סתירה לכאורה בדעת הרב וולבא זצ"ל, האם היה בעד הרחקת הפסיכולוגיה מהציבור החרדי או להיפך?

סבא

משתמש ותיק
אצרף כאן שני מאמרים של הרב וולבא בנוגע לפסיכולגיה ופסכיאטריה, אחד נכתב לציבור שלנו והשניה נכתב בביטאון של ביה"ח לניאדו של חסידי צאנז, בכדי להיות מוצג בחוץ [אך במאמר שמיועד ל"בפנים" הוא שולח למאמר זה],
אנא קראו ברצינות שני מאמרים אלו [את המאמר הראשון ל"בחוץ" יבין רק בעל השכלה חיצונית מינימלית לכאו' ועמכם הסליחה], ואמרו [כתבו]- מה מסקנתכם משניהם, בעד  או נגד, או משהו באמצע, ואם כן, מה הוא?

הצג קובץ מצורף הרב וולבא פסיכולגיה ודת.PDF הצג קובץ מצורף הרב וולבא על הפסיכולוגיה.PDF
 

כותר

משתמש ותיק
מסקנת הרב וולבה.PNG
כאן הוא כותב למעט בפסיכולוגיה,
כי גדולי הפסיכולוגים היו אנשים קטנים בערכם כופרים שהדגימו סטיגמות שליליות על הגדת והאמונה.
במאמר השני הוא לא סותר את זה. 
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
מסקנת הרב וולבה.PNG
כאן הוא כותב למעט בפסיכולוגיה,
כי גדולי הפסיכולוגים היו אנשים קטנים בערכם כופרים שהדגימו סטיגמות שליליות על הגדת והאמונה.
במאמר השני הוא לא סותר את זה. 
האם אכן אף אחד לא רואה סתירה?
 
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש בזה כמה עניינים-
לגבי הייחס של התורה אל מדע הפסיכולוגיה, כולל יחסו של הרב וולבא זצ"ל עצמו [שמיותר לומר שהיה נחשב אצלנו כגדול המשגיחים בדורו] אביא מספר ציטוטים-
עניין חשוב מאד היא לתורת ישראל להתייחס אל אותו מדע העוסק באדם אשר מחלה פגעה בנפשו, והרי הנפש, לפי תורת ישראל, היא היא עצם האדם. [עמ' נט]
אולי באמת הגיע הזמן להכיר, שאין שום סתירה הכרחית בין התפיסה היהודית של האדם ובין התפיסה הפסיכיאטרית? ואולי גם משלימות שתי התפיסות זו את זו? [עמוד ע"ב, ע"ג]
אצל פעוטות מתפתחים רגשי אשמה לראשונה על-ידי חינוך מוקדם לנקיון. אני כשלעצמי מקבל בזה את הממצאים של הפסיכואנליזה, שאין להרגילם בניקיון בגיל רך בזה, אלא לחכות בסבלנות, עד שמעצמם ירצו להיות נקיים. [עמ' פ"א]
לפני שנים רבות קראתי ספר של פסיכיאטר דני דר. שקאו, המדריך כומרים בטיפול בחולי נפש. הוא טוען, שיש לכומר לתת לחולים בפזה של הדיכאון פסוקי עידוד מהתנ"ך וכו', ניסיתי עצה זו בעצמי כמה פעמים וראיתי השפעה טובה ואף עלה בידי לשבור דכאון די עמוק בלי תרופות. [עמוד פ"ח]
עניינים נוספים בהודעות הבאות בעז"ה
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עניין נוסף וחשוב יותר אולי, הוא הדרישה מהפסכיאטרים שיארגנו קורסים אצלינו הציבור החרדי היינו אצל הרבנים והמחנכים שידעו יסודות הפסיכולוגיה-
והנה הציטוטים-
יש צורך דחוף בארגון קורסים לרבנים בפועל ולמחנכים, במטרה להפיץ ידע בסיסי על הסימפטומים של נוירוזה ופסיכוזה ודרכי הטיפול שלהן בקוים כלליים כדי שידעו להפנות חולים בהקדם אל הרופא. ידיעה בסיסית הייתה מסלקת הרבה משפטים קדומים! [עמוד ע"ט פ]
אנו חוזרים כאן על הדרישה, כי פסיכיאטרים יארגנו חוגים לרבנים בפועל, להקנות להם ידיעות בסיסיות על סיבוכים נפשיים וביניהן ידיעות על מניעת התאבדות וטיפול במתאבדים שנצלו .[עמוד פ"ז]
ואנו חוזרים על דרישתנו, שמצד פסיכיאטרי יאורגנו חוגים לרבנים במטרה להקנות להם הידע הדרוש להם כדי שיוכלו לטפל בחולי נפש ביעילות. [עמוד צ']
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עניין נוסף הוא הרצון לשיתוף פעולה, ועד כדי מקום לייסוד פסיכולוגיה יהודית-
והנה הציטוטים-
יש ויש מקום לשיתוף-פעולה. תורת ישראל היא החכמה של בנין האדם; הפסיכיאטריה היא החכמה של שיקום האדם חולה-הנפש. שיתוף-פעולה ביניהן יוכל, אולי, להביא ברכה רבה הן בטיפול מונע עם בני אדם רבים שהם גבוליים והן בטיפול בשיקומם של חולים. [עמוד צ' סיום המאמר]
כמדומני שאפשר לייסד פסיכולוגי' יהודית, תיאורטית ומעשית. היא הייתה מסוגלת להסביר תופעות רבות בהיסטורי' היהודית פסיכולוגי' המבוססת על המתח בין ידידות והתנכרות, התקרבות ומרד. [עמוד ע"ה]
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
סבא אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
מסקנת הרב וולבה.PNG
כאן הוא כותב למעט בפסיכולוגיה,
כי גדולי הפסיכולוגים היו אנשים קטנים בערכם כופרים שהדגימו סטיגמות שליליות על הגדת והאמונה.
במאמר השני הוא לא סותר את זה. 
האם אכן אף אחד לא רואה סתירה?

