הגולם מפראג, היה או לאו?

חברים יקרים!
'הגולם מפראג' - ההוא שהציל אלפים יהודים מרדיפות ועלילות דם בערבי פסחים
נכון, או לא?
מי המציא את זה? ומה המקורות?

לא היה ולא נברא וכבר כתב על שכאלה מרנא חזון איש באיגרות הודפס בהוספות החזו"א על המ"ב, והאמן לי שגם חסיד (או כל אחד אחר לאו דווקא מתלמידי מרנא) יכול להסתמך בזה על החזון איש. מלבד החוקרים שכתבו ג"כ שהסיפור הוא לא פחות מבדיה עלובה.

לא ענית מספיק על שאלתי
מי המציא ומה היתה מטרתו
באילו שנים זה הוכנס כ"כ חזק לספריה היהודית?
והאם יש עשן ללא אש? (אולי יצר משהו אך לא גולם)

יוסף יוסף אמר:

לא ענית מספיק על שאלתי
מי המציא ומה היתה מטרתו
באילו שנים זה הוכנס כ"כ חזק לספריה היהודית?
והאם יש עשן ללא אש? (אולי יצר משהו אך לא גולם)

לחץ כדי להרחיב...

ראה כאן - http://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%92

הגולם מפראג

ציור של הגולם ומהר"ל. בגרסה זו כתובות האותיות "גלם" על מצחו (הכוונה: "גולם" בכתיב חסר)

בית הכנסת העתיק "אלטנוישול" בפראג. נראה הסולם לעלות לעליית הגג. (העלייה סגורה).[1]
הגולם מפראג הוא דמות אגדית - גולם - במיתולוגיה ובהגיוגרפיה היהודית. על פי האגדה הוא נוצר בידי רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, בן המאה ה-16, על מנת למנוע עלילות דם מאת הנוצרים באירופה נגד היהודים.

תוכן עניינים
1 האגדה
2 מקורות האגדה
3 בתרבות
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
האגדה
על פי המסופר, הגולם שימש את יוצרו כשליח נאמן והטיל אימה על מפיצי עלילות דם נוראות נגד היהודים. מדי ערב שבת נהג הרב להוציא את רוח החיים מתוך הגולם מחשש פן יחלל זה את השבת, והגולם היה מוטל כגוש חומר עד צאת השבת. באחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים, והגולם חילל את השבת וסיכן את הגויים שחיו בעיר. הרב רדף אחריו והשיגו מחוץ לפתח בית הכנסת העתיק "אלטנוישול" בפראג. שם הוציא ממנו את רוח החיים, והגולם התנפץ לרסיסים. על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות "אמת", והמתתו בוצעה על ידי מחיקת האות א' כך שהכיתוב הפך ל"מת". לפי האגדה נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו אלה.

מקורות האגדה

בית כנסת עתיק בצפון צ'כיה, כיום מוזיאון יהודי, עם פסל הגולם.
בפולקלור היהודי נפוצו אגדות שונות אודות גולם, גוש של חומר בדמות אדם שנופחים בו חיים, בדרך כלל על ידי שימוש בשמות קדושים. אחד הסיפורים הנפוצים מימי הביניים נסוב על רבי אליהו בעל שם מחלם מהמאה ה-16, עליו מסופר שיצר גולם על פי ספר יצירה.

המקור המודפס הידוע הקדום ביותר לסיפור עד כה הוא ככל הנראה הערת שוליים בספר "Der Jüdische Gil Blas" ("היהודי גיל בלאס") משנת 1834, שחיבר יוסף כהן זליגמן.[2][3][4] מקור נוסף הוא הסופר היהודי ברטולד אוארבך, שפרסם את הסיפור בספרו "שפינוזה", בשנת 1837. עד לשנת 1847 כבר הופיע הסיפור לפחות בחמישה ספרים בשפה הגרמנית שחיברו סופרים יהודים. פרופ' יוסף דיויס טוען כי בסיפורים מהמאות ה-17 וה-18 על תלמידיו של המהר"ל כדוגמת רבי יום טוב ליפמן הלר, כללו אלמנטים של סיפור הגולם.[5]

