האם יש בעייה להמציא הלכות וחומרות למרות שאין להם כל ביסוס

למה באמת מחמירים בחמץ יותר מבשאר דברים?
אשמח להסבר בעניין

לישועתך קויתי השם אמר:

למה באמת מחמירים בחמץ יותר מבשאר דברים?
אשמח להסבר בעניין

לחץ כדי להרחיב...

לא ראיתי את האשכול
אבל לכאורה משום שלא בדילי מיניה
ואיסור כרת
ודבר שיש לו מתירין לחד שיטה
ואיסורו במשהו
ובין המצוות הראשונות
וחג הפסח יסוד האמונה
בברכת פסח כשר ושמח

לישועתך קויתי השם אמר:

למה באמת מחמירים בחמץ יותר מבשאר דברים? אשמח להסבר בעניין

לחץ כדי להרחיב...

לבי במערב אמר:

שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקמו (תתקעז):

שאלת ממני: אודיעך דעתי, מה נשתנה חמץ בפסח מכל איסורין שבתורה - שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה ושרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבוליו, ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא, ואסרוהו בכל שהוא, ואינו מתבטל כלל. וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורין שבתורה, דאי משום דאית בי' כרת - הרי חלב ודם; ואי משום דאסור בהנאה - הרי כלאי הכרם, ושור הנסקל וכמה איסורי הנאה שלא החמירה תורה בהם כ"כ; ואי משום דלא בדילי מיני' כולי שתא - הרי יין לנזיר דלא בדיל מיני', והחדש דלא בדילי מן התבואה כולה שתא, ולא חמירא כולי האי:
תשובה. שני דברים נאמרו בתשובת דבר זה: אחת, שלא נמצאו בכל האיסורין שבתורה שיצטרפו בו כל ג' תנאים הללו - שהוא איסורי הנאה, והוא בכרת ולא בדילי אינשי מיני' כולה שתא - אלא חמץ בלבד; וכיון שיש בו החומרות הללו, החמירה עליו תורה חומרות אחרות, ובאו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות כמו שעשתה התורה. ותו, דחמץ בפסח הוי כדבר שיש לו מתירין, שהרי איסורו תלוי בזמן ואחר ימי הפסח יהי' החמץ מותר; ואע"פ שזה החמץ שהוא מבער אי אפשר שיהיה לו היתר, אלא א"כ יעבור בבל יראה ובל ימצא, סוף סוף הא איכא חמץ שיהי' מותר לו, דהיינו אותו שלא עבר עליו.
וקשה ל'ן עלי' דהאי טעמא - נהי דסגי האי טעמא לענין דאפילו באלף לא בטל, כדבר שיש מתירין, דאמרינן דאפילו באלף לא בטיל; אבל לחפש אחריו ולשרפו ולשרשו ולהוציא מרשותו - לא ידענו למה. גם על הטעם הראשון יש לי קצת גמגום, ומי עדיף מע"ז - דאמרה תורה "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", וכל המודה בו ככופר בכל התורה כולה - ולא מצינו שהצריכה תורה בה בדיקה וביטול, אלא שבארץ ישראל מצוה לרדוף אחרי' עד שנאבד אותה מארצנו; אבל בח"ל אין אנו מצווין לרדוף אחרי', אלא כל מקום שנכבוש אותו - נאבד את כל ע"ז שבו. עכ"ל הרמב"ם ז"ל [הל' ע"ז רפ"ז]. מ"מ, הרי אתה רואה - שלא החמירה תורה בע"ז כמו בחמץ; הילכך עדיין צריך טעם.
ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות, כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר, והוא שאור שבעיסה; ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו, ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כל שהוא לא בטיל. והרי זה אמת ונכון. והנלע"ד כתבתי:

לחץ כדי להרחיב...

לחץ כדי להרחיב...

איך אפשר להמציא הלכות?

משה הלוי זוכמיר אמר:

איך אפשר להמציא הלכות?

לחץ כדי להרחיב...

באמת אי אפשר אך מי שעושה זאת חושב שאפשר קורא לזה הלכה

נזיר נקרא חוטא 'לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים' (ירושלמי נדרים פט)

עתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול ממנו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול, דכתיב (קהלת ב). וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם'. (ירושלמי קדושין פד)

הלכות דעות פרק ג
א שמא יאמר אדם, הואיל והתאווה והכבוד וכיוצא בהן דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישא אישה ולא יישב בדירה נאה ולא ילבוש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כומרי אדום--גם זו דרך רעה היא, ואסור לילך בה.