אני לא רואה סתירה.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
סבא אמר:
עניין נוסף וחשוב יותר אולי, הוא הדרישה מהפסכיאטרים שיארגנו קורסים אצלינו הציבור החרדי היינו אצל הרבנים והמחנכים שידעו יסודות הפסיכולוגיה-
והנה הציטוטים-
יש צורך דחוף בארגון קורסים לרבנים בפועל ולמחנכים, במטרה להפיץ ידע בסיסי על הסימפטומים של נוירוזה ופסיכוזה ודרכי הטיפול שלהן בקוים כלליים כדי שידעו להפנות חולים בהקדם אל הרופא. ידיעה בסיסית הייתה מסלקת הרבה משפטים קדומים! [עמוד ע"ט פ]
אנו חוזרים כאן על הדרישה, כי פסיכיאטרים יארגנו חוגים לרבנים בפועל, להקנות להם ידיעות בסיסיות על סיבוכים נפשיים וביניהן ידיעות על מניעת התאבדות וטיפול במתאבדים שנצלו .[עמוד פ"ז]
ואנו חוזרים על דרישתנו, שמצד פסיכיאטרי יאורגנו חוגים לרבנים במטרה להקנות להם הידע הדרוש להם כדי שיוכלו לטפל בחולי נפש ביעילות. [עמוד צ']

באופן חלקי, דרישותיו התקבלו.
המציאות והזמן עושה את שלו...
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עניין צדדי בדברים הנ"ל.
הנה דברי מורנו הרב וולבא זצ"ל-
התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה, ובפרט לצעיר הדתי. האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. כאן הוא המקום להדרכה נבונה מצד רבנים ומחנכים. כידוע, רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובוודאי לא להתיר איסורים. אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. ויחד עם זה: טיפוח חיי חברה אינטנסיבית והכנסת הצעיר לתוך אוצרות התורה האדירים, המעוררים בו חשק עצום לקנות ידיעות ולהתעלות בתורה. הרי "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" כלומר: יגיעת התורה עם היגיעה לטיפוח חיי חברה מביאה לכך, שבמשך הזמן שוכחים לחטוא. במקום מלחמה תמידית שהיא אך לשוא - יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים מהאוננות. זאת היא דרך החינוך הנהונה היום אצלנו. [עמוד פ"ב]
האם אמנם זה החינוך המקובל היום בציבור שלנו ובישיבות, האם מקובל באמת שמז"ל בידיים, הוא עוון שבבחרות הוא בבחינת אונס, והמלחמה בו "לשוא"?
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
סבא אמר:
עניין צדדי בדברים הנ"ל.
הנה דברי מורנו הרב וולבא זצ"ל-
התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה, ובפרט לצעיר הדתי. האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. כאן הוא המקום להדרכה נבונה מצד רבנים ומחנכים. כידוע, רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובוודאי לא להתיר איסורים. אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. ויחד עם זה: טיפוח חיי חברה אינטנסיבית והכנסת הצעיר לתוך אוצרות התורה האדירים, המעוררים בו חשק עצום לקנות ידיעות ולהתעלות בתורה. הרי "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" כלומר: יגיעת התורה עם היגיעה לטיפוח חיי חברה מביאה לכך, שבמשך הזמן שוכחים לחטוא. במקום מלחמה תמידית שהיא אך לשוא - יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים מהאוננות. זאת היא דרך החינוך הנהונה היום אצלנו. [עמוד פ"ב]
האם אמנם זה החינוך המקובל היום בציבור שלנו ובישיבות, האם מקובל באמת שמז"ל בידיים, הוא עוון שבבחרות הוא בבחינת אונס, והמלחמה בו "לשוא"?

עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר, ומה שהתקבל בתנועת המוסר.
הרב וולבה זצ"ל לא מחדש חידושים פסיכולוגיים.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
סבא אמר:
עניין צדדי בדברים הנ"ל.
הנה דברי מורנו הרב וולבא זצ"ל-
התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה, ובפרט לצעיר הדתי. האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. כאן הוא המקום להדרכה נבונה מצד רבנים ומחנכים. כידוע, רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובוודאי לא להתיר איסורים. אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. ויחד עם זה: טיפוח חיי חברה אינטנסיבית והכנסת הצעיר לתוך אוצרות התורה האדירים, המעוררים בו חשק עצום לקנות ידיעות ולהתעלות בתורה. הרי "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" כלומר: יגיעת התורה עם היגיעה לטיפוח חיי חברה מביאה לכך, שבמשך הזמן שוכחים לחטוא. במקום מלחמה תמידית שהיא אך לשוא - יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים מהאוננות. זאת היא דרך החינוך הנהונה היום אצלנו. [עמוד פ"ב]
האם אמנם זה החינוך המקובל היום בציבור שלנו ובישיבות, האם מקובל באמת שמז"ל בידיים, הוא עוון שבבחרות הוא בבחינת אונס, והמלחמה בו "לשוא"?

עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר, ומה שהתקבל בתנועת המוסר.
הרב וולבה זצ"ל לא מחדש חידושים פסיכולוגיים.
האם אפשר בבקשה להביא מקורות ברורים, כמובן שהוראה כמו עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר היא הוראה שאדם רגיל כמוני אינו יכול לבצע.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
סבא אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
סבא אמר:
עניין צדדי בדברים הנ"ל.
הנה דברי מורנו הרב וולבא זצ"ל-

האם אמנם זה החינוך המקובל היום בציבור שלנו ובישיבות, האם מקובל באמת שמז"ל בידיים, הוא עוון שבבחרות הוא בבחינת אונס, והמלחמה בו "לשוא"?

עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר, ומה שהתקבל בתנועת המוסר.
הרב וולבה זצ"ל לא מחדש חידושים פסיכולוגיים.
האם אפשר בבקשה להביא מקורות ברורים, כמובן שהוראה כמו עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר היא הוראה שאדם רגיל כמוני אינו יכול לבצע.

