הדלקת נר לעילוי נשמה, האם גם בימינו?

רז בן ציון

משתמש רגיל
אמר לי ת"ח היום (לרגל הילולת ר' ישראל אבוחצירא) שהמנהג להדליק נר לע"נ היה בעבר כשהיו לומדים או מתפללים לאורו, אבל היום שיש חשמל אין בזה שום תועלת לנפטר.
ולענין הרמזים "נר ה' נשמת אדם" וכו' הם כתוספת לעיקר המצוה, אבל כשהנר מונח סתם בפינה אין בזה שום משמעות.
האמנם?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רז בן ציון אמר:
אמר לי ת"ח היום (לרגל הילולת ר' ישראל אבוחצירא) שהמנהג להדליק נר לע"נ היה בעבר כשהיו לומדים או מתפללים לאורו, אבל היום שיש חשמל אין בזה שום תועלת לנפטר.
ולענין הרמזים "נר ה' נשמת אדם" וכו' הם כתוספת לעיקר המצוה, אבל כשהנר מונח סתם בפינה אין בזה שום משמעות.
האמנם?
להיפך, עיקר ההדלקה אינה מצוה של ממש, אלא מנהג טוב בגלל הענין של נר ה'. וטעם הת"ח הנ"ל מוזר, שהלא מדליקים גם בבית האבלים. ומ"מ לדבריו יהיה עכ"פ ענין לתרום לבית המדרש או בית הכנסת להוצאות חשמל
 

רז בן ציון

משתמש רגיל
פותח הנושא
אמנם גם מ"ש שכל המעלה היא בבית הכנסת, צריך בירור האם כך הוא גם בימינו שיש חשמל.
ושמא עצם הדלקת הנר הוא כבוד המקום "כבדו ה' באורים", אף כשאין נהנים מאורו.
 

מלך שבא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
רז בן ציון אמר:
אמר לי ת"ח היום (לרגל הילולת ר' ישראל אבוחצירא) שהמנהג להדליק נר לע"נ היה בעבר כשהיו לומדים או מתפללים לאורו, אבל היום שיש חשמל אין בזה שום תועלת לנפטר.
ולענין הרמזים "נר ה' נשמת אדם" וכו' הם כתוספת לעיקר המצוה, אבל כשהנר מונח סתם בפינה אין בזה שום משמעות.
האמנם?
להיפך, עיקר ההדלקה אינה מצוה של ממש, אלא מנהג טוב בגלל הענין של נר ה'. וטעם הת"ח הנ"ל מוזר, שהלא מדליקים גם בבית האבלים. ומ"מ לדבריו יהיה עכ"פ ענין לתרום לבית המדרש או בית הכנסת להוצאות חשמל
אף שודאי ההדלקה אינה מצוה של ממש אלא מנהג, אי"ז סותר שהענין הוא כשלומדים או מתפללים לאורו. ויתכן עוד שהמנהג בבית האבל נוצר ממה שהיו אחרים מביאים לשם נרות לגמילות חסד עם האבלים. אבל בלא"ה באמת אין מובן מה טיבו של נר זה ומה ענין נר ה' כו'.
וראיתי מביאים מקור למה שנר הוא עילוי נשמה מדברי רבינו בחיי שכוז"ל
[רבינו] בחיי שמות פרק כה
(לא) ועשית מנורת זהב טהור. על דרך הפשט היה ענין המנורה במשכן ובמקדש כדי לקבוע בנפש מעלת הבית ויראתו, וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכענין שכתוב: (ויקרא יט, ל) "ומקדשי תיראו", ...
וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אף על פי שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר הוא שאמר: (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם".
אבל פשוט לכל מתבונן שהוא טעות גמור, שאין כוונת רבינו בחיי שיש איזה תועלת רוחנית לנשמה שבעוה"ב בהדלקת הנרות, אלא כתב ענין מציאותי שכשאדם חי רואה נרות נפשו נהנית ומתעדנת מזה
ואשמח לשמוע מקורות קדומים ל"עילוי נשמה" ע"י עצם הדלקת הנר.
 
