דרושה הגדרה למדנית באמת לירושה

אליעזר ג

משתמש ותיק
כהן אמר:
משה טו אמר:
וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
מה זה המושג של גזל? וכי מאחר והוא זכה במפעל הפיס אסור לגזול אותו?
מה זה המושג של שבועה? וכי בגלל שהוציא מהפה איזה מילה חייב לקיים?
מה זה בכלל להיות יהודי? וכי בגלל שנולדתי לאבא ולאמא יהודיים אני חייב להיות יהודי?

כלומר, אתה וכנראה גם המודים לך סוברים שאין שום צורך להבין אף אחד מהמושגים הללו כמו שלא צריך להבין ירושה , לא כואב לכם שאתם לא מבינים, הסקרנות לחידת העולם ומהותו לא בוערת בנפשכם .ועד כדי כך אין לכם את המושגים הנעלים
הללו של הנפש אותם הגדיר החזו"א כמידת האמונה ושדרגת השאיפה אליהם היא עד נכונות למסור את הנפש , שאין אתם רואים בכך חיסרון אלא יתרון ומוכנים לפרסם בריש גלי את חסרונכם, ויתרה מכך אתם רואים בהם חיסרון בנפשם של השואפים להבין, עד כדי כך שמלגלגים עליהם על עצם שאיפתם ומוחים כפיים על הלגלוג.

אומנם צריך להיות מאוד זהיר בהסברת מושגים ברמה הזו חלקם מושגים שנוגעים בעומק הקבלה , אומנם אכן בלימוד נגלה אפשר בחלק מהמקרים לוותר עליהם בלי שתהיה נפקא מינא מכך ואומנם יש לחדד את ההבדל בין הגדרה למדנית שכולה בצורתה היא נגלה לחלוטין אף שלפעמים שורשיה בתחומים הללו, לבין ההבנות הללו שלעולם בלימוד הלכה צריכים בסופו של דבר ללבוש את צורת הנגלה הזו ולא להופיע כשלעצמם במסקנותיה. אבל כל אלו עקרונות זהירות שבגללה יש הסתייגות מהרבה דרכים שכאלו ולא פסילה של עצם הרצון להבין ויש לדעת לחלק בין הדבקים ולא לזרוק את השאיפה בסופו של דבר להבין אל נכון, מכוח הזהירות שלא להתעקם.
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.
דומני בעיקר לפי המשך הדיון שיש כאן ערבוב בין שתי שאלות :
א. השאלה שאתה רוצה לשאול איננה בהלכות ירושה אלא בהלכות הקשר בין אב לבנו לעניין כל דיניו .
ב. הנושא השני אחרי שיתברר לך הקשר הזה תוכל להבין את ההגדרה הלמדנית של ירושה ודיניה שהיא המשך רשות האב כעולה מדיני תפוסת הבית ואיך הבן כרעא דאביו נכנס תחתיו לזכות ברשותו הממונית כגברא ודרך הזכיה ברשותו הממונית זוכה בנכסיו כחלק מובחן לעצמו מנכסי הבן שהוא ירושת האב , ראה משנה בכורות נו: לפי רוב הראשונים וכן ב"ק קיא: לפי רבא להלכה .
לגבי א הנושא הוא נושא שבקבלה על הקשר הרוחני בין נשמות שמתחיל מהבנת היות כלל ישראל אחד ברמה של חיה ויחידה אבל לא רוחם ונפשם ואיני מתיימר להבין מספיק בנושא רק לרמז על הכוון באחד הנושאים הקשים בקבלה. אפשר שניתן להוציא הגדרה למדנית יותר מדויקת מהבנה שם לנגלה .
ההגדרה בנגלה מה שאתה קורא הגדרה למדנית היא לכאורה מה שכתבתי ב-ב ועיין במקורות שם . בשביל להבין יותר מכך עליך כאמור להעמיק בלימוד קבלה .
וודאי שפנימיות נושאים אלו שורשם בקבלה, אבל לכאו' קודם כל צריכים להבין משהו שנוגע גם לפשט, שפשט הוא לא רק מה שחשים בידים ורואים בעינים, אלא גם מה שרואים בשכל. ומה שאב ובנו מציאות אחת זה לא רק בגלל החיבור של חיה ויחידה אלא היא מציאות שיש לה לבושים כאן שהחיות של הבן נמשכת מהאב כמו שרואה כל אחד. [וצריך מידה מסויימת של בגרות בשביל להבין שהיחסים של אנשים הם לא רק משהו בהרגשה אלא משהו אמיתי].
 