כבוד הרב סבא.
עניתי בקיצור על תמיהתך בדבריו.
אם תרצה להחכים בענין זה וכל המסתעף.
יש ספר 'שיחות עם הרב שלמה הופמן' על מודעות והתמודדות, [הי' תלמיד קרוב של רבי אייזיק שר זצ"ל, וכן בידידות וקרבה עם "מרנן ורבנן" שלא חשודים על זיקה לפסיכולוגי'...]
עיין שם ותמצא נחת.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדמא ואזלא אמר:
אם היתה כאן סתירה, למה הוא עצמו מפנה כאן למאמר ההוא?
זה גופא אני מחפש, מה התירוץ לתמיהה שלי, לא שבאתי לקבוע חלילה שהוא אדם הסותר את דבריו.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
סבא אמר:
אצרף כאן שני מאמרים של הרב וולבא בנוגע לפסיכולגיה ופסכיאטריה, אחד נכתב לציבור שלנו והשניה נכתב בביטאון של ביה"ח לניאדו של חסידי צאנז, בכדי להיות מוצג בחוץ [אך במאמר שמיועד ל"בפנים" הוא שולח למאמר זה],
אנא קראו ברצינות שני מאמרים אלו [את המאמר הראשון ל"בחוץ" יבין רק בעל השכלה חיצונית מינימלית לכאו' ועמכם הסליחה], ואמרו [כתבו]- מה מסקנתכם משניהם, בעד  או נגד, או משהו באמצע, ואם כן, מה הוא?

הרב וולבא פסיכולגיה ודת.PDFהרב וולבא על הפסיכולוגיה.PDF

א' שמח לראות את כ"ת ב'פורומנו' אחר זמן רב! ברוך שובך לשלום!

ב' לא קראתי, רק הזכיר לי מה ששמעתי מא' מרבותי שליט"א [שלמד אצל הרב וולבה ז"ל] שהרב וולבה סיפר שבעלי שור ח"א יש דברים שמבוססים על פסיכולוגיה, ובהוראת הרב הוטנר - שאליו התקרב בין עלי שור ח"א לח"ב - הוא שינה בח"ב, ולא ביסס עליהם, [ואז הבנתי למה הרב וולבה רומז בהקדמתו לח"ב, ודוק].
אולי יש מי שיודע עוד בענין.

וזה מזכיר לי עוד דבר, [שאולי יגדיל ה'מבוכה' וה'סתירה', אך אולי זה עצמו יביא ליישוב מסוים], שזכורני ששמעתי [כמדומה ממשגיח ישיבת הנגב הרב שירקין שליט"א בהספדו על הגר"י הורוביץ ז"ל ר"י אופקים] - שהגר"י הוטנר ז"ל לאחד מהם התיר [ואולי אף עודד - איני זוכר] ללמוד פסיכולוגיה, ועל השני אסר.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
סבא אמר:
קדמא ואזלא אמר:
אם היתה כאן סתירה, למה הוא עצמו מפנה כאן למאמר ההוא?
זה גופא אני מחפש, מה התירוץ לתמיהה שלי, לא שבאתי לקבוע חלילה שהוא אדם הסותר את דבריו.
מצד שני, כשהוא כותב 'הגעתי בשנים האחרונות למסקנה' יתכן שהוא מתכוון בין תשמ''ב לתשמ''ז, וההפנייה היא רק בשביל מה שנקרא 'גילוי נאות'.
 
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
סבא אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר, ומה שהתקבל בתנועת המוסר.
הרב וולבה זצ"ל לא מחדש חידושים פסיכולוגיים.
האם אפשר בבקשה להביא מקורות ברורים, כמובן שהוראה כמו עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר היא הוראה שאדם רגיל כמוני אינו יכול לבצע.

כבוד הרב סבא.
עניתי בקיצור על תמיהתך בדבריו.
אם תרצה להחכים בענין זה וכל המסתעף.
יש ספר 'שיחות עם הרב שלמה הופמן' על מודעות והתמודדות, [הי' תלמיד קרוב של רבי אייזיק שר זצ"ל, וכן בידידות וקרבה עם "מרנן ורבנן" שלא חשודים על זיקה לפסיכולוגי'...]
עיין שם ותמצא נחת.
נראה שדברי לא הבנו כראוי
בתחילה הבאתי כמה עניינים שלכאו' נראית סתירה בדברי המשגיח זצ"ל, וזאת אפשר לכנות "תמיהה", לזאת לא קבלתי אפילו תשובה קצרה, אלא קביעה כי אינך רואה סתירה, והערת אגב מעניינת שכתב כי דרישותיו מתחילות להתקיים מפאת הזמן.
כמו"כ כתבתי עניין צדדי שראיתי כאן דברים שנראים לי מחודשים בענייני חטאות נעורים, עם קביעת המשגיח שכך דרכנו היום, ושאלתי [ללא שום תמיהה ושום התייחסות לעצם היסוד] האם אמנם התקבלה שיטתו וכן נוהגים היום בישיבות, לא מעבר לזה.
על זה קיבלתי תשובה שהדברים כלל לא מחודשים, ושאעיין בדברי הגר"א ואראה שכך מקובל בבית מדרשנו,
אם כי לא שאלתי על עצם החידוש של הרב וולבא, רק שאלתי אם אמנם כך נוהגים [תבין, שאיני יכול לשאול את נכדיי, תגידו האם כך מתנהגים אצלכם?] מ"מ, הדבר הביא אותי לסקרנות ורציתי לעיין בדברי הגר"א, לכן בקשתי מראה מקום, לא הבנתי מה רע בבקשה זו, עד שהוצרכת להשיב שאעיין בספר אחר [שאינו תחת ידי, וכמובן לא מסקרן אותי כמו שמסקרנים אותי דברי הגר"א להבדיל]?
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
סבא אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
סבא אמר:
האם אפשר בבקשה להביא מקורות ברורים, כמובן שהוראה כמו עיין בדברי הגר"א על תיקון היצר היא הוראה שאדם רגיל כמוני אינו יכול לבצע.

