נקודת ההבדל בין נביאים וכתובים

מה ההגדרה של כתובים, היינו מדוע כתובים הם ספר נפרד מנביאים, ומה ההבדל המהותי ביניהם?

יעקב. ב אמר:

[מה ההגדרה של כתובים, היינו מדוע כתובים הם ספר נפרד מנביאים, ומה ההבדל המהותי ביניהם?

לחץ כדי להרחיב...

ידועים דברי הגר''ח מבריסק ז''ל בזה, דנביאים חלוקים מכתובים, דנבואת הנביאים ניתנה ליאמר, ואח''כ כתבו נבואה שהוצרכה לדורות כדאיתא בחז''ל, ונבואה דכתובים עיקרה ניתנה ליכתב וליאמר מתוך הכתב. וראיה ממה דאיתא בספר ירמיה דכתב למגילת איכה ומסרה לברוך בן נריה.
ובמאירי מצינו עוד ביאור בזה, ויש גם סתירה בדברי הר''ן, ואכמ''ל

בעז"ה


ספרי הנביאים הם נבואות מהבורא ית', וספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש. מדריגת נבואה למעלה מרוח הקודש.

אשמח לקבל מקור לדבריך

ישא ברכה אמר:

בעז"ה


ספרי הנביאים הם נבואות מהבורא ית', וספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש. מדריגת נבואה למעלה מרוח הקודש.

לחץ כדי להרחיב...

מי אמר את זה?

מצאתי שכן כתב הרד''ק בהקדמת פירושו לתהילים (האמירה ''זה כנראה לא נכון'' צריכה משנה זהירות)

יעקב. ב אמר:

מצאתי שכן כתב הרד''ק בהקדמת פירושו לתהילים (האמירה ''זה כנראה לא נכון'' צריכה משנה זהירות)

לחץ כדי להרחיב...

הספר לא לפני, אעיין שם- ותקנתי לשוני. הקושיא הגדולה ע''ז היא שהיו נביאים שכתבו כתובים כמו ירמיה שכתב קינות.

על כל פנים מה שכתבתי 'זה כנראה לא נכון' התבססתי על דברי הגר''ח שאומר מפורשות כדברי.

הרד''ק מתייחס ל''קושיא הגדולה'' ואומר שגם הנביאים השתמשו לפעמים בנבואה ולפעמים ברוח הקודש, ומה שכתוב בכתובים הם דברים שהשיגו ברוח הקודש.

יעקב. ב אמר:

הרד''ק מתייחס ל''קושיא הגדולה'' ואומר שגם הנביאים השתמשו לפעמים בנבואה וולפעמים ברוח הקודש, ומה שכתוב בכתובים הם דברים שהשיגו ברוח הקודש.

לחץ כדי להרחיב...

יש לי בעניותי פשט בזה, אך כמובן ללא עיון בדבריו הקדושים של הרד''ק אני לא יכול לומר פשטים

דרומאי אמר:

ישא ברכה אמר:

בעז"ה


ספרי הנביאים הם נבואות מהבורא ית', וספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש. מדריגת נבואה למעלה מרוח הקודש.

לחץ כדי להרחיב...

מי אמר את זה? זה כנראה לא נכון...

לחץ כדי להרחיב...

עיין מו''נ ב מה

שואל ומשיב אמר:

דרומאי אמר:

ישא ברכה אמר:

בעז"ה


ספרי הנביאים הם נבואות מהבורא ית', וספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש. מדריגת נבואה למעלה מרוח הקודש.

לחץ כדי להרחיב...

מי אמר את זה? זה כנראה לא נכון...

לחץ כדי להרחיב...

עיין מו''נ ב מה

לחץ כדי להרחיב...

יישר כח גדול, והעתקתי לשונו:

