איסור אהבת רשעים

אלימלך

משתמש ותיק
מן הידוע שיש מצוה בשנאת רשעים, אבל באהבת רשעים יש חילוק בדרגת הרשעות:
דרגה א' - אדם שעובר איסור המפורסם בישראל כעריות, יש בו מחלוקת האם יש לאוהבו.
אשמח שיביאו את הדעות בענין
דרגה ב' - מינים שבהם [כמדומה] לכו"ע אין לאוהבם
דרגה ג' - המסיתים והמדיחים שעליהם נאמר איסור מפורש למוסת לאוהבם.
ויש לדון האם תינוק שנשבה המסית ג"כ בכלל זה, כי לכאו' האיסור במסית הוא כדי שלא ילמד ממעשיו ומאי נפק"מ אם הוא תינוק שנשבה.
גם יש לדון מה גדר מסית, האם חילוני שאומר לחוזר בתשובה "עזוב אותך מכל השטויות של הדתיים" וכדומה כבר הוגדר למסית.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
אלימלך אמר:
האם חילוני שאומר לחוזר בתשובה "עזוב אותך מכל השטויות של הדתיים" וכדומה כבר הוגדר למסית.
החזו"א יו"ד (ב) מוכיח מהגמ' במכות (ח:) שההורג כותי גולה על אף שהם רשעים.
ועי' בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קצח שהקשה מדוע חילונים לא נחשבים לתנו"ש.
ועי' בתשובות והנהגות כרך ב סימן תס שהביא שמועה מהגרי"ז לדייק את דברי הרמב"ם לגבי תינו"ש (חידוש מבהיל)
ועי' בילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן קנח. שיש להם דין תינו"ש
 

סבא

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
מן הידוע שיש מצוה בשנאת רשעים, אבל באהבת רשעים יש חילוק בדרגת הרשעות:
דרגה א' - אדם שעובר איסור המפורסם בישראל כעריות, יש בו מחלוקת האם יש לאוהבו.
אשמח שיביאו את הדעות בענין.
עוד חזון למועד, אבל כעת אזכיר רק חתם סופר נפלא בריש פרשת פינחס-
אך לא זה דרך האמתי להיות אדם בא לכלל אהבת השם מתוך אהבת ריעים, אלא אדרבה תחלה צריך אדם לחזק עצמו בכל כחו ולמסור נפשו על אהבת השם ומן אהבת השם לבוא לאהוב את הברואים, והיינו לצדיק אהבה הראוי לו ולרשע אהבה הראוי לו, דהיינו [highlight=yellow]לרדוף אותו עד שיכוף אותו לשוב בתשובה, וזו היא אהבת הרשע[/highlight] שהיא לטובתו.
 

סבא

משתמש ותיק
הנה חלק ממאמר נפלא בעניין [המחבר הוא הרב אריאב שחיבר ספר גדול בבין אדם לחבירו, והוא מורה לשואלים רבים בשאלות אלו. בנותיכם בוודאי שמעו עליו הוא עונה לשאלותיהן בקו "בדרכיו"]-
אהבה לרשעים_עמוד_1.jpg אהבה לרשעים_עמוד_2.jpg
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
מן הידוע שיש מצוה בשנאת רשעים, אבל באהבת רשעים יש חילוק בדרגת הרשעות:
דרגה א' - אדם שעובר איסור המפורסם בישראל כעריות, יש בו מחלוקת האם יש לאוהבו.
אשמח שיביאו את הדעות בענין
דרגה ב' - מינים שבהם [כמדומה] לכו"ע אין לאוהבם
דרגה ג' - המסיתים והמדיחים שעליהם נאמר איסור מפורש למוסת לאוהבם.
ויש לדון האם תינוק שנשבה המסית ג"כ בכלל זה, כי לכאו' האיסור במסית הוא כדי שלא ילמד ממעשיו ומאי נפק"מ אם הוא תינוק שנשבה.
גם יש לדון מה גדר מסית, האם חילוני שאומר לחוזר בתשובה "עזוב אותך מכל השטויות של הדתיים" וכדומה כבר הוגדר למסית.
כמדומני שדין מסית אמור גבי ע"ז כמבואר בגמ' סנהדרין סז. אלא"כ שני סוגים של מסית האחד לע"ז וגדריו -שאין טוענין ואין מהפכין בדינו וכו' ב. מסית לכללות המצוות שיש איסור לאוהבם. (וכ"נ ק' מד' הרמב"ם הל' תשובה פ"ד א. כל שמטהו מדרך טובה לדרך רעה עיי"ש וי"ל. מ"מ אשמח לדעת המקור למסית מסוג זה שמצוה לשנאתו)
 

