דף כח מו"ק דף כח - אין מניחים מטה של נשים ברחוב

יושב אוהלים

משתמש ותיק
במשנה דף כז. אין מניחין את המטה ... ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:
ובגמ' דף כז: - כח. ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי לא שנו לא חיה אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אמר אפילו שאר הנשים דכתיב {במדבר כ-א} ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
ונפסק כן בשו"ע יו"ד סי' שנ"ה [כדברי ר"א] "אין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד."

למה למעשה אין נוהגים כך, ובהלויה של נשים בזמננו כן שמים את המיטה ברחוב בשעת בשעת ההספדים והלויה?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
במשנה דף כז. אין מניחין את המטה ... ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:
ובגמ' דף כז: - כח. ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי לא שנו לא חיה אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אמר אפילו שאר הנשים דכתיב {במדבר כ-א} ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
ונפסק כן בשו"ע יו"ד סי' שנ"ה [כדברי ר"א] "אין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד."

למה למעשה אין נוהגים כך, ובהלויה של נשים בזמננו כן שמים את המיטה ברחוב בשעת בשעת ההספדים והלויה?
(בתוך הרכב לאו שמיה רחוב).
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
במשנה דף כז. אין מניחין את המטה ... ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:
ובגמ' דף כז: - כח. ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי לא שנו לא חיה אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אמר אפילו שאר הנשים דכתיב {במדבר כ-א} ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
ונפסק כן בשו"ע יו"ד סי' שנ"ה [כדברי ר"א] "אין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד."

למה למעשה אין נוהגים כך, ובהלויה של נשים בזמננו כן שמים את המיטה ברחוב בשעת בשעת ההספדים והלויה?
(בתוך הרכב לאו שמיה רחוב).
 
לפי דברי הגמ' שצריך שיהיה "סמוך למיתה קבורה", אין נ"מ בין בתוך הרכב או לא, כל שעומדים ברחוב ומספידים זה נקרא מוצאים לרחוב..
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
במשנה דף כז. אין מניחין את המטה ... ולא של נשים לעולם מפני הכבוד:
ובגמ' דף כז: - כח. ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי לא שנו לא חיה אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אמר אפילו שאר הנשים דכתיב {במדבר כ-א} ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
ונפסק כן בשו"ע יו"ד סי' שנ"ה [כדברי ר"א] "אין מניחין מטה של אשה ברחוב מפני הכבוד."

למה למעשה אין נוהגים כך, ובהלויה של נשים בזמננו כן שמים את המיטה ברחוב בשעת בשעת ההספדים והלויה?
(בתוך הרכב לאו שמיה רחוב).
כמה פעמים ראיתי שמוציאים מהרכב לרחוב.
אגב יצויין שבספרי הבאתי שהשאילתות ס"ל דבכלל דין זה שצריך למהר בהלויה של אשה, סמוך למיתה קבורה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
(בתוך הרכב לאו שמיה רחוב).
כמה פעמים ראיתי שמוציאים מהרכב לרחוב.
אגב יצויין שבספרי הבאתי שהשאילתות ס"ל דבכלל דין זה שצריך למהר בהלויה של אשה, סמוך למיתה קבורה.
 
הנה זה בדיוק מה שכתבתי למעלה, כך מפורש בגמ' - וא"כ זה מפריך את תשובת מעכ"ת לשאלתי.
 