ב המהלך בדרך זו, נקרא חוטא: הרי הוא אומר בנזיר, "וכיפר עליו, מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו,יא); אמרו חכמים, ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין, צריך כפרה--המונע עצמו מכל דבר, על אחת כמה וכמה.

ג לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעה התורה בלבד, ולא יהיה אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים, לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים.

ד ובכלל הזה, אלו שמתענין תמיד--אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית. ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן, ציווה שלמה ואמר, "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר: למה, תישומם" (קוהלת ז,טז).

דרבמדיקר אמר:

שני דברים, אחד עשו משמרת למשמרתי זה דווקא לת"ח ומי שמונה על הפסיקה ולא כל אשה ובכל בית שלא פתח גמרא מימיו, דבר שני גם בחומרות של פסח שמעתי על מישהי שחשבה שבעייה לבשל אורז בסיר חמץ לפני פסח מחשש שהסיר יגע בכיריים והם נקיות כבר לפסח

לחץ כדי להרחיב...

לא מכחיש לגמרי, 'אם אין דעת הבדלה מנין'.
עיין בתחילת אבות דרבי נתן, שנראה 'עשו סייג לתורה' הנהגה כללית לכל אדם. אבל מאידך מביא מאדם הראשון שבגלל שהוסיף קלקל. ע"ש במפרש ובב"י שעמדו בסתירה (וקשה לומר שאדם הראשון לא היה בדרגה לעשות סייג)

דרבמדיקר אמר:

בסברה נראה שזה בעייתי בבחינת כל המוסיף גורע אך אם יש למרוח שהוא מקורות אשמח אם יעלה ויחכים

לחץ כדי להרחיב...

עיין בספר 'שערי תורת הבית' [הגר"י טשזנר] שהאריך בזה עמ' ש"י ותמצא נחת מרובה בכל היחס לנושא זה.
 

כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט, הובא בתוס' גיטין ו:

מה שבטוח אסור זה לקחת את החומרות ולהתנהג או להגיד כאילו הם אסורים מעיקר הדין

לרב @יואלב אם תראה שם תמצא שפשט הדברים עולים בקנה אחד עם דברי בנין יהושע שהסביר עשו סייג לשומר פיו בדברי תורה שמורה לאחר ולא לעצמו.
לרב @שש אנוכי שמך נאה לך ח"ו,

איני זוכר היכן ראיתי בגמ' על זה אבל זכורני שמותר להחמיר לעמי הארצות בדבר שאינו, (היינו להמציא חומרא) כדי שלא יבואו להקל בעיקר הדין.
ואשמח אם מישהו יאיר עיני ויזכיר לי היכן זה (איפה שהוא במסכתות של הישיב"ק - ב"ק נראה לי - אמורא ששינה לעמי הארצות מהדין)

לענ''ד אמר:

איני זוכר היכן ראיתי בגמ' על זה אבל זכורני שמותר להחמיר לעמי הארצות בדבר שאינו, (היינו להמציא חומרא) כדי שלא יבואו להקל בעיקר הדין.
ואשמח אם מישהו יאיר עיני ויזכיר לי היכן זה (איפה שהוא במסכתות של הישיב"ק - ב"ק נראה לי - אמורא ששינה לעמי הארצות מהדין)

לחץ כדי להרחיב...

פסחים נא. ואילך, ועיי"ש שזו מחלוקת ותלוי באיזה מקרה כי ישנו מצב דאמרינן "ניכלא זר באפייהו" עיי"ש.

פלא שעל אף הרבה מעשות ווערטלאך שהביאו כאן לא הביאו את הירושלמי תרומות (ה' ג')
"כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור"
ומובא בראשונים ובב"י (יו"ד ס"ס קט"ו) בנוסח "כך אסור לאסור את המותר"

עפר ואפר אמר:

פלא שעל אף הרבה מעשות ווערטלאך שהביאו כאן לא הביאו את הירושלמי תרומות (ה' ג')
"כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור"
ומובא בראשונים ובב"י (יו"ד ס"ס קט"ו) בנוסח "כך אסור לאסור את המותר"

לחץ כדי להרחיב...

עכשיו נזכרתי שמובא במצוות ראי"ה בהלכות פסח בשם העץ חיים על למה הוקדם שלא אומר על מותר אסור שלא אומר על אסור מותר

בדור כמו שלנו, אשרי המדקדק במצוות לעשותן כתיקונן ומתרחק מעבירות, ובפרט בענייני בין אדם לחבירו, והיכן יש אנשים כאלה כמו הגראי"ל שטיינמן שיש עליו סיפורים מבהילים? לכן, לפני שמחפשים במה להחמיר, אולי כדאי לראות אם מקיימים הכל כמו שצריך.