ואחר מה שקדם מביאור אמתת הנבואה כפי שמחייב העיון, עם מה שנתבאר בתורתנו, ראוי שאזכיר לך מעלות הנבואה כפי שני היסודות הללו . ואלה אשר אקראם מעלות הנבואה, לא כל מי שהוא במעלה מהן הוא נביא. אלא המעלה הראשונה והשניה הם דרגות לנבואה, ואינו נמנה מי שהגיע לדרגה מהן נביא מכלל הנביאים אשר קדם הדיבור בהם. ואף על פי שנקרא אי פעם נביא, הרי זה על דרך ההכללה, מפני שהוא קרוב מאוד לנביאים. ואל יטעך במעלות אלו מה שתמצא בספרי הנבואה נביא בא לו החזון בצורת אחת המעלות הללו, ויתבאר באותו הנביא עצמו שבא לו החזון בצורת מעלה אחרת, לפי שהמעלות הללו אשר אזכיר, הם שחזון אותו הנביא בא לו מקצתו כפי צורה מהן, ויבוא לו חזון אחר בזמן אחר כפי מעלה למטה ממעלת החזון הראשון, כי כשם שאין הנביא מתנבא כל ימיו ברציפות, אלא יש שיתנבא בזמן ותפסק ממנו הנבואה כמה זמנים, כך יתנבא בזמן מסוים בצורת מעלה רמה, ויתנבא בזמן אחר בצורת מעלה למטה ממנה, ואפשר גם שלא ישיג אותה המעלה הרמה כי אם פעם אחת בחייו ואחר כך תישלל ממנו, ואפשר שישאר במעלה למטה ממנה עד אשר תפסק נבואתו. כי הכרחי על כל פנים שתסתלק הנבואה משאר הנביאים לפני מותו, אם זמן מועט או מרובה, כמו שנתבאר בירמיה באומרו [רסב] לכלות דבר ה' מפי ירמיה , וכמו שנתבאר בדוד באומרו ואלה דברי דוד האחרונים והוא הדיו לכולם. ואחר אשר הקדמתי הקדמה זו והצעתה, אחל להזכיר המעלות שמדובר עליהן, ואומר. המעלה הראשונה: תחילת מעלות הנבואה שילווה את האדם עזר אלוהי יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים, או הצלת הסיד גדול, או השפעת טובה על אנשים רבים, וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה * לפעולה, וזה נקרא רוח ה', והאדם אשר ילווהו מצב זה, אומרים עליו שהוא צלחה עליו רוח ה' , או לבשה אותו רוח ה' , או נחה עליו רוח ה , או היה ה' עמו , וכיוצא בשמות אלו. וזו היא דרגת כל שופטי ישראל אשר נאמר בהם באופן כללי, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם , וזוהי גם דרגת כל משיחי ישראל החסידים. ונתבאר זה בפירוט במקצת השופטים והמלכים, ותהי על יפתח רוח ה' , ואמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה' , ונאמר ותצלח רוח אלוהים על שאול כשמעו את הדברים , וכך נאמר בעמשא כאשר עוררתו רוח הקדש לעזרת דוד, ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו' . ודע כי בדומה לכוח הזה, לא נפרד ממשה רבנו מעת שהגיע לגיל הבגרות, ולפיכך נתעורר להרוג את המצרי ולנזוף בחוטא משני הניצים . ומחמת תוקף הכוח הזה בו, אפילו לאחר שפחד וברח, כאשר הגיע למדין והוא זר ירא, כיון שראה דבר עושק לא יכל להימנע מלסלקו, ולא היה בכוחו לסבלו, כמו שאמר ויקם משה ויושען . וכך נתלווה עם דוד בדומה לכוח זה, מאז שנמשח בשמן המשחה, כמו שאמר הכתוב ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה , ולפיכך היה לו האומץ נגד הארי והדוב והפלשתי . וכגון רוח ה' זו לא גרמה לאחד מאלו לדבר במאומה, אלא תכלית הכוח הזה לעורר אותו האמיץ לפעולה מסוימת. ולא לאיזו פעולה שתזדמן, אלא לעזרת עשוק, אם אחד גדול, ואם קבוצה, או למה שיביא לידי כך. וכשם שאין כל הרואה חלום צודק נביא, כך אין כל מי שלווה אותו עזר לדבר מסוים איזה דבר שיהיה כגון רכישת ממון או השגת מטרה המעניינת אותו ייאמר עליו שלוותה אותו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקדש, אלא אומרים כן במי שעשה מעשה טוב שיש לו ערך גדול או מה שמביא לידי כך, כגון הצלחת יוסף בבית המצרי אשר הייתה סיבה ראשונית לדברים גדולים שאירעו אחר כך כפי שידוע. המעלה השניה: היא שירגיש האדם כאלו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו שמדובבו, ואז ידבר בדברי חכמה, או תהילה, או בדברי תוכחת מועילים, או בדברים מדיניים או אלוהיים, [רסג] וכל זה בהקיץ ובמצב של שימוש החושים כרגיל, וזהו שאומרים עליו שהוא מדבר ברוח הקדש * . ובכיוצא בזה מרוח הקודש חיבר דוד תלים, וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים, בכיוצא בזה מרוח הקודש נתחברו. ולפיכך נקראים כתובים, כוונתם שהם כתובים ברוח הקדוש, ובפירוש אמרו מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה . ועל כגון רוח הקודש הזו אמר דוד רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני , כלומר: שהיא דובבה אותו בדברים אלה. ומן הסוג הזה היו שבעים זקנים שבהם נאמר ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו , וכן אלדד ומידד , וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותמים הוא מן הסוג הזה, כלומר: שהוא כמו שאמרו שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש . וכן יחזיאל בן זכריהו מן הסוג הזה, והוא האמור עליו בדברי הימים הייתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר ה' לכם וגו' . וכן זכריהו בן יהוידע הכהן מן הסוג הזה, לפי שבו נאמר ורוח אלוהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלוהים . וכן עזריהו בן עודד אשר נאמר בו ועזריהו בן עודד הייתה עליו רוח אלוהים ויצא לפני אסא וגו' , וכך כל מי שנאמר בו כיוצא בזה. ודע כי גם בלעם מן הסוג הזה היה בזמן כשרותו, ולעניין זה רצה באומרו וישם ה' דבר בפי בלעם , כאלו אמר כי ברוח ה' ידבר, ועל עניין זה אמר הוא על עצמו שומע אמרי אל . וממה שראוי להעיר עליו כי דוד ושלמה ודניאל הם מן הסוג הזה, ואינם מסוג ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני ודומיהם, לפי שאלו, כלומר: דוד ושלמה ודניאל, לא דברו ואמרו מה שאמרו כי אם ברוח הקדש. אבל מה שאמר דוד אמר אלוהי ישראל לי דבר צור ישראל ענינו שהוא הבטיחו על ידי נביא או נתן או זולתו, כמו ויאמר