לסיפור על הגולם מפראג אין כל ביסוס היסטורי מהימן, והוא ככל הנראה התגלגל מדמויות שונות ובאמצע המאה ה-18 הגיע לפראג שם נקשר לשמו של המהר"ל.[6] חוקרים אחדים הציעו הסבר לפיו נוצר הסיפור כהמצאה ספרותית כחלק מתנועת פולקלור יהודי מקבילה לתנועת הפולקלור הגרמני של התקופה, וכי ייתכן שהוא התבסס על מסורת יהודית שעברה מפה לאוזן.[7]

האגדה התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב והסופר יהודה יודל רוזנברג הוציא ב- 1909 ספר בשם "נפלאות מהר"ל", שמתיימר להציג עדות ראיה של חתנו של המהר"ל, שסייע לו ביצירת הגולם.[8] הספר מתאר בפרוטרוט ובצבעים חיים את סיפור בריאתו של הגולם, חייו ומותו המסתורי, ובעיקר את מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם ומהכומר טדיאוש הרשע. בהקדמה לספר טוען הרב רוזנברג שהסתמך על כתב יד שרכש מאת יהודי בשם חיים שרפשטיין, שחי במחצית השנייה של המאה ה-19 עסק במחקר ובמכירת עתיקות, שמצא את העותק במוזיאון בעיר מיץ. אולם לדעת החוקרים זהו מעשה זיוף והספר הוא יצירה מקורית של הרב רוזנברג.[9] מנחם מנדל עקשטיין מסיגט, הוציא לאור בשנת ה'תר"ע (1910) את חיבורו "ספר היצירה",[10] שבו טען לראשונה לזיופו של הספר מתוכן ניסוחיו. חוקר הקבלה גרשום שלום סבר אף הוא כי כתב היד אינו מכיל אגדה עתיקה אלא פיקציה מודרנית.[11]

על-פי האגדה הגולם הוטמן בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוישול. עם זאת, בשיפוצים שנערכו במקום לאחרונה (ה'תשע"ד-ה'תשע"ה) לא היה כל ממצא של ממש שעשוי להעיד על כך,[12] אך גם לא היה בזה כדי להכחיש בבירור את הסיפור, היות שבעבר הרחוק יותר (ה'תרמ"ד) נערכו במקום שיפוצים מוקדמים ולא תועדו בשלמות. סיפור נוסף מספר על קצין נאצי שרצה לבדוק את מהימנות הסיפור אודות הגולם, אך מת במקום. גם לסיפור זה אין בסיס מתועד, והוא קשור כנראה לביקורו של הפרוטקטור ריינהרד היידריך במקום ב-1942, מעט לפני הירצחו ומותו מן הפציעה בבית החולים בפראג. אך עצם קיומו של בית הכנסת, על אף כיבושו של המקום עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, מפזר הילה סביב לסיפור זה.

רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש ציין שהאגדה הייתה מפורסמת עוד קודם הוצאת ספרו של רוזנברג, והוסיף ששמע מפי חותנו, שהוא ביקר בעליית הגג של בית הכנסת האמור, וראה שם את מה שנשאר מן הגולם.[13] עוד ציין שהראיה הפשוטה על אמיתותו של הגולם היא שהגויים במקום מאמינים בזה, כך שאין זו אגדה יהודית.[14][15] הרב יהושע ענבל העלה את ההשערה, שהגולם מפראג היה אוטיסט, וכינויו 'גולם' היה כינוי חיבה שנבע מהיחס אליו כשוטה למחצה.[16]

במשך השנים חוברו חיבורים שהיו שטענו לגביהם כי הם פסאודואפיגרפיים שכביכול מתארים את יצירת הגולם או עלילותיו ממקור ראשון. כמו "אגרת המהר"ל אודות יצירת הגולם"[17]

הפקדתי שומרים אמר:

לא היה ולא נברא וכבר כתב על שכאלה מרנא חזון איש באיגרות

לחץ כדי להרחיב...

