מוהר"ן כמקור יניקה לרבי צדוק

תולעת ספרים

משתמש ותיק
אין ספק שתורת הרה"ק ר' צדוק מלובלין יונקת ומושפעת בדרך כזו או אחרת מתורתו של מוהר"ן זי"ע.
ניתן לראות זאת בנושאים שדן בהם מוהרצ"ה, שעוסקים בהרבה הדגשים שעסק בהם מוהר"ן. למשל - להאמין בעצמו, להתחיל מחדש, פגם הברית ותיקונו, ועוד.
יש גם הגהות ממוהרצ"ה על ספר המידות למוהר"ן, בהן הוא מציין מקורות בדברי חז"ל לערכים שבספר.
מאידך, מוהרצ"ה, למיטב ידיעתי, אינו מזכיר את ר' נחמן בשום מקום [ובכלל אינו מזכיר שמות]
מי יודע להגיד מה מידת השפעתו עליו כמקור יניקה רוחני, ובמה [כמדומה שמוהרצ"ה הוא גם מהבודדים ממש מחוץ לברסלב - שמושפע כ"כ ממוהר"ן]
 

הערשלה

משתמש ותיק
תולעת ספרים אמר:
אין ספק שתורת הרה"ק ר' צדוק מלובלין יונקת ומושפעת בדרך כזו או אחרת מתורתו של מוהר"ן זי"ע.
ניתן לראות זאת בנושאים שדן בהם מוהרצ"ה, שעוסקים בהרבה הדגשים שעסק בהם מוהר"ן. למשל - להאמין בעצמו, להתחיל מחדש, פגם הברית ותיקונו, ועוד.
יש גם הגהות ממוהרצ"ה על ספר המידות למוהר"ן, בהן הוא מציין מקורות בדברי חז"ל לערכים שבספר.
מאידך, מוהרצ"ה, למיטב ידיעתי, אינו מזכיר את ר' נחמן בשום מקום [ובכלל אינו מזכיר שמות]
מי יודע להגיד מה מידת השפעתו עליו כמקור יניקה רוחני, ובמה [כמדומה שמוהרצ"ה הוא גם מהבודדים ממש מחוץ לברסלב - שמושפע כ"כ ממוהר"ן]
לענ"ד גם ה'שפת אמת' מתאים לסגנון של ברסלב.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
אולי במקרה גם הוא ינק מהמקור הטבעי והבסיסי של כל האחרים = השכל הישר והידע הנרחב בתנ"ך ובש"ס.
 

תולעת ספרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מתאהב על ידך אמר:
אולי במקרה גם הוא ינק מהמקור הטבעי והבסיסי של כל האחרים = השכל הישר והידע הנרחב בתנ"ך ובש"ס.
אין כאן שאלה האם יסודותיו של מוהר"ן נטועים ב"שכל ישר וידע נרחב בתנ"ך ובש"ס". הנושא הוא הליכתו של ר' צדוק בעקבותיו מבחינת ההדגשים, וראייתו אותם כהנחוצים יותר לשימת לב והתבוננות בדורו.
אין ספק גם שעקרונותיו והדגשיו של מוהר"ן פזורים היום במעגלים רחבים הרבה יותר ממעגל השפעתו הישיר [ובכלל, בשיטת החינוך הרווחת היום, ולמשל בסגנונו וטעמו של מרן הגרי"ג], לעתים מבלי לדעת בכלל שזה ממוהר"ן.
ולחדד את נושא האשכול - האם מוהרצ"ה הוא הראשון שהביא מסרים של מוהר"ן אל מחוץ לתחום השפעתו הישיר של מוהר"ן.
 
לא יודע אם אפשר לכמת את זה. אבל בהחלט ניכרת השפעה רבה.

יש לציין שגם ניכרת השפעה רבה מתורתו של רבו ה"איזביצ'ה" בעל "מי השילוח" רבי מרדכי יוסף ליינר זיע"א.
 
עניין אחד מתוך רבים שדומה לתורת מוהר"ן - אין יאוש

זה לשון רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א (דברי סופרים אות טז):

"אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בענייני הגוף, כמו שאמרו (ברכות דף י' סוף ע"א) אפילו חרב חדה על צווארו אל ימנע מהרחמים, בין בענייני הנפש, אפילו נשתקע למקום שנשתקע, וחטא בדבר שאמרו ז"ל (זוה"ק ח"א רי"ט ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין.

וכל בנין אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור, דאברהם ושרה זקנים, ומי מלל לאברהם הניקה וגו' (בראשית כ"א ז'), שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה, ואפילו אחר הבטחת המלאך, ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל יכול, ועם כל זה צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין זה בידעה זיקנת אברהם דטוחן ואינו פולט כמו שאמרו (בראשית רבה מ"ח י"ז), וכן זקנתה, ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם, דלמעט בנס עדיף, ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה' היתה זאת, שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש הגמור, שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל, דלעולם השם יתברך יכול לעזור, והיפלא מה' דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה:

וכן הישועה דלעתיד נאמר (ישעיה נ"ג א') מי האמין לשמועתינו וגו', וכן אמרו (סנהדרין צ"ז סוף ע"א) דאין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, ועל כן אמר (ישעיה נ"א ב') הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש, ושוב מצאתי בתנחומא (פרשת וירא ט"ז) על פסוק (בראשית כ"א א') וה' פקד דבר זה עיין שם ואהניין:

ואברהם אבינו ע"ה ראש האומה הוא שפתח דבר זה שלא להתייאש משום דבר כשנשבה לוט וכבר נתייאשו כולם מלהציל, דעל כן אמר מלך סדום הרכוש קח לך דכבר נתייאש בידי המלכים וקנייה אחר כך אברהם אבינו בשינוי רשות, ואברהם אבינו אזר עצמו עם שלוש מאות שמונה עשרה ילידי ביתו לרדוף אחר ארבעה מלכים, ובנדרים (ל"ב סוף ע"א) דהוא בגימטריא אליעזר, ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה רבינו ע"ה כי אלקי אבי בעזרי[1] ויצילני וגו' (שמות י"ח ד'), שכבר היה חרב פרעה על צוארו והשם יתברך יכול לעזור גם אחר היאוש, שאין להתייאש משום דבר, וזהו רמז מספר שלוש מאות שמונה עשרה, בגימטריא יאוש עם הכולל, היינו שמספר זה הוא המוציא מידי יאוש, ומורה שהשם יתברך עוזר מכל דבר שהאדם חושב להתייאש:

ונראה לי דזה דברי ההיא סבתא (סוכה ל"א א) אתתא דהוה לאביה שלוש מאות שמונה עשרה עבדי וכו' עיין שם היינו דחשבה אולי סוברים כרבי שמעון (בבא קמא קי"ד א) דסתם גזילה יאוש בעלים, ובפרט עבדי ריש גלותא דתקיפי ואלימי ומי ידון עם שהתקיף ואצל רב נחמן ורבנן שעמו הוי שינוי רשות ולפיכך לא השגיחו בה, על כן אמרה דהוה לאביה וכו' שהיא מזרע אברהם שהתאזר עם שלוש מאות שמונה עשרה עבדיו לעורר דבר זה שאין יאוש כלל, ולמה לא ישגיחו בה להאמין לה שלא נתייאשה כלל כי גם הוא מזרע אברהם אבינו בוטחת בהשם יתברך כמוהו ויודעת שהשם יתברך יכול לעזור נגד הכל והיה לו לחוש לדבריה ושלא לישב בסוכה הגזולה".

