יושב אוהלים
משתמש ותיק
דף ו:
בגמ' דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפיד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה.
ידועין דברי האחיעזר (ח"ג סי' לג) בשם הישועות יעקב (יו"ד סי' קצח), שהקשה, שמאחר שרבנן גזרו על רובו שאינו מקפיד דהוי חציצה, א"כ נמצא שגם בזה הרי האדם כבר מקפיד על זה כיון שזה הוה חציצה מדרבנן, וכיון שהוא מקפיד על זה שוב הוי כרובו המקפיד עליו שחוצץ מדאורייתא, ואם כן היכי משכחת לה רובו שאינו מקפיד עליו שאינו חוצץ אלא מדרבנן.
ותירץ שאינו מקפיד רק על השיעור המשלים לרוב, שהרי כשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד, דאינו חוצץ אף מדרבנן, והשיעור הזה הוא רק מיעוט, ושוב לא הוי רוב המקפיד.
וכן הביא הגר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד בקובץ הערות (בהוספות שבסוף הספר אות ד') בשם הגר"ח מבריסק זצוק"ל.
עוד תירץ שם בקובץ הערות שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה.
ועיין עוד בזה כאן: רובו שאינו מקפיד עליו ל"ה חציצה מדאורייתא וגם כאן: פסחים ריש דף מו. בצק בפסח דאיסורו חשוב מצטרף
והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
בגמ' דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד אי נמי משום רובו שאינו מקפיד היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה.
ידועין דברי האחיעזר (ח"ג סי' לג) בשם הישועות יעקב (יו"ד סי' קצח), שהקשה, שמאחר שרבנן גזרו על רובו שאינו מקפיד דהוי חציצה, א"כ נמצא שגם בזה הרי האדם כבר מקפיד על זה כיון שזה הוה חציצה מדרבנן, וכיון שהוא מקפיד על זה שוב הוי כרובו המקפיד עליו שחוצץ מדאורייתא, ואם כן היכי משכחת לה רובו שאינו מקפיד עליו שאינו חוצץ אלא מדרבנן.
ותירץ שאינו מקפיד רק על השיעור המשלים לרוב, שהרי כשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד, דאינו חוצץ אף מדרבנן, והשיעור הזה הוא רק מיעוט, ושוב לא הוי רוב המקפיד.
וכן הביא הגר"א וסרמן זצוק"ל הי"ד בקובץ הערות (בהוספות שבסוף הספר אות ד') בשם הגר"ח מבריסק זצוק"ל.
עוד תירץ שם בקובץ הערות שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה.
ועיין עוד בזה כאן: רובו שאינו מקפיד עליו ל"ה חציצה מדאורייתא וגם כאן: פסחים ריש דף מו. בצק בפסח דאיסורו חשוב מצטרף
והנה יש לדון לפי התירוץ השני שהובא בקוה"ע שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החציצה בהטבילה, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה, מה יהיה הדין באחד שטבל ויש על שערו//בשרו דבר שהחוק אוסר שזה יהיה עליו, וכל יהודי שימצא דבר זה עליו אחת דתו להמית, וכי גם בזה נאמר שכיון שכל הקפדתו הוא רק משום דין החוק, ולא משום שמקפיד בעצם, אין זה בכלל 'מקפיד' שאסרה תורה?
ואם ת"ל שזה נקרא מקפיד באמת, וחוצץ מה"ת, למה יגרע חוק התורה שגזרו רבנן, שדבר זה הוה חציצה ואינו יכול לטבול בו, מחק המלך שגזר שלא ילך עם דבר זה.