החזון איש כתב על הגולם באיגרות ?
מה הוא כתב ?

דוד ריזל (העיתונאי) אמר:

הפקדתי שומרים אמר:

לא היה ולא נברא וכבר כתב על שכאלה מרנא חזון איש באיגרות

לחץ כדי להרחיב...

החזון איש כתב על הגולם באיגרות ?
מה הוא כתב ?

לחץ כדי להרחיב...

בהוספות פסקי החזון איש על משנה ברורה לסי' נה כתב "ויש עוד הרבה ראיות שאינו נכון" עיי"ש.

הפקדתי שומרים אמר:

דוד ריזל (העיתונאי) אמר:

הפקדתי שומרים אמר:

לא היה ולא נברא וכבר כתב על שכאלה מרנא חזון איש באיגרות

לחץ כדי להרחיב...

החזון איש כתב על הגולם באיגרות ?
מה הוא כתב ?

לחץ כדי להרחיב...

בהוספות פסקי החזון איש על משנה ברורה לסי' נה כתב "ויש עוד הרבה ראיות שאינו נכון" עיי"ש.

לחץ כדי להרחיב...

כמדומני שזה אינו מדברי החזו"א שם.
מ"מ לגוף הענין גם אני מצטרף עם המכחישים את שלל סיפורי הגולם, שנתחברו ע"י אדם שלא היה דייקן, וכבר כתבו עליו כמה מאמרים לברר את אי אמינותו (בלשון עדינה), ראה למשל במאמר על המדרשים של הרב יצחק ישעיה ווייס שנדפס בישורון ובקולמוס ובברכת אלישע ובסוף רב פעלים לגבי המדרשים, שם דן על סיפורי שלמה המלך שחיבר האדם הלא נאמן הנ"ל, כמו כן ראה במאמרו של הרב אברהם בנדיקט על אגדת מהר"ל, מאמרו נדפס במוריה ובקובץ מועדים של מוריה פסח, שם מתייחס לספר הגדת מהר"ל שהמציא האדם הלא נאמן הנ"ל, וציין שם עוד לספר ראדום שדן בטיבו של האדם הלא נאמן הנ"ל, וגם אני הקטן ירדתי קצת לדבר בו בהערותי על מדרשים קטנים ח"ב (זכרון אהרן) בתחילת "מעשה הנמלה" עיין שם, שם דנתי לגבי המצאה אחרת שמצאתי בכתביו.
והנה אע"פ שמדובר באדם שהיה יודע ספר, מ"מ כתב כתב בשו"ע יו"ד הל' ת"ח שת"ח המזלזל במצוות דינו כקל שבקלים, ולפ"ז יתכן אדם שנתפס כמפרסם שקרים ורמיות על ימין ועל שמאל ואף בהונאה כספית של מכירת ספרים וכתבים שאינם נכונים [ראה בהערתו הנדפסת בתחילת נפלאות מהר"ל - על כתב יד שלא קיים שעומד למכירה], יש לדון בדין הת"ח שלו.

amsgula.net אמר:

הפקדתי שומרים אמר:

בהוספות פסקי החזון איש על משנה ברורה לסי' נה כתב "ויש עוד הרבה ראיות שאינו נכון" עיי"ש.

לחץ כדי להרחיב...

כמדומני שזה אינו מדברי החזו"א שם.

לחץ כדי להרחיב...

כמו שציינתי בהוספות פסקי חזון איש כתב כך, ובשביל להעתיק את כל הקטע יקח זמן, אבל זה ספר מצוי שנדפס יחד עם המ"ב. (לא נכתב שם א.ה או סיוג אחר)

העורך הוסיף את הדברים על דעתו האישית, ואין לתת לזה יחס של החזו"א. אבל בכל מקרה לא צריך את החזו"א בדוקא בשביל לומר כן.

