שינה בערב שבת - קבלה מהמגיד
- Thread starter הדרך סלולה
- תאריך התחלה
יושבי יעבץ
משתמש ותיק
מיד כשראיתי את האשכול התלבטתי אם לכתוב בו, או להשאיר לחסידים להיות שם לבד, אבל לא התאפקתי והצצתי...שניאור אמר:
בכל זאת - מי אמר ש'קפץ להם האנטי', אולי הם בחנו את זה לגופו...
רק אומר מה 'מקפיץ להם את האנטי' -
הטרמינולוגיה
- להקשות מדוע זה לא כתוב בעשרת הדיברות
אחרי כזה טענה 'מתנגד' לא יכול לנשום
נראה לי שנעצור כאן
חייל של הרבי
משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
א. לפי חלק מהדעות (פלא יועץ, פתח הדביר, רב פעלים), אם ישן ביום כדי ללמוד יותר טוב בלילה, מותר יותר משיתין נשמין, וכל מה שאסרו הוא דווקא לצורך הלימוד ביום. ולכאורה ה"ה הכא שרוצה לכבוד השבת וענגה, בלילה.
ב. יש דעות רבות של זמן השיתין נשמין, משלוש שניות ועד ארבע שעות, ואולי הנוהגים לישון בערב שבת (אפילו שעה ומחצה) סומכים על דעות שזה יותר משעה וכו'.
הדבר ברור ופשוט, שכאשר עושים עסק מלישון בער"ש, הוא כהכנה לזיווג [ופשוט שזה הכוונה להרדם בסעודה], מצד ענין הנסירה, שהוא על ידי תרדמה, והוא בערב שבת, שזה ענין היום השישי, והוא הכנה לשבת, 'שבת מלכתא'
ואין ספק, שאם היה 'מתנגד' אמיתי רואה את זה, הוא היה מבין את זה מיד, ולא היה מתלוצץ בצורה קטנונית
אבל הטענה המתנגדית על הנהגות מעין אלו, היא כאותו מעשה עם ר' יעקב קמינצקי ששאל למה דוקא היין נשאר יין, כידוע
ואין ספק, שאם היה 'מתנגד' אמיתי רואה את זה, הוא היה מבין את זה מיד, ולא היה מתלוצץ בצורה קטנונית
אבל הטענה המתנגדית על הנהגות מעין אלו, היא כאותו מעשה עם ר' יעקב קמינצקי ששאל למה דוקא היין נשאר יין, כידוע
בלדד השוחי
משתמש ותיק
בזמן השיחה של המשגיח ?מ אלישע אמר:
חייל של הרבי
משתמש ותיק
יהודי מאמין, שיש בו יר"ש, וקצת ענווה,יושבי יעבץ אמר:
כאשר שומע שת"ח וצדיק עליון, אמר על עניין פלוני שפלא שהוא אינו חלק מעשרת הדברות,
מיד אותו יהודי אומר: "כנראה שיש מעלה עצומה וחשובה באותו עניין, שלא ידעתי עליה עד היום, ובגלל זה אותו קדוש עליון אמר כך. לא יודע אם אתחיל לנהוג כך למעשה, זו שאלה לרב שלי, אבל לפחות התחדש לי היום משהו".
אבל יהודי, שלשמע אותו ווארט של ת"ח וצדיק, מגיב:
"הטרמינולגיה מציקה לי.
זה אסור לומר מה שהוא אומר.
מי שאומר כך בדר"כ נופל בהלכות פסוקות בשו"ע".
מניין זה מגיע לו? מניין הביטחון הזה שכל התורה המצויה בשכלו, היא כל התורה כולה. ולא ניתן לחדש לו כלום.
מניין זה מגיע? מניין???
