סוכה דף ו: - דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דף ו:
בגמ' דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפיד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה.

ידועין דברי האחיעזר (ח"ג סי' לג) בשם הישועות יעקב (יו"ד סי' קצח), שהקשה, שמאחר שרבנן גזרו על רובו שאינו מקפיד דהוי חציצה, א"כ נמצא שגם בזה הרי האדם כבר מקפיד על זה כיון שזה הוה חציצה מדרבנן, וכיון שהוא מקפיד על זה שוב הוי כרובו המקפיד עליו שחוצץ מדאורייתא, ואם כן היכי משכחת לה רובו שאינו מקפיד עליו שאינו חוצץ אלא מדרבנן.
ותירץ שאינו מקפיד רק על השיעור המשלים לרוב, שהרי כשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד, דאינו חוצץ אף מדרבנן, והשיעור הזה הוא רק מיעוט, ושוב לא הוי רוב המקפיד.
וכן הביא הגר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד בקובץ הערות (בהוספות שבסוף הספר אות ד') בשם הגר"ח מבריסק זצוק"ל.

עוד תירץ שם בקובץ הערות שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה.


ועיין עוד בזה כאן:  רובו שאינו מקפיד עליו ל"ה חציצה מדאורייתא   וגם כאן: פסחים ריש דף מו. בצק בפסח דאיסורו חשוב מצטרף

והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
אם היה משום הלכה אחרת שבתורה אה"נ, אך כאן הא הוי קפידתו משום הטבילה גופא, [כעין גלגל החוזר]
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבוקה כנגדו אמר:
אם היה משום הלכה אחרת שבתורה אה"נ, אך כאן הא הוי קפידתו משום הטבילה גופא
[כעין גלגל החוזר]
מאי נ"מ אם זה מדין טבילה או מדין אחר בתורה? אתמהה
[זה לא גלגל החוזר, שהרי מדרבנן זה נשאר חציצה גם אם אינו מקפיד עליו כלל].
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דף ו:
בגמ' דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפיד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה.

ידועין דברי האחיעזר (ח"ג סי' לג) בשם הישועות יעקב (יו"ד סי' קצח), שהקשה, שמאחר שרבנן גזרו על רובו שאינו מקפיד דהוי חציצה, א"כ נמצא שגם בזה הרי האדם כבר מקפיד על זה כיון שזה הוה חציצה מדרבנן, וכיון שהוא מקפיד על זה שוב הוי כרובו המקפיד עליו שחוצץ מדאורייתא, ואם כן היכי משכחת לה רובו שאינו מקפיד עליו שאינו חוצץ אלא מדרבנן.
ותירץ שאינו מקפיד רק על השיעור המשלים לרוב, שהרי כשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד, דאינו חוצץ אף מדרבנן, והשיעור הזה הוא רק מיעוט, ושוב לא הוי רוב המקפיד.
וכן הביא הגר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד בקובץ הערות (בהוספות שבסוף הספר אות ד') בשם הגר"ח מבריסק זצוק"ל.

עוד תירץ שם בקובץ הערות שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה.


ועיין עוד בזה כאן:  רובו שאינו מקפיד עליו ל"ה חציצה מדאורייתא   וגם כאן: פסחים ריש דף מו. בצק בפסח דאיסורו חשוב מצטרף

והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
אם החוק אוסר תמיד ודאי הוי הקפדה, אבל אם החוק אוסר רק בשעת הטבילה ובשאר הזמנים אינו מקפיד נראה דלא הוי הקפדה כמו דין דרבנן.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
דף ו:
...
והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
אם החוק אוסר תמיד ודאי הוי הקפדה, אבל אם החוק אוסר רק בשעת הטבילה ובשאר הזמנים אינו מקפיד נראה דלא הוי הקפדה כמו דין דרבנן.
ויש לדון בטובלת בשבת, והקפדתה היא משום דהוי טלטול ואין יכולה לצאת עמו... אי חשיב מקפיד...
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
דף ו:
בגמ' דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפיד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה.

ידועין דברי האחיעזר (ח"ג סי' לג) בשם הישועות יעקב (יו"ד סי' קצח), שהקשה, שמאחר שרבנן גזרו על רובו שאינו מקפיד דהוי חציצה, א"כ נמצא שגם בזה הרי האדם כבר מקפיד על זה כיון שזה הוה חציצה מדרבנן, וכיון שהוא מקפיד על זה שוב הוי כרובו המקפיד עליו שחוצץ מדאורייתא, ואם כן היכי משכחת לה רובו שאינו מקפיד עליו שאינו חוצץ אלא מדרבנן.
ותירץ שאינו מקפיד רק על השיעור המשלים לרוב, שהרי כשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד, דאינו חוצץ אף מדרבנן, והשיעור הזה הוא רק מיעוט, ושוב לא הוי רוב המקפיד.
וכן הביא הגר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד בקובץ הערות (בהוספות שבסוף הספר אות ד') בשם הגר"ח מבריסק זצוק"ל.

