הידור בקניית בשר בקר לשבת - מי יודע?

סופר

משתמש ותיק
אני מעוניין לבקש בזה את עזרת הקוראים יודעי הספר וחובבי מעשיות הצדיקים, שאולי יוכלו להיות לי לעזר לחיבור ייחודי בעניין סעודות שבת, עליו אני עמל בשנתיים האחרונות.

במהלך איסוף החומר, הזדמן לי לשמוע מכמה תלמידי חכמים וזקנים שהתבטאו כי בכל הדורות יהודים האמינו בפשטות בהבטחת חז"ל ש'הוצאות שבת חוזרות', ולכן גם אלה שבכל ימות השבוע לא יכלו להרשות לעצמם לקנות בשר בקר, בשבת הידרו והוציאו הוצאות יתירות על כך, שהרי ממילא אין זה על חשבונם, או כפי שאמר לי אחד מהזקנים בשם אחד מצדיקי הדור הקודם שהתבטא על כך שזה בבחינת 'זה נהנה ולא חסר'.

ובנותן טעם הוא לציין את תשובתו של בעל ה'אגרות משה' (או"ח ח"ד סי' עז) למרנא ורבנא הגרש"ז אויערבאך, וז"ל:

"במדינתנו ארה"ב שרגילין הכל, אפילו עניים, בהרבה בשר וכולן מניחין בטשאלענט בשר בהמה, וכו', ובארץ ישראל שאינו מצוי כל כך בשר ועיקר אכילת בשר הוא של עוף ולעניים אף לשבת אין להם בשר בהמה אלא בשר עוף, וג"כ לא בריבוי כל כך.

"אבל א"כ מסתבר שאף בא"י הרוב בע"ב אף שאינם עשירים משיגים בשר בהמה לשבת לכה"פ להניח בטשאלענט ולא יניחו בשר עוף בטשאלענט, שידוע שבשר עוף בבשול רב אף של חול לא כל כך מוטעם משום שנימוח הבשר, ואלו שצריכין ללפת את הפת בבשר כמעט שאינו ראוי וחושבים זה להפסד. והעשירים שבא"י הרי ודאי נוהגין כמו בכאן".

בקשתי שטוחה מכל מי שיש לו חומר בנושא, אם אסמכתאות מספרי הפסוקים, ואם מעשיות מצדיקי וגאוני הדורות, שיכתוב באשכול זה או ישלח לי למייל הח"מ ויהיה בזה משום זיכוי הרבים.
 

יצחק

משתמש ותיק
רמב"ם פרק ל' הלכה י אכילת בשר ושתית יין בשבת עונג הוא לו והוא שהיתה ידו משגת. הרמב"ם לא אומר לוו עלי ואני פורע.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
יצחק אמר:
רמב"ם פרק ל' הלכה י אכילת בשר ושתית יין בשבת עונג הוא לו והוא שהיתה ידו משגת. הרמב"ם לא אומר לוו עלי ואני פורע.
מעניין לציין שבשו"ע ובמשנ"ב כלל לא מופיע הלשון לוו עלי והאמינו בי ואני פורע, אמנם המשנ"ב פסק שמותר ללוות לצורך הוצאות שבת (ואפילו בריבית מגוי או דרך התר), והיינו משום שמה שכתוב מזונותיו של אדם קצובין וכו' היינו חוץ מתשר"י (ת"ת, שבת, ר"ח-לא נזכר במשנ"ב רק בבאה"ט, יו"ט) דבהוצאות אלו אם מוסיף מוסיפין לו.
ובמשנ"ב הוצאת דירשו על האי הילכתא (סי' רמ"ב סק"ד) הביאו מהגריש"א דלצורך מותרות אסור.
אכן יש סיפור כמדומני על ר' אריה לוין שהיה אומר לילדיו לקנות כמה ממתקים שהם רוצים לכבוד שבת, אך יש לומר דכלפי הילדים ל"ה בגדר מותרות...
אכן נראה דהרמב"ם פליג על השו"ע.
 

