פתחתי אשכול על קושיא זו לפני כמה שנים, ובס"ד עלו שם תירוצים יפים
להלן הקישור לאשכול
ומצו"ב מה שכתבתי בזה בס"ד עפ"י מה שיצא מן האשכול שם
תרומה פכ"ז פסוק א - "ועשית את המזבח כו' חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה כו'.." ולכאו' קשה היאך שייך לכנות אורך ורוחב כשכל הצלעות שוות, והאם יש עוד נ"מ בשם אורך ובשם רוחב, (וכן יש לתמוה במידות החשן ומזבח הזהב בפ' תצוה).
ועי' בפירש"י לעיל (כו לא) שכתב אורך ורוחב גבי הפרכת, דמידתה עשר אמות על עשר אמות, והקשה עליו ה'מזרחי' איך שייך בזה אורך ורוחב, וז"ל: והפרכת ארכה עשר אמות לרחבו של משכן ורחבה עשר אמות כגבהן של קרשים. וכו', מאחר שהיא מרובעת איך יפול בה אורך ורוחב, ולא ידעתי מקומו. וכתב שם הגו"א ליישב וז"ל: ואין זה קשיא, דהאורך נקרא השתי, והערב נקרא רוחב, ע"כ.
וביאור דבריו לכאו' דעצמותו של האריג הוא השתי, וחוטי הערב מתערבים בתוכו, ולכך נקרא השתי אורך גם כשמידתו שוה לרחבו, כי שם אורך יפול על מהותו של החפץ הנידון, ורוחב הוא שיעור עוביו וכדו'.
ומ"מ צ"ע עדיין לא יתורץ בזה לגבי החשן וגבי המזבח, מה האורך ומה הרוחב, וכ"א צ"ב בפני עצמו.
[וכן יל"ע דהקשו כן הרא"ם והגו"א על רש"י, ולא ציינו דנמצא כן כבר בכתוב הנ"ל דאיכא אורך ורוחב דמידתם שוה].
והנה כענין זה מצינו דבר יותר תמוה, עי' רש"י בעירובין ה: ד"ה ומה חצר – "ומה חצר מרובעת או
רחבה יותר על אורכה", עכ"ל. והדברים טעונים ביאור רב דהיאך יתכן שהרוחב יותר מהאורך, ואם הוא יותר ארוך ראוי לקרותו אורך ולא רוחב, ובמה מתבטא שם רוחב.
ומביאים לתרץ בשם ה"בית מאיר" ע"פ הב"י סימן שס"ג שכתב ז"ל - "כתב הרב המגיד בשם הרשב"א איזהו אורכו של מבוי זה כניסתו, ומה שאינו דרך כניסתו קרוי רוחב", עכ"ל. וא"כ יובנו דברי רש"י דאורך ורוחב החצר היינו לפי דרך הכניסה, דמקום שנכנס הימנו נקרא אורך, והצדדים נקרא רוחב.
אמנם עי' עירובין דף כג: שכתב רש"י בד"ה וסבב חמישים – "השכב האחת למזרח והאחת למערב, הרי
רחבה שבעים וארכה חמישים", עכ"ל. ובזה לא יועיל לכאורה תירוץ הבית מאיר הנ"ל דלא מיירי בחצר.
ועי' רש"ש שם (בדף כג:) שכתב ז"ל - "לכאורה צ"ל להיפך דלעולם האורך נקרא ממזרח למערב ובפרט שהוא יותר", עכ"ל. ומבואר שנתקשה בזה, אך הוסיף טעם אחר, דלעולם האורך נקרא ממזרח למערב, והוא חידוש וצ"ב הא מנ"ל.
