ברו אמר:
נדיב לב אמר:
שם מיירי שהודלק והוקדש לבית הכנסת משא"כ כשמדליקו בביתו. עיין שו"ע או"ח סימן קנד סעיף יב ובמ"ב שם ס"ק נ ובפמ"ג משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.
מנ"ל הא?
הרי ביו"ד כורך הפמ"ג בחדא מחתא נר חנוכה ויא"צ.
אכן מלבד זאת לדעתי אין טעם לדון בצורה הזו על עניין שעיקרו יונק מתורת הקבלה.
ולכן אל תערבב בין הפמ"ג לטעם שנתנו בו בעלי הסוד
והציע לך שוב המקורות בהרחבה.
שו"ע אורח חיים - סימן קנד סעיף יב - עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת, אם הוא מאוס, אסור להדליקו בבהכ"נ:
משנה ברורה שם ס"ק נ כתב אסור להדליקו בביהכ"נ - בפמ"ג מצדד דה"ה לשאר הדלקה של מצוה כגון נר שבת וחנוכה אסור אם הוא מאוס לו:
(נא) נר של ביהכ"נ - היינו שנדר אחד שמן להדלקה בביהכ"נ
ובפמ"ג סימן קנד משב"ז ס"ק י כתב: ועדיין צ"ע דאפשר לביהכנ"ס כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתך, ודווקא בביתו נר שבת וחנוכה ויארצייט וכדומה שרי כל שאין מאוס לדידיה ע"כ.
ואל תכרוך בטעות, נר בית הכנסת שיש בו קדושה ומצוה כמו כל חפץ שנודרים לשם. ראה שם סעיף יד בדברי המחבר - אין מדליקין נר של הדיוט מנר בית הכנסת, ויש מי שאומר דה"מ בעוד שדולקין למצותן, אבל כשצריך לכבותן, מותר:
