במבי אמר:המד"ר כותב "אין מות אלא לשון השפלה" (צו-ג) ואולי עפ"ז י"ל הפסוק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ומכיוון שחשוב בעיני ה' כשחסידיו משפילים עצמם לפניו וממשיך דוד ואומר אנה ה' כי אני עבדך, אני עבדך הן אמתך. וכל זאת בלשון שפלות כלעיל.
במבי אמר:אגב רק בשנים האחרונות שמתי לב (או שאמרו לי) שכתוב "אנה" בסיומת האות ה' ולא א' !!!
כלומר "היכן אתה ה'" ולא מלשון בקשה.
עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה וְהַדַּעַת וְהַסִּכְלוּת, וְהָעֹשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל.
מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן? 'יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו'.
זה לא יכול להיות פשט כי שפיל לסיפה דקרא וגם לרישה ואמצעיתיה של ההלל שכל כולו על ההצלה ולא שדוד שניצל והוא חי מודה על שהוא מת...משה נפתלי אמר:בכמה מקומות במדרש מתפרש מקרא זה מענין יְקָר ויֹקֶר, וזה אחד מהם:
עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה וְהַדַּעַת וְהַסִּכְלוּת, וְהָעֹשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל.
מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן? 'יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו'.
'אָנָּֽא' ו'אָנָּֽה' – משמעם אחד: בבקשה. 'אָֽנָה' (הטעמה מלעיל ונון רפה) = לאן.
אתה יכול להסביר מי בדיוק הנעבאך????בן של רב אמר:גם אני שמתי לב - וחשבתי שאולי "אנה" = היכן הוא מקומך שאעבוד אותך.
כי אני עבדך, ולכן לא אתן שנת לעיני... עד אמצא מקום לה'.
והסיום לך אזבח... בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים.
[נעבאך. אנו שרים בהתלהבות את בקשתו אבל היא לא התממשה כי הוא מת בלי לקיים את זה!
שהרי תכל'ס הוא לא הקריב תודה בחצרות בית ה' = עזרת נשים ועזרת ישראל.
וכולם חיכו "מתי ימות ואבד שמו" כי ידעו ש"בית ה' נלך" רק בימי בנו שלמה.
המקסימום שדוד כן זכה זה להקריב >עולה בגורן ארונה היבוסי - ולא זבח תודה]
טעיתי כשה אובד. וגם צדקתי למחצה.טעם ודעת אמר:אתה יכול להסביר מי בדיוק הנעבאך????בן של רב אמר:גם אני שמתי לב - וחשבתי שאולי "אנה" = היכן הוא מקומך שאעבוד אותך.
כי אני עבדך, ולכן לא אתן שנת לעיני... עד אמצא מקום לה'.
והסיום לך אזבח... בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים.
[נעבאך. אנו שרים בהתלהבות את בקשתו אבל היא לא התממשה כי הוא מת בלי לקיים את זה!
שהרי תכל'ס הוא לא הקריב תודה בחצרות בית ה' = עזרת נשים ועזרת ישראל.
וכולם חיכו "מתי ימות ואבד שמו" כי ידעו ש"בית ה' נלך" רק בימי בנו שלמה.
המקסימום שדוד כן זכה זה להקריב >עולה בגורן ארונה היבוסי - ולא זבח תודה]
במבי אמר:המד"ר כותב "אין מות אלא לשון השפלה" (צו-ג) ואולי עפ"ז י"ל הפסוק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ומכיוון שחשוב בעיני ה' כשחסידיו משפילים עצמם לפניו וממשיך דוד ואומר אנה ה' כי אני עבדך, אני עבדך הן אמתך. וכל זאת בלשון שפלות כלעיל.
מעניין התהלים מזמור ע"ט, מאז ומתמיד תמהתי, שפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים וכו', כידוע. אבל מפורש במזמורבמבי אמר:במבי אמר:המד"ר כותב "אין מות אלא לשון השפלה" (צו-ג) ואולי עפ"ז י"ל הפסוק יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ומכיוון שחשוב בעיני ה' כשחסידיו משפילים עצמם לפניו וממשיך דוד ואומר אנה ה' כי אני עבדך, אני עבדך הן אמתך. וכל זאת בלשון שפלות כלעיל.
אגב על הפסוק נָתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ (פרק עט) מפרש רש"י - "בשר חסידיך" - והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כה) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא כן מפורש באגדה עכ"ל
ולפעמים גם אדם שהוא היה כל חייו רשע ואפי' רשע מאד כמו שכותב הילק"ש נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, וכי חסידים הם הרי הוא אומר סוסים מיוזנים משכים היו, אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים (תתכ"ה) (אקטואלי להיום)
אך החסידים שבהלל ע"פ רש"י משמע שהיו חסידים גם בחייהם.