וכן הרב מבריסק שידוע כמחמיר גדול, ראה מש"כ עליו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ב עמ' צו) בענין החומרות בהלכה, וזה לשונו: "מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מקפיד בחג הסוכות, לשתות תה רק בסוכה... ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה, והיו מניחים את הכוס בחדר, והיה שותה ללא חשש... ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך... ענה לו מרן הגרי"ז: "אנו לא מהמחמירים" (כי הרמב"ם כתב "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח").

והגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל, רב ואב"ד דקהל יראים קרלסרווה (שו"ת סתרי ומגיני חלק ב' סי' מ"ד), כתב:

"נראה דבזמן הזה אשר מקלו יגיד לו וכל אחד חפץ לדמות בזה וכיוצא בו למת להיות חפשי מן המצוות, ביותר צריך להיות ערום ביראה ולקיים מאמר הכתוב "אל תצדק הרבה", כדי שלא תיכשל לעבור על סיפא דקרא "אל תרשע הרבה", כמו שאירע לשאול בן קיש כדאיתא ביומא דף כ"ב. ועיין עוד מש"כ רש"י בשבת (דף קנג. ד"ה בו ביום מחקו סאה), "שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם, ומתוך כך עוברין על דברי תורה". ובספר כלי יקר, לקרא דלא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו".

והגאון רבי נחום רוטשטיין שליט"א ראש ישיבת נזר התורה כתב בזה דבר נחמד, וזה לשונו: "וכבר עמד בכלי יקר על הסמיכות מפעור ל'לא תוסיפו' וכו', ואפשר דמאחר ובזה המעשה אמרו ז"ל שקנאים פוגעים בו כי היא הלכה ואין מורין כן, וא"כ אפשר יהיה לטעות שכל המרבה להוסיף בחומרות הרי זה משובח, לכן הזהיר הכתוב לא תוסיפו וגו' ולא תגרעו וגו', ולפעמים ההוספה היא הגריעותא, והבן".

וכבר הזכירו לעיל מה שכתב בספר "ליקוטי מוהר"ן" (תניינא סי' מ"ד), "אלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת ה', דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם (יומא פה:), כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם במצוות שעושים".

וכן כתב בספר שיחות הר"ן וזה לשונו שם, "רבנו ז"ל הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר... והלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות". עכ"ל.

וכל זה מדובר על להחמיר לעצמו, אבל להחמיר לאחרים הוא גרוע פי כמה וכמה, וכתב הרמב"ם בתשובה, "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב״ם, תקונים והוספות סי׳ ס״ט).

ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".

ומובא בספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד): "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".

וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".

עפר ואפר אמר:

פלא שעל אף הרבה מעשות ווערטלאך שהביאו כאן לא הביאו את הירושלמי תרומות (ה' ג')
"כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור"
ומובא בראשונים ובב"י (יו"ד ס"ס קט"ו) בנוסח "כך אסור לאסור את המותר"

לחץ כדי להרחיב...

האם כוונת כב' שמוכח משם שגם האדם לעצמו אסור לו להחמיר, או שהירושלמי והפוסקים איירו בהוראה לאחרים ?

תלמיד נאמן אמר:

עפר ואפר אמר:

פלא שעל אף הרבה מעשות ווערטלאך שהביאו כאן לא הביאו את הירושלמי תרומות (ה' ג')
"כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור"
ומובא בראשונים ובב"י (יו"ד ס"ס קט"ו) בנוסח "כך אסור לאסור את המותר"

לחץ כדי להרחיב...

האם כוונת כב' שמוכח משם שגם האדם לעצמו אסור לו להחמיר, או שהירושלמי והפוסקים איירו בהוראה לאחרים ?

לחץ כדי להרחיב...

לא יודע

תלמיד נאמן אמר:

עפר ואפר אמר:

פלא שעל אף הרבה מעשות ווערטלאך שהביאו כאן לא הביאו את הירושלמי תרומות (ה' ג')
"כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור"
ומובא בראשונים ובב"י (יו"ד ס"ס קט"ו) בנוסח "כך אסור לאסור את המותר"

לחץ כדי להרחיב...

האם כוונת כב' שמוכח משם שגם האדם לעצמו אסור לו להחמיר, או שהירושלמי והפוסקים איירו בהוראה לאחרים ?

לחץ כדי להרחיב...

על פניו אם אסור אז כנראה זה גם לאדם עצמו

דרבמדיקר אמר:

תלמיד נאמן אמר:

עפר ואפר אמר:

פלא שעל אף הרבה מעשות ווערטלאך שהביאו כאן לא הביאו את הירושלמי תרומות (ה' ג')
"כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור"
ומובא בראשונים ובב"י (יו"ד ס"ס קט"ו) בנוסח "כך אסור לאסור את המותר"

לחץ כדי להרחיב...