כבוד הרב סבא.
עניתי בקיצור על תמיהתך בדבריו.
אם תרצה להחכים בענין זה וכל המסתעף.
יש ספר 'שיחות עם הרב שלמה הופמן' על מודעות והתמודדות, [הי' תלמיד קרוב של רבי אייזיק שר זצ"ל, וכן בידידות וקרבה עם "מרנן ורבנן" שלא חשודים על זיקה לפסיכולוגי'...]
עיין שם ותמצא נחת.
נראה שדברי לא הבנו כראוי
בתחילה הבאתי כמה עניינים שלכאו' נראית סתירה בדברי המשגיח זצ"ל, וזאת אפשר לכנות "תמיהה", לזאת לא קבלתי אפילו תשובה קצרה, אלא קביעה כי אינך רואה סתירה, והערת אגב מעניינת שכתב כי דרישותיו מתחילות להתקיים מפאת הזמן.
כמו"כ כתבתי עניין צדדי שראיתי כאן דברים שנראים לי מחודשים בענייני חטאות נעורים, עם קביעת המשגיח שכך דרכנו היום, ושאלתי [ללא שום תמיהה ושום התייחסות לעצם היסוד] האם אמנם התקבלה שיטתו וכן נוהגים היום בישיבות, לא מעבר לזה.
על זה קיבלתי תשובה שהדברים כלל לא מחודשים, ושאעיין בדברי הגר"א ואראה שכך מקובל בבית מדרשנו,
אם כי לא שאלתי על עצם החידוש של הרב וולבא, רק שאלתי אם אמנם כך נוהגים [תבין, שאיני יכול לשאול את נכדיי, תגידו האם כך מתנהגים אצלכם?] מ"מ, הדבר הביא אותי לסקרנות ורציתי לעיין בדברי הגר"א, לכן בקשתי מראה מקום, לא הבנתי מה רע בבקשה זו, עד שהוצרכת להשיב שאעיין בספר אחר [שאינו תחת ידי, וכמובן לא מסקרן אותי כמו שמסקרנים אותי דברי הגר"א להבדיל]?

אני מתנצל שאני עונה בלשון קצרה, וב'עיין שם',
זה גם מעצלות שלי להרחיב על הענין... [וגם שאני סבור שבשבילך יהי' לתועלת אם 'תלמד' את הנושא לא מניק עלום שם.]
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברצוני לשתף את רגשות הפליאה שלי דווקא על דברים שנכתבו במכתב הנראה כ"קנאי"- ואצטט-
הנה מושגים מהמילון הפסיכולוני הם היום בפי כל אדם. כל אחד יודע מ"רגש נחיתות"; זה עוד לא נורא, אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי" . ואני שואל אותם : איפה זה כתוב בתורה שצריכים בטחון עצמי, וכי זה דבר טוב? בספרים מצאתי רק בטחון בהשי'ית שהיא הכרחית. (רק בצדקת הצדיק לר' צדוק הכהן נ"ע סי' קנד מצאתי שצריד להאמין בעצמו, אבל  יעויין שם שזהו ייבטחון עצמי" שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגים)!

ובאמת, בגיל שלי זה כבר כמעט בלתי אפשרי לקבל, שכל מה שהאמנתי בו כל ימי חיי בברירות גמורה, השתדלתי ואני עדיין משתדל להקנות לבניי ולזרעם אחריהם, הוא פשוט טעות שבאה ממקור לא טוב, והרי הדבר הזה כל פשוט אצל כולנו, ויוצא במשך הזמן מאות ואולי אלפי פעמים להזכירו, בכל מיני אופנים, ולכל מיני אנשים גדולים ממני ובני גילי, וגם צעירים ממני כמובן, ומעולם לא שמעתי איזה נדנוד של חוסר הסכמה על נחיצות הדבר,
והנה בא משגיח דדרא ואומר לי- אתה חי בטעות כל ימי חייך, אתה וכל האנשים שיצא לך לדבר עימם בעניין [שמבחינה סטטיסטית כוללים את רובו ככולו של הציבור החרדי], מי אומר בכלל שזה טוב?
זה גורם לי הלם, ובתחילה חשבתי שהוא מדבר על דברים מיוחדים שהם נגד התורה, אבל הוא סגר עלי את הדרך, שלא מצא טוב בביטחון העצמי אלא בכגון מה שכתב ר' צדוק שצריך להאמין בכוח נשמת הישראלי, ושזה שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגיים.
אולי יכול מאן דהו להרגיע אותי בעניין זה [כגון שיש שיטות אחרות וכדו'].
 

שלו'

משתמש ותיק
סבא אמר:
ברצוני לשתף את רגשות הפליאה שלי דווקא על דברים שנכתבו במכתב הנראה כ"קנאי"- ואצטט-
הנה מושגים מהמילון הפסיכולוני הם היום בפי כל אדם. כל אחד יודע מ"רגש נחיתות"; זה עוד לא נורא, אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי" . ואני שואל אותם : איפה זה כתוב בתורה שצריכים בטחון עצמי, וכי זה דבר טוב? בספרים מצאתי רק בטחון בהשי'ית שהיא הכרחית. (רק בצדקת הצדיק לר' צדוק הכהן נ"ע סי' קנד מצאתי שצריד להאמין בעצמו, אבל  יעויין שם שזהו ייבטחון עצמי" שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגים)!

ובאמת, בגיל שלי זה כבר כמעט בלתי אפשרי לקבל, שכל מה שהאמנתי בו כל ימי חיי בברירות גמורה, השתדלתי ואני עדיין משתדל להקנות לבניי ולזרעם אחריהם, הוא פשוט טעות שבאה ממקור לא טוב, והרי הדבר הזה כל פשוט אצל כולנו, ויוצא במשך הזמן מאות ואולי אלפי פעמים להזכירו, בכל מיני אופנים, ולכל מיני אנשים גדולים ממני ובני גילי, וגם צעירים ממני כמובן, ומעולם לא שמעתי איזה נדנוד של חוסר הסכמה על נחיצות הדבר,
והנה בא משגיח דדרא ואומר לי- אתה חי בטעות כל ימי חייך, אתה וכל האנשים שיצא לך לדבר עימם בעניין [שמבחינה סטטיסטית כוללים את רובו ככולו של הציבור החרדי], מי אומר בכלל שזה טוב?
זה גורם לי הלם, ובתחילה חשבתי שהוא מדבר על דברים מיחודים שהם נגד התורה אבל הוא סגר עלי את הדרך, שלא מצא טוב בביטחון העצמי אלא בכגון מה שכתב ר' צדוק שצריך להאמין בכוח נשמת הישראלי, ושזה שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגיים.
אולי יכול מאן דהו להרגיע אותי בעניין זה [כגון שיש שיטות אחרות וכדו'].
מסתמא כ"ת מצפה לתשובה בהירה ורחבה, וזה אין בידי לע"ע.
אך תחושתי הראשונית למקרא הדברים, שיתכן שהרב וולבה ז"ל בא לשלול 'בטחון עצמי' במובן קצת שונה מהמובן שמתכוונים אליו בדרך כלל, ואיני יודע לבאר כ"כ, רק בדרך השערה [או משל], יתכן שאנו מתכוונים שמי שאין לו בטחון עצמי = יש לו רגש נחיתות, ואילו הרב וולבה ראה במילים ובביטוי 'בטחון עצמי' משהו מעבר, במשמעות שהאדם צריך לבטוח בעצמו ובכוחותיו. [בבחינת 'בטחון' כעין בטחון בהשם].
ובודאי יבואו המבינים ויעמידונו על האמת.  
 
