נדיב לב אמר:HaimL אמר:מסתבר לי שעלינו לשבח כולו הוא מנוסח ברכת מלכויות, וא"כ לכאורה יש בו עוד פסוק של תורה, וידעת היום והשבות וגו' דמאי אולמיה דשמע ישראל, דחשיב מלכות, מהאי פסוקא.
כל הערה פנינה. קראתי בר"ה ביאור בשם הסבא מסלבודקה [ומבארו רבי ראובן קרלינשטיין] שעומד בהערת מר, מדוע פסוק שמע ישראל נכלל בפסוקי מלכויות...
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב
אמר רב הונא, תא שמע: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים... אין עוד - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות
HaimL אמר:ויוכל לעלות לחשבון הפסוקים דתורה, דפסוק ויהי בישורון מלך וגו', אפ"ל דקאי אדלעיל מיניה, תורה ציווה לנו משה וגו', וראיתי שהובא כה"ג ברבנו בחיי בן אשר,
וע"ד המדרש ויהי בישרון מלך זה משה וכו'
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב
בשלמא זכרונות ושופרות - איכא טובא, אלא מלכיות תלת הוא דהויין ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ויהי בישרון מלך, ה' ימלך לעלם ועד, ואנן בעינן עשר..
נראה משום שהיא תקנת רבנו תם, כמובא בתוספות ביצה ט"ז., ותיקן לומר את כל הפסוק כצורתו, כי היכי דלא לפסוק היכא דלא פסק משה רבנו ע"ה (ולהשמיט את השני תמידים דמקמיה א"א, דהוא תקנה קדמונית ודשו ביה כ"ע).קדמא ואזלא אמר:ושני תמידין כהלכתן.
מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחח אשה לה'.
האם אין כאן כפל בענין התמידין?
מהמרדכי דלהלן נראה שלא תיקן ר''ת לומר את הפסוק כצורתו [ואכן לפי הנוסח שם אין שום כפל].HaimL אמר:נראה משום שהיא תקנת רבנו תם, כמובא בתוספות ביצה ט"ז., ותיקן לומר את כל הפסוק כצורתו, כי היכי דלא לפסוק היכא דלא פסק משה רבנו ע"ה (ולהשמיט את השני תמידים דמקמיה א"א, דהוא תקנה קדמונית ודשו ביה כ"ע).קדמא ואזלא אמר:ושני תמידין כהלכתן.
מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחח אשה לה'.
האם אין כאן כפל בענין התמידין?
אה"נ, התמיהה שלי היא על מ"ש בגמרא. דברוב פסוקי המלכויות, זכרונות ושופרות ליכא למטעי. אבל בפסוק ויהי בישורון מלך וגו' (וה"נ בפסוק לא הביט און ביעקב וגו'), ה"ל ידיים שאין מוכיחות, דדילמא הוא משה רבנו (ובפסוק של בלעם, דילמא הוא נבואה לעת"ל על המלך שיקום לעמ"י). ולכאורה, טפי ה"ל להזכיר את הפסוקים שאין בהם לשון מלכות, אבל ליכא למטעי בהו, דעניינם הוא מלכותו יתברך (כמ"ש הרמב"ם ז"ל,יושב בשבת תחכמוני אמר:שהרי שם איתאנדיב לב אמר:HaimL אמר:
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב
בשלמא זכרונות ושופרות - איכא טובא, אלא מלכיות תלת הוא דהויין ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ויהי בישרון מלך, ה' ימלך לעלם ועד, ואנן בעינן עשר..
.קדמא ואזלא אמר:מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח ניחח אשה לה'.
ובלוח ארץ ישראל כתוב לומר: ככתוב 'מלבד עולת החודש' וגו', וכן מובא משמו של האדר"ת.במוסף ר"ה אין לומר רק 'מלבד עולת החודש' ולא יותר, אבל המסיימים 'ועולת התמיד' אינו נכון, שכבר אמרו 'ושני תמידים כהלכתם', ודלא כרמ"א בסימן תקצ"א, שנמשך אחר בעל 'תרומת הדשן'.