ה' לה, וכמו ויאמר ה' לשלמה יען אשר הייתה זאת עמך ולא שמרת בריתי , אשר זה בלי ספק איום עליו על ידי נביא אחיה השילוני או זולתו. וכן אמרו בשלמה בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלוהים וגו' אין זו נבואה מוחלטת, לא כמו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור , ולא כמו ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה , ולא כמו נבואת ישעיה וירמיה. כי כל אחד מאלה, אף על פי שבא אליו החזון בחלום, הרי אותו החזון מודיעו שהוא נבואה, ושחזון נראה לו. ובפרשת שלמה זו אמר בסופה ויקץ שלמה והנה חלום . וכך בפרשה השנית, אמר בה וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון , אשר נתבאר שהוא חלום. וזו דרגה למטה מן הדרגה האמור בה בחלום אדבר בו , לפי שהמתנבאים בחלום אינם קוראים את זה חלום כלל אחר שמגיעה אליהם הנבואה בחלום, אלא מחליטים בהחלט שזה חזון, כמו שאמר יעקב אבינו כי כאשר הקיץ מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום, אלא החליט ואמר אכן יש ה' במקום הזח וגו' , ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען , הרי שהחליט שזה חזון. אבל בשלמה אמר [רסד] ויקץ שלמה והנה חלום . וכן דניאל תמצאהו אומר בסתם שהם חלומות, אף על פי שהוא רואה בהם מלאך ושומע דברים, וקורא אותן חלומות ואפילו אחר ידיעתו מהן מה שידע, אמר: אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי , ואמר עוד באדין חלמא כתב וגו' חזי הוית בחזוי עם ליליא וגו' וחזוי ראשי יבהלנני , ואמר ואשתומם על המראה ואין מבין . ואין ספק כי מעלה זו למטה ממעלת אשר נאמר בהם בחלום אדבר בו . ולפיכך הסכמת כל האומה לסדר ספר דניאל מכלל כתובים לא מן הנביאים. ולפיכך העירותיך כי סוג זה של נבואה אשר באה לדניאל ושלמה, ואף על פי שנראה בהן מלאך בחלום, הרי הם בעצמם לא מצאו שהיא נבואה בהחלט, אלא חלום המודיע דברי אמת, והרי הוא מסוג מי שמדבר ברוח הקדש, וזו היא המעלה השניה. וכך בסידור כתבי הקדש לא עשו הבדל בין משלי וקוהלת ודניאל ותלים ובין מגלת רות או מגלת אסתר הכל ברוח הקודש נכתבו, וגם אלה כולם נקראים נביאים על דרך ההכללות. המעלה השלישית: והיא תחילת מעלות מי שאומר ויהי דבר ה' אלי, וכל שאר הלשונות שהם כפי העניין הזה, הוא שיראה הנביא משל בחלום, ובכל אותם התנאים אשר קדמו באמתת הנבואה , ובעצם אותו החלום של נבואה יתבאר לו עניין אותו המשל מה הוא המכוון בו, כגון רוב כל משלי זכריה . המעלה הרביעית: שישמע דברים בחלום של נבואה מפורשים וברורים, ולא יראה אומרם כמו שאירע לשמואל בחזון ראשון שנראה לו וכפי שביארנו ענינו . המעלה החמישית: היא שידבר עמו איש בחלום, כמו שאמר במקצת נבואת יחזקאל וידבר אלי האיש בן אדם וגו' . המעלה השישית: שידבר עמו מלאך בחלום, וזה מצב רוב הנביאים כאומרו ויאמר אלי מלאך האלוהים בחלום וגו' . המעלה השביעית: שיראה בחלום של נבואה כאלו הוא יתעלה מדבר עמו, כמאמר ישעיה ראיתי את ה' וגו' , ויאמר את מי אשלח וגו' , וכדברי מיכיהו בן ימלא ראיתי את ה' וגו'. המעלה השמינית: שיבוא לו חזון במראה הנבואה ויראה משלים, כאברהם במראה בין הבתרים , לפי שאותם המשלים היו במראה ביום כמו שנתבאר . המעלה התשיעית: שישמע דברים במראה כמו שנאמר באברהם והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה . המעלה העשירית: שיראה איש מדבר עמו במראה הנבואה, וגם זה כאברהם באלוני ממרא , וכיהושע ביריחו . המעלה האחת עשרה: שיראה מלאך מדבר עמו במראה כאברהם בשעת העקידה* , וזה לדעתי רום מעלות הנביאים אשר העידו הכתובים על מעמדם אחר בירור, מה שנתברר משלמות הגיון [רסה] האדם כפי שמחייב העיון, פרט כמובן למשה רבנו. אבל האם אפשר שגם יראה הנביא במראה הנבואה כאילו ה' מדבר עמו , הנה זה לדעתי רחוק, ולא יגיע כוח פעולת המדמה לכך , ולא מצאנו מצב זה בשאר הנביאים, ולפיכך ביאר בתורה ואמר, במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו , עשה הדיבור בחלום בלבד, ועשה למראה התחברות השכל ושפעו, והוא אמרו אליו אתוודע, לפי שהוא התפעל מן ידע, ולא ביאר שיש במראה שמיעת דברים מאת ה'. וכיון שמצאתי שהכתובים מעידים על דברים ששמעם הנביא, ובאר שזה במראה, אמרתי על דרך ההשערה שאפשר שיהיו הדברים הללו הנשמעים בחלום, ולא יתכן כמותו במראה, הוא שיהא ה' הוא אשר ידמה לו שהוא מדבר עמו, כל זה לפי הפשט. ואפשר שיאמר אדם שכל מראה שתמצא בו שמיעת דבור, יהיה תחילת אותו הדבר מראה, ואחר כך יגיע להעמקה ויהיה חלום, כמו שביארנו באומרו ותרדמה נפלה על אברם , ואמרו זו הרדמה של נבואה , ויהיה כל דיבור הנשמע באיזה אופן שנשמע אינו אלא בחלום כמו שאמר הכתוב בחלום אדבר בו , אבל במראה הנבואה לא ישיג בו כי אם משלים או התחברויות שכליות, שתגבש עניינים לימודיים כעין אותם המוסקים על ידי העיון כמו שביארנו , והוא אמרו במראה אליו אתוודע . והנה לפי ביאור זה האחרון יהיו מעלות הנבואה שמונה מעלות והרמה והשלמה מכולן שיתנבא במראה באופן כללי ואפילו דבר עמו איש כאמור. ושמא תקשה עלי ותאמר, כבר מנית במעלות הנבואה שיהא הנביא שומע הדיבור מאת ה' שהוא מדבר עמו כישעיה ומיכיהו, והיאך יתכן זה, והרי יסוד הוא אצלנו שכל נביא אינו שומע את הדיבור כי אם באמצעות מלאך, זולתי משה רבנו אשר בו נאמר פה אל פה אדבר בו ?. תדע שהדבר כך, ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה, לפי שאינו שומע שה' דבר עמו כי אם בחלום של נבואה, ומשה רבנו מעל הכפורת מבין שני הכרובים ללא שירות הכוח המדמה. וכבר ביארנו במשנה תורה הפרשי אותה הנבואה, ופירשנו עניין פה אל פה , וכאשר ידבר איש אל רעהו , וזולתן, הבן אותו משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.