ובאמת דכן מצינו בפירש"י תחילת ספר יהושוע עה"פ "מֵהַמִּדְבָּר֩ וְהַלְּבָנ֨וֹן הַזֶּ֜ה וְֽעַד־הַנָּהָ֧ר הַגָּד֣וֹל נְהַר־פְּרָ֗ת כֹּ֚ל אֶ֣רֶץ הַֽחִתִּ֔ים וְעַד־הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֣וֹא הַשָּׁ֑מֶשׁ יִֽהְיֶ֖ה גְּבוּלְכֶֽם", ופירש"י ז"ל - וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת - זֶה רָחְבָּהּ מִדָּרוֹם לְצָפוֹן. וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ - לְאָרְכָּהּ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב", עכ"ל. ומבואר כמו שנקט הרש"ש הנ"ל דלעולם ממזרח למערב מיקרי אורך. אך צ"ב הטעם, ובפרט בפסוק זה ביהושוע העוסק בתחומי ארץ ישראל דבפשוטו הרי אורכה הוא מהצפון לדרום שהרי שטח הארץ יותר ארוך מצפון לדרום, והיה ראוי לקרותו בשם אורך.
ונראה ביאור הדבר, עפ"י מה דדרשו בגמ' חגיגה יב. עה"פ אחור וקדם צרתני דהיינו מזרח ומערב, וע"ע בב"ב כה. ובתוד"ה רוח מערבית שהוכיחו וביארו דמזרח קרוי קדם ומערב אחור ודרום ימין וצפון שמאל, משום דהשכינה במערב ופני השכינה למזרח, וממילא ימין זה דרום ושמאל זה צפון, ואף למ"ד ששכינה בכל מקום ביארו דאזלי' לפי בית המקדש שהיו משתחוים מצד מזרח כלפי מערב. ומבואר מזה דכך צורת העולם דמזרח ומערב נקרא קדימה ואחורה, ודרום וצפון זה ימין ושמאל.
ולפי"ז לכאו' י"ל בצירוף דברי הב"י בשם הרשב"א הנ"ל דכל מקום לפי דרך הכניסה אליו הקדימה ואחורה נקרא אורך, וימינה ושמאלה נקרא רוחב, וכיון שקדמת העולם זה מזרח ואחור זה מערב כפי שביארו התוס' א"כ זהו האורך, ודרום וצפון זה הרוחב, כיון שהם הצדדים.
ועכ"פ עולה לפי"ז בקיצור כי שם רוחב הוא ההתפשטות לצדדים ושם אורך הוא ההמשכיות קדימה ולעולם יכול להיות רוחב יותר מאורך. והרש"ש ס"ל דתמיד יש לנו לילך לפי כיווני העולם, ולקרות אורך ממזרח למערב, שהם קדימה ואחורה, ובפרט כשהם יותר ולכן תמה ע"ד רש"י הנ"ל, אך בשיטת רש"י י"ל דס"ל שנמדד כל מקום לפי עניינו, דדרך הכניסה והלאה נקרא אורך, וההתפשטות לצדדים נקרא רוחב, ואע"פ שהיא יותר.
ועפי"ז יש ליישב השאלה שפתחנו בה, במידות המזבח, דמה שייך בזה אורך ורוחב כיון ששוים הם, ולמשנ"ת הרי אורך ורוחב אינם נקראים כך דוקא בגלל שהאורך יותר ארוך מהרוחב, אלא אורך הכונה לצד העיקרי שבו משתמשים ורוחב הכוונה לצדדים, ואה"נ דאין נ"מ בעצם כיון שהכל אותו שיעור אבל גם כשזה אותו שיעור עדיין יש לדייק ולומר אורך ורוחב, וה"נ האורך הוא עיקר המזבח ממקום עלייתו – הכבשׁ והלאה, והרוחב היינו ההתפשטות לצדדים.
וראיה לזה מצאתי בפי' האבן עזרא בפרשת תצוה גבי מזבח הפנימי דכתיב ג"כ אמה ארכו ואמה רחבו, ולאחמ"כ כתיב להניח את הבדים בצידי המזבח, ופי' ראב"ע דזהו הרוחב, ומבואר כנ"ל דאורך הכונה לצד העיקרי של המזבח כנראה היכן שהיה הכבש, ורוחב הכונה לצדדים ששם היו מונחים הבדים לשאת אותו. ונפלא.
(ובחושן דמצינו ג"כ שם אורך ורוחב למרות שרבוע הוא, אולי י"ל דהכונה לפי גוף האדם שעליו מונח החושן, וא"כ אורך הוא מלמעלה למטה ורוחב הוא לצדדים).
tora-forum.co.il