מענין על סמך מה אתה קובע זאת, הרי הוא לא סייג וכתב א.ה או הבהרה האחרת.

amsgula.net אמר:

[quot]
מ"מ לגוף הענין גם אני מצטרף עם המכחישים את שלל סיפורי הגולם, שנתחברו ע"י אדם שלא היה דייקן, וכבר כתבו עליו כמה מאמרים לברר את אי אמינותו (בלשון עדינה), ראה למשל במאמר על המדרשים של הרב יצחק ישעיה ווייס שנדפס בישורון ובקולמוס ובברכת אלישע ובסוף רב פעלים לגבי המדרשים, שם דן על סיפורי שלמה המלך שחיבר האדם הלא נאמן הנ"ל, כמו כן ראה במאמרו של הרב אברהם בנדיקט על אגדת מהר"ל, מאמרו נדפס במוריה ובקובץ מועדים של מוריה פסח, שם מתייחס לספר הגדת מהר"ל שהמציא האדם הלא נאמן הנ"ל, וציין שם עוד לספר ראדום שדן בטיבו של האדם הלא נאמן הנ"ל, וגם אני הקטן ירדתי קצת לדבר בו בהערותי על מדרשים קטנים ח"ב (זכרון אהרן) בתחילת "מעשה הנמלה" עיין שם, שם דנתי לגבי המצאה אחרת שמצאתי בכתביו.
והנה אע"פ שמדובר באדם שהיה יודע ספר, מ"מ כתב כתב בשו"ע יו"ד הל' ת"ח שת"ח המזלזל במצוות דינו כקל שבקלים, ולפ"ז יתכן אדם שנתפס כמפרסם שקרים ורמיות על ימין ועל שמאל ואף בהונאה כספית של מכירת ספרים וכתבים שאינם נכונים [ראה בהערתו הנדפסת בתחילת נפלאות מהר"ל - על כתב יד שלא קיים שעומד למכירה], יש לדון בדין הת"ח שלו.

לחץ כדי להרחיב...

כאן המקום לציין שיש מחלוקת בפוסקים אם מותר להפריז ולהוסיף על האמת בסיפורי צדיקים במקומות שיש בכך תועלת. ובקובץ תשובות לגריש"א פוסק כהמקילים בזה.
ובדורות האחרונים רבים עשו שימוש נרחב בהתר זה. ויודעי דבר המבינים דבר מתוך דבר מכירים גם מגדולי הדור ממש שעשו בזה שימוש פעמים רבות.
אך ידוע שאמר הגרמי"ל על דבר זה שמשקר לא מרוויחים. ובאמת סוף דבר שסוף השקר להתגלות ויצא שכרו בהפסדו. שגם על דברים אמיתיים אין מאמינים.
ולע"ע די בזה. אם כי ראוי להקדיש לכך נושא בפנ"ע בפורום...

שקבוצת מחנכים האו להגראי"ל זצ"ל ושאלו אותו האם לתת לילדים לקרוא סיפורי מתח שאל אותם מה זה סיפרי מתח ענו לו דימיינות של המחבר וכששאל מה אתם רוצים שיקאו במקום אמרו סיפורי צדיקים ענ להם הגראי"ל וכי זה לא דמינות של המבר

ברל אמר:

כאשר קבוצת מחנכים באו להגראי"ל זצ"ל ושאלו אותו האם לתת לילדים לקרוא סיפורי מתח, שאל אותם: מה זה סיפרי מתח? ענו לו: דימיונות של המחבר... וכששאל מה אתם רוצים שיקראו במקום זה? אמרו לו: סיפורי צדיקים. ענה להם הגראי"ל: וכי זה לא דמיונות של המחבר?!

לחץ כדי להרחיב...

מה אתה בא לומר בזה, או ללמוד ממעשה זה?

הפקדתי שומרים אמר:

מענין על סמך מה אתה קובע זאת, הרי הוא לא סייג וכתב א.ה או הבהרה האחרת.

לחץ כדי להרחיב...

ספרי החזו"א מצויים בידינו ב"ה, והעורך ליקט הדברים משם והוסיף קצת.