ישא ברכה אמר:

בעז"ה


ספרי הנביאים הם נבואות מהבורא ית', וספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש. מדריגת נבואה למעלה מרוח הקודש.

לחץ כדי להרחיב...

יש פה מקום לשאלה: גבי נבואת משה מצינו שהיתה נבואה מיוחדת על הכתיבה, הקב''ה אומר ומשה אומר וכותב. אך בשאר הנביאים לא מצינו נבואה על הכתיבה, אלא הנבואה היתה על הדברים עצמם, אלא שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה. ובכן שאר הפסוקים בנביא שאינם דברי נבואה כגון ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו', מכח מה הם נכתבו.
ונראה לענ''ד דכתיבת הנביאים היתה ברוח הקודש כמו כתיבת הכתובים- ועיקר החילוק בין נביאים לכתובים הוא בדרגת הנבואה של הדברים עצמם לפי דברי הרד''ק והרמב''ם. אבל בכתיבה הכל שוין ברוח הקודש. וראיה לדבר שחלק מספרי הנביאים נכתבו ע''י עזרא שלא הי' נביא כלל, והוא כתב את שאר הפסוקים שאינם הנבואה עצמה מעצמו, וע''כ שכתיבת הנביאים היא בדרגה של רוח הקודש.
ובזה מיושב סתירת דברי הר''ן, דלענין הנחת נביאים על כתובים או איפכא כתב בפ''ק דב''ב דקדושת שניהם שוה, וכן לענין מכירת נביאים כדי לקנות כתובים בפ''ד דמגילה כתב דקדושת שניהם שוה. ואילו בראש השנה גבי סדר הפסוקים כתב דלכך מקדימין של תהילים לשל נביא משום דמעלין בקודש ואין מורידין הרי דסובר דקדושת נביאים חמורה. ולפמשנ''ת א''ש, דלענין אמירת פסוקי הנבואה עצמה חמיר הקדושה דנביאים, אבל כשדנים על הספר הכתוב קדושתן שוה דשניהם ברוה''ק נכתבו ודוק.

מאמר מקיף בענין מצאתי כאן-
http://shmatsabaitzlusa.blogspot.com/2012/04/blog-post_23.html
קדושת נביאים וכתובים
הרחבה [ובו בעת גם תמצית] של שיעור בספר פחד יצחק שזכיתי למסור בע"פ ועכשיו חקקתי את הדברים בעט ברזל למען יעמדו ימים רבים ומבקשי ה' יאותו לאורו.

המג"א [סי' קנג] הקשה סתירה בר"ן. מצד אחד כתב במס' ר"ה שפסוקי כתובים קודמים לפסוקי נביאים בתפילה משום דמעלין בקודש ואין מורידים, הרי שקדושת נביאים גדולה יותר מקדושת כתובים. לעומת זאת כתב הר"ן במגילה [פרק בני העיר] דמניחים כתובים ע"ג נביאים ונביאים ע"ג כתובים, הרי שקדושתם שוה.