 



[1] מצאתי בס"ד, ש"אין יאוש" בגימטריא "כי אלהי אבי בעזרי", אין יאוש כי אלוקי אבי בעזרי (@לישועתך קויתי ה').
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
לדעתי הענייה, אם ננסה למצוא את המקורות לדבריו של הר"ר צדוק בכתבי מוהר"ן לא נגמור, מושגים ורעיונות שמופיעים אך ורק בכתביו
 

יצחק

משתמש ותיק
תולעת ספרים אמר:
אין ספק שתורת הרה"ק ר' צדוק מלובלין יונקת ומושפעת בדרך כזו או אחרת מתורתו של מוהר"ן זי"ע.
ניתן לראות זאת בנושאים שדן בהם מוהרצ"ה, שעוסקים בהרבה הדגשים שעסק בהם מוהר"ן. למשל - להאמין בעצמו, להתחיל מחדש, פגם הברית ותיקונו, ועוד.
יש גם הגהות ממוהרצ"ה על ספר המידות למוהר"ן, בהן הוא מציין מקורות בדברי חז"ל לערכים שבספר.
מאידך, מוהרצ"ה, למיטב ידיעתי, אינו מזכיר את ר' נחמן בשום מקום [ובכלל אינו מזכיר שמות]
מי יודע להגיד מה מידת השפעתו עליו כמקור יניקה רוחני, ובמה [כמדומה שמוהרצ"ה הוא גם מהבודדים ממש מחוץ לברסלב - שמושפע כ"כ ממוהר"ן]
אבל זכור לי שהוא כן מזכיר אותו במפורש! (אולי בצדקת הצדיק?! יש אפשרות לעשות חיפוש?)
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יעוי' כאן וכאן.
[עובדת השפעת תורת ברסלב (וחב"ד) על כתביו הוזכרה אף בערכו שב'המכלול' (ובויקי' הוא מפורש יותר)].
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
ישר א-ל אמר:
לדעתי הענייה, אם ננסה למצוא את המקורות לדבריו של הר"ר צדוק בכתבי מוהר"ן לא נגמור, מושגים ורעיונות שמופיעים אך ורק בכתביו

אם כי כמובן, אין זה אומר שדעת ברסלב היא כדעתו בכל הסוגיות, ובפרט בנושא ה'ידיעה והבחירה'.
 

עקיבא

משתמש רגיל
לישועתך קויתי השם אמר:
עניין אחד מתוך רבים שדומה לתורת מוהר"ן - אין יאוש
זה לשון רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א (דברי סופרים אות טז):

"אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בענייני הגוף, כמו שאמרו (ברכות דף י' סוף ע"א) אפילו חרב חדה על צווארו אל ימנע מהרחמים, בין בענייני הנפש, אפילו נשתקע למקום שנשתקע, וחטא בדבר שאמרו ז"ל (זוה"ק ח"א רי"ט ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין.

וכל בנין אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור, דאברהם ושרה זקנים, ומי מלל לאברהם הניקה וגו' (בראשית כ"א ז'), שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה, ואפילו אחר הבטחת המלאך, ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל יכול, ועם כל זה צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין זה בידעה זיקנת אברהם דטוחן ואינו פולט כמו שאמרו (בראשית רבה מ"ח י"ז), וכן זקנתה, ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם, דלמעט בנס עדיף, ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה' היתה זאת, שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש הגמור, שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל, דלעולם השם יתברך יכול לעזור, והיפלא מה' דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה:

וכן הישועה דלעתיד נאמר (ישעיה נ"ג א') מי האמין לשמועתינו וגו', וכן אמרו (סנהדרין צ"ז סוף ע"א) דאין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, ועל כן אמר (ישעיה נ"א ב') הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש, ושוב מצאתי בתנחומא (פרשת וירא ט"ז) על פסוק (בראשית כ"א א') וה' פקד דבר זה עיין שם ואהניין:

ואברהם אבינו ע"ה ראש האומה הוא שפתח דבר זה שלא להתייאש משום דבר כשנשבה לוט וכבר נתייאשו כולם מלהציל, דעל כן אמר מלך סדום הרכוש קח לך דכבר נתייאש בידי המלכים וקנייה אחר כך אברהם אבינו בשינוי רשות, ואברהם אבינו אזר עצמו עם שלוש מאות שמונה עשרה ילידי ביתו לרדוף אחר ארבעה מלכים, ובנדרים (ל"ב סוף ע"א) דהוא בגימטריא אליעזר, ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה רבינו ע"ה כי אלקי אבי בעזרי[1] ויצילני וגו' (שמות י"ח ד'), שכבר היה חרב פרעה על צוארו והשם יתברך יכול לעזור גם אחר היאוש, שאין להתייאש משום דבר, וזהו רמז מספר שלוש מאות שמונה עשרה, בגימטריא יאוש עם הכולל, היינו שמספר זה הוא המוציא מידי יאוש, ומורה שהשם יתברך עוזר מכל דבר שהאדם חושב להתייאש:

ונראה לי דזה דברי ההיא סבתא (סוכה ל"א א) אתתא דהוה לאביה שלוש מאות שמונה עשרה עבדי וכו' עיין שם היינו דחשבה אולי סוברים כרבי שמעון (בבא קמא קי"ד א) דסתם גזילה יאוש בעלים, ובפרט עבדי ריש גלותא דתקיפי ואלימי ומי ידון עם שהתקיף ואצל רב נחמן ורבנן שעמו הוי שינוי רשות ולפיכך לא השגיחו בה, על כן אמרה דהוה לאביה וכו' שהיא מזרע אברהם שהתאזר עם שלוש מאות שמונה עשרה עבדיו לעורר דבר זה שאין יאוש כלל, ולמה לא ישגיחו בה להאמין לה שלא נתייאשה כלל כי גם הוא מזרע אברהם אבינו בוטחת בהשם יתברך כמוהו ויודעת שהשם יתברך יכול לעזור נגד הכל והיה לו לחוש לדבריה ושלא לישב בסוכה הגזולה".

 



[1] מצאתי בס"ד, ש"אין יאוש" בגימטריא "כי אלהי אבי בעזרי", אין יאוש כי אלוקי אבי בעזרי (@לישועתך קויתי ה').




מסתבר יותר שכדרכו בקודש לקח את יסוד הדברים [ואפילו את סגנונם, במקרה זה] מדברי רבו המובהק הרה"ק מאיזביצא זי"ע, וכידוע שמהר"צ הכהן הוא תלמיד של רבי אחד.

וזה לשונו בספר מי השילוח ח"ב פרשת עקב:

המוציא לך מים מצור החלמיש. כתיב (ישעיהו נא א) הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וגו'. בזה מורה השי"ת לישראל שלא יתייאשו מישועה, הביטו אל צור חוצבתם הוא אברהם אבינו שאחד קראתיו היינו שנולד שיהיה בטבע עקר וכן מקבת בור נקרתם הוא שרה שאיתא במדרש (רבה לך פרשה מז ב) עיקר מטרון לא הוה לה, וכיון שהם בטבע לא היו ראוים להוליד לא היה בהם שום כוח תפלה כלל מצדם, ומכל מקום ואברכהו שנתקיים אצלו הברכה (בראשית כב יז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, מזה יאמין האדם כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה מאחר שכבר היתה בנויה מהשי"ת ועל זה יש כח תפלה יותר שיש טענה מה תעשה לשמך הגדול המחולל. וזה קל וחומר מאברהם ושרה שלא היה ראוים כלל להוליד וברכם ה', וזה קל וחומר דלא הוה הוה דהוא לא כל שכן, וזה שכתיב (ישעיה שם) וישם מדברה כעדן, שעדן הוא היפוך מחורבה שלא יחשבו ישראל שאבד סברם שמצור שנחצבו ממנו יבינו שיש תקוה שישובו בנים לגבולם. וזה המוציא לך מים מצור החלמיש שחלמיש הוא הקשה מכל אבנים שאין בו לחלוחית כלל, ומשם מוציא השי"ת מים שהוא היפוך מתפיסת אדם לגמרי.
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
ישר א-ל אמר:
אם כי כמובן, אין זה אומר שדעת ברסלב היא כדעתו בכל הסוגיות, ובפרט בנושא ה'ידיעה והבחירה'.
במה נחלקו? אשמח אם תרחיב.