 

וחי בהם

משתמש ותיק
ז"ל שו"ת חתם סופר חלק ח"ו תשובה כז:
אפי' להסוברים דהדלקת נר בבית הכנסת חשיב טפי מחילוק [צדקה ל]עניים, היינו בבית הכנסת, אבל הדלקה בחדר אחד לנשמתו של אדם, ואפי' להדליק על ציון שבקברו, לא ידעתי מצוה רבה בזה. ומצאתי ברלב"ח סי' ג' שכתב שנהגו לנדור נדרים להדלקת נר על ציון קבר שמואל הנביא, וכתב כיון שנהגו כך מצוה הוא, ויהיב טעמא השייך לשמואל הנביא דוקא ע"ש, מ"מ אין כאן מצוה רבה, וחילוק לעניים עדיף מיניה בלי ספק. ויש להמתיק בדברי אגדה בשבת ל' ע"ב נר קרוי נר ונשמה קרויה נר, מוטב תכבה נרו של בשר ודם ואל יכבה נרו של הקב"ה, והיינו קיום נפשות עניים הוא הטבת נרות האמתיים, והוא מצוה חשובה טפי מהדלקת נר.
 

אמת מארץ תצמח

משתמש ותיק
רז בן ציון אמר:
אמר לי ת"ח היום (לרגל הילולת ר' ישראל אבוחצירא) שהמנהג להדליק נר לע"נ היה בעבר כשהיו לומדים או מתפללים לאורו, אבל היום שיש חשמל אין בזה שום תועלת לנפטר.
ולענין הרמזים "נר ה' נשמת אדם" וכו' הם כתוספת לעיקר המצוה, אבל כשהנר מונח סתם בפינה אין בזה שום משמעות.
האמנם?
בגמ' ברכות (נג ע"א) משמע שיש נר שנעשה לכבוד המת ונר זה לא מיועד כדי שישתמשו לאורה. ולכן אין מברכים עליו בורא מאורי האש (וכן בשו"ע)אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים מ"ט נר לכבוד הוא דעבידא.
אמנם יש נר של כבוד ויש עניין של תרומת נרות לעילוי נשמה, תרומת נרות לבתי מדרש ללימוד התורה .
ואילו בזמנינו נשאר בהדלקת נר בעיקר עניין של כבוד.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
נדיב לב אמר:
רז בן ציון אמר:
אמר לי ת"ח היום (לרגל הילולת ר' ישראל אבוחצירא) שהמנהג להדליק נר לע"נ היה בעבר כשהיו לומדים או מתפללים לאורו, אבל היום שיש חשמל אין בזה שום תועלת לנפטר.
ולענין הרמזים "נר ה' נשמת אדם" וכו' הם כתוספת לעיקר המצוה, אבל כשהנר מונח סתם בפינה אין בזה שום משמעות.
האמנם?
להיפך, עיקר ההדלקה אינה מצוה של ממש, אלא מנהג טוב בגלל הענין של נר ה'. וטעם הת"ח הנ"ל מוזר, שהלא מדליקים גם בבית האבלים. ומ"מ לדבריו יהיה עכ"פ ענין לתרום לבית המדרש או בית הכנסת להוצאות חשמל
אף שודאי ההדלקה אינה מצוה של ממש אלא מנהג, אי"ז סותר שהענין הוא כשלומדים או מתפללים לאורו. ויתכן עוד שהמנהג בבית האבל נוצר ממה שהיו אחרים מביאים לשם נרות לגמילות חסד עם האבלים. אבל בלא"ה באמת אין מובן מה טיבו של נר זה ומה ענין נר ה' כו'.
וראיתי מביאים מקור למה שנר הוא עילוי נשמה מדברי רבינו בחיי שכוז"ל
[רבינו] בחיי שמות פרק כה
(לא) ועשית מנורת זהב טהור. על דרך הפשט היה ענין המנורה במשכן ובמקדש כדי לקבוע בנפש מעלת הבית ויראתו, וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכענין שכתוב: (ויקרא יט, ל) "ומקדשי תיראו", ...
וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אף על פי שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר הוא שאמר: (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם".
אבל פשוט לכל מתבונן שהוא טעות גמור, שאין כוונת רבינו בחיי שיש איזה תועלת רוחנית לנשמה שבעוה"ב בהדלקת הנרות, אלא כתב ענין מציאותי שכשאדם חי רואה נרות נפשו נהנית ומתעדנת מזה
ואשמח לשמוע מקורות קדומים ל"עילוי נשמה" ע"י עצם הדלקת הנר.
 


