עוד שני ציטוטים:
ז"ל האבודרהם "וא"ת הלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות. וי"ל שאינו דומה. כי אמצעיות הם צרכי האדם, וג' אחרונות כולם כבוד הקדוש ברוך הוא כגון העבודה שנעבדנו. וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלו'. ועוד כבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו".
שו"ת רדב"ז ח טו
"שאלת: ממני ידיד נפשי, למה נקראו ג' אחרונות הודאה והלא אין בהם אלא ברכה אחת של הודאה, שהרי רצה [ה' אלהינו בעמך ישראל] שאלת צרכים הם, ומה בינה לבין תשכון [בתוך ירושלים עירך], וכן שים שלום [וכו'] שאלה היא וטוב יהיה בעינך לברך את עמך ישראל, ומה בינה לבין ברך [עלינו וכו'].
תשובה: נקראו כולן הודאה על שם ברכת הודאה שהיא העיקר, תדע שתקנו בה כריעה בראשה ובסופה [ולפי] שהיא עיקר תקנו לה ברכה לפניה ולאחריה כאשר עשו בקריאת שמע, כאילו היא ענין בפני עצמו, והברכה הראשונה היא שירצה וישמע לתפלתינו, והיא כללות מה שהתפללנו כבר, [שהוא התפלה] במקום הקרבנות והברכה הראשונה כלל כל התפלה ואחר כך נותן הודאה שהוא עיקר, ואחר כך מתפלל על השלום לפי שהוא צריך לתת שלום כעבד הנפטר מרבו [כברכות ל"ד ע"א], וחותם בה שהוא כלי המחזיק את הכל, ולפי ששלשתן סדר אחד נקראו הודאה, וחשבינן להו כברכה אחת, ואם טעה חוזר לראש דהיינו רצה
א"נ יש לומר כי הברכה של רצה יש בה הודאה, שהרי אומר והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, כאלו כבר שב העבודה למקומה, ואנו מתפללין שיקבלנה ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך, היש (לה) [לך] הודאה גדולה מזו. א"נ שאנו מתפללין על העבודה שהיה כהן גדול מברך על ההודאה, כאשר כתוב בסדר עבודת י"ה, והראשון עיקר. והנראה לעניות דעתי כתבתי".
