אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.אני עבדך אמר:תאמרו לי ידידיי,
האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?
ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?
ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
תענית הראב"ד בשבת, בס' אשיח בפיקודיך עמ' שלח השיב הגרח"ק 'לא, מצד עונג שבת'. וכן מטו בשם הח"ח שאסור לעשות כן בשבת, דזה תענית, דבר"ס רפח מבו' שאסור אפי' תענית לשעה אחת בשבת לשם תענית, והכ"נ מתענה מלאכול את המאכל הזה לשם תענית. וכעי"ז כתב בחנוכה שאין חיוב לאכול בשר ויין, כמבואר בסי' תקכט, אבל מי שעשה גדר לעצמו שלא יאכל בשר ויין בתור סיגוף – בחנוכה ופורים צריך לאכול בשר ויין, אע"פ שאין חיוב לאכול רק כיון שהוא עושה בגלל הסיגוף – אסור (כן ביארו הגרח"ק ובחוט שני). ובפסקי תשובות סי' רמב מביא אחרונים שמתירים [א"ר בשם אבודרהם, ראשית חכמה. אך בא"ר לא נמצא כן, ובגם בראשית חכמה אין ראיה (שער הקדושה פט"ו אות לג), שכותב שאדם לא יאכל כל צרכו בשבת כי זה יגרום לו שינה, ואין מוכח כי אין עושה כן לשם סיגוף אלא כי רוצה לא להרדם. וע"ע בס' דברי תורה לאש"א ח"ב סי' מב מביא בזה דברים. וע"ע אבני דרך חט"ו סי' מט].
אני עבדך אמר:תאמרו לי ידידיי,
האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?
ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?
ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
אוריאל אמר:לענין תענית הראב"ד בשבת, מרן הגראי"ל זצ"ל היה מסופק בזה, ונטה שעושים כן גם בשבת [כמסקנת הגרי"ח סופר שליט"א שהזכרתי למעלה].
אוריאל אמר:הפקדתי שומרים אמר:ודרך אגב נשאלתי פעם האם מותר לנהוג תענית הראב"ד בשבת?
הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א האריך לברר ענין זה בספרו שובי השולמית ח"י סי' ל', קחנו משם [כמדומני שמעלה שמותר ואף מצוה קעביד גם בשבתות].
כמו"כ האריך לברר את כל הנושא, ובין השאר הביא שם שיש מקום לומר שתענית הראב"ד זה גם כאשר משתהה באמצע אכילתו [ולא פוסק לגמרי, אלא פוסק, משהה תאוותו, וממשיך לאכול], ואם זכרוני אינו מטעני כך צידד הגאון הנ"ל גם בספרו מגיד דבריו ליעקב [פסח].
קצת סתירהכמעיין המתגבר אמר:אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.אני עבדך אמר:תאמרו לי ידידיי,
האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?
ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?
ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.רבינא אמר:קצת סתירהכמעיין המתגבר אמר:אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.אני עבדך אמר:תאמרו לי ידידיי,
האם תענית הראב"ד, מותרת בשבת או לא?
ואי נימא, דאכן שרי לעשותה השבת, האם יש לאח"מ למיתב דעניתא לתעניתא?
ואי נימא דאה"נ ואכן צריך למתל"ת, האם סגי ליה בתענית הראב"ד או יש לעשות תענית רגילה?
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.כמעיין המתגבר אמר:תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.רבינא אמר:קצת סתירהכמעיין המתגבר אמר:אין לזה שם תענית כלל וזה פשוט.
אלא שאסור לעשות כן כי זה עינוי בשבת.
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
דרומאי אמר:ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.כמעיין המתגבר אמר:תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.רבינא אמר:קצת סתירה
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.
אין כאן שום הפסד מצוה, אטו מצות עונג שבת הוא להתענג עד אשר קץ בתענוגו?! ואם מתענג, ומפסיק בעוד תאותו באמצע, ודאי קיים שניהם.משיב דבר אמר:חוץ מהנשוא אם מותר, איני מבין מה הסיבה שתחפוץ להפסיד מצוה גמורה של עונג שבת (כי בדבר שאין בו עונג אין במניעתו תענית הראב"ד כמובן), בשביל ענין של תענית הראב"ד. והרי הגר"א הורה לאשתו להפסיד תענית גמורה בשביל מצות מלוה מלכה (שהיא קלה יותר מעונג שבת).
ומה גם שאכילת שבת היא אכילה של קדושה כו' "כולה אלוקות כולה רוחניות" (ל' ס' ליקו"מ) כידוע מזה מספה"ק.
בכל עונג מקיים מצוה, ובהעדרו מפסיד מצוה.דרומאי אמר:אין כאן שום הפסד מצוה, אטו מצות עונג שבת הוא להתענג עד אשר קץ בתענוגו?! ואם מתענג, ומפסיק בעוד תאותו באמצע, ודאי קיים שניהם.משיב דבר אמר:חוץ מהנשוא אם מותר, איני מבין מה הסיבה שתחפוץ להפסיד מצוה גמורה של עונג שבת (כי בדבר שאין בו עונג אין במניעתו תענית הראב"ד כמובן), בשביל ענין של תענית הראב"ד. והרי הגר"א הורה לאשתו להפסיד תענית גמורה בשביל מצות מלוה מלכה (שהיא קלה יותר מעונג שבת).
ומה גם שאכילת שבת היא אכילה של קדושה כו' "כולה אלוקות כולה רוחניות" (ל' ס' ליקו"מ) כידוע מזה מספה"ק.