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישנו דבר נוסף שמאוד דוקר את ליבי והוא מה שכתב שם במכתבו "הקנאי" בזה"ל -
והדברים הגיעו לכך שכמעט אין היום מישהו מבני התורה המאמין בבחירה החפשית !

האמנם, כל כך נורא המצב, הרי מי שאינו מאמין בבחירה כמדומני שדינו.... מבהיל, אני לא רוצה להמשיך!
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
סבא אמר:
ברצוני לשתף את רגשות הפליאה שלי דווקא על דברים שנכתבו במכתב הנראה כ"קנאי"- ואצטט-
הנה מושגים מהמילון הפסיכולוני הם היום בפי כל אדם. כל אחד יודע מ"רגש נחיתות"; זה עוד לא נורא, אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי" . ואני שואל אותם : איפה זה כתוב בתורה שצריכים בטחון עצמי, וכי זה דבר טוב? בספרים מצאתי רק בטחון בהשי'ית שהיא הכרחית. (רק בצדקת הצדיק לר' צדוק הכהן נ"ע סי' קנד מצאתי שצריד להאמין בעצמו, אבל  יעויין שם שזהו ייבטחון עצמי" שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגים)!

ובאמת, בגיל שלי זה כבר כמעט בלתי אפשרי לקבל, שכל מה שהאמנתי בו כל ימי חיי בברירות גמורה, השתדלתי ואני עדיין משתדל להקנות לבניי ולזרעם אחריהם, הוא פשוט טעות שבאה ממקור לא טוב, והרי הדבר הזה כל פשוט אצל כולנו, ויוצא במשך הזמן מאות ואולי אלפי פעמים להזכירו, בכל מיני אופנים, ולכל מיני אנשים גדולים ממני ובני גילי, וגם צעירים ממני כמובן, ומעולם לא שמעתי איזה נדנוד של חוסר הסכמה על נחיצות הדבר,
והנה בא משגיח דדרא ואומר לי- אתה חי בטעות כל ימי חייך, אתה וכל האנשים שיצא לך לדבר עימם בעניין [שמבחינה סטטיסטית כוללים את רובו ככולו של הציבור החרדי], מי אומר בכלל שזה טוב?
זה גורם לי הלם, ובתחילה חשבתי שהוא מדבר על דברים מיוחדים שהם נגד התורה, אבל הוא סגר עלי את הדרך, שלא מצא טוב בביטחון העצמי אלא בכגון מה שכתב ר' צדוק שצריך להאמין בכוח נשמת הישראלי, ושזה שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגיים.
אולי יכול מאן דהו להרגיע אותי בעניין זה [כגון שיש שיטות אחרות וכדו'].
הרב יחיאל יעקבזון בהרבה מהרצאותיו מזלזל ב'קדושת' המושג של הצורך ב'בטחון עצמי' הנפוץ בזמננו.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
סבא אמר:
ישנו דבר נוסף שמאוד דוקר את ליבי והוא מה שכתב שם במכתבו "הקנאי" בזה"ל -
והדברים הגיעו לכך שכמעט אין היום מישהו מבני התורה המאמין בבחירה החפשית !

האמנם, כל כך נורא המצב, הרי מי שאינו מאמין בבחירה כמדומני שדינו.... מבהיל, אני לא רוצה להמשיך!

מסתמא הדבר מתפרש לפי רמות/רבדים בנפש, ואין כוונתו שלא מאמינים כלל, אלא שלא מאמינים ברמה חזקה וכד'.
אכן הגר"י הוטנר ז"ל אמר [ומובא בעלי שור ח"ב] שהכפירה של אחרית הימים תהיה בבחירה. והדברים נראים ונשמעים בכל עבר ה"י.
 

נבשר

משתמש ותיק
סבא אמר:
ברצוני לשתף את רגשות הפליאה שלי דווקא על דברים שנכתבו במכתב הנראה כ"קנאי"- ואצטט-
הנה מושגים מהמילון הפסיכולוני הם היום בפי כל אדם. כל אחד יודע מ"רגש נחיתות"; זה עוד לא נורא, אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי" . ואני שואל אותם : איפה זה כתוב בתורה שצריכים בטחון עצמי, וכי זה דבר טוב? בספרים מצאתי רק בטחון בהשי'ית שהיא הכרחית. (רק בצדקת הצדיק לר' צדוק הכהן נ"ע סי' קנד מצאתי שצריד להאמין בעצמו, אבל  יעויין שם שזהו ייבטחון עצמי" שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגים)!