עוד תירץ שם בקובץ הערות שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה.


ועיין עוד בזה כאן:  רובו שאינו מקפיד עליו ל"ה חציצה מדאורייתא   וגם כאן: פסחים ריש דף מו. בצק בפסח דאיסורו חשוב מצטרף

והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
אם החוק אוסר תמיד ודאי הוי הקפדה, אבל אם החוק אוסר רק בשעת הטבילה ובשאר הזמנים אינו מקפיד נראה דלא הוי הקפדה כמו דין דרבנן.


א. בחציצה נקרא מקפיד גם אם מקפיד רק בשעת טבילה.
ב. אם החוק אוסרת ליהודים להיכנס לים עם חליפת צלילה, ונכנס לטבול בים עם חליפת צלילה, וכי לא הוה חציצה מן התורה כיון שאין החוק אוסר אלא במים ולא תמיד? אתמהה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
דף ו:
...
והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
אם החוק אוסר תמיד ודאי הוי הקפדה, אבל אם החוק אוסר רק בשעת הטבילה ובשאר הזמנים אינו מקפיד נראה דלא הוי הקפדה כמו דין דרבנן.
ויש לדון בטובלת בשבת, והקפדתה היא משום דהוי טלטול ואין יכולה לצאת עמו... אי חשיב מקפיד...
לא הבנתי, אם אינה רוצה שיאסר בטלטול בדרבנן, אדרבה צריכה לא להקפיד על זה, באר דבריך.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אם החוק אוסר תמיד ודאי הוי הקפדה, אבל אם החוק אוסר רק בשעת הטבילה ובשאר הזמנים אינו מקפיד נראה דלא הוי הקפדה כמו דין דרבנן.
ויש לדון בטובלת בשבת, והקפדתה היא משום דהוי טלטול ואין יכולה לצאת עמו... אי חשיב מקפיד...
לא הבנתי, אם אינה רוצה שיאסר בטלטול בדרבנן, אדרבה צריכה לא להקפיד על זה, באר דבריך.
לא דייקתי בדבריי, ומכל מקום הכוונה היתה לשאול בכה"ג שהקפדתה היא מחמת הדין (וכטלטול בשבת) ולא מחמת הטבילה עצמה..
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
ויש לדון בטובלת בשבת, והקפדתה היא משום דהוי טלטול ואין יכולה לצאת עמו... אי חשיב מקפיד...
הקפידה הוא שמקפיד שזה לא יהיה על גופו, ולא שלא לטלטל את זה. וכיון שאין איסור טלטול ברה"ר או בכרמלית בטבילה בלבד, אין כאן קפידה שלא יהיה עליה בשעת הטבילה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
לא דייקתי בדבריי, ומכל מקום הכוונה היתה לשאול בכה"ג שהקפדתה היא מחמת הדין (וכטלטול בשבת) ולא מחמת הטבילה עצמה..
מי שטבל ולבש בגד של שעטנז בשעת הטבילה, ואינה רוצה שזה יהיה עליו מחמת איסור שעטנז, למה שלא תהא נקראת מקפיד מן התורה? אתמהה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
ויש לדון בטובלת בשבת, והקפדתה היא משום דהוי טלטול ואין יכולה לצאת עמו... אי חשיב מקפיד...
לא הבנתי, אם אינה רוצה שיאסר בטלטול בדרבנן, אדרבה צריכה לא להקפיד על זה, באר דבריך.
לא דייקתי בדבריי, ומכל מקום הכוונה היתה לשאול בכה"ג שהקפדתה היא מחמת הדין (וכטלטול בשבת) ולא מחמת הטבילה עצמה..
על הקושיה הנ''ל לי נראה שהתירוץ הוא כדכתבתי שהקפדה רק בשעת טבילה לא חשיבא הקפדה.
אתה שואל הקפדה בשעת טבילה ולא מחמת הטבילה אלא מחמת דין אחר, יש לדון.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
לא הבנתי, אם אינה רוצה שיאסר בטלטול בדרבנן, אדרבה צריכה לא להקפיד על זה, באר דבריך.
לא דייקתי בדבריי, ומכל מקום הכוונה היתה לשאול בכה"ג שהקפדתה היא מחמת הדין (וכטלטול בשבת) ולא מחמת הטבילה עצמה..
על הקושיה הנ''ל לי נראה שהתירוץ הוא כדכתבתי שהקפדה רק בשעת טבילה לא חשיבא הקפדה.
אתה שואל הקפדה בשעת טבילה ולא מחמת הטבילה אלא מחמת דין אחר, יש לדון.
כבר כתבתי שהלכה ברורה היא שגם אם מקפיד על החציצה רק בשעת הטבילה מקרי מקפיד וחוצץ.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
לא דייקתי בדבריי, ומכל מקום הכוונה היתה לשאול בכה"ג שהקפדתה היא מחמת הדין (וכטלטול בשבת) ולא מחמת הטבילה עצמה..
על הקושיה הנ''ל לי נראה שהתירוץ הוא כדכתבתי שהקפדה רק בשעת טבילה לא חשיבא הקפדה.
אתה שואל הקפדה בשעת טבילה ולא מחמת הטבילה אלא מחמת דין אחר, יש לדון.
כבר כתבתי שהלכה ברורה היא שגם אם מקפיד על החציצה רק בשעת הטבילה מקרי מקפיד וחוצץ.
מהיכן ברור? זה הנידון.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
על הקושיה הנ''ל לי נראה שהתירוץ הוא כדכתבתי שהקפדה רק בשעת טבילה לא חשיבא הקפדה.
אתה שואל הקפדה בשעת טבילה ולא מחמת הטבילה אלא מחמת דין אחר, יש לדון.
כבר כתבתי שהלכה ברורה היא שגם אם מקפיד על החציצה רק בשעת הטבילה מקרי מקפיד וחוצץ.
מהיכן ברור? זה הנידון.