ועל מה קאי 'ככתוב'? הא לא הוזכר עולת החודש מקודם, אלא רק השעיר,משה נפתלי אמר:ובלוח ארץ ישראל כתוב לומר: ככתוב 'מלבד עולת החודש' וגו', וכן מובא משמו של האדר"ת.קדמא ואזלא אמר:
שו"ע תקצ"א ס"ג עי"ש.נבשר אמר:וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ כָּאָמוּר:
וּבַחֹֽדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹֽדֶשׁ מִקְרָא קֹֽדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַה' פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַֽיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָֽיִל וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר. וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם: מִלְּבַד עֹלַת הַחֹֽדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ. וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ. וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ אִשֶּׁה לַה':
ביום השני - דובר שקרים?
בעניי לא הבנתי למה טרחת להדגיש את מוסף ראש חודש, ולמה ממוסף ראש השנה עצמו לא קשה לך בדיוק באותה מידה.נבשר אמר:וְאֶת מוּסְפֵי יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה נַעֲשֶׂה וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ כָּאָמוּר:
וּבַחֹֽדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹֽדֶשׁ מִקְרָא קֹֽדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶֽאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַה' פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַֽיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם כִּמְדֻבָּר שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לָאָֽיִל וְעִשָּׂרוֹן לַכֶּֽבֶשׂ וְיַֽיִן כְּנִסְכּוֹ וּשְׁנֵי שְׂעִירִים לְכַפֵּר. וּשְׁנֵי תְמִידִים כְּהִלְכָתָם: מִלְּבַד עֹלַת הַחֹֽדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ. וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ. וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ אִשֶּׁה לַה':
ביום השני - דובר שקרים?
זה החידוש. כי ר"ה ביום השני נהגו כיום ר"ה של "בחודש השביעי באחד לחודש" ככל דיני ר"ה (מלבד הטעם הפנימי שיש דין גם ביום זה), אבל לדונו כר"ח זה חידוש (למשל לגבי נדרים ומסתמא לגבי ר"ה אינו כן). אא"כ כמו שכתבת שדין ר"ח תשרי הוא כר"ה וזה לבעלי הדרש, ולבעלי הפשט קצת קשה לקבל זה. ועוד כתוב שר"ח תשרי הוא עצמו בכיסוי ולכן לא אומרים ברכת החודש. וע"ד הפשט אפשר לומר שכיון שיום זה קובע את ההתחלה א"א לדון את היום הראשון כמעלתו שהוא ראשון, שבעצם אנו עסוקים בחידוש הבריאה אז להעלות ולהזכיר שזה היום הראשון (מצד ר"ח) זה ענין שולי (במובן לא מרכזי) ונטפל בשונה משאר המועדים. כמו שאחד קנה מכונית מפוארת והוא חוגג את זה שהיום זה היום הראשון בחודש זה שהוא משתמש במכונית.יושב בשבת תחכמוני אמר:נאמר ממילא גם על ראש חודש