ותירץ מרן זצ"ל בפחד יצחק על שבועות [מאמר ב' והרבה הלכו בדרכו] שבתורת דברים דברי הנביאים קדושתם גדולה יותר שהרי כתוב "נביא אקים להם" ודברי הנביא הם קיום הבטחה אלוקית זו ונבואתו נחשבת המשך לנבואת משה כמו שכתוב שם בפסוק "כמוני". נבואה מתחילתה נועדה דוקא לדיבור ולא לכתיבה. בהשוואה לדברי הכתובים קדושת הנביאים גדולה יותר, אשר על כן בקריאת הפסוקים בתפילת ר"ה מתחילים בדברי הכתובים ואח"כ מגיעים לדברי הנביאים משום "מעלין בקודש".

ואילו בתורת ספר קדושת כתובים משתווה לקדושת נביאים [וכתובים מתחילתם נועדו להכתב בשונה מנביאים שניתנו בעיקר להאמר] מה שמאפשר לנו להניח את ספרי הכתובים ע"ג ספרי נביאים. וא"כ היטב מיושבת הסתירה, שכשאומרים את הפסוקים בודאי שנביאים קדושה יותר אבל בתורת ספר שוויים הם ולכן מותר להניח זה ע"ג זה.

ודייק מהתפילה, שלגבי כתובים אומרים "ובדברי קדשך כתוב לאמר" ואילו לגבי נביאים אומרים "ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר" שיש כאן דגש על כך שקודם היו בידי הנביא, היוצר תוספת קדושה, ורק אח"כ נכתבו, מה שלא הודגש אצל כתובים. וזכה לכוון בהערה זו האחרונה לדברי האבודרהם. ועצם התירוץ כבר ניתן ע"י החת"ס בהגהותיו לשו"ע [אלא שמרן הרחיב בו]. ועי' שם מה שהאריך בזה כדרכו בקודש.

ויש להוסיף בהסבר ההבדל בין נביאים לכתובים את דברי רבינו בחיי [ויקרא ח, ח] שנביא מופשט מהחומר לגמרי משא"כ בכתובים [שנחשב ל"רוח הקודש" הפחותה בדרגתה מנבואה] שמתעורר ע"י רוח ממרום אבל אינו מופשט לגמרי מחומר.

עוד יש להטעים את הדברים עפ"י מש"כ האבודרהם ומרן שנבואה נאמרה בתור שליחות לעם ישראל [נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך השם אלקיך.. ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם] משא"כ כתובים. עובדה זו מקרבת את מהות הנביאים למהות התורה שנאמרה אף היא בשליחות לעם ישראל [עי' פח"י מאמר א' על שבועות], אם כי עדיין קדושת התורה גדולה יותר כדביאר לן רבינו בחיי [שם].


והנה הגר"ח חתר אף הוא להבין מה החילוק בין נביאים וכתובים, דבודאי [תפס הגר"ח] רמת קדושתם שוה. ונקודת הנחתו שונה משל דברי רבינו בחיי והאבודרהם [ומרן] שסברי מרנן שבודאי קדושת הנביאים למעלה מקדושת הכתובים.

ומצאתי לו בית אב בדברי הראשונים בריטב"א [בר"ה ל"ב ד"ה ר"י היא] "ור"י בעל התוס' כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן". הרי לנו מחלוקת בין הר"ן [עפ"י תפיסת מרן] והאבודרהם ורבינו בחיי לבין הריטב"א בשם הר"י אם קדושת נביאים היא למעלה מקדושת כתובים.

ותירץ הגר"ח באותו יסוד של מרן שהחילוק הוא שנביאים נועדו לאמירה ורק אח"כ נכתבו משא"כ כתובים שניתנו לכתחילה להכתב ואח"כ לאומרם ברבים, ע"כ תירוצו. אבל נשאר בתירוץ עם ההבנה הראשונית שקדושת הנביאים וכתובים שוה.

ועל עצם יסודו של הגר"ח הקשה בנו הגרי"ז, דבשלמא ירמיהו וישיעהו ועוד נביאים דעיקר הספרים למסור נבואה ותוכחה לשליחות לישראל שפיר י"ל דהוקבע בנביאים משום דעיקרו למסור הנבואה בעל פה אבל יהושע ושופטים ושמואל ומלכים דעיקרו סיפורי כיבוש מלחמה ולא דבר נבואה א"כ לא מצינו בהן דין וחיוב על הנביא לאומרו ולמסרו בעל פה, דהרי הגר"ח יסד דנביאים היינו דנאמר דין לאמרו על פה ואח"כ לכותבו אבל בספרים שרובן סיפורי כיבוש מלחמות לא מצינו ציווי על הנביא לומר את כל סיפורי המלחמות על פה ובשביל מיעוטין שהוא דברי מוסר ותוכחה שהיה חיוב לאמרן בעל פה לישראל ולהגר"ח הי' החיוב לאמרו בעל פה קודם לא מסתבר דמשו"ה כל הספר כולו מקבל שם נביא ולא כתובים עכ"ד.

ועוד קשיא על הגר"ח דכתב דכתובים נאמרו כדי שיכתוב אותם ואח"כ יקרא מתוך הכתב, צ"ע דמעולם לא מצינו שהי' חיוב על דוד לקרוא מזמורים בקהל או שלמה לקרוא משלי ושה"ש וקהלת ברבים לכלל ישראל.

