הרגש נפלא במהות הדין

שומע כעונה

משתמש רגיל
בהיותי קצת מתעסק עם נדיבי עם, התעורר לי הרגש נפלא,
בידוע שכשתורם בוחן ומדקדק ומבקש פירוט של הנעשה במוסד אזי מצד אחד זה מלחיץ מאוד שמא עלול למצוא אי אלו דברים שאינם לרוחו, אך מצד שני מנהל שמוסד הרי הוא שש ושמח על דבר זה שכן זה מעיד על כך שהנדיב מתעניין ודעתו נתונה על המוסד ועצם זה הרי הוא דבר חיובי מאוד.
כך הוא ימי הדין שמצד אחד יש בהם לחץ ואימה, אך מצד שני מה מאוד יש לשמוח על קרבת אלוקים זו ועל העובדה המרגשת שבורא עולם מתעניין בנו - עבדיו.
 

יעבץ

משתמש ותיק
מן הסתם אתה מעדיף תורמים שלא 'מרחרחים' כל כך הרבה, נותנים את הכסף ועוברים הלאה. לא כך?!
ואיך ביום הדין? אוהב את הביקורת או מעדיף שידלגו על המוסד הפרטי שלך?
 

שומע כעונה

משתמש רגיל
פותח הנושא
האמת, תלוי באיזה תורם מדובר, תורם חד פעמי לןאף אחד אין כח שירחרח יותר מדי, אבל בתורם קבוע אזי הרחרוח הוא סוג של ביטוח להמשך התרומה, סוג של קשר וחיבור, וה"ה לכאן
 

דעת_האברך

משתמש חדש
יישר כח על ההרגש הנפלא!

הרגש נוסף משלי בהיותי קצת מתעסק לאחרונה בדין תורה.
כשנמצאים בדין תורה נוכחים לראות שאחד הדברים החשובים ביותר הם הטענות, כלומר, יכול להיות שאחד הצדדים יהיה הצודק מבחינה אובייקטיבית, אך אם הצד השני ידע להציג את טענותיו בצורה יותר משכנעת ובהירה ובבטחון יותר רב, יתכן מאד שדווקא הוא יזכה בדין.
והנה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ואם כן אולי גם בדין של מעלה יש מקום לטענות, וכאן מגיעים כל ה"סליחות" שאנו אומרים מדי יום והנם מלאים טענות ומענות לרבש"ע על אפסות האדם מול יצרו, גורלם המסכן של עם ישראל בגלות שכבר סבלו על עוונם וכו' וכו', שכולם הרי גלויים וידועים לפני רבש"ע ואם כן מה לנו לאומרם לפניו. אלא שאנו צריכים להחשיב זאת כטענותינו בבית הדין של מעלה, ועל כן יש לנו להתחזק באמירתם בכל הכח והעצמה, אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם.
 
חלק עליון תַחתִית