 

כהן

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
לומר, אתה וכנראה גם המודים לך סוברים שאין שום צורך להבין אף אחד מהמושגים הללו כמו שלא צריך להבין ירושה , לא כואב לכם שאתם לא מבינים, הסקרנות לחידת העולם ומהותו לא בוערת בנפשכם .ועד כדי כך אין לכם את המושגים הנעלים
הללו של הנפש אותם הגדיר החזו"א כמידת האמונה ושדרגת השאיפה אליהם היא עד נכונות למסור את הנפש , שאין אתם רואים בכך חיסרון אלא יתרון ומוכנים לפרסם בריש גלי את חסרונכם, ויתרה מכך אתם רואים בהם חיסרון בנפשם של השואפים להבין, עד כדי כך שמלגלגים עליהם על עצם שאיפתם ומוחים כפיים על הלגלוג.
נסחפת...
יש מושגים שלא צריך ואף אסור לנסות להבין אותם מחמת ביטול תורה ושריפת הזמן לריק, וצאי לך בעקבי הצאן, שכל רבותינו מזמן מתן תורה ועד היום הסתפקו בהעברת המושג ותו לא.
הדבר אף יכול להביא חורבן בניסיון להגדיר דברים פשוטים ולסבך את עצמך עם הגדרתם ולהוציא גדרים עקומים.
תנסה להסביר לי בצורה 'למדנית' למה אחד ועוד אחד שוה שתיים.. אז מה אם הוספתי אחד לאחד, אבל מה 'הסברא' שזה שוה שתים. לא הצלחתי להבין..

ועליך אני קורא @אליעזר ג כלך מדברותיך ולך לך אצל שקיעה דר"ת והגאונים ששם הוכחת כוחך הטוב והיפה בביאור דברי הגאונים.
סוגיות מעין אלו יפות לך ויפות לקוראים.
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
... ויורש ה"ה המוריש עצמו (ולא רק במקום המוריש) — ראה ב"ב קנט, א. שו"ת צפע"נ דווינסק ח"א סקי"ח. ווארשא ח"ב סקי"ח. מילואים יג, א. מהד"ת יט, א. ובלשון הכתוב — "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה, יז. ב"ב שם). (לקו"ש למרן האדמו"ר מליובאוויטש חל"ב ע'23 הערה 45).
עיי"ש
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
אליעזר ג אמר:
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.
דומני בעיקר לפי המשך הדיון שיש כאן ערבוב בין שתי שאלות :
א. השאלה שאתה רוצה לשאול איננה בהלכות ירושה אלא בהלכות הקשר בין אב לבנו לעניין כל דיניו .
ב. הנושא השני אחרי שיתברר לך הקשר הזה תוכל להבין את ההגדרה הלמדנית של ירושה ודיניה שהיא המשך רשות האב כעולה מדיני תפוסת הבית ואיך הבן כרעא דאביו נכנס תחתיו לזכות ברשותו הממונית כגברא ודרך הזכיה ברשותו הממונית זוכה בנכסיו כחלק מובחן לעצמו מנכסי הבן שהוא ירושת האב , ראה משנה בכורות נו: לפי רוב הראשונים וכן ב"ק קיא: לפי רבא להלכה .
לגבי א הנושא הוא נושא שבקבלה על הקשר הרוחני בין נשמות שמתחיל מהבנת היות כלל ישראל אחד ברמה של חיה ויחידה אבל לא רוחם ונפשם ואיני מתיימר להבין מספיק בנושא רק לרמז על הכוון באחד הנושאים הקשים בקבלה. אפשר שניתן להוציא הגדרה למדנית יותר מדויקת מהבנה שם לנגלה .
ההגדרה בנגלה מה שאתה קורא הגדרה למדנית היא לכאורה מה שכתבתי ב-ב ועיין במקורות שם . בשביל להבין יותר מכך עליך כאמור להעמיק בלימוד קבלה .
וודאי שפנימיות נושאים אלו שורשם בקבלה, אבל לכאו' קודם כל צריכים להבין משהו שנוגע גם לפשט, שפשט הוא לא רק מה שחשים בידים ורואים בעינים, אלא גם מה שרואים בשכל. ומה שאב ובנו מציאות אחת זה לא רק בגלל החיבור של חיה ויחידה אלא היא מציאות שיש לה לבושים כאן שהחיות של הבן נמשכת מהאב כמו שרואה כל אחד. [וצריך מידה מסויימת של בגרות בשביל להבין שהיחסים של אנשים הם לא רק משהו בהרגשה אלא משהו אמיתי].
 

