איתא בכוכבי אור (סוף חלק 'חכמה ובינה'):
דמיינו לעצמכם שבעה עיגולים אחד בתוך השני, שכל אחד הוא ספירה (חסד, גבורה וכו'), ובכל עיגול יש 7 ספירות מחסד עד מלכות, כך שבעיגול החיצוני שהוא חסד יש חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו', ובעיגול היותר פנימי שהוא גבורה יש חסד שבגבורה, גבורה שבגבורה וכו', עד שהעיגול הכי פנימי הוא המלכות, אז הנצח הוא העיגול הרביעי, שמסביבו שלושה עיגולים ובתוכו שלושה עיגולים, אבל הוא לא המרכז אלא המלכות היא המרכז! אז א"כ למה זה נקרא "נקודת המרכז"?
[ולחיזוק הקושיה אוסיף, שמובא בספרים (ראשית חכמה שער הקדושה פ"ב, של"ה חולין תורה אור, ועוד) שיום השבת הוא נקודת המרכז שעליה תסוב עגולת הששת ימים, ושבת זה כנגד ספירת המלכות כידוע].
ולכאורה צ"ע, דבשלמא אם היה כתוב שזה כמו טבלה מרובעת אז הנצח שבנצח זה באמצע, אבל איך בעיגולים זה באמצע?
דמיינו לעצמכם שבעה עיגולים אחד בתוך השני, שכל אחד הוא ספירה (חסד, גבורה וכו'), ובכל עיגול יש 7 ספירות מחסד עד מלכות, כך שבעיגול החיצוני שהוא חסד יש חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו', ובעיגול היותר פנימי שהוא גבורה יש חסד שבגבורה, גבורה שבגבורה וכו', עד שהעיגול הכי פנימי הוא המלכות, אז הנצח הוא העיגול הרביעי, שמסביבו שלושה עיגולים ובתוכו שלושה עיגולים, אבל הוא לא המרכז אלא המלכות היא המרכז! אז א"כ למה זה נקרא "נקודת המרכז"?
[ולחיזוק הקושיה אוסיף, שמובא בספרים (ראשית חכמה שער הקדושה פ"ב, של"ה חולין תורה אור, ועוד) שיום השבת הוא נקודת המרכז שעליה תסוב עגולת הששת ימים, ושבת זה כנגד ספירת המלכות כידוע].
