כיצד מברכין על חמוציות?

שוב מתפרסם בשם העדה"ח שברכתם העץ, בעוד שבפסק"ת כותב שברכתם האדמה. האם המחלוקת הוא במציאות?

גם בשערי ברכה פוסק שברכתה האדמה.

נקודת הנידון הוא בתכונת הצמח הזה, כמו עוד צמחים; פפיה וצ'יפקה, ועוד כיוצא בהם.
היות ובספר וזאת הברכה כותב שזה האדמה, וכך פוסק הגרשז"א, הרי שמספק אסור לברך על זה בורא פרי העץ.
אלא אם כן מי שמכיר היטב את תכונתו של צמח זה, והגיע להוראה בעצמו.

מה כותב מרא דשמעתתא בספר הנפלא וזאת הברכה?

מכל מלמדי השכלתי אמר:

מה כותב מרא דשמעתתא בספר הנפלא וזאת הברכה?

לחץ כדי להרחיב...

כעת אני רואה את הודעת @שאר לעמו . יישר כח.

מאת: הרב יוסף שמחה גינזבורג

ברכה על חמוציות


שאלה: איזו ברכה מברכים על חמוציות מיובשות – 'העץ' או 'האדמה'?

תשובה: החמוציות במקורן הן פירות-יער, הצומחים על שיח רב-שנתי. גובה השיח בטבע כמטר אחד, ובגידול התעשייתי הוא נמוך – כעשרה ס"מ בלבד. כיום מגדלים אותן בצפון אמריקה בשדות חפורים ומוקפים סוללה, המאפשרת את הצפתן במים. עם הבשלת הפרי מציפים את השדות, מנערים את השיחים ואוספים את הפירות הצפים על פני המים.

החמוציות כפרי טרי - טעמן חמוץ-מר, אך הן פופולריות מאוד בארצות מוצאן - ברוסיה ובסקנדינוויה, בארה"ב ובקנדה. משתמשים בהן למיץ, ללפתן, לרטבים, לריבות, והן נאכלות מיובשות או קפואות. נטען כי יש בהן גם תועלת רפואית. כיום הן נפוצות בכל העולם, בעיקר בצורתן המיובשת.

על המיץ אין מברכים את ברכת הפרי (ובפרט שלפעמים הוא מעורב במיצים אחרים), אבל בצורות האחרות יש לדון על ברכתן.

דעת המגן-אברהם ואדמו"ר הזקן לברך על פירות של שיחים נמוכים (רב-שנתיים) דומים, ברכת 'העץ'. לעומת זה, ה'משנה ברורה' מביא את "מנהג העולם" לברך 'האדמה', מכיוון ש"אינם חשובים כל-כך פרי". כך רוּוֵח לפסוק גם באשר לחמוציות, אולם מכיוון שהשיח המקורי אינו נמוך, ומכיוון שצריכת הפרי נפוצה בעולם, סביר להניח שגם הפוסקים כך, אילו ידעו את כל הנ"ל היו מודים שברכתן 'העץ'.

אגב, כדאי לדעת שמטעמי כשרות עדיף לצרוך חמוציות מיובשות הממותקות במיץ תפוחים, ולא חמוציות ממותקות בסוכר ובתמציות-טעם.

מקורות: שו"ע או"ח סי' רג, מג"א ס"ק א, משנ"ב ס"ק ה (וחיי אדם כלל נא ס"ט), וש"נ. סידור אדמו"ר הזקן, סדר ברכת הנהנין פ"ו ה"ז. 'וזאת הברכה' (תשס"א) עמ' 379 הע' קד, ושערי הברכה פכ"ג, עמ' תקסה, וש"נ.

שאר לעמו אמר:

נקודת הנידון הוא בתכונת הצמח הזה, כמו עוד צמחים; פפיה וצ'יפקה, ועוד כיוצא בהם.
היות ובספר וזאת הברכה כותב שזה האדמה, וכמדומה שזה פסק הגריש"א, הרי שמספק אסור לברך על זה בורא פרי העץ.
אלא אם כן מי שמכיר היטב את תכונתו של צמח זה, והגיע להוראה בעצמו.