יש בזה כמה דוגמאות בהלכה, אבל גם ללא הוכחה מפורשת, וכי יעלה על דעתך, שמי שירד לטבול במים עם תכשיט יקר שנהרס על ידי המים, אין זה נקרא חציצה המקפיד עליו כיון שאינו מקפיד להיות עם זה כשאינו בתוך המים? אתמהה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
כבר כתבתי שהלכה ברורה היא שגם אם מקפיד על החציצה רק בשעת הטבילה מקרי מקפיד וחוצץ.
מהיכן ברור? זה הנידון.
וכי מי שירד למים עם בגדיו, אין זה נקרא חציצה המקפיד עליו כיון שאינו מקפיד להיות עם בגדיו כשאינו בתוך המים? אתמהה.
אדם מסיר בגדיו ברחיצה בעשיית צרכיו ועוד, וחוץ מזה בגד מתלכלך ואי אפשר שלא להחליפו, הכא איירי בטבילה גרידא.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מהיכן ברור? זה הנידון.
וכי מי שירד למים עם בגדיו, אין זה נקרא חציצה המקפיד עליו כיון שאינו מקפיד להיות עם בגדיו כשאינו בתוך המים? אתמהה.
אדם מסיר בגדיו ברחיצה בעשיית צרכיו ועוד, וחוץ מזה בגד מתלכלך ואי אפשר שלא להחליפו, הכא איירי בטבילה גרידא.
אם כעת בשעת הטבילה הוא מקפיד עליו מה זה משנה מה שאתמול או בכל זמן אחר שלא בשעת טבילה לא הקפיד עליו??
ואף בטבעת שאמרו שנקרא מקפדת כיון שמורידה בשעת לישה, הרי כל זמן (מצד הזמן) שהוא יכול להיות שעת לישה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
וכי מי שירד למים עם בגדיו, אין זה נקרא חציצה המקפיד עליו כיון שאינו מקפיד להיות עם בגדיו כשאינו בתוך המים? אתמהה.
אדם מסיר בגדיו ברחיצה בעשיית צרכיו ועוד, וחוץ מזה בגד מתלכלך ואי אפשר שלא להחליפו, הכא איירי בטבילה גרידא.
אם כעת בשעת הטבילה הוא מקפיד עליו מה זה משנה מה שאתמול או בכל זמן אחר שלא בשעת טבילה לא הקפיד עליו??
ואף בטבעת שאמרו שנקרא מקפדת כיון שמורידה בשעת לישה, הרי כל זמן (מצד הזמן) שהוא יכול להיות שעת לישה.
נכון, אין הבדל בין שעת לישה לשעת טבילה, ועל כן אם אני נשאר בתירוצי אני צריך להוסיף עוד תוספת שזה לא מחמת השימוש אלא מחמת הדין.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
שזה לא מחמת השימוש אלא מחמת הדין.
ואכן מה ההבדל אם זה מחמת הדין או מחמת משהו אחר? וכי גזירת הכתוב הוא כפרה אדומה שכל מה שמקפיד עליו מחמת דין טבילה אינו נקרא מקפיד, או שיש בזה איזשהו הסבר?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שזה לא מחמת השימוש אלא מחמת הדין.
ואכן מה ההבדל אם זה מחמת הדין או מחמת משהו אחר? וכי גזירת הכתוב הוא כפרה אדומה שכל מה שמקפיד עליו מחמת דין טבילה אינו נקרא מקפיד, או שיש בזה איזשהו הסבר?
לא בהכרח שצריך דוקא את דין טבילה אלא אפשר דכל דיני התורה לא חשיבי מקפיד, כי ה' ברא את האדם ללא התורה ואף הגוי אינו מצווה על התורה וכן חש''ו, ועל כן התורה היא כמו משהו חיצוני שניתן על האדם ועל כן הויא כמקפיד מחמת דבר צדדי מה שאין כן כל הקפדה אחרת ואפי' הקפדה מחמת יראת אדם. (אל תצעק עלי שהתורה היא חיינו ואויר לנשימה וכו', תפוס את העיקרון).
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
בס' משברי ים להגר"ש פיש מביא שהגר"א גניחובסקי הביא ראיה מפסחים דף מה שהקפדה מחמת דין חמץ נמי שחיב קפידא, אך הביא ג"כ ראיה הפוכה מסי' קצח דמבואר ברמ"א דבנות ישראל נהגו שלא יהא עליהם כלום גם אם אינו חוצץ ולפ"ז יהפך כל דבר לחציצה מחמת חומרא זו וע"כ דלא אמרי' כן, ובאמת קושיית יושב אהלים חזקה להבין הסברא בזה אמאי לא חשיב זה קפידא [ושם במשברי ים איירי לענין מה שדנו תוס' ב"מ כו ושא"ר גבי עול דפרה דאם הוי ניחותא בעצם רק אי"ר מחמת הפסול דפרה זה הוי בכלל ניחותא,]
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
לא בהכרח שצריך דוקא את דין טבילה אלא אפשר דכל דיני התורה לא חשיבי מקפיד, כי ה' ברא את האדם ללא התורה ואף הגוי אינו מצווה על התורה וכן חש''ו, ועל כן התורה היא כמו משהו חיצוני שניתן על האדם ועל כן הויא כמקפיד מחמת דבר צדדי מה שאין כן כל הקפדה אחרת ואפי' הקפדה מחמת יראת אדם. (אל תצעק עלי שהתורה היא חיינו ואויר לנשימה וכו', תפוס את העיקרון).