יושבי יעבץ
משתמש ותיק
זה מגיע לו בדיוק מאותו מקום שזה מגיע ל'יהודי מאמין שיש בו יר"ש וקצת ענווה'חייל של הרבי אמר:
ה'יהודי מאמין שיש בו יר"ש וקצת ענווה'
חונך שאם ת"ח וקדוש עליון אומר על עניין פלוני שפלא שהוא אינו חלק מעשרת הדברות,
אז צריך לבטל עצמו לדבריו
וזה לא מגיע דייקא מיר"ש וענווה - אלא מחינוך עמוק
והיהודי השני שגם בו יש יר"ש וקצת ענווה
חונך
שגם אם ת"ח וקדוש עליון אומר על עניין פלוני שפלא שהוא אינו חלק מעשרת הדברות,
יש כללים מה אומרים על מה ומה משייכים למה
ולא כל אחד יש לו זכות לומר כל דבר
זה עניין של חינוך מקטנות והשקפות עולם
אפשר להלחם על הנקודה הזו
חייל של הרבי
משתמש ותיק
יושבי יעבץ אמר:
סלח לי, אבל מי שמקניט ומלגלג על המגיד ממעזריטש, זה לא מתוך חינוך ו"השקפה" אלא מתוך גאווה גסה.
ומה שהוא משכנע את עצמו ואת הסביבה שזה מגיע "מהשקפה טהורה" וכו' זה הכל חלק מהגאווה.
חייל של הרבי
משתמש ותיק
הרב @יושבי יעבץ
אותם המלגלגים על דברי המגיד באשכול זה,
אם זו היתה שמועה שכך אמר הגר"ח קנייבסקי שליט"א,
היו מתבטאים בלשון רכה ומכבדת. (אפילו היו חולקים, אבל בלשון כגון 'צריך להבין' 'לכאורה קשה' וכיוצ"ב ולא 'הנה לנו בל תוסיף' 'הטרמינולוגיה צורמת' וכו').
והעיקר - שגם החסידים שבינינו היו מדברים בצורה רכה.
ואם את התוכחה הכנה הזו אינכם יכולים לקבל, זו אטימות לשמה.
אותם המלגלגים על דברי המגיד באשכול זה,
אם זו היתה שמועה שכך אמר הגר"ח קנייבסקי שליט"א,
היו מתבטאים בלשון רכה ומכבדת. (אפילו היו חולקים, אבל בלשון כגון 'צריך להבין' 'לכאורה קשה' וכיוצ"ב ולא 'הנה לנו בל תוסיף' 'הטרמינולוגיה צורמת' וכו').
והעיקר - שגם החסידים שבינינו היו מדברים בצורה רכה.
ואם את התוכחה הכנה הזו אינכם יכולים לקבל, זו אטימות לשמה.
יורשה לי לומר שזה אכן מופיע בעשרת הדברות!
בעשרת הדברות נאמר 'זכור את יום השבת לקדשו', וביאר שם הרמב"ן פירוש המילה 'לקדשו' - שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר (ישעיה נח יג) 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד', והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מלכים ב' ד כג) 'מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת', שהיה דרכם כן, וכך אמרו רז"ל (ר"ה טז:) מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל, וזה טעם שביתת הבהמה, שלא תהא בלבנו מחשבה עליה. עכ"ל הרמב"ן שם. גם האבן עזרא "אדון כל הפשטנים" (כך מכנהו המזרחי, כיון שהאבן עזרא נוטה תמיד אחר הפשט הפשוט ביותר) כבר כתב שם: כי השם קידש זה היום, וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים, על כן כתוב 'ברך ה'' וכו', והנה השבת נתנה להבין מעשה השם ולהגות בתורתו, וככה כתוב (תהלים צב ה) 'כי שמחתני ה' בפעליך', כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו, והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם, ולא יתעסק לשוח אפילו בצרכיו שעברו או מה יועץ לעשות, וככה אמר הנביא (ישעיה נח יג) 'ממצוא חפצך ודבר דבר'. עכ"ל.
ועל כן אם התורה ציוותה "לקדשו" הרי צריך שהאדם יכין עצמו מערב שבת כדי שיהיה רענן בשבת ויוכל לקיים "לקדשו", בדיוק כמו שצריך לטרוח בערב שבת בהכנת המאכלים.