הוא שיסד יניי: הַלָּן בְּסֵתֶר, בְּצֵל שַׁדַּי. ודלא כמפסקים בין 'בצל' ל'שדי'.י֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֜דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן:דְּאַשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּהּ בְּרָזָא עִלָּאָה, בִּטְלַל עֲנָנֵי יְקָרָא דְשַׁדַּי יְבִית:
יפה, ואפשר להפך ש"ברואים" הולך על דרגה יותר גבוהה של נבראים של בנ"א, שהם ביחס ישיר של נבראים מהקב"ה ויותר מתייחסים למקור שממנו הם באים, ומעשים היינו ההמצאות בפועל של הדבר ולא כיחס של נברא אלא כעובדה שהיא קיימת מהקב"ה, ומהר"ל כתב שההבדל בין אימה ליראה, שאימה היא מצד גדלות מי שנותן אימה ויראה מצד שפלות הירא, והיינו שמי שהוא יותר בגדלות (כלפי שאר הנבראים) יש לו יותר אימה מהקב"ה מגדלותו של הקב"ה, משא"כ מי שהוא מעשיך ודרגתו ותפיסתו יותר נמוכה הרי שהוא ירא מצד שפלות עצמו. וישתחוו היינו פעולה של ביטול עצמו זה רק במי שיש לו השגה לבטל עצמו.לביא אמר:וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם - יש בזה פרוש כוונת הלב מה החילוק בין ״ברואים״ לבין ״המעשים״, ותמיד היה לי פרוש אחר בכך, שבראת פרוש כל הבריאה כולה, כולל הכוכבים והצמחים, שכידוע גם להם יש חיות, ואילו ״כל המעשים״ קאי אבני אדם, דשלא כמו הבריאה שלא מסוגלת לעשות דבר שה׳ לא הגדיר לה, ודהיינו שאינם יכולים ליצור דבר חדש, נקראים ברואים בלבד, ואילו בני אדם נתן ה׳ בהם כח לעשות דברים חדשים בעולם, ולזה אמר פחדך על מעשיך, שבני אדם מתוך פחד יבואו לקיים רצונו, ואילו הברואים שייך בהם אימה כדי שלא ישנו מתפקידם כמו שהיה במעשה בריאת הצומח יעוין ברש״י שם, ואח״כ אמר וייראוך כל המעשים, דלא שייך ביטול בחירה כלפי כל האומות, ורק מתוך יראה יבטלו ישתחוו לפניו, ואילו הברואים עצמם ישתחוו בלב שלם.
כבר יסדת זה לפני כשלוש שנים, הלא?משה נפתלי אמר:הוא שיסד יניי: הַלָּן בְּסֵתֶר, בְּצֵל שַׁדַּי. ודלא כמפסקים בין 'בצל' ל'שדי'.
אם יורשה לי לסדר את הענינים.נבשר אמר:זה החידוש. כי ר"ה ביום השני נהגו כיום ר"ה של "בחודש השביעי באחד לחודש" ככל דיני ר"ה (מלבד הטעם הפנימי שיש דין גם ביום זה), אבל לדונו כר"ח זה חידוש (למשל לגבי נדרים ומסתמא לגבי ר"ה אינו כן). אא"כ כמו שכתבת שדין ר"ח תשרי הוא כר"ה וזה לבעלי הדרש, ולבעלי הפשט קצת קשה לקבל זה. ועוד כתוב שר"ח תשרי הוא עצמו בכיסוי ולכן לא אומרים ברכת החודש. וע"ד הפשט אפשר לומר שכיון שיום זה קובע את ההתחלה א"א לדון את היום הראשון כמעלתו שהוא ראשון, שבעצם אנו עסוקים בחידוש הבריאה אז להעלות ולהזכיר שזה היום הראשון (מצד ר"ח) זה ענין שולי (במובן לא מרכזי) ונטפל בשונה משאר המועדים. כמו שאחד קנה מכונית מפוארת והוא חוגג את זה שהיום זה היום הראשון בחודש זה שהוא משתמש במכונית.יושב בשבת תחכמוני אמר:נאמר ממילא גם על ראש חודש
שלום וברכה,אפרים שפר אמר:שאלה שעלה לי באמצע תפילת ר"ה.
אנו אומרים בתפילה,
וידע כל פעול כי אתה פעלתו
ויבין כל יצור כי אתה יצרתו
ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה
תמיד אנחנו יודעים שהידיעה הוא חיבור, דהיינו שכל "פעול" מחובר וחי עם ה"כי אתה פעלתו"
והבנה, הוא רמה פחות מזה, שהיצור מבין כי אתה יצרתו, אבל הוא לא חי עם זה 24/7
והרמה הכי נמוכה זה שאדם רק אומר את זה.