ובאמת, בגיל שלי זה כבר כמעט בלתי אפשרי לקבל, שכל מה שהאמנתי בו כל ימי חיי בברירות גמורה, השתדלתי ואני עדיין משתדל להקנות לבניי ולזרעם אחריהם, הוא פשוט טעות שבאה ממקור לא טוב, והרי הדבר הזה כל פשוט אצל כולנו, ויוצא במשך הזמן מאות ואולי אלפי פעמים להזכירו, בכל מיני אופנים, ולכל מיני אנשים גדולים ממני ובני גילי, וגם צעירים ממני כמובן, ומעולם לא שמעתי איזה נדנוד של חוסר הסכמה על נחיצות הדבר,
והנה בא משגיח דדרא ואומר לי- אתה חי בטעות כל ימי חייך, אתה וכל האנשים שיצא לך לדבר עימם בעניין [שמבחינה סטטיסטית כוללים את רובו ככולו של הציבור החרדי], מי אומר בכלל שזה טוב?
זה גורם לי הלם, ובתחילה חשבתי שהוא מדבר על דברים מיוחדים שהם נגד התורה, אבל הוא סגר עלי את הדרך, שלא מצא טוב בביטחון העצמי אלא בכגון מה שכתב ר' צדוק שצריך להאמין בכוח נשמת הישראלי, ושזה שונה לגמרי מזה של הפסיכולוגיים.
אולי יכול מאן דהו להרגיע אותי בעניין זה [כגון שיש שיטות אחרות וכדו'].
שלום לההוא סבא, כמדומה שפרשת בנושאים אלו פסיכולוגיה וכדו' ובזמנו הראתי לך את מאמר זה שהבאת בתחילה, אז כתבת על פרויד וכו'.
באמת זה כמה שנים אני מכיר את המכתב הזה ולא עמדתי על דעתו. 
רק דבר אחד אני מבין, הזכיר את זה קצת הרב @שלו'  ונראה לי ביתר ביאור, בעצם האדם בנוי קומות קומות, התפיסה שבה העולם חי בביטחון עצמי זה תחושה כזו של נערצות של קצת כריזמטיות זרימה וכו' אבל בעצם בתוכן של מציאות האדם הרי הנושא הוא ענין של האדם כלפי עצמו המדובר זה על "צורת אדם", א"כ מה יש לי בתור "אדם" ענין של בטחון עצמי, אני משועבד ומחויב לקיים מצוות ומוצא את חלקי בתורה, מה לי אם איני יודע לדבר בשחרור לפני רבים, למה זה תופס אותי, ולמה צריך, והנקודה לקחת את זה לענין רוחני למשל ביטחון עצמי שבכוחי להתגבר. יש סדרה של ועדים של הרב לויכטר על ביטחון עצמי לפי זכרוני קצת דומה לכאן.
למשל עוד דוגמא מושג של "עצמאות" בעולם שבן אדם צריך להיות חפשי ואינו תלוי בדעת אחרים, כוחותיו משוחררים ואין לו מניעה לעשות ככל העולה על רוחו, לא משועבד לחוקי משפחה עושה מה שהוא רוצה זה התפיסה של עצמאות. אבל ע"פ תורה ודאי שאין כזה דבר, אלא הוא יגדיר "עצמאות" למשל שהפוך ככל שאדם משועבד לפעול בכוחותיו ולפי המתכונת שעליה הוא נברא אדרבא בזה הוא יותר ויותר עצמאי "איש אל משפחתו תשובו" כך הוא יותר מחובר לכוחותיו ומפיק מהם את המירב, אדרבא הוא מפעיל את כח הבחירה שלו והעצמאות שלו מעבר לכוחות שלו. וכדו'.
בעצם זה ניסיון לקחת מושגים ואוירה שמסתובבת בעולם איך ע"פ תורה מציאות החיים הזו אמורה להתקיים. ולדעתי נקודה זו שכתבתי מייחדת את דרכו ושיטתו של הרב וולבה בתורה, בשונה מכל שקדמו לו וכן אלו שאחריו.
רק שלמעשה לדעתי המדובר הוא בשני שטחים ובשטח של הנפש התחתונה אין לזה מענה מלבד חינוך יסודי של האדם כלפי עצמו ולתת לעצמו ארגז כלים, והתרוממות קצת נתפס לי כבריחה. רק שמא הכוונה בתפיסה של אנשים והאוירה שיש ברחוב במושג "ביטחון עצמי" במובן של אוירה חברתית ותיוג ברמה של בן אדם, ופחות בחלק הנפשי של חיים תקניים, אם כי סו"ס התפיסה האנושית יונקת מהעומק הנפשי וצ"ב.
בעצם זה אולי מיישב את הסתירה בדעתו, שאנחנו לא פונים לפיסכולגים לעצב לנו "צורת אדם" אלא על לפתח נושאים שבעצם הם חוקרים ומתבוננים בהם ולכוון להעמיד את האדם בשלימות. 
 
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ל @נבשר
הנה הרב וולבא כותב-  
אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי"
ועל זה תלונתו של הרב וולבא.
ומעתה, אלו שבאו והתאוננו, מה הם התכוונו? הרי למעשה דיברו על כך שאינם יכולים לומר חבורה, או לשאול בשיעור, או להשתתף באופן משוחרר בחברה, וכל הדברים כגון זה, והיינו כי אינם מרגישים בטוחים בעצמם, ומלאים חששות שבטח לא יצליחו ויהיה להם כישלון, ותהיה להם בושה, וכדו', האם התאוננות זו אינה נכונה ומוצדקת, האם לא צריכים לסייע להם להסיר כל חששות אלו, האם צריכים לומר להם שבמקום זה שיעבדו על כך שייסורי הבושה מכפרים וכו', אבל מותר להם להישאר בחששותיהם, ואכן לא להאמין שהם מסוגלים לשאול שאלה טובה בשיעור או לומר חבורה וכו'.
אין לי ספק שיש גם בטחון עצמי מופרז, שמזיק לרבים מעימנו [מי יודע אם אני לא ביניהם], אבל כך היא דרכם של כל המידות שצריכים להיות במידה ובמשורה, וללכת בשביל הזהב, ומאי שנא עניין זה של הרגשת בטחון בעצמו [שלפי דעתי כדאי שיהיה מעט מעט יותר ממה שמסוגל באמת, אבל כמובן שזה ניתן לויכוח].
אגב, דברתי על זה עם עוד אנשים [לא מהפורום], אחד סיפר לי כי בעיר בית שמש יש יהודי בשם קרישבסקי שמעביר קורס [מוצלח מאוד, עם אחוז גבוה מאוד של הצלחות כבירות] ביידיש לבטחון עצמי [והבאים לקורס הזה לומדים לצעוק את שמם ברבים, להסתובב עם תוית עם שמם וכדו', וכן על זה הדרך], ושולחים אליו מהישיבות הכי קיצוניות שם, ולא עוד אלא שהמסכים לפעילותו הוא אחד מהת"ח הקנאיים בדורנו הלא הוא הגר"נ קופשיץ.

הדברים הם כמובן לא רק תשובה לרב @נבשר אך התעוררתי לכותבם משום דבריו.
 

