בש"ך סימן ע"ג ס"ק ט כתב שאם התבשל כבד עם בשר ואין שישים כנגדו גם הוא נאסר, שאף על פי שאם בשלוהו לבדו אינו נאסר כי אינו בולע אבל אם בשלו עם בשר בולע מהשמנונית שלו ועל ידי זה נאסר כי הבשר נעשה נבילה מדם הכבד.
וקשה לי הרי בגמרא (חולין קיא.) מסתפקת אם בשלו את הכבד האם אוסר אחרים או לא שאולי המשנה לא דברה אלא על כבד של איסור שאוסר בגלל השמנונית שלו ואם התבשל עם איסור אינו בולע כי טרוד לפלוט או שאוסר והמשנה דיברה על כבד של היתר משום דמו. ונראה שעל כבד היתר שהתבשל עם איסור אין ספק בגמרא שלא נאסר (שהרי אם המשנה מדברת על כבד של איסור שאוסרת פשיטא שאינה נאסרת הכוונה היתר עם איסור).
ועוד שבכבד עצמו יש שמנונית ואם כן למה לבדה אינה נאסרת לפי שיטה זו.
וקשה לי הרי בגמרא (חולין קיא.) מסתפקת אם בשלו את הכבד האם אוסר אחרים או לא שאולי המשנה לא דברה אלא על כבד של איסור שאוסר בגלל השמנונית שלו ואם התבשל עם איסור אינו בולע כי טרוד לפלוט או שאוסר והמשנה דיברה על כבד של היתר משום דמו. ונראה שעל כבד היתר שהתבשל עם איסור אין ספק בגמרא שלא נאסר (שהרי אם המשנה מדברת על כבד של איסור שאוסרת פשיטא שאינה נאסרת הכוונה היתר עם איסור).
ועוד שבכבד עצמו יש שמנונית ואם כן למה לבדה אינה נאסרת לפי שיטה זו.