מי שיכול לקיים "לקדשו" בדרכים אחרות, כגון שע"י שהוא ניעור כל ליל שישי ועוסק בתורה עי"ז הוא מתקדש ומתעלה בשבת, זה ג"כ טוב. והכל לפי מה שהוא אדם. כך שאין כאן שום מחלוקת בין חסידים למתנגדים, שהרי היו מגדולי החסידות שהורו להיות נעורים בליל שישי.
בעשרת הדברות נאמר 'זכור את יום השבת לקדשו', וביאר שם הרמב"ן פירוש המילה 'לקדשו' - שיהא זכרוננו בו להיות קדוש בעינינו, כמו שאמר (ישעיה נח יג) 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד', והטעם, שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשינו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה', כמו שנאמר (מלכים ב' ד כג) 'מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת', שהיה דרכם כן, וכך אמרו רז"ל (ר"ה טז:) מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל, וזה טעם שביתת הבהמה, שלא תהא בלבנו מחשבה עליה. עכ"ל הרמב"ן שם. גם האבן עזרא "אדון כל הפשטנים" (כך מכנהו המזרחי, כיון שהאבן עזרא נוטה תמיד אחר הפשט הפשוט ביותר) כבר כתב שם: כי השם קידש זה היום, וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים, על כן כתוב 'ברך ה'' וכו', והנה השבת נתנה להבין מעשה השם ולהגות בתורתו, וככה כתוב (תהלים צב ה) 'כי שמחתני ה' בפעליך', כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו, והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם, ולא יתעסק לשוח אפילו בצרכיו שעברו או מה יועץ לעשות, וככה אמר הנביא (ישעיה נח יג) 'ממצוא חפצך ודבר דבר'. עכ"ל.
ועל כן אם התורה ציוותה "לקדשו" הרי צריך שהאדם יכין עצמו מערב שבת כדי שיהיה רענן בשבת ויוכל לקיים "לקדשו", בדיוק כמו שצריך לטרוח בערב שבת בהכנת המאכלים.
מי שיכול לקיים "לקדשו" בדרכים אחרות, כגון שע"י שהוא ניעור כל ליל שישי ועוסק בתורה עי"ז הוא מתקדש ומתעלה בשבת, זה ג"כ טוב. והכל לפי מה שהוא אדם. כך שאין כאן שום מחלוקת בין חסידים למתנגדים, שהרי היו מגדולי החסידות שהורו להיות נעורים בליל שישי.
לפי איך שאני זוכר, מסופר שבאחד מהערים בהם ר' יעקב התמנה לרב, היתה שם קהילה חסידית שעשתה לו 'קבלת פנים'חזק וברוך אמר:
בהתחמם האוירה, הוציא אחד מהם יין ואמר, כתוב 'ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך', והרי ידוע שהמלך זה הקב"ה ואסתר זה כנסת ישראל, וכאשר יהודים שותים יין ביחד, זה עת רצון, לקיים בנו 'מה שאלתך וינתן לך', ע.כ.ד.,
ר' יעקב הפטיר מיניה וביה, אם המלך זה אחשוורוש ואסתר זה אסתר, אז היין הוא יין, אבל אם המלך זה הקב"ה ואסתר זה כנסת ישראל, למה רק היין נשאר יין...