נבשר

משתמש ותיק
סבא אמר:
ל @נבשר
הנה הרב וולבא כותב-  
אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי"
ועל זה תלונתו של הרב וולבא.
ומעתה, אלו שבאו והתאוננו, מה הם התכוונו? הרי למעשה דיברו על כך שאינם יכולים לומר חבורה, או לשאול בשיעור, או להשתתף באופן משוחרר בחברה, וכל הדברים כגון זה, והיינו כי אינם מרגישים בטוחים בעצמם, ומלאים חששות שבטח לא יצליחו ויהיה להם כישלון, ותהיה להם בושה, וכדו', האם התאוננות זו אינה נכונה ומוצדקת, האם לא צריכים לסייע להם להסיר כל חששות אלו, האם צריכים לומר להם שבמקום זה שיעבדו על כך שייסורי הבושה מכפרים וכו', אבל מותר להם להישאר בחששותיהם, ואכן לא להאמין שהם מסוגלים לשאול שאלה טובה בשיעור או לומר חבורה וכו'.
אין לי ספק שיש גם בטחון עצמי מופרז, שמזיק לרבים מעימנו [מי יודע אם אני לא ביניהם], אבל כך היא דרכם של כל המידות שצריכים להיות במידה ובמשורה, וללכת בשביל הזהב, ומאי שנא עניין זה של הרגשת בטחון בעצמו [שלפי דעתי כדאי שיהיה מעט מעט יותר ממה שמסוגל באמת, אבל כמובן שזה ניתן לויכוח].
אגב, דברתי על זה עם עוד אנשים [לא מהפורום], אחד סיפר לי כי בעיר בית שמש יש יהודי בשם קרישבסקי שמעביר קורס [מוצלח מאוד, עם אחוז גבוה מאוד של הצלחות כבירות] ביידיש לבטחון עצמי [והבאים לקורס הזה לומדים לצעוק את שמם ברבים, להסתובב עם תוית עם שמם וכדו', וכן על זה הדרך], ושולחים אליו מהישיבות הכי קיצוניות שם, ולא עוד אלא שהמסכים לפעילותו הוא אחד מהת"ח הקנאיים בדורנו הלא הוא הגר"נ קופשיץ.

הדברים הם כמובן לא רק תשובה לרב @נבשר אך התעוררתי לכותבם משום דבריו.
אכן כפי שכתבתי איני מבין הכוונה, אבל אכתוב שוב מזווית אחרת (מזווית יותר מוסרית, ובעצם קשור למה שאמרתי קודם), הרב וולבה בא להעביר נקודה שמגיעה שהאדם מזוהה עם התחושות הנפשיות שלו והוא תופס את עצמו לפי הנטיות וזה הוא, א"כ בחור מתלונן שאין לו ביטחון עצמי, ע"ז בא הענין שהאדם צריך לתפוס שהנטיות שלו זה לא הוא, הוא מעבר לכל ההרגשות הנמוכות זה החומר שלו, זה היצר הרע שלו, הרי לא מדובר כאן על מחלת נפש קיצונית אלא על תחושה בסיסית שהאדם מרגיש, א"כ ע"ז הנקודה שהאדם צריך לתפוס את עצמו במערכת העבודה שלו כיחס חיצוני, שעליו להתמודד עם זה ומי אמר שהוא צריך ביטחון עצמי, כי האדם הוא מעבר לכל התחושות וההרגשות, חלק אלוקה ממעל.
שוב אני קשה לי לקבל את זה וחושש שמא הרב @יהודה יעקבזון יסקלני, אבל זה הגישה המוסרית כידוע שהאדם צריך לתפוס שהכוחות שלו שולטים עליו כמשהו חיצוני, אמנם לא להתנגד לכוחותיו אבל לעבוד עימם.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
נבשר אמר:
סבא אמר:
ל @נבשר
הנה הרב וולבא כותב-  
אבל כל יום ב' וה' באים אלי בחורים ומתאוננים שאין להם "בטחון עצמי"
ועל זה תלונתו של הרב וולבא.
ומעתה, אלו שבאו והתאוננו, מה הם התכוונו? הרי למעשה דיברו על כך שאינם יכולים לומר חבורה, או לשאול בשיעור, או להשתתף באופן משוחרר בחברה, וכל הדברים כגון זה, והיינו כי אינם מרגישים בטוחים בעצמם, ומלאים חששות שבטח לא יצליחו ויהיה להם כישלון, ותהיה להם בושה, וכדו', האם התאוננות זו אינה נכונה ומוצדקת, האם לא צריכים לסייע להם להסיר כל חששות אלו, האם צריכים לומר להם שבמקום זה שיעבדו על כך שייסורי הבושה מכפרים וכו', אבל מותר להם להישאר בחששותיהם, ואכן לא להאמין שהם מסוגלים לשאול שאלה טובה בשיעור או לומר חבורה וכו'.
אין לי ספק שיש גם בטחון עצמי מופרז, שמזיק לרבים מעימנו [מי יודע אם אני לא ביניהם], אבל כך היא דרכם של כל המידות שצריכים להיות במידה ובמשורה, וללכת בשביל הזהב, ומאי שנא עניין זה של הרגשת בטחון בעצמו [שלפי דעתי כדאי שיהיה מעט מעט יותר ממה שמסוגל באמת, אבל כמובן שזה ניתן לויכוח].
אגב, דברתי על זה עם עוד אנשים [לא מהפורום], אחד סיפר לי כי בעיר בית שמש יש יהודי בשם קרישבסקי שמעביר קורס [מוצלח מאוד, עם אחוז גבוה מאוד של הצלחות כבירות] ביידיש לבטחון עצמי [והבאים לקורס הזה לומדים לצעוק את שמם ברבים, להסתובב עם תוית עם שמם וכדו', וכן על זה הדרך], ושולחים אליו מהישיבות הכי קיצוניות שם, ולא עוד אלא שהמסכים לפעילותו הוא אחד מהת"ח הקנאיים בדורנו הלא הוא הגר"נ קופשיץ.