סבא

משתמש ותיק
יש מקום להוסיף שבעניין זה, נמצא אחד החידושים של תורת החסידות [שגרם לחשוב כאילו ח"ו גדולי החסידים אינם צמודים להלכה] וז"ל ה"תורת המגיד" על חגיגה-
ושאלתי לו עוד, אם רואין אדם רשע לפני המקום, האיך אפשר לאהוב אותו, והשיב לי, הלא נשמת כל אדם חלק אלוה ממעל, וע"כ יהיה לו רחמנות על השי"ת שהניצוץ הקדוש שלו נלכד בקליפות, עכ"ד ודפח"ח.
ובתניא פרק ל"ב [ואצל חסידי חב"ד יש משמעות סמלית למספר הפרק שמורה על כך שהוא לב ליבו של הספר] חידש יותר וז"ל
ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים [highlight=yellow]אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות[/highlight] ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה', והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:
ופשוט שאין כאן סתירה להלכה ח"ו, שהרי כבר כתב תוס' בפסחים שצריך לכפות את יצרו על השנאה היתירה שיש לו, ובפרט לפי החת"ס לעיל הרי מבואר באמת שכל השנאה היא מחמת אהבה, שרוצים לרדוף אותם כדי שיחזרו בתשובה.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
סבא אמר:
יש מקום להוסיף שבעניין זה, נמצא אחד החידושים של תורת החסידות [שגרם לחשוב כאילו ח"ו גדולי החסידים אינם צמודים להלכה] וז"ל ה"תורת המגיד" על חגיגה-
ושאלתי לו עוד, אם רואין אדם רשע לפני המקום, האיך אפשר לאהוב אותו, והשיב לי, הלא נשמת כל אדם חלק אלוה ממעל, וע"כ יהיה לו רחמנות על השי"ת שהניצוץ הקדוש שלו נלכד בקליפות, עכ"ד ודפח"ח.
ובתניא פרק ל"ב [ואצל חסידי חב"ד יש משמעות סמלית למספר הפרק שמורה על כך שהוא לב ליבו של הספר] חידש יותר וז"ל
ומ"ש בגמ' שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו כמ"ש בס' חרדים [highlight=yellow]אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו הנה ע"ז אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות[/highlight] ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראי' בשם בריות בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותו' אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה', והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם ג"כ ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחי' גלות בתוך הרע מס"א הגובר עליה ברשעים, והרחמנות מבטלת השנאה ומעוררת האהבה כנודע ממ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם [ולא אמר דה"עה תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלהי ישראל כדאיתא בגמרא ר"פ ט"ז דשבת]:
ופשוט שאין כאן סתירה להלכה ח"ו, שהרי כבר כתב תוס' בפסחים שצריך לכפות את יצרו על השנאה היתירה שיש לו, ובפרט לפי החת"ס לעיל הרי מבואר באמת שכל השנאה היא מחמת אהבה, שרוצים לרדוף אותם כדי שיחזרו בתשובה.
אין בדברי התניא שום סתירה להלכה, וכפי שמסים שענין השנאה שהוזכר הוא רק לענין מינים ואפיקורסים, וכ"כ הר"מ בפיה"מ במשנה הראשונה של חלק אחר ביאר י"ג עיקרים האמונה לדעתו:
 

קבצים מצורפים

  • פירוש.png
    פירוש.png
    34.8 KB · צפיות: 16
חלק עליון תַחתִית