היהדות בכלל ובפרט.
זוהי גם הסיבה להקפדה היתרה על טבילה זו יותר מעניינים שהם מחוייבים על פי הלכה, מפני שאין הכוונה בטבילה רק לעניין הטבילה עצמה אלא להשפעה שהיא מביאה על כל חלקי החיים, שזה חשוב לאין ערוך מעניין הלכה פרטי. (ונקודה זו היא יסוד להשקפה החסידית גם בפרטים רבים אחרים, ואכמ"ל).
אומרים בשם הרה"ק רבי אהרן מקרלין כי "טבילה אינה מצווה, כי ביטלוה לטבילותא, אבל מה שהיא פועלת בנפש האדם אין שום מצווה יכולה לפעול".
מה שמקשים מטעם התקנה שלא יהיו מצויין וכו' ידוע שלתקנות חז"ל יש טעמים רבים בנגלה ובנסתר ולא גילו לנו רק אחד מני אלף (כמדומני שאומרים כך בשם הגר"א).
ואומרים בשם הרה"ק רבי דוד מלעלוב שעיקר הטעם בטבילה הוא לזכך את האדם, ואז ממילא לא יתנהג כתרנגולים (וכך מיושבת הקושיא מהגמרא, דו"ק ותבין).
ומה שחששו כל כך הוא כי אין זה חשש רחוק, ומקובל מהבעש"ט כי הזהירות בטהרה זו הוא יסוד גדול ומשפיע על כל היהדות בכלל ובפרט.
זוהי גם הסיבה להקפדה היתרה על טבילה זו יותר מעניינים שהם מחוייבים על פי הלכה, מפני שאין הכוונה בטבילה רק לעניין הטבילה עצמה אלא להשפעה שהיא מביאה על כל חלקי החיים, שזה חשוב לאין ערוך מעניין הלכה פרטי. (ונקודה זו היא יסוד להשקפה החסידית גם בפרטים רבים אחרים, ואכמ"ל).
אומרים בשם הרה"ק רבי אהרן מקרלין כי "טבילה אינה מצווה, כי ביטלוה לטבילותא, אבל מה שהיא פועלת בנפש האדם אין שום מצווה יכולה לפעול".
מה שמקשים מטעם התקנה שלא יהיו מצויין וכו' ידוע שלתקנות חז"ל יש טעמים רבים בנגלה ובנסתר ולא גילו לנו רק אחד מני אלף (כמדומני שאומרים כך בשם הגר"א).
ואומרים בשם הרה"ק רבי דוד מלעלוב שעיקר הטעם בטבילה הוא לזכך את האדם, ואז ממילא לא יתנהג כתרנגולים (וכך מיושבת הקושיא מהגמרא, דו"ק ותבין).
חייל של הרבי
משתמש ותיק
כוונתי שהגם שהוכחת שהיו זמנים שבהם לא טבלו כל יום, או עכ"פ רוב האנשים, או עכ"פ אלה שעזרא חשש עליהם שיהיו מצויים כו',דרומאי אמר:
מ"מ אין זה מוכיח שאין עניין לטבול כל יום.
יושב אוהלים
משתמש ותיק
אם הוא מטייל טיול אחר כל יום, ןחוזר לביתו ביניהם, אינו צריך, הטייל שצריך הוא כשמטייל לזמן ארוך, וגם אז זה לפני הטיול ובסופו ולא כל יום.דרומאי אמר: