אוריאל אמר:
נשאלתי מאחד שקורא שנים מקרא, בכל יום את החלק שלו, כלומר ביום ראשון את "ראשון", וכן הלאה, ואתמול התבלבל וקרא את של היום, אם יכול היום לקרוא את של אתמול, או שצריך שהכל יהיה לפי הסדר דווקא.
השבתי שבפשוטו אחר שאין פסוק ללמדנו שלמפרע זה פסול, א"כ למה נאמר שיעכב.
בפרט שהרי בלא"ה אינו קורא הכל בבת אחת, אלא חלק חלק.
אמנם אולי זה מיסוד על קריאת התורה, וודאי בקריאה"ת צריך שזה יהיה על הסדר [עכ"פ לכתחילה], ולכן אולי ושמא צריך לחזור.
היות והשואל מצפה לתשובתי הסופית, אני מעלה את השאלה כאן, נא ונא השיבו, ושכמ"ה.
ר' @אוריאל אני מעלה כאן מאמר שדן באופן מקיף בגדרי וטעמי דין קריאת שמו"ת.
מה שרמזת לדמות לקריה"ת ראה מש"כ בזה שם, ומש"כ ר' @סלע דומה לכאו' לנימוק ר' חננאל שכל הטעם קריאת שמו"ת בכדי "להכין את עצמו להבין את קריאת התורה". וגם מש"כ ר' @הכהן ראה מש"כ משו"ע סי' רלז.
"אמר רב הונא ב"ר יהודה אמר ר' אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו" (ברכות ח' ע"א).
"אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון"
(שו"ע רפ"ה סעיף א' ומקורו ברמב"ם פי"ג מתפלה הכ"ה).
הנה לא פירשו חז"ל מה שורש מצוה זו ומה טעמה, ופשוט שאין כאן אלא מצוה דרבנן, ואף שמלשון הגמ' היה אפשר לומר דאין כאן אלא עצה טובה ומעלה בעלמא, מלשון הרמב"ם והשו"ע מבואר דיש בזה חיוב גמור, וא"כ צ"ב למה תיקנו חיוב זה.
ומצינו בזה שתי דרכים בתרומת הדשן סימן כ"ג. דהנה נשאל התה"ד אם גם בקריאה של ימים טובים צריך להשלים פרשיותיו, וכתב שזה תלוי בכל עיקר טעם הלכה זו, דלכאורה ענינו דכשם שתיקנו שהציבור ישלים לקרוא את כל התורה כולה אחת לשנה בקריאת התורה, כך תיקנו גם לכל יחיד ויחיד, והוא שאמרו לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור (וכך פירש בדברי הרמב"ם בפי"ג מתפלה הלכה כ"ה עי"ש), אך בשם רבינו חננאל כתב דשורש הלכה זו להכין את עצמו להבין את קריאת התורה.
וא"כ לדרך הראשונה אין מצוה זו נוהגת ביו"ט דהלא פרשיות אלה נקראות על ידו כל פרשה בעתה ובזמנה, אבל לשיטת ר"ח מסתבר דגם ביו"ט נאמרה הלכה זו. ועוד כתב התה"ד נפ"מ בין שתי דרכים אלה, במי שלא השלים פרשה אחת בזמנה, האם צריך להשלים אח"כ, דהמרדכי הביא מרבינו שמחה דצריך להשלים לפני סוף השנה וכ"כ בשמו בהגהות מיימוניות הלכות תפלה שם, אך אין זה אלא אם הלכה זו תוקנה כדי שכל אחד יקרא את כל התורה אחת לשנה, אבל אם כל ענינה כהכנה לקריה"ת, הרי עבר זמנו בטל קרבנו, עי"ש.