איש ווילנא
משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כמדומה כי מרוב קנאתך לחכמת הסוד דברת עד הנה
אפשר לבקר דברים גם ללא ידע חזק בקבלה כמו שיש לך [ואני מקנא בידיעותיך בענינים אלו והלוואי היה לי מקצת מזה]
וזה על פי טביעות עין והכרת הפשט
ובדרך כלל לענינים בקבלה יש גם יסוד בפשט [אלא שבכל דבר יש גם סוד. תפוחי זהב במשכיות כסף]
ובוודאי לקבוע ולהחליט שנושא מסויים הוא לא חמור כל כך כמו עשרת הדברות אפשר גם על דרך פשט
[אלא שלדידי פשוט שמעולם לא היה מי שאמר שזה כמו עשרת הדברות והכוונה הייתה על דרך הלצה וגוזמא כשבתוך הדברים חבוי רעיון עמוק
וראה מה שפירש @עטסופר למעלה על דרך פשט]
אגב חסידים תיעדו גם מה שרבותייהם אמרו על דרך הלצה משום שגם שיחות אלו צריכות לימוד
הבעיה שאחרי שנים אפשר להפוך את הדברים הללו ליסודי התורה
ופעמים דברים נאמרים על דרך חריפות והעיקר זה הרעיון ולא הפירוש הפשטני של האימרה וכל כיו"ב
אגב זה בעיה חמורה שמצויה גם בציטוט רבני זמנינו כידוע
איש ווילנא אמר:
טביעות עין, שייכת בבעלים, כלומר, טביעות עין מלמדת למה אתה רגיל ולמה לא, וכיון שלחסידים יש 'נוסח' משלהם, אין לטביעות עין של אדם זר מה להוסיף. אפשר לזלזל, אפשר להניד ראש, אבל זה 'על כל הקופה', לא על כל ווארט פרטי בפני עצמו
כשאתה מתרגל לסגנון הדיבור והחשיבה, בהרבה מאוד מקומות, הרמזים המסתתרים מאחורי המילים מובנים מאליהם, וככל שאתה יודע יותר, הדברים המוזרים מפסיקים להיות מוזרים
אני לא מאלה שימשכנו את עצמי כדי להסביר דבר לא מובן, אבל כשזה 'צועק' זה לא נקרא להסביר, זה נקרא להבין רמזים
- -
בשביל להרבות השמחה, וקצת כדי להוריד את המתח סביב הנידונים הקבועים בין חסידים למתנגדים, אכתוב מעשיה נחמדה שנזכרתי בה, חיפשתי ולא מצאתי את מקורה, אודה למי שיחזיר לי אבדתי
מסופר, שר' בונם ישב פעם בקרב קבוצה מתלמידיו, לפתע נכנס איזה אדם זר ושאל את ר' בונם, מציעים לי שתי הצעות שידוך, אחת יפה ולא מיוחסת, השניה מיוחסת ולא יפה, על איזה מהם אלך? ר' בונם ענה לאלתר, על היפה, לכשיצא האיש ראה ר' בונם את תלמידיו מסתכלים זה בזה, אמר להם, אותו אחד שאל אותי אם ללמוד קבלת הרמ"ק או האר"י, והשבתי לו ללמוד אר"י
וכשזה הסגנון, מה לנו להלין..
יושב בשבת תחכמוני
משתמש ותיק
הצג קובץ מצורף פשיסחא.PDFספר וסופר אמר:
ספר וסופר אמר:
יישר כחך על התייחסות לדברים בדרך כבוד המתאימה לקדושי עליון כאלו (בניגוד לאוירה של זלזול המנשבת כאן באשכול).
ומבין דבריך ניכר שיש לך יד ושם בעניינים רמים כאלה, אשריך וטוב לך.
ברם, כיון שהזכרת טענה, אזכיר את תשובתה (לא מתוך מטרה לשכנע אף אחד, אלא להעמיד את שני סגנונות החשיבה זה מול זה).
אמרות כגון אלו (המצויות בשפע רב במקורות חסידיים) כולן נסמכות על היסוד החסידי בכללו, שיש למצוא את עבודת הבורא לאו דווקא בבית המדרש בשעת תורה ותפילה, כי אם בכל מעשה שאדם עושה יש לו למצוא בו את השייכות לעבודת הבורא.
ולא רק בצורה עקיפה (כמו לאכול על מנת שיהיה לו כוח לעבודת הבורא), כי אם בצורה ישירה ממש (שדבר זה בעצמו רומז לעניינים רמים. ויסודו כבר בתורת הסוד שבאכילה עצמה יש כוונות).
לכן, אדם שהולך לישון בערב שבת כדי שיהיה לו כוח לסעודת שבת כראוי, במקום להשאיר את המעשה כדבר גשמי לתועלת דבר רוחני, אפשר פשוט למצוא כאן את הרוחניות עצמה, ואחר כוונת הלב הן הן הדברים.