לחץ כדי להרחיב...

לפי מה שהבאתי לעיל, אין הנידון קשור לנידון של הפאפיה.

במהדורת תשע"ז של וזאת הברכה ראיתי, שינה דעתו לאור הכרעת הגריש"א אליו, ושיש לברך עליו בורא פרי העץ, וכפי שמפרסם הבד"ץ.
(ומצהיר שחוזר בו לאור הדברים ממה שכתב בעבר).

וזה לשון המשנה ברורה סימן רג סק"ג
ופירות שגדילין על אילנות קטנות אף שגבהן פחות מג' טפחים כמו יאגד"ש שחורים דעת המ"א ועוד כמה אחרונים לברך עליהן בפה"ע אך העולם נוהגין לברך בפה"א ואפשר דטעמם דלא חשיבי כ"כ פרי.

שמעתי פעם שגם הרב שטיצברג חזר בו בשנים אחרונות ומורה לברך העץ
אבל איני זוכר מהיכן שמעתי כך
אולי אצליח לשאול אותו

לי זכור מא' מקבצי עיון הפרשה
שהרב בעל וזאת הברכה כותב שלאור צורת הגידול בשנים האחרונות
יש לברך בורא פרי העץ,
נא לא לסמוך עלי כמובן.

שאר לעמו אמר:

נקודת הנידון הוא בתכונת הצמח הזה, כמו עוד צמחים; פפיה וצ'יפקה, ועוד כיוצא בהם.
היות ובספר וזאת הברכה כותב שזה האדמה, וכך פוסק הגרשז"א, הרי שמספק אסור לברך על זה בורא פרי העץ.
אלא אם כן מי שמכיר היטב את תכונתו של צמח זה, והגיע להוראה בעצמו.

לחץ כדי להרחיב...

האגרות משה או”ח א,פה כתב שבמקום שאין ידוע המנהג מברכים ‘בורא פרי העץ’ וכן כשיש ספק אם האילנות גבוהים ג’ טפחים או לא מברכים בורא פרי העץ. וכנראה לכך המנהג לברך העץ.

כוונתך לאג"מ או"ח ח"א סי' פה.
וכאן הבן שואל: האם מציאות העץ לא נודעת? הרי עליה דנו להדיא שהוא נמוך מג' טפחים כמו שהבאתי פה: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=8&t=4104&p=49002#p48929

והנה תשובת מרן האג"מ:

בברכת יאגדעס שחורים
היאגדעס שחורים שכתב המ"ב בסי' ר"ג סק"ג שדעת המג"א ועוד אחרונים לברך בפה"ע, ומ"מ נוהגין לברך בפה"א הם רק אלו שגדלין באילנות קטנות שגובהן פחות מג' טפחים שהיו מצויין במדינותינו. אבל היאגד"ש השחורים שבפה גדלים על אילנות גבוהות הרבה יותר מג"ט ועל אלו צריך לברך בפה"ע לכו"ע. וגם על יאגדש השחורים שבמדינותינו אף שהמ"ב כתב שהעולם נוהגין לברך בפה"א, וכן איתא בח"א, לא היה מנהג זה בכל העולם דבהרבה מקומות וכן בסביבותינו היו מברכין בפה"ע כהמג"א, לכן במקום שלא ידוע המנהג יש לברך בפה"ע וכן כשיש ספק אם גדלים על אילנות פחותין מג"ט או גבוהין יש לברך בכ"מ בפה"ע.

לחץ כדי להרחיב...

האם הוראת הבד"ץ על אריזות מאכל זה מנהג ידוע, יותר מאשר הוראת הגרשז"א בספר וזאת הברכה?
ועכ"פ אולי משמע מדברי האג"מ, שמי שנוטה ליבו לפסוק כהמג"א בזה, יכול לברך בפה"ע. משום שבה במידה שהדפסת הוראות הבד"ץ על האריזות, אינו מנהג, הרי גם הוראות 'וזאת הברכה' מהפוסקים עדיין אינן נחשבות למנהג כללי. וצ"ע.