(כי ידיעה הוא חיבור אחד עם הדבר, והבנה, הוא מלשון בנין ומבין דבר מתוך דבר, ואמירה הוא רק מילים.)
??
חשבתי ע"ז תוך כדי שכתבתי, וזה נראה לי חידוש שקשה להולמו. מה תגיד בוסתות (לדעת הב"ח)?יושב בשבת תחכמוני אמר:לענ"ד אם לא שבנדרים הלך אחר לשון בנ"א, אז גם בנדרים היה הדין שנאסר גם בב' תשרי.
הבקשה כאן היא על תקיעת השופר המציינת את הגאולה ולכן הוסף בקשה מעין אותו העניין - קיום כל הקרבנות עם התקיעות. יום תרועה וכו' אינו מתאים, משום שמצווה זו נוהגת גם בגלות. ותקיעת עשור בשנת היובל היא שולית ביחס ליובל של קיום המצוות דזמן הבית.HaimL אמר:בברכת שופרות, מדוע חותמים בשל תורה, וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו', ולא בעניינא דיומא ובחודש השביעי וגו' יום תרועה יהיה לכם. ואם משום שכבר אמרוהו בקרבנות היום הל"ל שבתון זכרון תרועה וגו', ואי משום דמהדר אשופר הל"ל והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש וגו'
ראיתי בפירוש המחזור לר"א אלנקאר "ובכן - בעת ובעונה הזו, מן ובכן אבוא אל המלך".נדיב לב אמר:בנוסח התפילה בר"ה ישנו ג' קטעים שמוסיפים בברכת אתה קדוש, וכל אחד מהם מתחיל במילה "ובכן" תן פחדך, 'ובכן' תן כבוד, 'ובכן' צדיקים יראו וישמחו. מה הטעם שכל קטע מתחילה במילה הזו.
רש''י בקוהלת [ח,י] פי' ובכן - ואז. וכ''ה באבודרהם.עמנואל אמר:ראיתי בפירוש המחזור לר"א אלנקאר "ובכן - בעת ובעונה הזו, מן ובכן אבוא אל המלך".נדיב לב אמר:בנוסח התפילה בר"ה ישנו ג' קטעים שמוסיפים בברכת אתה קדוש, וכל אחד מהם מתחיל במילה "ובכן" תן פחדך, 'ובכן' תן כבוד, 'ובכן' צדיקים יראו וישמחו. מה הטעם שכל קטע מתחילה במילה הזו.
אכן זהו פרוש כוונת הלב, ופירשו דקאי אמלאכים.נבשר אמר:יפה, ואפשר להפך ש"ברואים" הולך על דרגה יותר גבוהה של נבראים של בנ"א, שהם ביחס ישיר של נבראים מהקב"ה ויותר מתייחסים למקור שממנו הם באים, ומעשים היינו ההמצאות בפועל של הדבר ולא כיחס של נברא אלא כעובדה שהיא קיימת מהקב"ה, ומהר"ל כתב שההבדל בין אימה ליראה, שאימה היא מצד גדלות מי שנותן אימה ויראה מצד שפלות הירא, והיינו שמי שהוא יותר בגדלות (כלפי שאר הנבראים) יש לו יותר אימה מהקב"ה מגדלותו של הקב"ה, משא"כ מי שהוא מעשיך ודרגתו ותפיסתו יותר נמוכה הרי שהוא ירא מצד שפלות עצמו. וישתחוו היינו פעולה של ביטול עצמו זה רק במי שיש לו השגה לבטל עצמו.לביא אמר:וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם - יש בזה פרוש כוונת הלב מה החילוק בין ״ברואים״ לבין ״המעשים״, ותמיד היה לי פרוש אחר בכך, שבראת פרוש כל הבריאה כולה, כולל הכוכבים והצמחים, שכידוע גם להם יש חיות, ואילו ״כל המעשים״ קאי אבני אדם, דשלא כמו הבריאה שלא מסוגלת לעשות דבר שה׳ לא הגדיר לה, ודהיינו שאינם יכולים ליצור דבר חדש, נקראים ברואים בלבד, ואילו בני אדם נתן ה׳ בהם כח לעשות דברים חדשים בעולם, ולזה אמר פחדך על מעשיך, שבני אדם מתוך פחד יבואו לקיים רצונו, ואילו הברואים שייך בהם אימה כדי שלא ישנו מתפקידם כמו שהיה במעשה בריאת הצומח יעוין ברש״י שם, ואח״כ אמר וייראוך כל המעשים, דלא שייך ביטול בחירה כלפי כל האומות, ורק מתוך יראה יבטלו ישתחוו לפניו, ואילו הברואים עצמם ישתחוו בלב שלם.