ודרך שלישית מצינו בהגהות מיימוניות בפי"ג מתפלה אות ש' בשם הראב"ן ולשיטתו לא נאמרה הלכה זו אלא לאדם הדר בכפר שאין בו עשרה ואין בו קריאת התורה, ותיקנו לו להשלים פרשיותיו בשעה שהציבור קורין בתורה, דכשם שהמתפלל ביחידות בביתו ראוי לו לכוון לשעה שהציבור מתפללים, כך מי שאינו משתתף בקריאת התורה ראוי לו להשלים פרשיותיו עם הצבור, ועוד ביאר הראב"ן לפי דרכו למה תיקנו שנים מקרא ואחד תרגום, (ולכאורה אין לזה פשר לפי שתי הדרכים שבתרומת הדשן), דשנים מקרא הם כנגד שני הקוראים כאחד בס"ת (ולכאורה כונתו למי שקורא ומי שעומד ליד הס"ת) ותרגום כנגד המתרגם בבית הכנסת, עי"ש.
אמנם הרמב"ם והשו"ע באו לאפוקי משיטה זו, ולכן הדגישו דאעפ"י ששומע אדם את הקריאה בכל שבת בציבור חייב לקרות בעצמו, עי"ש וז"פ.
וראיתי בפרי מגדים סימן רפ"ה משבצות ס"ק ב' שהביא בשם מטה משה ששנים מקרא ואחד תרגום הם כנגד ג' פעמים שמשה מסר התורה לעמו ישראל, א' בסיני, ב' באהל מועד, ג' משנה תורה באר היטב וזה התרגום שהוא כנגד באר היטב, עי"ש.
הרי לן טעם נוסף למה שתיקנו קריאה משולשת שנים מקרא ואחד תרגום.
דרך נוספת בכל עיקר תקנה זו חידש הגרא"מ מפינסק בהגהותיו לברכות שם, דכשם ששליח ציבור מצווה לסדר תפילתו בלחש לפני חזרת הש"ץ, כך צריך כל אחד להשלים את הפרשה שמא יקראו לו לעלות לתורה ויצטרך לקרוא בתורה כפי שנהגו מקדם ולכן חייבו כל אחד ואחד להשלים פרשיותיו עם הציבור, והרי מבואר בסימן קל"ט סעיף א' (ומקורו בתנחומא) דמי שנקרא לעלות לתורה לא יעלה אא"כ העביר הפרשה פעמים ושלש בינו לבין עצמו, ולכן תיקנו שנים מקרא ואחד תרגום כנגד מה שאמרו שצריך לעבור על הפרשה פעמיים ושלש.
ובדרכו כתב פירוש נפלא בדקדוק לשון חז"ל "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור... שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו", ולשון זה שכל המשלים משמע שיש כאן נתינת טעם לכל עיקר התקנה ולכאורה אין לדברים פשר דמה נתינת טעם יש בזה, אלא נראה לפי המבואר בסוף ברכות שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם ואחד מהם מי שקראוהו לעלות לתורה ואינו עולה, וזה שאמרו שלכן תיקנו שישלים אדם פרשיותיו כדי שיוכל לעלות לתורה ולא יתקצרו ימיו בכך שלא יעלה, דפח"ח ונאים הדברים למי שאמרן.
אמנם יש להעיר לפי דרך זה למה כהן ולוי צריכים להשלים את הפרשה ולא יסתפקו בפסוקים הראויים להם וי"ל.
והנה יש נפ"מ בין דרכים אלה, לענין אם צריך לכתחלה לומר שמו"ת עם טעמי המקרא, דאם ענינו כדי להתכונן לקריה"ת לכאורה ראוי לומר עם הטעמים ולפי הטעמים האחרים יש לעיין בזה.
ועוד נפ"מ אם צריך לדקדק לומר שמו"ת לפי הסדר או שמא יכול לקרוא אף למפרע.
וראיתי בכף החיים ס"ק ט"ו שכתב דאם קרא שמו"ת שלא לפי הסדר צריך לחזור לפסוק שדילג, וזה תמוה לענ"ד דהלא בקריה"ת בדיעבד יוצא אף למפרע כמבואר בסי' קל"ז ס"ג ועיין עוד בסי' קמ"ב משנ"ב ס"ק ב' שעה"צ סק"ג, ומהי"ת להחמיר בשמו"ת יותר מאשר בקריה"ת, והלא לפי כל הטעמים פשוט שקל יותר מקריה"ת וצ"ע.