בודאי אין זו הסיבה. וכמו שכתבו בספר ויקרא אברהם ובחמ"י ובספר בית עולמים בשם ספר מעבר יבוק שעיקר המנהג להדליק נר הוא בז' ימי אבלות ראה כאן מה שהעלה אבר כיונה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=11&t=8417#p111416 וכמו שהערתי בהודעה לעיל, שמוכרח מכך שאין הטעם להדלקת נר בכדי שיהיו מתפללים לאורו. ומה שכתבנו בהודעה לעיל שאינו מצוה, פשוט הוא וכמו שכתב החת"ס שציטטו באשכול. ומה שהעיר אין מובן מה ענין נר ה', תמיה קלושה, והביאור הוא כמש"כ ברבינו בחיי שנשמת האדם נהנית מדבר רוחני, ומה שהערת שדבריו אמורים כלפי החיים, טעות היא לשלול אף כלפי המתים, שהלא נשמתם בז' ימי אבלות שוכנת בעולם הגשמי ומתנתקת עד לי"ב חודש, ומטעם זה כתבו המעבר יבוק הנ"ל דווקא עד י"ב חודש.
וראיתי מביאים בשם ספר 'מאמר אסתר' שנתן טעם למנהג זה, כי הנר רמז לנשמה, נר ה' נשמת אדם, והשמן רמז להשפעה, והמים רומזים לחומר שנפסד, כמו שכתוב "כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה". ועוד מביאים מש"כ בשו"ת תורה לשמה (סימן תקכ) וז"ל: ועל מה ששאלת בעניין הדלקת נר בתוך השבעה בבית הנפטר, דע כי כתב רבינו בחיי ז"ל בפרשת תרומה וזו לשונו: וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעידוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה. מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל. ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה. אף על פי שהוא אור גופני, והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה המלך עליו השלום לנר, והוא שאמר נר ה' נשמת אדם. הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור. ואל תתמה על זה, כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף. וכמו שכתבו רבותינו זכרונם לברכה: איזהו דבר שהנשמה נהנית? זה הריח. והטעם מפני שהריח הוא רוחני. ולכן מגיעה ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית. וכל שכן האור, שהוא יותר דק ורוחני מן הריח, ועל כן בתוך השבעה, אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות, וכמו שכתב רבנו האר"י זצ"ל בטעם ז' ימי אבלות: לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
היעבץ בהגהות עמ"ס כתובות קג. רצה למצוא סמך למנהג הדלקת נר לע"נ הנפטר מדברי רבי שציוה את בניו על ג' דברים אחד מהם, נר יהא דלוק במקומו.
אמנם קצת צ"ב לפי מש"כ שם רש"י ד"ה נר יהא דלוק במקומו - אצל השולחן כמו בחיי דכל ע"ש היה בא לביתו משנפטר כדלקמן.
ואפשר ליישב בראיית היעב"ץ דאה"נ נשמת רבי הקדוש באה בגלוי, ונשמת כל אדם הדיוט שוכנת בעולם בתוך יב' חודש ובאה בנסתר.
וראה עוד מש"כ המהרש"א שם. ובחי' החתם סופר שם כתב: הזהרו בכבוד אמכם. לפמ"ש מהרש"א בח"א נר דלוק וכו', משום שרבנו הקדוש חי וקיים משו"ה אתי כל בי שמשא, ע"ש מלתא בטעמא א"כ היינו טעמא, דהזהרו בכבוד אמכם דהו"ל אשת אביו בחייו ומש"ה אין ללמוד מכאן להחמיר במקום אחר כיוצא בזה דרבי שאני, עיי' מ"ש מ"ו בהפלאה:
 