סופר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יצחק אמר:
רמב"ם פרק ל' הלכה י אכילת בשר ושתית יין בשבת עונג הוא לו והוא שהיתה ידו משגת. הרמב"ם לא אומר לוו עלי ואני פורע.
ברמב"ם לא כתוב בשר בהמה, אלא בשר סתם והטעם בצדו מפני שהיא עונג לו. ועל פי זה אין זה כמו ביו"ט שהטעם משום שמחה, אלא במה שמתענג יותר.
 

יצחק

משתמש ותיק
ודאי שבשר הכוונה בשר בהמה, בשר ויין תמיד הולכים ביחד והכוונה לבשר בהמה, אבל באמת לא אמרתי שזה דין שמחה ויתכן כמו שאתה אומר שזה דין עונג ומי שלא מתענג הדין משתנה וכו'. לא נכנסתי לזה. רק כתבתי דבר אחר שהרמב"ם אומר כמעט במפורש שמי שמתענג מבשר ואין לו כסף לקנות שלא יקנה (על כל פנים גם אם נניח שבשר עוף נקרא בשר אבל ודאי שגם בשר בהמה נקרא בשר וא"כ הר"מ גם ביחס לזה הר"מ אומר שמי שאין לו שלא יקנה).
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
תוך כדי החיפוש אחר ספר שעוסק בעניין הנ"ל נתקלתי בספר הנקרא "כבוד שבת" ונהנתי, הספר מביא עשרות הלכות והנהגות בשבת ובתחילת הספר מכניס הכל בר"ת שבת
כגון: שבת בשר תאכל.
 

קבצים מצורפים

  • כבוד שבת.pdf
    1.1 MB · צפיות: 5

סופר

משתמש ותיק
פותח הנושא
חשבתי להביא אסמכתא לקנות בשר בהמה לכבוד שבת מדברי הגמרא בביצה טז. 'אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר ברוך ה' יום יום'.
רואים מכאן, שאפילו הלל שלא היה בל יכולת גדול, לא ויתר על בהמה לכבוד שבת.
כמו"כ מסופר בגמרא שבת קיט. על רבי חייא בר אבא שהתארח אצל עשיר מופלג.... 'אמרתי לו בני, במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת'. וכו'
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
סופר אמר:
חשבתי להביא אסמכתא לקנות בשר בהמה לכבוד שבת מדברי הגמרא בביצה טז. 'אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר ברוך ה' יום יום'.
רואים מכאן, שאפילו הלל שלא היה בל יכולת גדול, לא ויתר על בהמה לכבוד שבת.
כמו"כ מסופר בגמרא שבת קיט. על רבי חייא בר אבא שהתארח אצל עשיר מופלג.... 'אמרתי לו בני, במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת'. וכו'
מי אמר שהלל היה כזה עני, הרי מדובר על בהמה שלמה שתספיק לכמה שבתות שהוא ישחוט אותה בעצמו, וגם בזמנם הבהמות עצמם עלו פחות שהרי לא היה צריך ליבא אותם.
ובמעשה השני אין שאותו עשיר היה עני ממש.
 

יצחק

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
סופר אמר:
חשבתי להביא אסמכתא לקנות בשר בהמה לכבוד שבת מדברי הגמרא בביצה טז. 'אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים, שנאמר ברוך ה' יום יום'.
רואים מכאן, שאפילו הלל שלא היה בל יכולת גדול, לא ויתר על בהמה לכבוד שבת.
כמו"כ מסופר בגמרא שבת קיט. על רבי חייא בר אבא שהתארח אצל עשיר מופלג.... 'אמרתי לו בני, במה זכית לכך, אמר לי קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת'. וכו'
מי אמר שהלל היה כזה עני, הרי מדובר על בהמה שלמה שתספיק לכמה שבתות שהוא ישחוט אותה בעצמו, וגם בזמנם הבהמות עצמם עלו פחות שהרי לא היה צריך ליבא אותם.
ובמעשה השני אין שאותו עשיר היה עני ממש.
לא היה מקרר, בהמה שלמה לשבת אתה יודע מה זה?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
יצחק אמר:
לא היה מקרר, בהמה שלמה לשבת אתה יודע מה זה?
לא היו משתמשים בקרח? גם אם לא, אז כמה אנשים התחלקו בבהמה אחת, ומזה גופא להלל היה כסף לשבת הבאה...
 