זה מאוד נחמד אבל לא נותן הסבר לדיני ירושה .
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
אליעזר ג אמר:
דומני בעיקר לפי המשך הדיון שיש כאן ערבוב בין שתי שאלות :
א. השאלה שאתה רוצה לשאול איננה בהלכות ירושה אלא בהלכות הקשר בין אב לבנו לעניין כל דיניו .
ב. הנושא השני אחרי שיתברר לך הקשר הזה תוכל להבין את ההגדרה הלמדנית של ירושה ודיניה שהיא המשך רשות האב כעולה מדיני תפוסת הבית ואיך הבן כרעא דאביו נכנס תחתיו לזכות ברשותו הממונית כגברא ודרך הזכיה ברשותו הממונית זוכה בנכסיו כחלק מובחן לעצמו מנכסי הבן שהוא ירושת האב , ראה משנה בכורות נו: לפי רוב הראשונים וכן ב"ק קיא: לפי רבא להלכה .
לגבי א הנושא הוא נושא שבקבלה על הקשר הרוחני בין נשמות שמתחיל מהבנת היות כלל ישראל אחד ברמה של חיה ויחידה אבל לא רוחם ונפשם ואיני מתיימר להבין מספיק בנושא רק לרמז על הכוון באחד הנושאים הקשים בקבלה. אפשר שניתן להוציא הגדרה למדנית יותר מדויקת מהבנה שם לנגלה .
ההגדרה בנגלה מה שאתה קורא הגדרה למדנית היא לכאורה מה שכתבתי ב-ב ועיין במקורות שם . בשביל להבין יותר מכך עליך כאמור להעמיק בלימוד קבלה .
וודאי שפנימיות נושאים אלו שורשם בקבלה, אבל לכאו' קודם כל צריכים להבין משהו שנוגע גם לפשט, שפשט הוא לא רק מה שחשים בידים ורואים בעינים, אלא גם מה שרואים בשכל. ומה שאב ובנו מציאות אחת זה לא רק בגלל החיבור של חיה ויחידה אלא היא מציאות שיש לה לבושים כאן שהחיות של הבן נמשכת מהאב כמו שרואה כל אחד. [וצריך מידה מסויימת של בגרות בשביל להבין שהיחסים של אנשים הם לא רק משהו בהרגשה אלא משהו אמיתי].

זה מאוד נחמד אבל לא נותן הסבר לדיני ירושה .
למה לא?
אם הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב, כיון שהוא מקור חיותו, והוא עצמו אופן מסויים של הימשכות חיי האב, אזי גם בדיני ממון זה תופס לו.
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
כהן אמר:
אליעזר ג אמר:
לומר, אתה וכנראה גם המודים לך סוברים שאין שום צורך להבין אף אחד מהמושגים הללו כמו שלא צריך להבין ירושה , לא כואב לכם שאתם לא מבינים, הסקרנות לחידת העולם ומהותו לא בוערת בנפשכם .ועד כדי כך אין לכם את המושגים הנעלים
הללו של הנפש אותם הגדיר החזו"א כמידת האמונה ושדרגת השאיפה אליהם היא עד נכונות למסור את הנפש , שאין אתם רואים בכך חיסרון אלא יתרון ומוכנים לפרסם בריש גלי את חסרונכם, ויתרה מכך אתם רואים בהם חיסרון בנפשם של השואפים להבין, עד כדי כך שמלגלגים עליהם על עצם שאיפתם ומוחים כפיים על הלגלוג.
נסחפת...
יש מושגים שלא צריך ואף אסור לנסות להבין אותם מחמת ביטול תורה ושריפת הזמן לריק, וצאי לך בעקבי הצאן, שכל רבותינו מזמן מתן תורה ועד היום הסתפקו בהעברת המושג ותו לא.
הדבר אף יכול להביא חורבן בניסיון להגדיר דברים פשוטים ולסבך את עצמך עם הגדרתם ולהוציא גדרים עקומים.
תנסה להסביר לי בצורה 'למדנית' למה אחד ועוד אחד שוה שתיים.. אז מה אם הוספתי אחד לאחד, אבל מה 'הסברא' שזה שוה שתים. לא הצלחתי להבין..