רז בן ציון

משתמש רגיל
פותח הנושא
ברו אמר:
הרב ברו היקר - אכן נר יא"צ חשיב נר מצוה, השאלה היא האם גם כשאין באורו שום תועלת למצוה או ללימוד תורה?
וכבר ציינו פה החברים דמקור המנהג הוא בביהכ"נ ולא סתם בביתו.
וגם ע"ז שאלתי האם דוקא בזמנם שלא היה חשמל והיה הנר מועיל לתורה ותפילה, משא"כ בימינו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ברו אמר:
עי' בפמ"ג יו"ד ק"ד:
כתבו האחרונים שם ה"ה לכל נר מצוה אסור אם הוא מאוס יע"ש היינו נר חנוכה ויאצ"ט ויראה נר של שבת ג"כ יש למנוע:

שם מיירי שהודלק והוקדש לבית הכנסת משא"כ כשמדליקו בביתו. עיין שו"ע או"ח סימן קנד סעיף יב ובמ"ב שם ס"ק נ ובפמ"ג משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שם מיירי שהודלק והוקדש לבית הכנסת משא"כ כשמדליקו בביתו. עיין שו"ע או"ח סימן קנד סעיף יב ובמ"ב שם ס"ק נ ובפמ"ג משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.
מנ"ל הא?
הרי ביו"ד כורך הפמ"ג בחדא מחתא נר חנוכה ויא"צ.
אכן מלבד זאת לדעתי אין טעם לדון בצורה הזו על עניין שעיקרו יונק מתורת הקבלה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ברו אמר:
נדיב לב אמר:
שם מיירי שהודלק והוקדש לבית הכנסת משא"כ כשמדליקו בביתו. עיין שו"ע או"ח סימן קנד סעיף יב ובמ"ב שם ס"ק נ ובפמ"ג משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.
מנ"ל הא?
הרי ביו"ד כורך הפמ"ג בחדא מחתא נר חנוכה ויא"צ.
אכן מלבד זאת לדעתי אין טעם לדון בצורה הזו על עניין שעיקרו יונק מתורת הקבלה.
ולכן אל תערבב בין הפמ"ג לטעם שנתנו בו בעלי הסוד
והציע לך שוב המקורות בהרחבה.
שו"ע אורח חיים - סימן קנד סעיף יב - עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת, אם הוא מאוס, אסור להדליקו בבהכ"נ:
משנה ברורה שם ס"ק נ כתב אסור להדליקו בביהכ"נ - בפמ"ג מצדד דה"ה לשאר הדלקה של מצוה כגון נר שבת וחנוכה אסור אם הוא מאוס לו:
(נא) נר של ביהכ"נ - היינו שנדר אחד שמן להדלקה בביהכ"נ
ובפמ"ג סימן קנד משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.

ואל תכרוך בטעות, נר בית הכנסת שיש בו קדושה ומצוה כמו כל חפץ שנודרים לשם. ראה שם סעיף יד בדברי המחבר - אין מדליקין נר של הדיוט מנר בית הכנסת, ויש מי שאומר דה"מ בעוד שדולקין למצותן, אבל כשצריך לכבותן, מותר:
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ביאור הלכה סימן תקיד ד"ה נר- ודע עוד דנר של יא"ר ציי"ט אם לא הדליקו בערב יו"ט ידליקנו עכ"פ בחדר שאוכלין בו דמוסיף אורה בחדר ויותר טוב שידליקנו בביהכ"נ ויצא מחשש נר של בטלה ובשעת הדחק אפשר דיש להתיר בכל גווני דהוי כעין נר של מצוה שהוא לכבוד אבותיו כן מתבאר בת' כתב סופר:

ובזה תתישב מעט הערתי עמ"ש היעב"ץ https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=11&t=8417#p111680
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ברו אמר:
נדיב לב אמר:
שם מיירי שהודלק והוקדש לבית הכנסת משא"כ כשמדליקו בביתו. עיין שו"ע או"ח סימן קנד סעיף יב ובמ"ב שם ס"ק נ ובפמ"ג משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.
מנ"ל הא?
הרי ביו"ד כורך הפמ"ג בחדא מחתא נר חנוכה ויא"צ.
אכן מלבד זאת לדעתי אין טעם לדון בצורה הזו על עניין שעיקרו יונק מתורת הקבלה.
ולכן אל תערבב בין הפמ"ג לטעם שנתנו בו בעלי הסוד
והציע לך שוב המקורות בהרחבה.
שו"ע אורח חיים - סימן קנד סעיף יב - עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת, אם הוא מאוס, אסור להדליקו בבהכ"נ:
משנה ברורה שם ס"ק נ כתב אסור להדליקו בביהכ"נ - בפמ"ג מצדד דה"ה לשאר הדלקה של מצוה כגון נר שבת וחנוכה אסור אם הוא מאוס לו:
(נא) נר של ביהכ"נ - היינו שנדר אחד שמן להדלקה בביהכ"נ
ובפמ"ג סימן קנד משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.