וחזי הוית בס' אמרי חן [לג"ר י.ה. לעוונברג שליט"א שמות עמ' מו] שתירץ "...והביאור בדבריו של הגר"ח דאין זה סדר הדברים גרידא אלא דזהו החילוק בעצם תוכן הכתב, ויש לבאר עפ"י דעת הרמב"ם בהחילוק בין עדות מתוך הכתב שפסולה, מדין מפיהם ולא מפי כתבם, ובין דין שטר [עכ"פ גיטין] שכשרים עפ"י עדות שבכתב, והוא שעדות בכתב היא בעיקר הגדת עדות וספירת דברים בכתב דהיינו למסור הדברים בכתב וזהו פסול מדין מפיהם ולא מפי כתבם. מה שאין כן בשטר שעיקרו לכתיבה שנעשה על ידי דעת המתחייב שעל ידי זה נקבעה קביעת הדברים שראובן לוה משמעון או שראובן גירש את אשתו רק כוונת הדברים לעשות שטר הלואה או שטר גירושין ולקבוע הדברים על הספר ומאחר שחל על הכתב דין ספר ושטר השטר בעצמו הוא המגרש או המחייב לשלם ולא הידיעה המגיע לנו על ידי הכתב.
וכדוגמא לאותו חילוק באה ההגדרה לחלק בין נביאים לכתובים, דבנביאים העיקר הוא מה שנאמר להנביא ומה שהוא אמר לבני ישראל, ומה שהעלה בכתב אחר כך הוא כמו עדות בכתב היינו מסירת הענינים האלו בכתב, מה שאין כן כתובים נמסרו לכתחילה מעיקרו לכתיבה דהיינו דוגמא של שטר דהיינו שנעשה לכתחילה לדין ספר שניתן לקריאה ולתעודה...
דמעולם לא נתכוון מרן הגר"ח זצ"ל דהיה חיוב על דוד המלך ע"ה לקרות בעל פה ספר תהילים דכוונתו רק שתהילים נכתבו לכתחילה כספר לקריאה מתוך הכתב דוקא ולא כהעתק מדברים שנכתבו בעל פה וכן חילוקו של הגר"ח יתכן גם בקשר לסיפורי דברים ומלחמות שבספרי נביאים דלא מפני שהנביא אמר הנבואה בפועל נקבע שם הספר על דבריו, רק הוא שם בעצם חלות הספר, דנמסרו הדברים כהעתק מדברים שנאמרו בעל פה, וכן לענין סיפורי המעשיות עצם שם הספר הוא כעדות שנמסרה בכתב דעיקרו בעל פה ומשום הכי מיקרי נביאים ע"ש שניתנה ונמסרה כנבואה בעל פה [נבואה מלשון ניב שפתיים] מה שאין כן בכתובים שנמסרו הדברים לכתחילה לכתיבה ועל ידי זה נקבע שם הספר על הדברים בדוגמא של דברים שנקבעו בשטר ע"ש אריכות דברים.

עי' עוד במאירי בפתיחתו לתהילים [הביא דעה שנביאים קדושה יותר מכתובים ודעתו שגם דברי נבואה נאמרו בכתובים], בנצי"ב בהעמק שאלה [ס"ח שכתובים נאמרו בלשון בני אדם לעומת נביאים שנאמרו בלשון ה'], בספר 'ביד נביאיך' עמ' תס"ה והלאה מאמר מאלף [חידש (בין היתר) שספר דברים נאמרה בדרגה פחותה משאר ארבע הספרים אבל בתורת ספר קדושתם שוה], בס' זאב יטרף [שבועות פרק עא, שנבואה היא דיבור פנים אל פנים משא"כ כתובים], קובץ מוריה תשס"ט, שמועות גיטין [דף ס'], קהילות הקודש [שטרן סי' יג], ס' נביאי אמת [לג"ר אברהם יצחק קליין שהיה רב בנירנברג ואח"כ בחיפה בפרק ט' המרחיב בדעות הראשונים בהבדלים בין נביאים וכתבים כולל מצב גופני שונה, רמת הבהירות, ושנבואה אינה קשורה לדברים קודמים משא"כ כתובים נאמרו בהקשר למה שבעל הרוח הקודש עסק], בספר היקר 'מחזה עליון' [לרב הגאון ר' יצחק סנדר בפרק שביעי שכותב בהיקף כדרכו ומוסיף מראי מקומות רבים], בנין הלכה [לגר"ח צימרמן עמ' ז'], אור אברהם [עמ"ס מגילה סי' מה], משמר הלויים [לגרמ"מ שולזינגר ברכות סי' כד-כה], ובס, שמועות משה [לגר"מ מיירניק זצ"ל ח"ב סי' ו' שצעד בדרכו של הפחד יצחק].

השפת אמת כותב בפ' שופטים שלימוד נביא מוסיף תמימות. על סמך דבריו קבע מו"ר כ"ק מרן האדמו"ר מטאלנא שליט"א תקנה שכולם ילמדו לפי הסדר עשרה פסוקי נ"ך בכל יום. יה"ר שנזכה ללכת בתמימות עם ה' אלקיך. כאן אשבית קולמוסי וישמע חכם ויוסיף לקח.
י"ז למטמונים ירושלים העתיקה תובב"א תשע"ב

לא זכיתי לקרוא כל מה שהיה כתוב לפניי אבל שני דברים חשבתי להוסיף אם עוד לא כתבו לפניי:
במשמר הלוי עמ"ס מגילה הביא מחלוקת ראשונים האם יש קדושה בנביאים יותר מכתובים או לא.
במס' סופרים מבואר שיש ברכת התורה נפרדת לכתובים מהנביאים. [יש מהאחרונים שלמדו שזה ברכת התורה נפרדת לכל חלק מן התורה, לחומש, לנביא, לכתובים, למגילות, ויש מהאחרונים שלמדו שזה ברכת התורה רק כשקוראים אותם בציבור].

