וחי בהם אמר:
וחי בהם אמר:
חשבתי שהש"ך מקובל על כולם - לפחות כמו המהרי"ף... על כן אם הש"ך לא מקובל על מע"כ, אין טעם להתווכח עמו. אבל עכ"פ אשיב כדי שלא יאמרו דמדשתקי ניחא להו ח"ו.
לגבי תמיהת מע"כ שהש"ך באו"ח סי' רס"א לא כתב כלום, אשמח אם מע"כ יגלה לנו היכן ראה את ספר הש"ך על או"ח...
שאר דברי מע"כ מיותר להשיב עליהם, שהרי כל גדולי הפוסקים קיבלו את דברי מהר"ם אלאשקר. כגון המנחת כהן, והגינת ורדים, הש"ך, עד הבעל התניא בסידורו והמשנה ברורה - שכולם קיבלו את דברי המהר"ם אלאשקר ונקטו שהגאונים חולקים על ר"ת (רק המנ"כ פסק כר"ת ושאר הפוסקים הנ"ל פסקו כהגאונים), ולע"ע לא ראיתי מי שמביא את המהר"ם אלאשקר וחולק עליו - מלבד המהרי"ף - שהוא פחות מקובל מכל הפוסקים האחרים (וזה לא משנה אם זה לא מריח טוב למע"כ או שזה לא מוצא חן בעיניו. זה עובדה ברורה שאם הש"ך והמהרי"ף חולקים אזי הלכה כהש"ך, וכ"ש כאן שהמהרי"ף בגדר יחיד מול הש"ך ושאר הפוסקים שקיבלו את דברי המהר"ם אלאשקר ונקטו שהגאונים חולקים על ר"ת).
לגבי הרדב"ז כבר כתבתי שהוא לא ראה את דברי מהר"ם אלאשקר ואת תשובת הגאונים, וכפי שהוא כותב במפורש שלא ראה שום חולק על ר"ת מלבד הרא"ם.
ומה שמע"כ מתחיל להתפלמס עם ענין המנהג, כדאי שידע שאדרבה פעם גם אלו שנהגו כר"ת נקטו שמיד שרואים ג' כוכבים בינונים הוא לילה גמור. כך שמנהג כל כלל ישראל במוצאי שבת היה שלא כר"ת, משא"כ בערב שבת היו המנהגים חלוקים בזה - וכפי שמע"כ יראה כל זאת בכל ספרי המלקטים על בין השמשות.
עוד בהקשר זה, ראיתי באשכול "2 דקות לפני השקיעה, הייתי אמור להתחיל להתפלל?", שדוד ריזל צירף שם קונטרס שלם בנושא תפילת מנחה בשקיעה, ובסוף התכתבויות עם גדולי הרבנים שליט"א.
מצו"ב גם כאן
קישור לקונטרס זה, ואני מאמין שזה ירגיע אותך קצת כשתראה כ"כ הרבה תוכן עם ראשונים רבים הסבורים כשיטת הגאונים.
מה שכתבתי למחבר קונטרס זה:
מה שכתב שדעת רבינו חננאל כהגאונים לכאורה לא יתכן, כי רבינו חננאל מפרש בפרק במה מדליקין שהסימן של זמן הדלקה של העורבים הוא כשהעורבים נכנסים לקיניהם, והרי המציאות הוא שהעורבים נכנסים לקיניהם כחצי שעה אחרי השקיעה, כמו שכתב באשל אברהם סימן רסא.
מה שכתב הטעם שהב״י לא פסק כהריף והרמב״ם (ועוד שלושים ושמונה ראשונים שמוכח בדבריהם מעל כל ספק שחולקים על רבינו תם) היא משום שלא מפורש בדבריהם להדיא כהגאונים, הרי גם בתשובת הגאונים אין מפורש בדבריהם להדיא שהכוונה על שקיעה ראשונה, ואי משום שהגאונים כתבו שהשמש לא הולכת מעל לרקיע רק תחת הארץ, הרי גם הרמבן והתוספת רי״ד כתבו כן ואעפ״כ דעתם כר״ת.
למה כל הראשונים שסוברים כר״ת כותבים זאת להדיא בלי מקום להתווכח, ואילו כל הראשונים שחולקים על ר״ת זה רק מכח דיוקים והוכחות ומשמעות, ולמה לא מצינו בין עשרות ראשונים שחולקים על ר״ת שיאמר זאת להדיא, ואי משום שפשוט ששקיעה היא שקיעה ראשונה, א. הרי מצינו כמה מקומות ששקיעה היא צאת הכוכבים, ועוד, זה טוב לראשונים שקדמו לר״ת אבל אלו שהיו אחריו למה לא פירשו דלא כר״ת, הרי תמיד דרך הראשונים להביא דעת החולקים.