וכך האדם כולו מלא רוממות ועבודת הבורא, עשרים וארבע שעות ביממה.
וכך הוא מקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד'.
(ולעצם המעשה עם הרב קמנצקי, מדובר באמרה שנונה.
אבל בפועל, בגמרא במגילה עצמה דרשו את הפסוק 'ביום השביעי כטוב לב המלך ביין', ודרשו את המלך על 'מלכו של עולם', ואת ה'יין' על סעודת שבת כפשוטה.
ומדוע לא דרשו על לימוד התורה בשבת (שבת יעשה כולו תורה)?
ואכן בגמרא שם הזכירו שישראל בתוך סעודתם עוסקים בשירות ותושבחות ובדברי תורה, אך בכל זאת פירשו את ה'מלך' בדרך דרש ואת ה'יין' כפשוטו).
בת עין אמר:
אתה צודק בהחלט שיש כאן ענין של סגנון, ודבריך כתובים בהשכל ודעת
אבל צריך להדגיש
הנושא של עבודת השם שלא בשעת תורה ותפילה, וכמובן בצורה ישירה ולא בעקיפין, היא בודאי וודאי לא המצאה מיוחדת לחסידים, זה מה שנקרא 'קדושה', וכמו שמאריך בזה המס"י, שאכילת הצדיק הוא כקרבן וכו'
ומעולם ועד עולם היו קדושי עליון, 'עובדים', שכל מעשיהם בקדושה, ואכילתם כמזבח וכו', וכל ספרי העובדים מעולם, ובכללם של הגר"א ותלמידיו, עסקו עם ענין הקדושה, והדרך להגיע אליה
ובכל אופן, ההערה הנ"ל, נגעה לדעתי, באחד ההבדלים המנטאליים המרכזיים בין החסידות לשאינם, זה ה'קלילות', כביכול, של לקיחת הדברים, תרגומם והקבלתם לפנימיותם. ולתועלת הענין, ולכבוד הדיון המכובד, אכתוב מעט מה שנראה לי בענין זה
אצל הגר"א ותלמידיו, יש תמיד מתח, כאשר האדם וחייו עומדים מצד אחד, והתורה עומדת מצד שני, בהשתדלות תמידית למצוא כל פרט בחיים במקורו ברוך בתורה, בצורה של השתלשלות ממקור המקורות, דרך עומק הסוגיות, ובצורה של הכרח, מסיבה למסובב, עד שכאשר מגיעים לפעולה מסוימת, גם אם היא נגזרת ממדת חסידות, היא מוכרחת, וההקשר ברור וכו' וכו'
וממילא, כאשר 'עובד' יבחר לעשות משהו, הוא ידע ששם הוא אוחז, ופעולתו מכוונת מצד עצמה לשורש הדברים, מצד השגתו ומצד דרגתו ברוחניות - בקיצור 'סולם', [וכשם שבמסילת ישרים קדושה נמצאת בשליבה העליונה של הסולם].
