שלומי טויסיג
משתמש ותיק
א] "ראיתי כמה כהנים שעולים לדוכן עם המנעלים ושוהין כך עד לנשיאת כפיים ואז חולצים ומברכים ... ולדעתי שלא כדין הם עושים דעיקר תקנת ריב"ז היתה על העליה לדוכן בלא מנעלים..." [הגרש"מ הכהן שבדרון זצ"ל בהערותיו ל"דעת תורה" לזקינו המהרש"ם (קכ”ח, ה')
ב] יש לעורר שיש איזה חזנים אשר מקרים את ברכת כהנים בלחש ואף חלק מן הכהנים לא שומעים. והם מן המתמיהים, דהרי כתיב 'אמור להם' (לכהנים) ולא סגי במה שאומר הש"ץ לעצמו.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סי' י"ז) נדחק להעמיד טעם למנהג זה שהחזן מקרא לכהנים הברכה בשקט, ולאחר זה כתב "כל האמור הוא רק להמליץ על הנוהגים ככה, אבל למעשה אין לנהוג ולהנהיג כן אלא יש להמקריא להקריא בקול נשמע ולא בלחש.... ואין לחוש לכל האמור בהיות ולא נזכר בזה לא בגמ' ולא ברמב"ם וטור ושו"ע ונו"כ..." ובסוף דבריו כתב "שוב מצאתי במאירי סוטה דף לט שכתוב בזה"ל "וש"ץ מקרא אותם מלה במלה, ר"ל שליח צבור אומר יברכך בקול רם. הרי מבואר יוצא מהמאירי דאדרבה המקריא צריך לדקדק לומר יברכך וגו' בקול רם בדייקא וכך יש לנהוג" עכ"ל בקיצור, יעוי"ש עוד.
וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ט"ו ס"ק ה') כתב בזה"ל "בענין ברכת כהנים מפי ש"ץ דיש מקומות שנוהגין שש"ץ קורא בלחש ממש ושאל אם יש לזה מקור... עיין בב"ח סי' קכ"ח (ד"ה וש"ץ בסו"ד) שכתב ושוב מקרא אותם בקול רם יברכך הרי מפורש דגם קריאת שליח צבור בקול רם" עכ"ל.
וכן קרא ע"ז תגר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות ברכות מה ע"א) "יש לעורר על הטעות נפוצה שישנם הטועים ומקריאים לכהנים בלחש משום שחוששים שהכהנים ינמיכו קולם יותר מן הש"ץ. וטעות הוא בידם, כיון שכל ענין ההקראה לכהנים הוא כדי שלא יטעו... ולכן לדינא הש"ץ צריך להגביה קולו היטב כדי שלא יטעו הכהנים ... ופלא הוא על מנהג העולם בזה שאין לו שום מקור.
וכפל משנתו בסוטה (לח ע"א) וז"ל "יש להוכיח מזה נגד מה שנהגו קצת מהעולם דהש"ץ מקרא בלחש, דהא מקרא דאמור להם ילפינן דבעינן שיאמרו הכהנים בקול רם הרי מבואר בזה דהמקרא בעי שיאמר בקול רם וטעות הוא בידם אח"כ מצאתי דבפירוש כתב כן הכל בו בדיני ברכת כהנים דבעינן שיאמר המקרה בקול רם".
וכן מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (תשובה בסו"ס לחושבי שמו) נשאל על מנהג זה והשיב 'אסור לעשות כן'.
ב] יש לעורר שיש איזה חזנים אשר מקרים את ברכת כהנים בלחש ואף חלק מן הכהנים לא שומעים. והם מן המתמיהים, דהרי כתיב 'אמור להם' (לכהנים) ולא סגי במה שאומר הש"ץ לעצמו.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ד סי' י"ז) נדחק להעמיד טעם למנהג זה שהחזן מקרא לכהנים הברכה בשקט, ולאחר זה כתב "כל האמור הוא רק להמליץ על הנוהגים ככה, אבל למעשה אין לנהוג ולהנהיג כן אלא יש להמקריא להקריא בקול נשמע ולא בלחש.... ואין לחוש לכל האמור בהיות ולא נזכר בזה לא בגמ' ולא ברמב"ם וטור ושו"ע ונו"כ..." ובסוף דבריו כתב "שוב מצאתי במאירי סוטה דף לט שכתוב בזה"ל "וש"ץ מקרא אותם מלה במלה, ר"ל שליח צבור אומר יברכך בקול רם. הרי מבואר יוצא מהמאירי דאדרבה המקריא צריך לדקדק לומר יברכך וגו' בקול רם בדייקא וכך יש לנהוג" עכ"ל בקיצור, יעוי"ש עוד.
וכן בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ט"ו ס"ק ה') כתב בזה"ל "בענין ברכת כהנים מפי ש"ץ דיש מקומות שנוהגין שש"ץ קורא בלחש ממש ושאל אם יש לזה מקור... עיין בב"ח סי' קכ"ח (ד"ה וש"ץ בסו"ד) שכתב ושוב מקרא אותם בקול רם יברכך הרי מפורש דגם קריאת שליח צבור בקול רם" עכ"ל.
וכן קרא ע"ז תגר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות ברכות מה ע"א) "יש לעורר על הטעות נפוצה שישנם הטועים ומקריאים לכהנים בלחש משום שחוששים שהכהנים ינמיכו קולם יותר מן הש"ץ. וטעות הוא בידם, כיון שכל ענין ההקראה לכהנים הוא כדי שלא יטעו... ולכן לדינא הש"ץ צריך להגביה קולו היטב כדי שלא יטעו הכהנים ... ופלא הוא על מנהג העולם בזה שאין לו שום מקור.
וכפל משנתו בסוטה (לח ע"א) וז"ל "יש להוכיח מזה נגד מה שנהגו קצת מהעולם דהש"ץ מקרא בלחש, דהא מקרא דאמור להם ילפינן דבעינן שיאמרו הכהנים בקול רם הרי מבואר בזה דהמקרא בעי שיאמר בקול רם וטעות הוא בידם אח"כ מצאתי דבפירוש כתב כן הכל בו בדיני ברכת כהנים דבעינן שיאמר המקרה בקול רם".
וכן מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (תשובה בסו"ס לחושבי שמו) נשאל על מנהג זה והשיב 'אסור לעשות כן'.