בקובץ שהובא כאן להורדה, מוכיח מהרבה מקורות שסיפרו על כך לכהפ"ח אצל הגויים עוד לפני רוזנברג, מסקנתו שהגולם היה אוטיסט, ועליו נוצרו כל מיני אגדות שאצל היהודים לא תפסו מקום כ"כ חשוב, ואצל הגויים יותר נסחפו למיסטיקה עליו.
אבל מביא שם את דעת הרבי מליובאוויטש ומה שהביא בשם חמיו האדמו"ר הריי"ץ, שהם קיבלו את המסורת על הגולם כאמינה.

זה קצת משונה לומר שהיה אוטיסט
וכי אצל הגויים לא היו אז אוטיסטים? שהיו צריכים לבנות עליו כ"כ הרבה בדיות

דרומאי אמר:

ברל אמר:

שקבוצת מחנכים באו להגראי"ל זצ"ל ושאלו אותו האם לתת לילדים לקרוא סיפורי מתח, שאל אותם: מה זה סיפרי מתח? ענו לו: דימיינות של המחבר... וכששאל מה אתם רוצים שיקראו במקום זה? אמרו לו: סיפורי צדיקים. ענה להם הגראי"ל: וכי זה לא דמיונות של המחבר?!

לחץ כדי להרחיב...

מה אתה בא לומר בזה, או ללמוד ממעשה זה?

לחץ כדי להרחיב...

כיוונתי לכותב מעלי לגבי סיפורי צדיקים

קישורים העוסקים בענין (חלקם הגדול מתוך המכלול, אבל גם מי שחסום לו, רוב קישורים אלו פתוחים)
http://hebrewbooks.org/4139 נפלאות המהר"ל
http://hebrewbooks.org/16274 אגרות המהר"ל אודות יצירת הגולם
http://hebrewbooks.org/32695 -ספר היצירה על "נפלאות המהר"ל".
http://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2_%D7%A2%D7%A0%D7%91%D7%9C יהושע ענבל
היכן הוטמן הגולם מפראג - http://www.hidabroot.org/he/article/57750
https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0069.html
http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=49567
חוקר חבד"י שטוען לאמיתות הסיפור. כדאי להוסיף ולסייג שקשה לסמוך על "החוקר' הנ"ל, מסתבר שנצמד לקו שמקובל באותה חסידות, שהסיפור היה ונברא וזה האחרון סימן את הנקודה.
http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=1017
https://www.kotar.co.il/KotarApp/Index/Book.aspx?nBookID=100376764

דוד ריזל (העיתונאי) אמר:

בקובץ שהובא כאן להורדה, מוכיח מהרבה מקורות שסיפרו על כך לכהפ"ח אצל הגויים עוד לפני רוזנברג, מסקנתו שהגולם היה אוטיסט, ועליו נוצרו כל מיני אגדות שאצל היהודים לא תפסו מקום כ"כ חשוב, ואצל הגויים יותר נסחפו למיסטיקה עליו.
אבל מביא שם את דעת הרבי מליובאוויטש ומה שהביא בשם חמיו האדמו"ר הריי"ץ, שהם קיבלו את המסורת על הגולם כאמינה.

לחץ כדי להרחיב...

מה שטוענים בחב"ד על אמיתות הסיפור-

מתוך ויקפדיה שצוטטה לעיל-
רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש ציין שהאגדה הייתה מפורסמת עוד קודם הוצאת ספרו של רוזנברג, והוסיף ששמע מפי חותנו, שהוא ביקר בעליית הגג של בית הכנסת האמור, וראה שם את מה שנשאר מן הגולם. עוד ציין שהראיה הפשוטה על אמיתותו של הגולם היא שהגויים במקום מאמינים בזה, כך שאין זו אגדה יהודית.

לחץ כדי להרחיב...

מאי אולמיה של אגדת גויים מאגדת יהודים, וכי חלילה היהודים כזבניים יותר? פחות אמינים?

נ.ב גם אם דבריו באו לאמת את אגדת הגולם מכח סיפורי הגויים, ולדחות את אלה שטענו שהכל המצאה של רוזנברג הנז' שכיזב, ספק אם יש להסתמך על אגדת גויים בו בזמן שלא מצאנו אצל היהודים מלבד דברי כזב של האיש הנ"ל.