כך זה גם בסדר לימוד התורה, אין סוגיא שלא נידונה בבית מדרשו של הגר"א, כתבי הגר"א בנסתרות עסוקים בכל גילויי האלוקות בכל סוגיהם, למן שרשי השרשים ועד 'רגליה יורדות מות' וכו', בכל רמותיהם, בכל מדרגותיהם, בכל קדושתם ורוממותם של הדברים, הכל ברור ונשען על המקורות, אין 'דרוש' מנותק מהמקור שממנו הוא יונק, ק"ו שאין זריקת ווארטים מקומיים או רעיונות שלא קשורים למקור ממנו הם יצאו, ועדיין לא חסר שם כלום מכל מה שהתגלה בתורה הקדושה
אבל אצל החסידות, זה לא בדיוק במהלך הזה, אלא התורה יוצרת 'תמונה', ומעניקה 'משמעויות' לפעולות, לסוגיות, לתכנים וכו' וכו', וזה הן בדברי תורה, שיש שהרחיבו יותר, כדרכם של חב"ד, ברסלב בסגנונו המיוחד, קאמרנא בדרכו, איזביצה ועוד כל מיני גדולים כהברית כהונת עולם, בני יששכר, יסוד העבודה, כ"א בסגנונו, ועוד ועוד, ויש שקיצרו, כרוב ספרי החסידות, ורוב דרושי חסידויות פולין, רוזין וכו', אבל הכלל אצל כולם, שהם בדרך כלל לא מחפשים ללמד אותך את הדברים בצורה מסודרת, משרש שרשי הדברים עד היכן שהם משתלשלים למטה, ועכ"פ לא זה מה שנראה שהם רצו להשיג [אולי ה'המשכים' של הרש"ב הם במטרה כזאת], וניתן לקרוא 'דרושים' ארוכים, שכאשר אתה שואל מהכין להיכן זה מוביל, אין תשובה, אלא זה דרוש לפרשה פלונית, וזהו [אין כוונתי לאומרי הדרושים, שמתוך דבריהם ניכר היטב שהיתה ברורה להם משנתם, בזוה"ק ובכתבי האר"י ועוד ועוד כאו"א לפי מעלתו - אלא לאופן הרצאת הדברים].
וזה, כי החסידות יצרה 'אוירה' של השגות, לא 'סולם', היא מכניסה את המושפע ממנה לתוך 'עולם' של קדושה, כאשר כל נקודה בה, היא חלון בפני עצמו לרוממות הדברים, וזה הן בדברי תורה, כאמור, שהם נמצאים בתוך חלל שמלא מכל כתבי האר"י, ולתוכו הם מריקים את שקיהם ודרושיהם, [אגב, הנפש החיים, בנוי בסגנון דומה, אבל גם הוא בנה בספרו בנין שלם ומסודר מהמסד עד הטפחות, ועל פי סדר עולה - מצוות, ובכללה תשובה (פ"א) תפילה (פ"ב) אמונה (פ"ג) תורה (פ"ד) - וכל אחד מבין כלפי מה הדברים רומזים], וממילא, גם סדר העבודה, לאו בדוקא על פי סדר המדרגות, אלא התנוצוציות של משמעויות של כל מיני פעולות ומנהגים, שמאירים את פנימיותם בהארה מקומית, מקבילה כמובן למשמעות תורנית ופנימית, אבל לאו בדוקא על פי סדרי העבודה
כל אחד מהדרכים יש בו מעלות וחסרונות
כשהברורים שבהם, שהמהלך של הגר"א, זה לאט ובטוח, אבל מרוב שזה לאט, לא הרבה זוכים להשתייך לאותה פנימיות בצורה מפורשת, אבל אלו שזוכים, מתבססים על מהלך ברור, כאשר ניתן להגיע לפסגות עצומות עם שתי רגלים על הקרקע, הפנימיות נשארת פנימיות, והחיצוניות לא ניזוקה ולא זזה ימין ושמאל, העיקר נשאר עיקר והטפל טפל וכו' וכו'
החסידות לעומת זאת, מקיפה את המון העם, וחודרת לכל שכבותיו, מעניקה לגדולים גב של עומק וחיות בתורתם, ומגישה חבל לעולם הפנימי והקדוש בשביל המון העם, אבל מאידך, העובד לא יודע בהכרח היכן הוא אוחז, ניתן לעסוק שנים רבות בכתבי חסידות, ולא להכיר שום דבר ממקורו, לא להבין ולדעת לשייך את הדברים למקורם, ומה המשמעות האמיתית הפשוטה והמסודרת של המושגים שכל כך מרבים להשתמש בהם, ולאידך, בעולם העבודה, ניתן להיות שטוף ברגשי קודש, ולעסוק בכל מיני ענינים עליונים, כאשר באמת הלב רחוק מאוד, ואין מהלך מסודר מקרקע המציאות לשמי השמים העליונים, [אלא שההנחה היא, שאף הוא עדיף שיתעסק בזה, וברוב הזמן ישפיע - ניתן כמובן להתווכח על זה].