ועליך אני קורא @אליעזר ג כלך מדברותיך ולך לך אצל שקיעה דר"ת והגאונים ששם הוכחת כוחך הטוב והיפה בביאור דברי הגאונים.
סוגיות מעין אלו יפות לך ויפות לקוראים.
יש הבדל בין החלטה בוגרת לא להתעסק בזה בשלב זה כי זה עוד לא לדרגתי , וממילא יביא לביטול תורה ומסוכן להביא להתעקמות ,לבין איבוד השאיפה להבין ונראה שאתה אוסר על כולם משהו שמשום שאתה אישית לא רואה דרך להבינו וחושב שזה המצב אצל כולם ואין זה נכון .

לדוגמא בשלוש המושגים שאתה הוספת גזל, שבועה והיות יהודי יש לי הסברי עומק לשאלותיך , כאשר מכול ההסברים הללו יצאו לי יסודות שמסבירים הרבה דינים וסוגיות בשס ומתאימים ככפפה ליד לפרטי הדינים, שבדרכים אחרות לא הצלחתי להסבירם ללא היכנסות לעומק זה, שלא לדבר על הבנה יותר בהירה בדברים שהם יסודי התורה. ואם זה ביטול תורה איני יודע מה היא קיומה . לעומת זאת אכן בנושא של ירושה יש לי את הגדרת הקצה ,אבל עדיין לא הגעתי לדרגה לעסוק בעומקו .

לגבי עקבי הצאן יש לך שתי טעויות בעניין :
א. זו אינה ראיה כי הנושאים הללו אינם שווים לכל נפש ולכן כמו שדברי קבלה לא נכתבו רוב השנים בגלוי ונשארו בגדר תורה שבע"פ מרב לתלמיד כך גם עניינים אלו.
ב. אתה טועה עובדתית מכיוון שלא נכנסת לנושא , כי מי שנכנס לנושא והצליח לחדור אליו רואה בכל פינה בגדולינו את עקבות המסקנות מחקירות אלו.

ולסיום כבר כתבתי בהתחלה שאני מסכים אתך בסכנה בדבר ובכך שאדם צריך להיות בדרגה המתאימה בכדי להתעסק בו , אך לא כל מה שלא הצלחת להבין אף אחד לא הצליח להבין , ואני קורא לך על תסגור את השער מחמת עצלות או גאווה להיכנס לעומקם של דברים כי שם חבויה האמת בתוך תוכם של הדברים ותכשיר לבך לאט לאט ללא קפיצות מסוכנות , לבוא בשערי הפרדס ולטעום את טעם עץ החיים.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
אליעזר ג אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
וודאי שפנימיות נושאים אלו שורשם בקבלה, אבל לכאו' קודם כל צריכים להבין משהו שנוגע גם לפשט, שפשט הוא לא רק מה שחשים בידים ורואים בעינים, אלא גם מה שרואים בשכל. ומה שאב ובנו מציאות. אחת זה לא רק בגלל החיבור של חיה ויחידה אלא היא מציאות שיש לה לבושים כאן שהחיות של הבן נמשכת מהאב כמו שרואה כל אחד. [וצריך מידה מסויימת של בגרות בשביל להבין שהיחסים של אנשים הם לא רק משהו בהרגשה אלא משהו אמיתי].

זה מאוד נחמד אבל לא נותן הסבר לדיני ירושה .
למה לא?
אם הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב, כיון שהוא מקור חיותו, והוא עצמו אופן מסויים של הימשכות חיי האב, אזי גם בדיני ממון זה תופס לו.
 