הדברים הם כמובן לא רק תשובה לרב @נבשר אך התעוררתי לכותבם משום דבריו.
אכן כפי שכתבתי איני מבין הכוונה, אבל אכתוב שוב מזווית אחרת (מזווית יותר מוסרית, ובעצם קשור למה שאמרתי קודם), הרב וולבה בא להעביר נקודה שמגיעה שהאדם מזוהה עם התחושות הנפשיות שלו והוא תופס את עצמו לפי הנטיות וזה הוא, א"כ בחור מתלונן שאין לו ביטחון עצמי, ע"ז בא הענין שהאדם צריך לתפוס שהנטיות שלו זה לא הוא, הוא מעבר לכל ההרגשות הנמוכות זה החומר שלו, זה היצר הרע שלו, הרי לא מדובר כאן על מחלת נפש קיצונית אלא על תחושה בסיסית שהאדם מרגיש, א"כ ע"ז הנקודה שהאדם צריך לתפוס את עצמו במערכת העבודה שלו כיחס חיצוני, שעליו להתמודד עם זה ומי אמר שהוא צריך ביטחון עצמי, כי האדם הוא מעבר לכל התחושות וההרגשות, חלק אלוקה ממעל.
שוב אני קשה לי לקבל את זה וחושש שמא הרב @יהודה יעקבזון יסקלני, אבל זה הגישה המוסרית כידוע שהאדם צריך לתפוס שהכוחות שלו שולטים עיו כמשהו חיצוני, אמנם לא להתנגד לכוחותיו אבל לעבוד עימם.

אתה יקר לי גם כשאני לא מזדהה לחלוטין עם התובנות שלך. אז לסקול לא בא בחשבון...
אני מזדהה עם הסיומת.
אך יצאתי קצת מבולבל ממה שכתבת לפני כן,
חלק אלוק ממעל - הרי ברור.
אך מה כוונתך שהאדם הוא מעבר לכל התחושות וההרגשות?
הרגשה ותחושה זה משהו חיצוני?
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
סבא אמר:
אצרף כאן שני מאמרים של הרב וולבא בנוגע לפסיכולגיה ופסכיאטריה, אחד נכתב לציבור שלנו והשניה נכתב בביטאון של ביה"ח לניאדו של חסידי צאנז, בכדי להיות מוצג בחוץ [אך במאמר שמיועד ל"בפנים" הוא שולח למאמר זה],
אנא קראו ברצינות שני מאמרים אלו [את המאמר הראשון ל"בחוץ" יבין רק בעל השכלה חיצונית מינימלית לכאו' ועמכם הסליחה], ואמרו [כתבו]- מה מסקנתכם משניהם, בעד  או נגד, או משהו באמצע, ואם כן, מה הוא?

הרב וולבא פסיכולגיה ודת.PDFהרב וולבא על הפסיכולוגיה.PDF

בירור בנושא כזה היה כדאי לעשות עם הרב לויכטר שאם אני זוכר היטב צועד בדרך רבותיו בשלילת הפסיכולוגיה.
יהודה יעקבזון אמר:
סבא אמר:
עניין נוסף וחשוב יותר אולי, הוא הדרישה מהפסכיאטרים שיארגנו קורסים אצלינו הציבור החרדי היינו אצל הרבנים והמחנכים שידעו יסודות הפסיכולוגיה-
והנה הציטוטים-
יש צורך דחוף בארגון קורסים לרבנים בפועל ולמחנכים, במטרה להפיץ ידע בסיסי על הסימפטומים של נוירוזה ופסיכוזה ודרכי הטיפול שלהן בקוים כלליים כדי שידעו להפנות חולים בהקדם אל הרופא. ידיעה בסיסית הייתה מסלקת הרבה משפטים קדומים! [עמוד ע"ט פ]
אנו חוזרים כאן על הדרישה, כי פסיכיאטרים יארגנו חוגים לרבנים בפועל, להקנות להם ידיעות בסיסיות על סיבוכים נפשיים וביניהן ידיעות על מניעת התאבדות וטיפול במתאבדים שנצלו .[עמוד פ"ז]
ואנו חוזרים על דרישתנו, שמצד פסיכיאטרי יאורגנו חוגים לרבנים במטרה להקנות להם הידע הדרוש להם כדי שיוכלו לטפל בחולי נפש ביעילות. [עמוד צ']

באופן חלקי, דרישותיו התקבלו.
המציאות והזמן עושה את שלו...
ההיפך הגמור!

כל הציטוטים ממה שצריך ללמוד הם להבין את מבנה הנפש וזה ענין רפואי ולא פסיכולוגיית המונים ופשוט.

במובן הזה הקורסים שאתה מדבר הם התגשמות חלום הבלהות של המשגיח זצ"ל ולא את חזונו.


מה שאני מתכוון הוא שיש שני חלקים בפסיכולוגיה.

חכמה ותורה

החלק של חכמה הוא כאשר בודקים מבנה של נפש ומה נקרא מצב תקין וחוקרים תהליכים של שבירה תיקון ואיזון.

החלק של תורה הוא איך לנהוג לפי היסודות ומיהו אדם מתוקן ולאן להביא את האדם.

כמובן שחכמה אפשר לקחת ובזה העיקר הוא פסיכיאטריה [ויסודות הבנת הנפש בפסיכולוגיה] וגם בזה יש שחלקו בטענה שנפש יהודי בנויה באופ"א.

בשביל לטפל ע"י פסיכולוגיה צריך לנסח תורה יהודית שמגדירה מה נכון ומה רצוי מה אפשר ומה אסור וא"א להסתמך על הפסיכולוגיה
וזה תורה בגויים אל תאמין. 

[לדוגמא הספר כיצד תרכוש וכו' יש בו חלק של חכמה מה אנשים סביבך אוהבים שתעשה, ויש בו חלק של תורה בכך שמעמיד את העבודה כדי שיהיה לך טוב חברתית ולגדל האגו וההצלחה ולא לתקן את האדם].

בהבנה זו אין חילוק כ"כ בין ב' המאמרים ואולי שינה בגישה כמה להשתמש אך לא בבסיס הרעיוני.
 

שש אנוכי

משתמש ותיק
סבא אמר:
ישנו דבר נוסף שמאוד דוקר את ליבי והוא מה שכתב שם במכתבו "הקנאי" בזה"ל -
והדברים הגיעו לכך שכמעט אין היום מישהו מבני התורה המאמין בבחירה החפשית !

האמנם, כל כך נורא המצב, הרי מי שאינו מאמין בבחירה כמדומני שדינו.... מבהיל, אני לא רוצה להמשיך!
מאמין היינו לא רק תיאורטית
אלא שמונע מהכרה שיכול לפעול ע"י בחירה ולא דבק בתפיסה פרוידיאנית.

ודבר זה שמעתי כמדומה שקיים היום מא' מגדולי המשגיחים [המחנכים] בדורנו.
 
 
חלק עליון תַחתִית