אחר מחשבה, אני מקבל את גערת החברים כאן,
והאמת שהסקת מסקנות נחפזת בתחום היסטורי היא בעייתית, וודאי כאשר ניצבים מול מסורת מושרשת.
אבל הנתונים העומדים בפנינו הם כבדי משקל, לצורך העניין אעתיק קטעים רלוונטיים מן המכלול:
ספר יהודית הוא "ספר חיצוני" - ספר שלא נשמר בקאנון כתבי הקודש היהודיים. כיוון שכך לא נשמר הספר בשפתו המקורית - עברית, וכמעט אין לו זכר במסורות יהודיות קדומות, כגון מסורות חז"ל. עם זאת, העובדה שהספר תורגם ליוונית במסגרת תרגום השבעים ונשמר במסגרת האפוקריפה - קאנון כתבי הקודש הנוצריים, הביאה לכך שבימי הביניים חזרו מסורות ספר יהודית להופיע בכתב, הפעם ככל הנראה בהשפעת הנוסח הלטיני של הוולגטה - תרגום התנ"ך ללטינית שנעשה על ידי הירונימוס. מוכרות מסורות ימי ביניימיות רבות של הסיפור, אותן ניתן למצוא למשל ב"ספר יפה מהישועה", ב"חמדת ימים" וב"בית מדרש" של יעלינק. המסורות לעיתים מטעות כיוון שיש שינויים רבים בינן לבין הספר המקורי.
במסורות יהודיות נכרך הספר בסיפור חנוכה, כשנבוכדנצר 'הפך' לאנטיוכוס אפיפנס. יש הסוברים ששורש הדבר נעוץ בכך שהוולגטה תרגמה את כל הספר כאילו התרחש בתקופת החשמונאים והמסורת היהודית שקיבלה ממנה את הסיפור הושפעה ממנה. גדולי ישראל נחלקו בשאלה זו - היעב"ץ מפקפק על הייחוס לחנוכה, אך מיישב שרצו לערוך זכר למעשה יהודית, וסמכוהו לחג החנוכה. כדבריו כתבו גם בשלשלת הקבלה ובצמח דוד. לעומתם, רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש תוקף בספרו "נימוקי אורח חיים" על כך שמפקפקים על דברי הראשונים שמצטטים את הסיפור בהקשר לחנוכה, וכן מפרשים את טעם חיוב הנשים בנר חנוכה, בשל זאת שהנס נעשה על ידן.
עד כאן מן המכלול ויש שם עוד דברים.