דוגמא לדבר מה שכתב הרמב"ם שתשמיש המטה מעונג שבת הוא, ואטו לא יקדש עצמו במותר לו כדי להרבות בעונג שבת?!
אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.דרומאי אמר:ואטו לא יקדש
אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.משיב דבר אמר:אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.דרומאי אמר:ואטו לא יקדש
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
לא התכוונתי לעצם קיום מצות עונה, אלא למילוי כל תאותו בזה וד"ל.משיב דבר אמר:גם בשביל קיום מצות עונה יקיים מצותו ויפסיד כל ענייני סיגוף וחסידות שבעולם כי אין לך חסידות וקדושה יותר מקיום המצוה. וכידוע מכתב הסטייפלר בזה.דרומאי אמר:ואטו לא יקדש
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
דרומאי אמר:אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.משיב דבר אמר:אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.דרומאי אמר:ואטו לא יקדש
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
אני שואל אותך: האם לדעתך כל הענין של קדש עצמך במותר לך לא נאמר בשבת? והאם ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים שלא למלאות תאותו לא היה נוהג כן בשבת?! והלא עונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת!משיב דבר אמר:דרומאי אמר:אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.משיב דבר אמר:אם כונתו להרבות קדושה וכו' ודאי עדיף לו לקיים מצותו שיש בזה הרבה יותר מצוה וענין וקדושה וכל מעלה נכונה מסיגוף.
אם לא שע"י מילוי תאותו חושש לענינים אחרים לא רצויים.
אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני אותי על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
ועוד, מקובלני מרבותי בתור הדרכה לאברכים צעירים, שעדיף לשמש הרבה פעמים, מאשר למעט בתשמיש ולהרבות בתענוג. כי ריבוי התענוג הוא המושך את האדם.דרומאי אמר:אני שואל אותך: האם לדעתך כל הענין של קדש עצמך במותר לך לא נאמר בשבת? והאם ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים שלא למלאות תאותו לא היה נוהג כן בשבת?! והלא עונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת!משיב דבר אמר:דרומאי אמר:אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.
אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני אותי על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
ובודאי אין מצות עונג שבת לענג עצמו עד בלי די, אלא יוצא בקצת עונג.
דרומאי אמר:אני שואל אותך: האם לדעתך כל הענין של קדש עצמך במותר לך לא נאמר בשבת? והאם ר' אליעזר שהיה מגלה טפח ומכסה טפחיים שלא למלאות תאותו לא היה נוהג כן בשבת?! והלא עונת תלמידי חכמים מלילי שבת ללילי שבת!משיב דבר אמר:דרומאי אמר:אינו כן, אלא לקדש עצמו במותר לו הוא ענין בפני עצמו, שלא להגרר אחר העולם הזה. וכמו שזה שייך בתשמיש אפילו בשבת, הוא הדין באכילה אפילו בשבת. וכבר דימו הקדמונים תענית הראב"ד באכילה לאי מילוי כל תאותו בתשמיש.
אני מסכים שבכל מקום שנכנס לגדר המ"ע של קדושים תיהיו שכן צריך לנהוג.
כל כונתי היתה מצד המכוין לסיגוף וחסידות, וכעניין הכללי של תענית הראב"ד. אבל כל דמצד המ"ע של קדושים תהיו וקדש עצמך כו' שיש בזה מצוה בפ"ע - הרי כן צ"ל. והעמדתני אותי על האמת!
אבל במקום שיש לך המצוה של עונג שבת כנגד המצוה של קדש עצמך - מנין לך מה עדיף?
ובודאי אין מצות עונג שבת לענג עצמו עד בלי די, אלא יוצא בקצת עונג.
תמוה לענ"ד לומר כן. ואטו בצדיקים אלו לא נאמר עונת ת"ח מע"ש לע"ש?!משיב דבר אמר:בנוגע לראייתך הנפלאה מר"א, אולי בדרך אפשר: החסידים והצדיקים יש להם תוספת תענוג וכו' דוקא באופן הנ"ל של פרישות וקדושה?
חלילה, אלא שלדידים ההנאה והתענוג הוא דוקא באופן של מיעוט תענוג (הנאה מועטת) כפי דרגתם העליונה. וכמו שכאו"א מקיים מצות עונג שבת במה שלדידו הוא עונג. והפרשוים החסידים בני המעלה גם בשבת אוכלים מעט ויש בזה משום מילוי התענוג שלהם לפי מדרגתם.דרומאי אמר:תמוה לענ"ד לומר כן. ואטו בצדיקים אלו לא נאמר עונת ת"ח מע"ש לע"ש?!משיב דבר אמר:בנוגע לראייתך הנפלאה מר"א, אולי בדרך אפשר: החסידים והצדיקים יש להם תוספת תענוג וכו' דוקא באופן הנ"ל של פרישות וקדושה?
דבר זה תלוי בכל אחד לגופו.דרומאי אמר:ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.כמעיין המתגבר אמר:תענית יש לה גדרים ברורים במסכת תענית.רבינא אמר:קצת סתירה
עינוי הוא כל דבר המענה את האדם ובכלל זה יש הרבה דברים שאינם אכילה ושתיה. וזה אסור כי הוא היפך עונג שבת.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.
?ומוזכר בספרים הענין לטעום מכל מין בשבת.
במשנ"ב.?
היכן
כנראה כבודו לא נהג תענית זו מעולם או שבטבעו אין תאוה לאוכל.ראיתי גדולי עולם שנהגו תענית הראב"ד בשבת ולא חשו לכלום.
ונראה פשוט שאין זה בכלל צער בשבת, שאינו אלא מניעת עונג.