סופר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסף יצחק אמר:
מי אמר שהלל היה כזה עני, הרי מדובר על בהמה שלמה שתספיק לכמה שבתות שהוא ישחוט אותה בעצמו, וגם בזמנם הבהמות עצמם עלו פחות שהרי לא היה צריך ליבא אותם.
ובמעשה השני אין שאותו עשיר היה עני ממש.
לא התכוונתי להדגיש שהיו עניים, אלא רתיתי להביא ראיה שהקפידו לקנות בשר בקר לכבוד שבת, ולא הסתפקו באיזה גרון או כנף עוף, ואפילו לא בברווז שמן.
 

אברומי

משתמש חדש
אני לא נוהג לפסוק הלכות בשטחיות אלא בלימוד לעומק של כל סוגיה, וסוגיה זו עמוקה וזכורני שהפסק בזה שתלוי לפי בטחונו של האדם בענין זה, ובסתמא לוו עלי ואני פורע זה לא על כל הוצאה שיוציא האדם אפילו כסעודת שלמה בשעתו אלא רק מי שבטחונו בדרגה מאוד גבוהה יכול להוציא אפילו כסעודת שלמה וכ'ו וגם זה חוזר, אבל בסתמא זה לפי מה שנורמאלי.
כך זכורני לפום רהיטא אף שאינני עכשיו בסוגיא.
בכל מקרה זכור לי שבעלון כאיל תערוג פעם היה כתוב בשם הגראי"ל זצ"ל על שאלתך שלאברך אין להגיד לוו עלי ואני פורע על בשר בקר אלא מספיק בשר עוף. [כך מזכרוני בלי אחריות...]
 

סופר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברומי אמר:
בכל מקרה זכור לי שבעלון כאיל תערוג פעם היה כתוב בשם הגראי"ל זצ"ל על שאלתך שלאברך אין להגיד לוו עלי ואני פורע על בשר בקר אלא מספיק בשר עוף. [כך מזכרוני בלי אחריות...]
הדיון לא אם מי שאין לו צריך לקנות בשר בקר, אלא למי שיש לו אפשרות, ומהדר בשיפוץ בית יפה, האם נחשב זה כהידור מצווה לכבד את השבת בבשר יקר. או שאין בזה שום הידור.
 

סבא

משתמש ותיק
בספר מחשבת עם [שו"ת עם הגר"ח קנייבסקי] ראיתי שאלה מעניינת הנוגעת לנידון האשכול, ואעתיק משם השאלה והתשובה-
יש לתמוה, דאחר שמבואר בגמ', שמי שמוסיף מוסיפין לו מן השמיים, א"כ איך ייתכן לומר לו לעשות שבתו חול כדי שלא יצטרך לבריות, הרי אם ילוה נאמן הוא הבורא שישלם לו, ולעולם לא יצטרך -משום הוצאות השבת- לבריות. ובאמת משום זה כנראה כתב בביאור הגר"א סימן רמ"ב סעיף א' על התוס' הנ"ל וז"ל וט"ס שם כשאין לו לפרוע וצ"ל כשאין לו ממי ללוות עכ"ל. ועפ"י זה פסק במשנ"ב שם ס"ק ג' וז"ל ומיירי כשאין לו משכונות ללות עליהם ובלא משכון אין יכול להשיג, דאל"ה צריך ללות כדי שלא לבטל מצוות עונג שבת וכמו שאחז"ל שאומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע עכ"ל. אמנם וודאי אין כן שיטת המהרש"ל בסוגיה שם [עיין שם]. ועיין בשו"ע הגר"ז שם שנראה שכיוון לתרץ קושיה זו וכתב בזה"ל אבל אם אין לו חפצים למשכנם ולפרוע בהם לא ילוה ושהקב"ה יפרע, כי מאחר שאין לו משלו אין עליו חיוב כלל להרבות בהוצאת שבת יותר מהשגת ידו עכ"ל. ועדיין קשה מדוע אמר "ואל תצטרך לבריות" הוו"ל לומר שאינו חייב. [highlight=yellow]ומרן הגר"ח שליט"א השיב בזה וז"ל לפעמים החטא גורם עכ"ל[/highlight]. והוא חידוש עצום שקוב"ה כביכול אומר לוו עלי, וייתכן שלבסוף יפסיד מהלוואה זו, עד כדי שמתירים לו חז"ל לעשות שבתו חול משום האי. גם צריך להבין אמאי אינו רשאי לחשוש גם ביש לו משלו שמא יגרום החטא עכ"ל.
 