כמובן יש עוד הרבה מה לענות בענינים אלו, בחלק הרחבתי באשכול הידוע 'ריכוז וכו'', אבל זה מה שראיתי להרחיב, בהקשר של הערתו הנפלאה של הרב קמינצקי זצ"ל
יד החסידים
משתמש רשום
ספר וסופר אמר:
יש לציין את הכתיבה של כבודו, היא מכובדת, ושונה מהרבה דברים שקראתי ושמעתי ממתנגדים על חסידים
אבל אפ"ה, אני הייתי חייב לומר, כל הדברים שכתובים כאן, הם מזוית הראיית עין של מתנגד בלבד
אני לא בא לחלוק על החלוקה היפה שעשיתם, לא זכיתי להיות מכיר את תורת הגר"א מוילנא לעומק, בודאי לא בנסתרות, אבל לעניות דעתי גם אם כל מה שאתם אומרים הוא נכון, הפירוש שנשמע מההודעה שלך הוא לא נכון, לפחות מהסתכלות של חסיד
מדבריך משתמע, שהחסידים נחסר להם עמוד שדרה, הם לוקחים מכל הבא ליד, והם לא יודעים להיכן הדברים שלהם מתחברים,
אבל זה היא גופא הסתכלות של מתנגד, כי בתור חסיד אמיתי, אני מאמין באמונה שלימה שהאלוקות נמצא בכל פינה, ומלא כל הארץ כבודו, זה מה שהאיר וגילה אור שבעת הימים, הבעש"ט הקדוש, ממילא, כל נקודה וכל מעשה וכל דיבור של תורה היא קשורה לאלוקות מצד עצמו, והוא דא"ח, ולא חייבת את הסדר המוקפד והמשתלשל שתיארתם מתורת הגר"א, וזה לא קלילות, אלא בגלל שאני שייך באמת בכל מעשה ודבר לאור האלוקי
משל למה הדבר דומה, מי שגר מבחוץ לארמון המלוכה, יש סדר ודרך ותהליכים שהוא צריך לעבור עד שהוא מגיע להעיר המלוכה, ומשם עד שהוא מגיע לשר שקובע פגישות עם המלך וכו וכו' עד זוכים לראות פני המלך, ורק דרך הצינור של התהליכים הוא מקבל את דבר המלך, ולפעמים המלך שולח לו תשובה דרך שליחים והוא אף פעם לא זוכה לראות את פני המלך וכו', וזה כמו סולם ודרגות וכו', שכתבת, אבל מי שהוא בן מלך, והוא גר בארמון, כל חפץ שיש בארמון הוא חפץ מלכותי, וכל מאכל שהוא אוכל וכל חפץ שהוא משתמש הוא רואה את כבודו וחשיבותו של המלך, וגם הוא יכול לפגוש את המלך בכל מיני חדרים ומצבים, מה שמישהו מבחוץ לא יכול
מה שאנחנו התחנכנו, אני בן מלך, וכל נקודה בחיים מאיר באור האלוקות, וגם אם אני לא יודע ומבין כל דבר איך ומה, זה מקיף הכל, ואם אתה מבין נסתרות, בודאי אתם יודעים שיש אורות מקיפים, החסידות היא גילוי אור המקיף בתורה ובעולם, שכל החלל מלא אלוקות, וכמו המשל מהארמון, אור שבעת הימים, שהולך מסוף העולם ועד סופו, וזה מהאור של הגאולה, ה' אחד ושמו אחד
יד החסידים
משתמש רשום
כשנרשמתי היום בבוקר לפורום, קיבלתי על עצמי שלא להיגרר להקנטות אשר תמיד קיימות בויכוחים של חסידים למתנגדיםHaimL אמר:
אני רוצה רק לנסות לבאר את אור החסידות איך שאני מרגיש ויודע אותה, והאמת עד לעצמו
אם תימצי לומר, מבקש להיות יד לחסידות, אם זה יהיה עליונה או תחתונה הדברים שלי יהיו צריכים להיות מוכחים