ואל תכרוך בטעות, נר בית הכנסת שיש בו קדושה ומצוה כמו כל חפץ שנודרים לשם. ראה שם סעיף יד בדברי המחבר - אין מדליקין נר של הדיוט מנר בית הכנסת, ויש מי שאומר דה"מ בעוד שדולקין למצותן, אבל כשצריך לכבותן, מותר:
שוב, הפמ"ג ביו"ד לא מדבר מנר ביה"כ, אלא בנר של יא"צ (בביתו, ועי"ש), וקורא לו נר מצוה, (אולי יש פה סתירה בפמ"ג, אבל זה לא נוגע לענייננו, כי רק רציתי להביא את התייחסותו של הפמ"ג לנר יא"צ כ'נר מצווה'.
 
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
שאלתי קמיה מרן הגר"ח
וז"ל:
שאלה: האם הענין להדליק נר לעילוי נשמת הנפטר, זהו דווקא בביהכ"נ וביהמ"ד, או ג"כ בבית. תשובה: נהגו גם בבית.
שאלה: ש ענין להדליק נר לעילוי נשמה בביתו ביום, דלכאורה שרגא בטיהר א האם י מאי מהני. תשובה: יש.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
שאלתי קמיה מרן הגר"ח
וז"ל:
שאלה: האם הענין להדליק נר לעילוי נשמת הנפטר, זהו דווקא בביהכ"נ וביהמ"ד, או ג"כ בבית. תשובה: נהגו גם בבית.
שאלה: ש ענין להדליק נר לעילוי נשמה בביתו ביום, דלכאורה שרגא בטיהר א האם י מאי מהני. תשובה: יש.

כאן הובא היעב"ץ בהגהות כתובות קג. שרצה למצוא סמך למנהג הדלקת נר לנפטר מדברי רבי שציוה את בניו על ג' דברים אחד מהם, נר יהא דלוק במקומו. אולם בסו"ד [שלא הוזכרו בהודעה שם] מסייג היעב"ץ דווקא בלילה ולא ביום דשרגא בטיהרא מאי אהני.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
שמעתי שבבית הכנסת 'לדרמן' היה יהודי שהחליף את הנרות בעמוד התפלה למנורות חשמל, והוא לכאורה בכיוון שהביאו פה שהעיקר האור וכו', ולא הוציא שנתו.
וכשבאו לפני מרן הסטייפלער זיע"א,
אמר מיד' מי אמר לו להתעסק עם הנרות'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
רז בן ציון אמר:
אמר לי ת"ח היום (לרגל הילולת ר' ישראל אבוחצירא) שהמנהג להדליק נר לע"נ היה בעבר כשהיו לומדים או מתפללים לאורו, אבל היום שיש חשמל אין בזה שום תועלת לנפטר.
ולענין הרמזים "נר ה' נשמת אדם" וכו' הם כתוספת לעיקר המצוה, אבל כשהנר מונח סתם בפינה אין בזה שום משמעות.
האמנם?
להיפך, עיקר ההדלקה אינה מצוה של ממש, אלא מנהג טוב בגלל הענין של נר ה'. וטעם הת"ח הנ"ל מוזר, שהלא מדליקים גם בבית האבלים. ומ"מ לדבריו יהיה עכ"פ ענין לתרום לבית המדרש או בית הכנסת להוצאות חשמל
.
אמונת אומן אמר:
שמעתי שבבית הכנסת 'לדרמן' היה יהודי שהחליף את הנרות בעמוד התפלה למנורות חשמל, והוא לכאורה בכיוון שהביאו פה שהעיקר האור וכו', ולא הוציא שנתו.
וכשבאו לפני מרן הסטייפלער זיע"א,
אמר מיד' מי אמר לו להתעסק עם הנרות'.
זכרוני שסיפר לי אבי מורי זצ"ל הכ"מ שהוא זוכר שבבית הכנסת שהי' מתפלל בילדותו, היה שם רב ת"ח גדול וירא שמים, שהיה שם מיתקן לנרות ליד עמוד החזן שהיו מדליקים שם נרות לתפילה, ובאו גבאי בית הכנסת להחליפו במנורה חשמלית (כמו שמצוי היום בהרבה בתי כנסת), צעק הרב ואמר "ככה התחילו הרפורמים!!" "אומרים על מנהגי ישראל שהם כבר "לא אקטואליים היום" ומחליפים אותם לצורה מודרנית יותר! חס וחלילה להחליף!".
ואם היום זה כבר נהיה דבר המצוי שמדליקים מנורה חשמלית לפני  החזן, אז לכה"פ את נרות הנשמה שעדיין לא שינו אותם לחשמליות נשאיר אותם כמנהג ישרראל מדור דור.

