בגמ' ביומא עח: איתא דקטע אסור לצאת בקב שלו ביום הכיפורים משום דחשיב מנעל. ואילו החיה כל ל' יום מותרת לצאת במנעל משום צינה. וכן נפסק בשו"ע סימן תרי"ד דקטע אסור לצאת וחיה וחולה או מי שיש לו מכה ברגלו שהצינה קשה להם מותרים.
וקשה אם התירו לחיה ולחולה שמע מינה דכל שאין נעילת הסנדל משום תענוג בעלמא אלא שיש בה צורך ממשי לא גזרו, וא"כ למה אסרו על הקטע לצאת בקב שלו וכי הקטע גרע ממי שיש לו מכה, הרי אינו עושה כן לתענוג אלא לצורך הליכתו הבסיסית ואדרבה עדיף טפי מחולה וחיה.
והנה נחלקו רש"י ותוס' ביומא שם מהו קב הקטע, רש"י פירש שזה המנעל שלו שהוא ממש הולך עליו, ותוס' פירשו דאינו אלא כסות עינים שיראה כאילו יש לו רגל אבל אינו הולך עליו ממש.
והשתא בשלמא לתוס' מובן למה אסור לו לצאת בקב שלו דאין זה צורך הליכתו כלל, אבל לרש"י קשה דמנעל זה הוי צורך גמור להליכתו ולמה לא התירו לו כשם שהתירו לחיה.
אודה לת"ח דכאן שיאירו את עיני בחילוק ביניהם
וקשה אם התירו לחיה ולחולה שמע מינה דכל שאין נעילת הסנדל משום תענוג בעלמא אלא שיש בה צורך ממשי לא גזרו, וא"כ למה אסרו על הקטע לצאת בקב שלו וכי הקטע גרע ממי שיש לו מכה, הרי אינו עושה כן לתענוג אלא לצורך הליכתו הבסיסית ואדרבה עדיף טפי מחולה וחיה.
והנה נחלקו רש"י ותוס' ביומא שם מהו קב הקטע, רש"י פירש שזה המנעל שלו שהוא ממש הולך עליו, ותוס' פירשו דאינו אלא כסות עינים שיראה כאילו יש לו רגל אבל אינו הולך עליו ממש.
והשתא בשלמא לתוס' מובן למה אסור לו לצאת בקב שלו דאין זה צורך הליכתו כלל, אבל לרש"י קשה דמנעל זה הוי צורך גמור להליכתו ולמה לא התירו לו כשם שהתירו לחיה.
אודה לת"ח דכאן שיאירו את עיני בחילוק ביניהם