אמונה

משתמש ותיק
שו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' צג):
הנה במ"ק דף כ"ז כ"ח ובשו"ע סי' שנ"ה קיי"ל שאין מניחין מטה של אשה ברחוב להספד מפני הכבוד. ואיתא שם עוד שאין עולין בחבר עיר על האשה. ופירש שם הט"ז דהיינו מה שמתאספים העם בחבורה ברחוב לכבוד המת. והש"ך כתב שאין כבוד לת"ח מנהיג העיר שילך ללות אשה. וע' בפרישה בזה. והנה בזמנינו נהגו להספיד אשה ברחוב ואף יולדת וכן עושים שורה לאשה. וקשה איך עושים נגד דין המפורש בש"ס.
ואפשר לצדד דהנה הטעם שאין מניחין הוא מפני הכבוד שלא תבוא לידי ניוול ופירש"י ששופעת זיבה. וס"ל לנהרדעי בש"ס באמת דרק של יולדת אסור לפי שהיא שופעת דם אבל של שאר נשים שרי. ורק ר"א ס"ל דאף שאר נשים אסור ויליף ממרים שסמוך למיתה קבורה. וצ"ל דס"ל דמ"מ אפשר שגם שאר נשים יצא מהם זיבה אחר מיתה. אבל א"ל שהטעם משום גזירה אטו יולדת. דא"כ לא שייך למילף זה ממרים כיון דהוי רק גזירה דרבנן.
ולזה נראה שחשש זה היה שייך רק בימיהם שהיו מוציאין המת בכליכה. והיינו מטה מסורגת בחבלים וכדמשמע בתו' שם ד"ה כליכה שהיו החבלים קצת רחוקים זה מזה ע"ש. וכן איתא במ"ק דף י' ע"א ובכתובות ס"ד שמטותיהם היו בחבלים. ולזה אם היתה שופעת הדם היה יוצא לארץ דרך החבלים. והיתה באה לידי ניוול. אבל אצלינו שנושאים במטה שהמת מושכב על נסרים ואין חשש שיזוב לארץ. מותר להניחה ברחוב כי בודאי לא תבוא לידי ניוול.
ואין שייך לומר דכיון שנאסר במנין שוב אין להתיר אף אם בטל הטעם. ז"א הא משמע להדיא דשלא ברחוב העיר שרי להניחה. והיינו משום דניוול ליכא רק ברחוב אבל בביתה דרכה בכך וליכא ניוול. וכיון שהותר בפירוש בשעת תקנה זו היכא דלא שייך הטעם. ממילא ניתן רשות להתיר היכא שבטל הטעם וכמ"ש בס"ד בחיבורי ח"א סי' כ"ח יעו"ש באורך בזה. ואף דילפינן לה מקרא דמרים. מ"מ פשוט שאין בזה איסור תורה. דהא מפורש במשנה הטעם מפני הכבוד. ול"ל טעמא. וזה בודאי אין לומר דתלי אי דרשינן טעמא דקרא. ועכצ"ל דזה הוי רק אסמכתא בעלמא. 

ילקוט יוסף (ביקו"ח ואבלות סי' יא הערות אות ב):
מה שכתבנו שהמנהג להספיד גם את הנשים, עיין ביורה דעה (סימן שד"מ סעיף ו). והביאו מקור לזה ממגילה כח: רפרם ספדיה לכלתיה, ובתורה תמימה הקשה דלמה לא הביאו מקור לזה משרה, ואולי יש לומר דאין ראיה מהספד בעל על אשתו, דיש לומר שהספידה על צערו הפרטי, וכמ"ש אין אשה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כב ב). ועיין באבן יעקב (סימן יד) שכן נתפשט המנהג.
ועיין להרב המחבר בשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק נג) שכתב, דבאשת חכם מוציאה המטה לרחוב ומספידין אותה כפי כבודה, והביא מתשובת הגאון רבי משה פארדו, שנדפסה בשו"ת תעלומות לב (חלק ג' סימן יז) שכתב להקל בכיו"ב. ע"ש. וכן עשו מעשה ברבנית נ"ע, שהספידוה גדולי הרבנים במעמד רבבות מישראל. 

וכ"כ בספר 'נטעי גבריאל' ח"א פרק נא סעי' ו, ובספר 'זכרון יצחק' פרק י אות יא, עיי"ש.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונה אמר:
שו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' צג):
הנה במ"ק דף כ"ז כ"ח ובשו"ע סי' שנ"ה קיי"ל שאין מניחין מטה של אשה ברחוב להספד מפני הכבוד. ואיתא שם עוד שאין עולין בחבר עיר על האשה. ופירש שם הט"ז דהיינו מה שמתאספים העם בחבורה ברחוב לכבוד המת. והש"ך כתב שאין כבוד לת"ח מנהיג העיר שילך ללות אשה. וע' בפרישה בזה. והנה בזמנינו נהגו להספיד אשה ברחוב ואף יולדת וכן עושים שורה לאשה. וקשה איך עושים נגד דין המפורש בש"ס.
ואפשר לצדד דהנה הטעם שאין מניחין הוא מפני הכבוד שלא תבוא לידי ניוול ופירש"י ששופעת זיבה. וס"ל לנהרדעי בש"ס באמת דרק של יולדת אסור לפי שהיא שופעת דם אבל של שאר נשים שרי. ורק ר"א ס"ל דאף שאר נשים אסור ויליף ממרים שסמוך למיתה קבורה. וצ"ל דס"ל דמ"מ אפשר שגם שאר נשים יצא מהם זיבה אחר מיתה. אבל א"ל שהטעם משום גזירה אטו יולדת. דא"כ לא שייך למילף זה ממרים כיון דהוי רק גזירה דרבנן.