לא ניתן להקיף ממש את הנושא, ובקצרה:

ישנם כמה סוגי התייחסויות לה'ידיעה והבחירה'.
או שניתן את מירב התוקף ל'בחירה', ול'ידיעה' נאמר שהיא אינה שייכת אלינו כלל, בבחי' במופלא ממך.
או לתת את מירב התוקף ל'ידיעה', ולבחירה רק כהתייחסות יותר מקומית 'לפני החטא' וכדו'.

לכאו' מהר"צ וכפי שיטת האיזביצא לכאורה משתמש עוד יותר מהנ"ל ב'ידיעה'.
לעומת זאת לכאורה שיטת ברסלב היא לתפוס את החבל בשני הקצוות ובכל התוקף (כי רק באמונה נבוא בזה), לדעת כי יש בחירה ועתיד ליתן את הדין ולעומת זאת יש גם 'ידיעה' שהיא למעלה מהשגתינו ובכח זה יש לנו תקווה, אך גם בשביל התקווה הזאת צריך לעבוד וכו'.

את ההתייחסות המפורשת של ברסלב ניתן לראות בליקו"ה הל' סימני בהמה וחיה טהורה הל' ד, מאות לח ואילך וז"ל שם באות מב:
ועל כן צריך האדם לפלס דרכיו לשמור עצמו מאד לבלי לעבור חס ושלום שום דבר כנגד התורה, כי אף על פי שאיך שיתנהג אף על פי כן יגמור ה' יתברך תמיד כרצונו כנ"ל אף על פי כן יקבל ענשו הקשה והמר רחמנא לצלן כפי מעשיו כנ"ל, אבל אם חס ושלום כבר התגבר עליו היצר הרע והפילו ברשתו ונכשל במה שנכשל בשוגג או במזיד, אפילו אם עבר מה שעבר, אפילו אם הרבה לפשוע מאד, אפילו אם חס ושלום עבר על כל התורה כולה אלף פעמים רחמנא לצלן, אף על פי כן אין שום יאוש בעולם כלל, כמבואר אצלנו כמה פעמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, כי אחר שכבר עשה מה שעשה ועבר מה שעבר הוא צריך להתחזק להתעורר לתשובה, ויסמוך על חסדי ה' יתברך שיוכל להאיר עליו התיקון מבחינת ההנהגה של מעלה מעלה - ששם מתהפך הכל לטובה תמיד כנ"ל.
ולהמחשת ההבדל בין השיטות ראה למשל התייחסותו של מהר"צ לשמשון הגיבור (לא זוכר כרגע מקומו), ולעומ"ז התייחסותו בהלכה הנ"ל אות מג ואילך

ועוד, בכוכבי אור, חלק שיחות וסיפורים אות ז:
 
הצעה שלישית הוא מה שנראה מצירופי דברי רבנו ז"ל שהשני הפכים הנמצאים בהידיעה והבחירה, נחשבים ועומדים אלה השני הפכים גם בדברי הנשמה והבחירה.​
כי אף על פי שגם צד הנשמה והידיעה אמת ויציב, אבל בזה העולם יש לנו לסלק את דעתנו ולבבנו מלבוא כלל בדבר הנשמה והידיעה, ואין לנו לשׂום אל לבנו רק צד הבחירה. כי באמת האמתי נמצא יכולת בכל אדם להתקנא בהצדיקים האמתיים, ולבחור בטוב ולסור מרע עד שיזכה גם כן לתכלית מדרגה העליונה, ומחמת זה מגיע עונש לחוטאים. וכבר הבאתי בכלל השנים עשר שבהקדמת ספרי באור הלקוטים. שמבואר מדברי רבנו ומוהרנ"ת ז"ל שנמצאים הרבה דברים הנראים לדעתנו האנושה כשני הפכים בנושא אחד, ולהעדר גבול חכמת ודעת הבורא יתברך - לבלתי הפכים יחשבו.
 
 
חלק עליון תַחתִית