תענית הראב"ד ב-ש-ב-ת, מותרת?

אני עבדך

משתמש ותיק
תאמרו לי ידידיי,

האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?

ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?

ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?

 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אני עבדך אמר:
תאמרו לי ידידיי,

האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?

ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?

ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
 
 

אשרי העם

משתמש ותיק
מתוך רשימה שכתבתי לעצמי בעבר בנושא, ללא עריכה, מקווה שיהיה לתועלת:
 
תענית הראב"ד בשבת, בס' אשיח בפיקודיך עמ' שלח השיב הגרח"ק  'לא, מצד עונג שבת'. וכן מטו בשם הח"ח שאסור לעשות כן בשבת, דזה תענית, דבר"ס רפח מבו' שאסור אפי' תענית לשעה אחת בשבת לשם תענית, והכ"נ מתענה מלאכול את המאכל הזה לשם תענית. וכעי"ז כתב בחנוכה שאין חיוב לאכול בשר ויין, כמבואר בסי' תקכט, אבל מי שעשה גדר לעצמו שלא יאכל בשר ויין בתור סיגוף – בחנוכה ופורים צריך לאכול בשר ויין, אע"פ שאין חיוב לאכול רק כיון שהוא עושה בגלל הסיגוף – אסור (כן ביארו הגרח"ק ובחוט שני). ובפסקי תשובות סי' רמב מביא אחרונים שמתירים [א"ר בשם אבודרהם, ראשית חכמה. אך בא"ר לא נמצא כן, ובגם בראשית חכמה אין ראיה (שער הקדושה פט"ו אות לג), שכותב שאדם לא יאכל כל צרכו בשבת כי זה יגרום לו שינה, ואין מוכח כי אין עושה כן לשם סיגוף אלא כי רוצה לא להרדם. וע"ע בס' דברי תורה לאש"א ח"ב סי' מב מביא בזה דברים. וע"ע אבני דרך חט"ו סי' מט].
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אני עבדך אמר:
תאמרו לי ידידיי,

האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?

ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?

ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?

 

בחיפוש בפורמנו הנהדר מצאתי עוד מראה מקומות שהביא מכובדנו @אוריאל
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=2835
אוריאל אמר:
לענין תענית הראב"ד בשבת, מרן הגראי"ל זצ"ל היה מסופק בזה, ונטה שעושים כן גם בשבת [כמסקנת הגרי"ח סופר שליט"א שהזכרתי למעלה].

אוריאל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ודרך אגב נשאלתי פעם האם מותר לנהוג תענית הראב"ד בשבת?

הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א האריך לברר ענין זה בספרו שובי השולמית ח"י סי' ל', קחנו משם [כמדומני שמעלה שמותר ואף מצוה קעביד גם בשבתות].
כמו"כ האריך לברר את כל הנושא, ובין השאר הביא שם שיש מקום לומר שתענית הראב"ד זה גם כאשר משתהה באמצע אכילתו [ולא פוסק לגמרי, אלא פוסק, משהה תאוותו, וממשיך לאכול], ואם זכרוני אינו מטעני כך צידד הגאון הנ"ל גם בספרו מגיד דבריו ליעקב [פסח].
 

רבינא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אני עבדך אמר:
תאמרו לי ידידיי,

האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?

ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?

ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
 
קצת סתירה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
רבינא אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אני עבדך אמר:
תאמרו לי ידידיי,

האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?

ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?

ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
קצת סתירה
תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
רבינא אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
קצת סתירה
תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
רבינא אמר:
קצת סתירה
תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.

אני מסכים. וכי בשבת אין ענין לאדם לרסן תאותו..
 

משיב דבר

משתמש ותיק
חוץ מהנשוא אם מותר, איני מבין מה הסיבה שתחפוץ להפסיד מצוה גמורה של עונג שבת (כי בדבר שאין בו עונג אין במניעתו תענית הראב"ד כמובן), בשביל ענין של תענית הראב"ד. והרי הגר"א הורה לאשתו להפסיד תענית גמורה בשביל מצות מלוה מלכה (שהיא קלה יותר מעונג שבת).
אטו ע"י תענית הראב"ד שהוא ענין בעלמא, תתקרב יותק לקב"ה מאשר קיום מצוה גמורה של עונג שבת???
באיזה סולם ערכים אתה משתמש? מזכיר את החסידים של ההקדמה של המסל"י. שום ענין וסיגוף וכו' לא מתקרב לקיום מצוה גמורה. ופשוט.
ומה גם שאכילת שבת היא אכילה של קדושה כו' "כולה אלוקות כולה רוחניות כולה קדושה" (ל' ס' ליקו"מ ?- הרב @ברסלבר (ליטאי לשעבר) יראינו מקומו) כידוע מזה מספה"ק. 
 