בר בי רב אמר:

לא זכיתי לקרוא כל מה שהיה כתוב לפניי אבל שני דברים חשבתי להוסיף אם עוד לא כתבו לפניי:
במשמר הלוי עמ"ס מגילה הביא מחלוקת ראשונים האם יש קדושה בנביאים יותר מכתובים או לא.
במס' סופרים מבואר שיש ברכת התורה נפרדת לכתובים מהנביאים. [יש מהאחרונים שלמדו שזה ברכת התורה נפרדת לכל חלק מן התורה, לחומש, לנביא, לכתובים, למגילות, ויש מהאחרונים שלמדו שזה ברכת התורה רק כשקוראים אותם בציבור].

לחץ כדי להרחיב...

אם כבר הזכרת בדווקא את המשמר הלוי מגילה, כדאי לציין שכתב בענין גם במס' ברכות סי' כד-כה. כפי שמופיע במאמר הנ"ל.

דרומאי כתב שהאמירה לא נכון על מה שכתבו הרמב''ם ב''מורה נבוכים'' והרד''ק בהקדמה לתהילים מבוססת על הגר''ח.

האם הגר''ח נוקט שכל מי שאומר הבדל נוסף בין נביאים לכתובים אומר דבר לא נכון?

זכור לי שההבדל הוא בין הנביאים שהיו מחורבן בית ראשון. לבין הנביאים שהיו בתחילת בית שני.

יעקב. ב אמר:

דרומאי כתב שהאמירה לא נכון על מה שכתבו הרמב''ם ב''מורה נבוכים'' והרד''ק בהקדמה לתהילים מבוססת על הגר''ח.

האם הגר''ח נוקט שכל מי שאומר הבדל נוסף בין נביאים לכתובים אומר דבר לא נכון?

לחץ כדי להרחיב...

אכן, הגר''ח אמר להדיא שמבחינת דרגת הנבואה שניהם שוין ואין נכון לחלק ביניהן. כן שמעתי מפי נכדיו.

אתה צודק, בחידושי הגרי''ז על מסכת מנחות דף ל' ע''א מובאים דברי הגר''ח פעמיים, ובפעם השנייה כתוב שאין לומר שרוח הקודש פחות מנבואה, עיין שם.
אבל לאחר שהרמב''ם ב''מורה נבוכים'', הרמב''ן על התורה בפרשת וירא פרק י''ח פסוק א', הרד''ק בהקדמה לתהילים והאברבנאל כתבו שדרגת הכתובים נמוכה מהכתובים בכך שדבריהם נאמרו ברוח הקודש ולא בנבואה, צריך למצוא מקור מהראשונים לדברי מרן הגר''ח.

יעקב. ב אמר:

אתה צודק, בחידושי הגרי''ז על מסכת מנחות דף ל' ע''א מובאים דברי הגר''ח פעמיים, ובפעם השנייה כתוב שאין לומר שרוח הקודש פחות מנבואה, עיין שם.
אבל לאחר שהרמב''ם ב''מורה נבוכים'', הרמב''ן על התורה בפרשת וירא פרק י''ח פסוק א', הרד''ק בהקדמה לתהילים והאברבנאל כתבו שדרגת הכתובים נמוכה מה כתובים בכך שדבריהם נאמרו ברוח הקודש ולא בנבואה, צריך למצוא מקור מהראשונים לדברי מרן הגר''ח.

לחץ כדי להרחיב...

ישנה אפשרות אחרת: לנסות להבין את דברי הגר''ח באופן שלא ייסתרו דבריו מהראשונים

דרומאי אמר:

יעקב. ב אמר:

אתה צודק, בחידושי הגרי''ז על מסכת מנחות דף ל' ע''א מובאים דברי הגר''ח פעמיים, ובפעם השנייה כתוב שאין לומר שרוח הקודש פחות מנבואה, עיין שם.
אבל לאחר שהרמב''ם ב''מורה נבוכים'', הרמב''ן על התורה בפרשת וירא פרק י''ח פסוק א', הרד''ק בהקדמה לתהילים והאברבנאל כתבו שדרגת הכתובים נמוכה מה כתובים בכך שדבריהם נאמרו ברוח הקודש ולא בנבואה, צריך למצוא מקור מהראשונים לדברי מרן הגר''ח.

לחץ כדי להרחיב...

ישנה אפשרות אחרת: לנסות להבין את דברי הגר''ח באופן שלא ייסתרו דבריו מהראשונים

לחץ כדי להרחיב...

עי' מאירי ריש מגילה שסובר שאין חילוק בדרגת הנבואה בין נביאים לכתובים
לענ''ד יש כאן שני נושאים לא קשורים, נושא אחד דרגת הנבואה שנאמרו בה הנבואות שבכתובים, שע''ז מבואר בראשונים שהם בדרגה נמוכה יותר מנבואה שנאמרה לנביאים (וגם בזה יש חולקים, וכנ''ל), ונושא שני הוא קדושת ספרי הנביאים והכתובים עצמם, כי הרי בנביאים יש גם עוד דברים חוץ מהנבואות עצמם- ולמה סיפורי המלכים שבספר מלכים הם בגדר 'נביאים' ואותם דברים בדה''י הם 'כתובים'? וע''ז בא חילוק הגר''ח ודוק כי קצרתי מאד.