יוסף יוסף אמר:

זה קצת משונה לומר שהיה אוטיסט
וכי אצל הגויים לא היו אז אוטיסטים? שהיו צריכים לבנות עליו כ"כ הרבה בדיות

לחץ כדי להרחיב...

הערה טובה.
לא עברתי על כל 11 עמודים צפופים של החוקר הנ"ל.
אבל כנראה שהחוקר הנ"ל כמו רוב החוקרים יוצא מנקודת הנחה שסיפור המופתים שנעשו על ידי הגולם הוא בדיה, אלא שמסביר את הרקע שממנו פרחו להם אותם שמועות, וע"כ להסביר איך עשה כל מיני דברים שאין בידי האדם הנורמלי לעשות, הוא תולה באוטיזם. ולא להיפך.

שמעתי מזקני שיח' ששמע מהרמ"א פריינד זצ"ל גאב"ד העדה החרדית ששמע מהרה"ק ר' משה משינווא בנו של הדברי יחזקאל משינווא זצ"ל שהרב רוזנברג הודה בפניו שהוא המציא לבד את כל הסיפור שבספרו

היה צדיק בפראג לפני תקופת המהר״ל שהוא עשה גולם, כנראה שמזה בא הטעות שהמהר״ל עשה גולם.

לר' @אברך כולל -שרוזנברג בדה מלבו זה אכן מוסכם. אבל מה שמורכב בכל הסיפור..הזה, שיש הטוענים שהאגדה התפרסמה קודם שרוזנברג כתב את ספרו הבדיוני.

בהוספת חזו"א שציינתי מובא טענה כמו של @יהושע.
והדברים מפורסמים.

הפקדתי שומרים אמר:

לר' @אברך כולל -שרוזנברג בדה מלבו זה אכן מוסכם. אבל מה שמורכב בכל הסיפור..הזה, שיש הטוענים שהאגדה התפרסמה קודם שרוזנברג כתב את ספרו הבדיוני.

בהוספת חזו"א שציינתי מובא טענה כמו של @יהושע.

לחץ כדי להרחיב...

רוזנברג לא בדה את הסיפור, הוא רק פרסם סיפור ישן.
מה בדיוק החזו"א כותב?

אם רוזנברג היה בדאי או לא, האשכול כאן מלא בחוקרים ודעות מיהו היה ומי אנחנו שנחליט מה היה ומה הרקע לסיפור שהפיץ וכו'.
החזו"א בהוספות צוין לעיל, כתב מה שכתבת עיין שם. ובאמרי יוסף ספינקא.

יהושע אמר:

היה צדיק בפראג לפני תקופת המהר״ל שהוא עשה גולם, כנראה שמזה בא הטעות שהמהר״ל עשה גולם.

לחץ כדי להרחיב...

אולי כוונתך לרבי אדם בעל שם, זקנו של החכם צבי, שהתגורר בחעלמא, והוא עשה את הגולם מחעלמא, וכפי שהחכם צבי מעיד בתשובותיו.
כך שאפילו אם הגולם מפראג לא היה ולא נברא, הרי שהגולם מחעלמא היה ונברא.
וכידוע אצל דרדקי דבימינו שיש כבר סדר של סיפורי קומיקס על הגולם מחלם, שהכותרת של הספרים היא "היה ונברא"
:lol: :lol:

מה שיהושע כתב והבאת על זקנו של חכם צבי אלו דברים מפורסמים וז"ל "דאינו נכון כל המעשה ורק כפי שהובא בספר חכם צבי שזקנו המהרא"ל ברא גולם, ולכן החליפו בין המהר"ל להמהרא"ל" ע"כ. ראה שם בהוספות חזו"א ואמרי יוסף מספינקא.

כתב על זה פעם מחקר רבי אברהם בנדיקט, מזכרון מאיר, ר"מ ישיבת חוג חת"ס ב"ב, והביאוהו ביתד נאמן, לפני שנים.
ובודאי שהסיפורת הזאת בדותא.
יש להניח שהיא נולדה על רקע האנטישמיות העולמית, להרנין לב יהודים נדכאים.