האם כוונת כב' שמוכח משם שגם האדם לעצמו אסור לו להחמיר, או שהירושלמי והפוסקים איירו בהוראה לאחרים ?

לחץ כדי להרחיב...

על פניו אם אסור אז כנראה זה גם לאדם עצמו

לחץ כדי להרחיב...

אדרבה המורה כידוע מקל לאחרים ומחמיר לעצמו וכשהוא מחמיר לעצמו זה לא מתוך שחושב לאיסור אלא חושש לאיסור
 

יד אבשלום אמר:

דרבמדיקר אמר:

תלמיד נאמן אמר:

האם כוונת כב' שמוכח משם שגם האדם לעצמו אסור לו להחמיר, או שהירושלמי והפוסקים איירו בהוראה לאחרים ?

לחץ כדי להרחיב...

על פניו אם אסור אז כנראה זה גם לאדם עצמו

לחץ כדי להרחיב...

אדרבה המורה כידוע מקל לאחרים ומחמיר לעצמו וכשהוא מחמיר לעצמו זה לא מתוך שחושב לאיסור אלא חושש לאיסור
 

לחץ כדי להרחיב...

וגם הלשון "לטמא" משמע הוראה ולא הנהגה.

דרבמדיקר אמר:

בסברה נראה שזה בעייתי בבחינת כל המוסיף גורע אך אם יש למרוח שהוא מקורות אשמח אם יעלה ויחכים

לחץ כדי להרחיב...

משיב כהלכה אמר:

ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין"

לחץ כדי להרחיב...

וכן כתב מרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל...

אמנם כל זה דוקא לגבי אחרים, אבל לגבי עצמו ודאי שיכול להחמיר... ובפ"ג דביצה (כא:) "מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל"... ובהרבה מקומות בש"ס "איהו דאחמיר אנפשיה אבל לכ"ע שרי"... ולהחמיר לעצמו צריך שני תנאים, תנאי ראשון - רק ביש מקום לחומרא, שיש דעות להחמיר אף דהלכה ככמיקל, או משום סייג ופרישות או איזה צורך קצת, אבל אם אין שום דעה לאסור וגם אין שום צורך, זה נקרא הדיוט וגם חסיד שוטה... תנאי שני, דדוקא בהיותו לבדו, אבל בפני רבים אסור לנהוג להחמיר משום יוהרא, ולפני אדם גדול בר נידוי הוא" (ע"ש שהביא עוד מקורות רבים לכל הנ"ל).

מבני ברק אמר:

נזיר נקרא חוטא 'לא דייך מה שאסרה תורה, שאתה בא לאסור עליך דברים אחרים' (ירושלמי נדרים פט)

לחץ כדי להרחיב...

יש בזה מח' בגמ'

מָרְדֳּכַי אמר:

ענית לעצמך...

דרך אגב.
בברסלב לא עשו עסק.
כן שרויה לא שרויה!
מצות מכונה או מצות יד...

לחץ כדי להרחיב...

רבינו ז"ל לא אכל שרויה

הגר"א ז"ל פירוש, והי' כאשר תרי"ד [תרי"ג + 1] - ופרקת עלו ח"ו

א. יש לציין לדברי היש"ש המפורסמים שלשקר מה הללכה הוא יהרג ואל יעבור
ב. לזכרוני בספר אמת ליעקב להגר"י קמנצקי האריך לבאר שחייבים לדעת מה דאורייתא מה דרבנן ומה רק מנהג וכו'
ג. כמדומה בספר ארחות רבינו הביאו בשם החזו"א "הלוואי שנהיה יהודים של בדיעבד"

לבי במערב אמר:

אוכלים, ומקלפים. יש הנמנעים מחמת קושי הביצוע...
ירקות־עלים נמנעים מלאכול, מפני חוסר האפשרות לקלף - מלבד חסה, וגם אותה יש שאינם אוכלים אלא בליל־הסדר לבדו.

יש משפחות (בעיקר מרוסיא) הנמנעות מאכילת כמה מהירקות שלא היו מצויות במדינתם שמלפנים, דמנהג אבותיהם בידיהם וממנו לא יזועו; אך הרוב המוחלט אינו מקפיד בכיו"ב.

לחץ כדי להרחיב...

ואיך נהגו בעניינים אלו בבית הרבי, איזה ירקות אכלו?

על זאת אמר:

ואיך נהגו בעניינים אלו בבית הרבי, איזה ירקות אכלו?

לחץ כדי להרחיב...

מנין לי?