וכבר הקשתי על זה לעיל:
יושב אוהלים אמר:
מי שטבל ולבש בגד של שעטנז בשעת הטבילה, ואינה רוצה שזה יהיה עליו מחמת איסור שעטנז, למה שלא תהא נקראת מקפיד מן התורה? אתמהה
 

בן אהרון

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
לא בהכרח שצריך דוקא את דין טבילה אלא אפשר דכל דיני התורה לא חשיבי מקפיד, כי ה' ברא את האדם ללא התורה ואף הגוי אינו מצווה על התורה וכן חש''ו, ועל כן התורה היא כמו משהו חיצוני שניתן על האדם ועל כן הויא כמקפיד מחמת דבר צדדי מה שאין כן כל הקפדה אחרת ואפי' הקפדה מחמת יראת אדם. (אל תצעק עלי שהתורה היא חיינו ואויר לנשימה וכו', תפוס את העיקרון).

מסכים עם הנ''ל, אפ' להשוות את זה למצוות לאו להנות ניתנו, דגדרי ה''שמות'' הנאמרים בתורה (הנאה, קפידא ועוד) נמדדים בפנ''ע בהעדר דיני התורה, שאפ' אם אדם מאד נהנה מקיום מצווה מ''מ לא זוהי ההנאה שדברה עליה תורה. 
כמו''כ בזמנו שמעתי שאלה בעושה ע''מ לחלק, ומקפיד שלא יתערבו העיסות אך לא מצד טעמם, אלא כי הא' צריכה להיות מתוקה לברך מזונות, והב' רגילה והמוציא. ע''ד פלפול למדתי מכאן דאין זה נקרא קפידא.
 
חלק עליון תַחתִית