דרומאי

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
חוץ מהנשוא אם מותר, איני מבין מה הסיבה שתחפוץ להפסיד מצוה גמורה של עונג שבת (כי בדבר שאין בו עונג אין במניעתו תענית הראב"ד כמובן), בשביל ענין של תענית הראב"ד. והרי הגר"א הורה לאשתו להפסיד תענית גמורה בשביל מצות מלוה מלכה (שהיא קלה יותר מעונג שבת).
ומה גם שאכילת שבת היא אכילה של קדושה כו' "כולה אלוקות כולה רוחניות" (ל' ס' ליקו"מ) כידוע מזה מספה"ק.
אין כאן שום הפסד מצוה, אטו מצות עונג שבת הוא להתענג עד אשר קץ בתענוגו?! ואם מתענג, ומפסיק בעוד תאותו באמצע, ודאי קיים שניהם.
דוגמא לדבר מה שכתב הרמב"ם שתשמיש המטה מעונג שבת הוא, ואטו לא יקדש עצמו במותר לו כדי להרבות בעונג שבת?!
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משיב דבר אמר:
חוץ מהנשוא אם מותר, איני מבין מה הסיבה שתחפוץ להפסיד מצוה גמורה של עונג שבת (כי בדבר שאין בו עונג אין במניעתו תענית הראב"ד כמובן), בשביל ענין של תענית הראב"ד. והרי הגר"א הורה לאשתו להפסיד תענית גמורה בשביל מצות מלוה מלכה (שהיא קלה יותר מעונג שבת).
ומה גם שאכילת שבת היא אכילה של קדושה כו' "כולה אלוקות כולה רוחניות" (ל' ס' ליקו"מ) כידוע מזה מספה"ק.
אין כאן שום הפסד מצוה, אטו מצות עונג שבת הוא להתענג עד אשר קץ בתענוגו?! ואם מתענג, ומפסיק בעוד תאותו באמצע, ודאי קיים שניהם.
דוגמא לדבר מה שכתב הרמב"ם שתשמיש המטה מעונג שבת הוא, ואטו לא יקדש עצמו במותר לו כדי להרבות בעונג שבת?!
בכל עונג מקיים מצוה, ובהעדרו מפסיד מצוה.
ובעדר ענין שאין בו עונג (קץ בתענוגו כלשונך) אין משום תענית הראב"ד.
ול"ש בזה אפשר לקיים שני' כי את העונג מאכילה זו הפסיד. 
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ואטו לא יקדש
אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.
ולא דוקא בשבת, גם בשביל קיום מצות עונה יקיים מצותו ויפסיד כל ענייני סיגוף וחסידות שבעולם כי אין לך חסידות וקדושה יותר מקיום המצוה. וכידוע מכתב הסטייפלר בזה.
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
 

דרומאי

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
דרומאי אמר:
ואטו לא יקדש
אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
דרומאי אמר:
ואטו לא יקדש
גם בשביל קיום מצות עונה יקיים מצותו ויפסיד כל ענייני סיגוף וחסידות שבעולם כי אין לך חסידות וקדושה יותר מקיום המצוה. וכידוע מכתב הסטייפלר בזה.
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
לא התכוונתי לעצם קיום מצות עונה, אלא למילוי כל תאותו בזה וד"ל.
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משיב דבר אמר:
דרומאי אמר:
ואטו לא יקדש
אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.


אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
 

דרומאי

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
דרומאי אמר:
משיב דבר אמר:
אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.


אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני אותי על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
אני שואל אותך: האם לדעתך כל הענין של קדש עצמך במותר לך לא נאמר בשבת? והאם ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים שלא למלאות תאותו לא היה נוהג כן בשבת?! והלא עונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת!
ובודאי אין מצות עונג שבת לענג עצמו עד בלי די, אלא יוצא בקצת עונג.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משיב דבר אמר:
דרומאי אמר:
אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.


אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני אותי על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
אני שואל אותך: האם לדעתך כל הענין של קדש עצמך במותר לך לא נאמר בשבת? והאם ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים שלא למלאות תאותו לא היה נוהג כן בשבת?! והלא עונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת!
ובודאי אין מצות עונג שבת לענג עצמו עד בלי די, אלא יוצא בקצת עונג.
ועוד, מקובלני מרבותי בתור הדרכה לאברכים צעירים, שעדיף לשמש הרבה פעמים, מאשר למעט בתשמיש ולהרבות בתענוג. כי ריבוי התענוג הוא המושך את האדם.
וכמדומה שכן הוא לענין אכילה, שעדיף לאכול הרבה מינים מאשר לאכול מין אחד ולמלאות בו כל תאותו. ומוזכר בספרים הענין לטעום מכל מין בשבת.
 
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משיב דבר אמר:
דרומאי אמר:
אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.


אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני אותי על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
אני שואל אותך: האם לדעתך כל הענין של קדש עצמך במותר לך לא נאמר בשבת? והאם ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים שלא למלאות תאותו לא היה נוהג כן בשבת?! והלא עונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת!
ובודאי אין מצות עונג שבת לענג עצמו עד בלי די, אלא יוצא בקצת עונג.


דבריך נכוחים ונפלאים. אם כי עדיין צריך להבין גדר הדברים בענין עונג שבת שלפו"ר נראה שכל עונג בשבת הוא נכלל בעונג שבת, ויש בו קיום מצוה גמורה.
(בנוגע לראייתך הנפלאה מר"א, אולי בדרך אפשר: החסידים והצדיקים יש להם תוספת תענוג וכו' דוקא באופן הנ"ל של פרישות וקדושה?)
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
בנוגע לראייתך הנפלאה מר"א, אולי בדרך אפשר: החסידים והצדיקים יש להם תוספת תענוג וכו' דוקא באופן הנ"ל של פרישות וקדושה?
תמוה לענ"ד לומר כן. ואטו בצדיקים אלו לא נאמר עונת ת"ח מע"ש לע"ש?!
 

משיב דבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
משיב דבר אמר:
בנוגע לראייתך הנפלאה מר"א, אולי בדרך אפשר: החסידים והצדיקים יש להם תוספת תענוג וכו' דוקא באופן הנ"ל של פרישות וקדושה?
תמוה לענ"ד לומר כן. ואטו בצדיקים אלו לא נאמר עונת ת"ח מע"ש לע"ש?!
חלילה, אלא שלדידים ההנאה והתענוג הוא דוקא באופן של מיעוט תענוג (הנאה מועטת) כפי דרגתם העליונה. וכמו שכאו"א מקיים מצות עונג שבת במה שלדידו הוא עונג. והפרשוים החסידים בני המעלה גם בשבת אוכלים מעט ויש בזה משום מילוי התענוג שלהם לפי מדרגתם.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
רבינא אמר:
קצת סתירה
תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.
דבר זה תלוי בכל אחד לגופו.
 
 

אני עבדך

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי במדרש תנחומא שאומר "דוחה 'כבוד שבת' אלף תעניות.
משמע שהאיסור של צום בשבת איננו משום 'עונג' אלא משום 'כבוד', וא"כ, תענית מעין זו איננה דוחה את כבוד השבת ומסתבר דשרי.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הלכה לומדים מדברי הפוסקים, המדגישים כולם בנושא תענית בש"ק (סי' רפח) את ענין העונג; אמנם הקדמת ואיחור הסעודה אכן למדו מדרשת 'וכבדתו' (שבת קיט, סע"א - הובא בב"ח שם ד"ה 'אי רגיליתו'. ערוה"ש הי"ד־טו) - אך ג"ז שייך הוא לעונג האדם, כמבואר בשו"ע ס"ז.
 

יחיה

משתמש ותיק
מלשון הגר"א זצ"ל, מצ"ב:
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_גביעי גביע הכסף -מהדורה חדשה- - ריבלין, בנימין בן שלמה זלמן_135.pdf
    1.5 MB · צפיות: 17

0548415779

משתמש ותיק
ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.
כנראה כבודו לא נהג תענית זו מעולם או שבטבעו אין תאוה לאוכל.
 

ביקורת תהיה

משתמש ותיק
חמורה היא ההלכה ולא ניתנה להקבע ע"פ סיפורים וגם ישלחלק בכמה פרטים ומ"מ אציין,
הצדיק ר' שלמה עמ' ק:
1673595601000.png
תרגום: כעולה רצון בשבת להריח טבק, וומחזיק עצמו, הוא עובר על המצוה של עונג שבת...
 
נערך לאחרונה:
חלק עליון תַחתִית