בעניי איני זוכר מהי דעת הב"ח ממנה כבודו שואל, ובכל זאת מהקשר הדברים אני מצליח להבין שמדובר כנראה על קביעות וסת לפי ימי החודש או לפי 'ראש חודש'.נבשר אמר:חשבתי ע"ז תוך כדי שכתבתי, וזה נראה לי חידוש שקשה להולמו. מה תגיד בוסתות (לדעת הב"ח)?יושב בשבת תחכמוני אמר:לענ"ד אם לא שבנדרים הלך אחר לשון בנ"א, אז גם בנדרים היה הדין שנאסר גם בב' תשרי.
יושב בשבת תחכמוני אמר:נדיב לב אמר:HaimL אמר:מסתבר לי שעלינו לשבח כולו הוא מנוסח ברכת מלכויות, וא"כ לכאורה יש בו עוד פסוק של תורה, וידעת היום והשבות וגו' דמאי אולמיה דשמע ישראל, דחשיב מלכות, מהאי פסוקא.
כל הערה פנינה. קראתי בר"ה ביאור בשם הסבא מסלבודקה [ומבארו רבי ראובן קרלינשטיין] שעומד בהערת מר, מדוע פסוק שמע ישראל נכלל בפסוקי מלכויות...
אליבא דאמת, בלי להכנס לגוף הביאור של הסבא מסלבודקא, שאלת ידידנו ר' חיימ'ל מבוססת על הגמרא בר"ה לב: -תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב
אמר רב הונא, תא שמע: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים... אין עוד - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות
כך שפירשתי לעצמי את שאלתו, לא כנקיטת הנחת יסוד ששמע ישראל חשוב פסוק של מלכויות יותר מוידעת היום ודרישת טעם לדבר, אלא להיפך - כנקיטת הנחת יסוד ששני פסוקים אלו חשובים פסוקים של מלכויות, והערה שממילא יש לנו פסוק נוסף של תורה - אם עלינו לשבח מכלל מלכויות.
דעת הב"ח (ו"ד סי' קפט אות טו.) שאשה קובעת וסת לראש חודש ולא לתאריכי החודש, למשל ראתה א' ניסן ול' ניסן קבעה וסת לראש חודש. השאלה א"כ אשה שראתה בא' אלול וב' תשרי קבעה וסת לראש חודש.יושב בשבת תחכמוני אמר:בעניי איני זוכר מהי דעת הב"ח ממנה כבודו שואל, ובכל זאת מהקשר הדברים אני מצליח להבין שמדובר כנראה על קביעות וסת לפי ימי החודש או לפי 'ראש חודש'.
ויש לומר, שכנראה לשם 'תשרי' אין משמעות בהקשר של וסתות, ושם הכל תלוי ב"א' בחודש" "ב' בחודש". (וברור שכשאומרים שאין 'ראש חודש תשרי' מלבד 'ראש השנה' אז זה רק בהקשר המסוים של ירח תשרי, ולא כ'חודש' סתם).