בעניותי הדברים האלה תמוהים הם מאוד, שהרי מפורש בגמ' טעמו של ר"א שהוא משום "סמוך למיתה קבורה" - ולא משום "דחיישינן בכל אשה שיצא ממנה זיבה".

אמונה אמר:
ילקוט יוסף (ביקו"ח ואבלות סי' יא הערות אות ב):
מה שכתבנו שהמנהג להספיד גם את הנשים, עיין ביורה דעה (סימן שד"מ סעיף ו). והביאו מקור לזה ממגילה כח: רפרם ספדיה לכלתיה, ובתורה תמימה הקשה דלמה לא הביאו מקור לזה משרה, ואולי יש לומר דאין ראיה מהספד בעל על אשתו, דיש לומר שהספידה על צערו הפרטי, וכמ"ש אין אשה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כב ב). ועיין באבן יעקב (סימן יד) שכן נתפשט המנהג.
ועיין להרב המחבר בשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק נג) שכתב, דבאשת חכם מוציאה המטה לרחוב ומספידין אותה כפי כבודה, והביא מתשובת הגאון רבי משה פארדו, שנדפסה בשו"ת תעלומות לב (חלק ג' סימן יז) שכתב להקל בכיו"ב. ע"ש. וכן עשו מעשה ברבנית נ"ע, שהספידוה גדולי הרבנים במעמד רבבות מישראל. 

וכ"כ בספר 'נטעי גבריאל' ח"א פרק נא סעי' ו, ובספר 'זכרון יצחק' פרק י אות יא, עיי"ש.
כל זה באשה חשובה ורבניות, אבל מה ההיתר בכל הנשים.
 

אמונה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כל זה באשה חשובה ורבניות, אבל מה ההיתר בכל הנשים.
עיקר התשובה שרציתי להביא - היא זאת:
אמונה אמר:
ולזה נראה שחשש זה היה שייך רק בימיהם שהיו מוציאין המת בכליכה. והיינו מטה מסורגת בחבלים וכדמשמע בתו' שם ד"ה כליכה שהיו החבלים קצת רחוקים זה מזה ע"ש. וכן איתא במ"ק דף י' ע"א ובכתובות ס"ד שמטותיהם היו בחבלים. ולזה אם היתה שופעת הדם היה יוצא לארץ דרך החבלים. והיתה באה לידי ניוול. אבל אצלינו שנושאים במטה שהמת מושכב על נסרים ואין חשש שיזוב לארץ. מותר להניחה ברחוב כי בודאי לא תבוא לידי ניוול.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונה אמר:
יושב אוהלים אמר:
כל זה באשה חשובה ורבניות, אבל מה ההיתר בכל הנשים.
עיקר התשובה שרציתי להביא - היא זאת:
אמונה אמר:
ולזה נראה שחשש זה היה שייך רק בימיהם שהיו מוציאין המת בכליכה. והיינו מטה מסורגת בחבלים וכדמשמע בתו' שם ד"ה כליכה שהיו החבלים קצת רחוקים זה מזה ע"ש. וכן איתא במ"ק דף י' ע"א ובכתובות ס"ד שמטותיהם היו בחבלים. ולזה אם היתה שופעת הדם היה יוצא לארץ דרך החבלים. והיתה באה לידי ניוול. אבל אצלינו שנושאים במטה שהמת מושכב על נסרים ואין חשש שיזוב לארץ. מותר להניחה ברחוב כי בודאי לא תבוא לידי ניוול.
א. גם היום מיטת הנפטרים של הח"ק הם לא מיטות שלימות אלא רצועות של ברזל.
ב. כל זה לשיטתו שכל הטעם הוא בגלל הזיבה, אבל כבר הקשתי שלכאורה בגמ' כתוב לא כך.
 
 
חלק עליון תַחתִית