למה לא מצינו באף ראשון עד הרלבח והמהרם אלשקר, שיאמר שהריף והרמב״ם חולקים על ר״ת, וכן בהרבה מאוד אחרונים שמדברים על זמן בין השמשות לא הביאו כלל שהרמבם והריף והגאונים (ועוד כשלושים ראשונים) חולקים על ר״ת, האם זה לא מוכיח שדעת כל הראשונים שלשון שקיעה יכול להתפרש גם על שקיעה שנייה, ובפרט שהראש והסמג כתבו גם סתם שקיעה ובמקום אחר הביאו דברי ר״ת בסתמא בלי חולק.
גם כמה אחרונים כמו המהרלבח והמהרם אלשקר והפר״ח שסברו שדעת הגאונים והרמב״ם לא כר״ת, למה לא כתבו שיש עוד עשרות ראשונים שחולקים על ר״ת
לשון הר״ח היא ״עיילי בקינייהו״, שזה בעברית ״נכנסים לתוך הקן שלהם״, המציאות היא שעד כחצי שעה אחרי השקיעה אפשר לראות אותם מתעופפים לכל עבר אנה ואנה, או שעומדים על הגגות ומרפסות ועצים וכדומה, הלזה יקרא עיילי בקינייהו?
מה שספר הבתים מביא שיטת רש״י שלא כר״ת עדיין לא מתרץ למה כל הראשונים שאחר ר״ת שלדעתכם חולקים על ר״ת לא הביאו דבריו וחלקו עליו להדיא, כדרכם של הראשונים תמיד שמביאים את גדולי קודמיהם לפני שחולקים עליהם, וכן אף ראשון לא דייק מהרמבם שסובר לא כר״ת, וכן הראש והסמג שגם כתבו בסתמא שקיעה וגם הביאו שיטת ר״ת בלי לחלוק עליו, כל זה מוכיח להדיא שלשון בני אדם בזמן הגמרא וראשונים היה לקרות לשקיעת החמה שקיעת האור החמה, וכל המבוכה בזה התחיל בזמן האחרונים שאז נשתנה לשון בני אדם בזה, והשתא דאתית להכי יתכן שגם זריחת החמה וחמה בראשי דקלים וכדומה בלשוניהם היה על אור החמה.
גם האיך יתכן שהגאונים מאריכים כ״כ לפרש כל העניין של בין השמשות והכסיף, וחוזרים כמה פעמים בכמה לשונות על זה שסילוק האדמימות במערב היא ההכסיף, ולא טרחו בכלל לפרש שהכוונה בעצם שמאדים את המזרח, וסמכו על הלמדנים הגדולים שיבינו זאת? ועוד איך יעלה על הדעת שסילוק האדמימות במערב הכוונה לשתי דקות אחר השקיעה ראשונה שלא רואים אז במציאות שום שינוי באור ובאדמימות לא במזרח ולא במערב? ובשלמא לשון הכסיף אולי אפשר לפרש בדוחק גדול על איזה שינוי קלוש, שבקושי ניתן להבחין, בחוזק האור והאדמימות, אבל כשהגאונים מאריכים כ״כ וחוזרים כמה פעמים על סילוק האדמימות במערב בכמה מיני לשונות היעלה על הדעת שזה הכוונה?
אם שקיעת החמה יכול להתפרש שקיעת אור החמה מהעולם וכמו שכתב התוספת ריד, ולפעמים שקיעת החמה מתפרש על צאת הכוכבים דהיינו שהסתלק אור החמה גם מהרקיע גם זה כותב התוספת ריד, אז למה א״א לפרש זריחת החמה וחמה בראש האילנות וכל הלשונות הדומה להם הכל על אור החמה, וכמו שכתב הרמא בסימן נח לפרש לשון הרמבם והטור שנץ החמה היא שעה לפני עליית גוף השמש על הארץ.