עיינתי במאירי ולא מצאתי, אשמח לדעת מיקום מדויק לדברי המאירי שציינת.

יעקב. ב אמר:

עיינתי במאמרי ולא מצאתי, אשמח לדעת מיקום מדויק לדברי המאירי שציינת.

לחץ כדי להרחיב...

סליחה, המאירי אמנם מתייחס לגמרא במגילה דף ג', אך הוא נמצא בהקדמה לתהלים (כך רשום אצלי, לא בדקתי עכשיו)

יישר כח על דברי המאירי בהקדמתו לתהילים.
אמנם הוא חולק על הקביעה שבכתובים לא כתובים דברי נבואה, ובכך יש מקור בראשונים לדברי הגר''ח שההבדל בין נביאים לכתובים הוא בדרגת הנבואה.
המאירי עצמו אומר הבדל אחר בין נביאים לכתובים, לא ההבדל של הגר''ח.

יעקב. ב אמר:

יישר כח על דברי המאירי בהקדמתו לתהילים.
אמנם הוא חולק על הקביעה שבכתובים לא כתובים דברי נבואה, ובכך יש מקור הראשונים לדברי הגר''ח שההבדל בין נביאים לכתובים הוא בדרגת הנבואה.
המאירי עצמו אומר הבדל אחר בין נביאים לכתובים, לא ההבדל של הגר''ח.

לחץ כדי להרחיב...

מה שהמאירי אומר דומה מאד לדברי הגר''ח ואף משתלב בדבריו, ש'נביא' הוא שנשלח לומר דברי נבואה לישראל משא''כ בכתובים שאמנם נכתבו לדורות אבל לא נשלחו כנבואה לומר לישראל. אין לפני כעת את דברי המאירי, אשמח אם תעתיק לשונו

יעקב. ב אמר:

אתה צודק, בחידושי הגרי''ז על מסכת מנחות דף ל' ע''א מובאים דברי הגר''ח פעמיים, ובפעם השנייה כתוב שאין לומר שרוח הקודש פחות מנבואה, עיין שם.
אבל לאחר שהרמב''ם ב''מורה נבוכים'', הרמב''ן על התורה בפרשת וירא פרק י''ח פסוק א', הרד''ק בהקדמה לתהילים והאברבנאל כתבו שדרגת הכתובים נמוכה מהכתובים בכך שדבריהם נאמרו ברוח הקודש ולא בנבואה, צריך למצוא מקור מהראשונים לדברי מרן הגר''ח.

לחץ כדי להרחיב...

במאמר שהעתקתי כאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=2631#p30695
אחרי שהביא כמה ראשונים שמד' עולה שלא כד' הגר"ח הביא סייעתא לדבריו מד' הריטב"א [בר"ה ל"ב ד"ה ר"י היא] "ור"י בעל התוס' כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן".
ועוד ציין שם, עי' עוד במאירי בפתיחתו לתהילים הביא דעה שנביאים קדושה יותר מכתובים, ודעת המאירי שגם דברי נבואה נאמרו בכתובים.

יעקב. ב אמר:

מה ההגדרה של כתובים, היינו מדוע כתובים הם ספר נפרד מנביאים, ומה ההבדל המהותי ביניהם?

לחץ כדי להרחיב...

יש הבדלים בין ספרים שונים:
א1 יש ספרים של "סיפורים" כגון בראשית יהושע שופטים שמואל מלכים יונה רות דניאל עזרא אסתר דברי הימים
א2 יש ספרים של מצוות ונבואות (תוכחה או הבטחה על העתיד בתנאים שונים) חלקם בשילוב עם סיפורים - בכלל זה כל ספרי התורה והנביאים שלא ברשימה הקודמת.
ב יש ספרים "שונים" כגון שירה (תהילים שיר השירים) מוסר (משלי קהלת) פילוסופיה (איוב) קינות (איכה).

ועכשיו לתשובת שאלתך. כל ספרי ה"כתובים" הם אחד מהשתיים או בקבוצה שלישית זו (ב) או שהם מאוחרים (כמו אסתר עזרא דניאל דברי הימים) ולכן לא "נכנסו" לספרי הנביאים ונשאר עם הכתובים (אבל יחזקאל הוא גבולי בזמן ונכנס).

החריג המיוחד הוא רות שלמרות שהוא קדום והוא בכלל ה"סיפורים" הוא נמצא בקבוצת "כתובים" (למסורתנו אבל בתרגום השבעים הוא המשך של ספר שופטים). וכנראה הטעם כי הוא קטן ונצמד לשאר הקטנים (המגילות, ולא יכל להיצמד לתרי עשר שהם אינם "סיפורים" למעט יונה).


אם מבואר (ואכן מבואר) שקדושת "כתובים" פחותה משל נביאים ר"ל שספרי ה"שונות" פחות חשובים מספרי ה"סיפורים ונבואות".


נ.ב. יש ביאור אחר לדבר שהוא יותר פשוט וגם בו "רות" הוא יוצא מן הכלל והוא בסוד שנים עשר