הבנתי לתומי שכוונתך ליישב הערתו ע"פ ביאורו של האלטער זצ"ל, ולבאר ששמע ישראל בלבד 'מתהפך' למלכויות ולא 'וידעת היום'. כיון שלא לכך נתכוונת הרי אתי תלון משוגתי, וזכינו מדבריך לביאורו של האלטער זצ"ל באמירת מלכויות לפניו יתברך.נדיב לב אמר:לא יודע מה נצרך מר להאריך בהבנת השואל הנ"ל בהקשר לתגובתי, בעוד לא התייחסתי להבדל בין שמע ישראל לוידעת היום, וכמו שהודגש בתגובתי, אלא בטעם דפסוק שמע ישראל נכלל במלכויות כמבואר בגמ' וע"ז העתקתי את פירושו הנפלא של הסבא מסלבודקה. [ברור לך שהסבא מסלבודקה ידע את הגמ'...]
יושב בשבת תחכמוני אמר:הבנתי לתומי שכוונתך ליישב הערתו ע"פ ביאורו של האלטער זצ"ל, ולבאר ששמע ישראל בלבד 'מתהפך' למלכויות ולא 'וידעת היום'. כיון שלא לכך נתכוונת הרי אתי תלון משוגתי, וזכינו מדבריך לביאורו של האלטער זצ"ל באמירת מלכויות לפניו יתברך.נדיב לב אמר:לא יודע מה נצרך מר להאריך בהבנת השואל הנ"ל בהקשר לתגובתי, בעוד לא התייחסתי להבדל בין שמע ישראל לוידעת היום, וכמו שהודגש בתגובתי, אלא בטעם דפסוק שמע ישראל נכלל במלכויות כמבואר בגמ' וע"ז העתקתי את פירושו הנפלא של הסבא מסלבודקה. [ברור לך שהסבא מסלבודקה ידע את הגמ'...]
(אגב, לא כ"כ הבנתי את עצם הביאור, לכה"פ בניסוח שכת"ר הזכיר, שנראה כביכול באמירת שמע ישראל שבכל יום אין אנו ממליכים את הקב"ה עלינו, בעוד שבמתני' ברכות איתא 'למה קדמה שמע לוהיה אם שמע .. כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים'. ואמנם עצם הדברים, שאמירת מלכויות היא לפניו יתברך - הן מצד עצם ה'חפצא' של אמירת מלכויות שהן 'לפני' כלשון הגמ', הן מצד מה שנאמרות בתפילה שכולה 'לפני ה'' - מבוארים, אבל ההשלכה שלהם לענין קבלת עול מלכות שמים לא נהירה לי דיה).
הרי! https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=6&t=4006&p=90384&hilit=%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99#p90384נבשר אמר:כבר יסדת זה לפני שלוש שנים, הלא?
יש לציין ע''ז את פסקו המחודש של הגאון מהר''ר אבלי פאסוועלער שהובא בחיי''א , שמי ששכח המלך הקדוש בליל ר''ה אינו צריך לחזור אפי' שבשאר עשי''ת חוזרים ע''ז, וטעמו משום שאין מקדשין את החודש בלילה, והרי לנו עשיית צבת בצבת בין דיני הר''ח שבכאן לדיני יום הזיכרון, ואולי יל''ח.יושב בשבת תחכמוני אמר:בעניי לא הבנתי למה טרחת להדגיש את מוסף ראש חודש, ולמה ממוסף ראש השנה עצמו לא קשה לך בדיוק באותה מידה.
והאמת שבודאי ראש השנה אינו יום שבמקרה נפל בראש חודש, אלא עניניהם כרוכים ממש, וכמו שכתוב בתהלים 'תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב', (ויש בזה הרבה בדרוש), כך שממילא כל מה שנאמר על כך שראש השנה 'נהיה' יומיים, נאמר ממילא גם על ראש חודש