ומה שמצינו לפעמים ראשונים שמפרשים לשונות אלו לגוף החמה, אין בהכרח שבכל מקום זה כך, כמו שלפעמים שקיעת החמה מתפרש על גוף השמש ולפעמים על אור השמש ולפעמים על צאת הכוכבים, וכמו שכתב הגרא שיש שלוש שקיעות, הכל לפי העניין, ומה שהקשה על הרמבם שמהיכן נדע שכוונתו על שקיעה שנייה, אין זה קושיא כ״כ כי הרי כתב שם שאפשר לעשות מלאכות עד שחשיכה, א״כ פשוט שהכוונה אינו יכול להיות על שקיעה ראשונה, שבשום אופן אי אפשר לכנות זמן זה בשם חשיכה, וגם אם נרצה לדחוק שכן, הרמבם אינו מחיוב לדוחק הזה, וגם פשוט שאין כוונתו לצאת הכוכבים כמו בשאר מקומות, כי הרי כתב שם שצאת הכוכבים הוא אחר שקיעת החמה, א״כ מובן שכוונתו כמו התוספת ריד שתחילת השקיעה היא כשנסתלק כשנסתלק האור מן העולם היינו חשיכה, וסוף שקיעה שנסתלק האור לגמרי גם מן הרקיע, ועל דרך זה יתפרש גם לשון הרזה שכתב תחילת שקיעה.
ואם תקשה מהיכי תיתי כל הדוחקים הללו, התשובה, א מזה שלא מצינו עד המהרם אלשקר מי שידייק מארבעים ראשונים שחולקים על רבינו תם, ועוד שאם לא כן יהיה דוחק יותר גדול בתשובת הגאונים לפרש דבריהם שסילוק האדמימות במערב שכותבים כמה פעמים בכמה מיני לשונות, שהכוונה לשתי דקות אחר שקיעה ראשונה, שהכספת האדמימות והאור אינה נראית אלא למלאכים גם במזרח וגם במערב.
ומה שהקשה שאיך אפשר לראות את העורבים נכנסים לקיניהם, אינו קושיא, שכשרואים שנכנסים באילנות למקום קיניהם ומסתלקים מעל הגגות וולא מתעופפים יותר לכל עבר, אע״פ שאין רואים את הקן ממש, יודעים שנכנסו לקיניהם, ואיני מבין איך אפשר לכנות נכנסים לקיניהם בשעה שמתרוצצים לכל עבר אנה ואנה במשך חצי שעה.
איני יודע על איזה הכספת התחתון אתם מדברים שתי דקות אחר השקיעה, וגם לא ראיתי ולא שמעתי מי שיכול להסביר זאת, וגם הרב טוקצינסקי לא מצא ידיו ורגליו בזה, אבל נניח שכן הוא, אבל הרי הגאונים אומרים שאחר שתי דקות אחר השקיעה נסתלק האדמימות במערב ולא רק התחתון, ולא נשאר רק אור שאינו אדום, וזה בדיוק מה שקורה במערב שעה אחרי השקיעה, שזה דקה וחצי אחרי שקיעה שנייה לר״ת, אבל שתי דקות אחר השקיעה איך אפשר לקרוא לזה נסתלק האדמימות?.
לא הבנתי מה אתם רוצים בעניין העורבים, אם תלך במקום שיש עורבים, תראה קצת לפני השקיעה עד כחצי שעה אחרי השקיעה מלא עורבים בכל עבר מתעופפים ומרעישים וחוגגים ממש קולות מחרישי אוזניים, וכחצי שעה אחרי השקיעה פתאום הם נעלמים במקומות מסתור בין העצים ומשתתקים, ואז זה זמן הדלקה, ונשאר עוד חצי שעה ללכת ולהכין את הנרות ולהדליק לשיטת ר״ת, ולשיטת הגאונים נצטרך לומר שאין הכוונה שחוזרים לקיניהם רק שאינם מסתובבים על הקרקע, אבל גם זה איני יודע אם זה המציאות כי מישהו אמר לי שבדק את זה ורואים מחוץ לעיר שגם אחרי השקיעה הם מסתובבים על הקרקע, אבל הראשונים והר״ח שמפרשים שהם נכנסים לקיניהם וודאי לא יתכן זה.
גם סימן התרנגולים מאוד דחוק לפי שיטת הגאונים, שהרי התרנגולים הולכים על הקורה בין חצי שעה לפני השקיעה עד בערך השקיעה ואפילו לפעמים עד עשר דקות אחרי השקיעה, עכשיו לדוגמא בן אדם שיש לו שתי תרנגולים בחצר, ונמצא במקום כמו לונדון שרוב השנה מעונן, עכשיו בערב שבת הוא תמיד יסתכל על תרנגליו מתי הם חוזרים לכלובם, כמעט לא ימלט שלא יקרה שידליק אחרי השקיעה.
גם רציתי לשאול איך אפשר להגיד שרבינו יונה סובר כשיטת הגאונים, שהרי הוא כותב שצריכים לחכות לכוכבים קטנים מפני שאין אנו בקיאים בבינונים, ולשיטת הגאונים לפני ג רבעי מיל לא שייך לטעות שכבר יצאו ג כוכבים בינונים, ואפילו גדולים בקושי ניתן לראות אז.