סופר

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכן כתב המשנה ברורה (סי' קנח ס"ק לח) על מה שכתוב 'אנא משאי מלא חפני מיא, ויהבו לי מלא חפני טיבותא': ומי שזהיר בזה ואינו מתעשר, הוא מפני שמעשיו מעכבין.
 

סבא

משתמש ותיק
סופר אמר:
וכן כתב המשנה ברורה (סי' קנח ס"ק לח) על מה שכתוב 'אנא משאי מלא חפני מיא, ויהבו לי מלא חפני טיבותא': ומי שזהיר בזה ואינו מתעשר, הוא מפני שמעשיו מעכבין.
לענ"ד יש לחלק טובא, שכשהקב"ה אומר לוו עלי ואני פורע, נשמע כ"חתימה על המחאה" וכערבות, ולא כדבר שמותנה במעשי האדם.
 

בניין הבית

משתמש ותיק
מונח בזכרוני שבספר מגיד מישרים מובא, שהמגיד אמר למרן הבית יוסף, שלא טוב הדבר שחיפש בשר בהמה לשבת וביטל את זמנו עבור כך.

ויבואו הבקיאים ויביאו את מקור הדבר.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
לא עיינתי, אבל להעיר שבעבר בשר בקר הי' זול ומצוי יותר מבשר עוף (ראה כאן).
וכן הוא כיום בתרבויות וכלכלות מסויימות.

לפי הזכור לי, בדרום אפריקה יותר זול ומצוי לקנות בקר ואפילו כבש מאשר עוף (כוונתי לשחיטה כשרה כמובן).

ומסתמא כן הוא בדרום אמריקה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
המשנ"ב פסק שמותר ללוות לצורך הוצאות שבת ...דבהוצאות אלו אם מוסיף מוסיפין לו.
ובמשנ"ב הוצאת דירשו על האי הילכתא (סי' רמ"ב סק"ד) הביאו מהגריש"א דלצורך מותרות אסור.
הדיון לא אם מי שאין לו צריך לקנות בשר בקר, אלא למי שיש לו אפשרות, ומהדר בשיפוץ בית יפה, האם נחשב זה כהידור מצווה לכבד את השבת בבשר יקר. או שאין בזה שום הידור.
שאלתי את מרן הגרח"ק זצ"ל עד כמה מותר למי שאינו עשיר להוציא להוצאת שבת על סמך ההבטחה ש'לוו עלי ואני פורע' - והוצאת שבת חוזרות.
והשיב לי הגרח"ק כנהוג במקומך אצל אנשים בינוניים, לא עשירים ביותר ולא עניים ביותר.
וכמדומני שברוב המקומות גם אנשים שאינם עשירים ביותר קונים בשר בהמה לטשולנט לכבוד שבת. וא"כ גם מי שאין לו, זה לא נחשב כהוצאה למותרות, ויכול לקנותו על סמך זה.

לשבת
 
חלק עליון תַחתִית