והמחדש הנ"ל אף לא היציע שכל אבל או יאהרצייט ידליק מנורה חשמלית במקום נר נשמה, אלא רצה לבטל לגמרי את מנהג הדלקת הנרות לעילוי נשמה, וטעמו בגלל שזה כבר "לא אקטואלי היום", וכבר מפורסמים דברי החתם סופר שצווח ואמר"חדש אסור מן התורה"! וגם ללא דברי החת"ס ידוע הכלל "על המחדש להביא ראיה".
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
נתן הבבלי אמר:
שאלתי קמיה מרן הגר"ח
וז"ל:
שאלה: האם הענין להדליק נר לעילוי נשמת הנפטר, זהו דווקא בביהכ"נ וביהמ"ד, או ג"כ בבית. תשובה: נהגו גם בבית.
שאלה: האם יש ענין להדליק נר לעילוי נשמה בביתו ביום, דלכאורה שרגא בטיהרא  מאי מהני. תשובה: יש.

קודם כל יישכ' ! מקור חזק ונאמן משר התורה שליט"א !!! דבר שני - אין ספק בכך שכך הוא המנהג אצל רבים וטובים, מה שמנסים לברר כאן - איזה הנאה יש לנשמה מנר שאין בה מצוה ? עד כמה שאנו יודעים מאבותינו ורבותינו - שהנשמות יונקות את הנאתן מענינים רוחניים, א"כ מה הענין בזה ? [והתורה לשמה - ביאר דזה כמו הריח - שרק לנשמה יש מזה הנאה - ואם נבין דבריו כפשוטם נפקא לן חידוש עצום שכל הענין של הנרות הוא לא ענין של עליית נשמה כלל, רק שיהיה להם "נעים", וזה צריך לימוד והבנה].
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
ברוך שאמר אמר:
@אבר כיונה - עברתם על המקורות לפני שהעתקתם לכאן ????

אודה שלא עברתי על המקורות
כל אחד יכול לבדוק בעצמו אם מסקנת כותב התשובה היא זו שעולה מהמקורות שהביא או לא
 

ברוך שאמר

משתמש רשום
אבר כיונה אמר:
ברוך שאמר אמר:
@אבר כיונה - עברתם על המקורות לפני שהעתקתם לכאן ????

אודה שלא עברתי על המקורות
כל אחד יכול לבדוק בעצמו אם מסקנת כותב התשובה היא זו שעולה מהמקורות שהביא או לא

תודה על ההגינות והישרות, לגופו של ענין - יש כזה סימן בספר הנ"ל ?
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
ברוך שאמר אמר:
יש כזה סימן בספר הנ"ל ?
אין
והוא החליף בטעות עם יוסף אומץ של ר' יוסף יוזפא מפפד"מ, שם בסי' שכז כתוב שמצוה גדולה בנרות שבביהכ"נ: https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=14589#p=85&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=

ובשו"ת מבשרת ציון ח"ד סי' נט גם כתב על הענין הזה (ושם הוא הביא את זה וכתב ר' יוסף יוזפא)
 
חלק עליון תַחתִית