האם כל הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב? האם הוא מקור חיותו היחיד? האם הוא מקור חיותו המתחדשת אחרי שנולד?
מה הוא האופן המסוים וגידרו שיוצר קבלת רשותו הממונית ? ומה בכלל הקשר בין זה לממון?
מה שיש לנו בעניין זו הרגשה שנובעת אמנם מיסודי הדברים אבל מכיוון שאיננו מבינים את היסודות על בוריים, אין בכוחנו להוציא י סודות מדויקים בעניין .

לדוגמא אחת הסוגיות שהעסיקו אותי הייתה מה לגבי שיעבוד גברא עם אפויתיקי שטמון בירושה עצמה , כלומר האבא יש לו חברה בע"מ הנסחרת בבורסה וישנם בעלי מניות קטנים שיש לו שעבודים אליהם רק מנכסי החברה ולא ביחס לשאר ממונו , האם היורש משועבד כמותו בדיוק כולל חובותיו אלו? האם זה תקף לגבי שבח של נכסי החברה ? האם זה תקף לגבי דברים שאין בהם ממש מנכסיו ?
כי אם התשובה על אחת מהשאלות הללו היא לא, כפי שאכן סוברים חלק מהפוסקים הרי זכות בעל מניות קטן נחסרת במות הבעלים ותלויה בהסכמה מחודשת של בנו לעניין .

האם מהרגשתך בקשר בין אבא לבן אתה יכול לפשוט לי ספקות אלו?
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
אליעזר ג אמר:
זה מאוד נחמד אבל לא נותן הסבר לדיני ירושה .
למה לא?
אם הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב, כיון שהוא מקור חיותו, והוא עצמו אופן מסויים של הימשכות חיי האב, אזי גם בדיני ממון זה תופס לו.
האם כל הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב? האם הוא מקור חיותו היחיד? האם הוא מקור חיותו המתחדשת אחרי שנולד?
מה הוא האופן המסוים וגידרו שיוצר קבלת רשותו הממונית ? ומה בכלל הקשר בין זה לממון?
מה שיש לנו בעניין זו הרגשה שנובעת אמנם מיסודי הדברים אבל מכיוון שאיננו מבינים את היסודות על בוריים, אין בכוחנו להוציא י סודות מדויקים בעניין .

לדוגמא אחת הסוגיות שהעסיקו אותי הייתה מה לגבי שיעבוד גברא עם אפויתיקי שטמון בירושה עצמה , כלומר האבא יש לו חברה בע"מ הנסחרת בבורסה וישנם בעלי מניות קטנים שיש לו שעבודים אליהם רק מנכסי החברה ולא ביחס לשאר ממונו , האם היורש משועבד כמותו בדיוק כולל חובותיו אלו? האם זה תקף לגבי שבח של נכסי החברה ? האם זה תקף לגבי דברים שאין בהם ממש מנכסיו ?
כי אם התשובה על אחת מהשאלות הללו היא לא, כפי שאכן סוברים חלק מהפוסקים הרי זכות בעל מניות קטן נחסרת במות הבעלים ותלויה בהסכמה מחודשת של בנו לעניין .

האם מהרגשתך בקשר בין אבא לבן אתה יכול לפשוט לי ספקות אלו?
בוודאי שלא מהרגשתי אני ייפשוט ובשביל זה אני לומד תורה שתביא אותי למקום אחר, אבל אין טעם לומר שהגדר הראשוני הוא מוקשה
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
אליעזר ג אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
למה לא?
אם הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב, כיון שהוא מקור חיותו, והוא עצמו אופן מסויים של הימשכות חיי האב, אזי גם בדיני ממון זה תופס לו.
האם כל הזהות של הבן היא מה שהוא בן של האב? האם הוא מקור חיותו היחיד? האם הוא מקור חיותו המתחדשת אחרי שנולד?
מה הוא האופן המסוים וגידרו שיוצר קבלת רשותו הממונית ? ומה בכלל הקשר בין זה לממון?
מה שיש לנו בעניין זו הרגשה שנובעת אמנם מיסודי הדברים אבל מכיוון שאיננו מבינים את היסודות על בוריים, אין בכוחנו להוציא י סודות מדויקים בעניין .

לדוגמא אחת הסוגיות שהעסיקו אותי הייתה מה לגבי שיעבוד גברא עם אפויתיקי שטמון בירושה עצמה , כלומר האבא יש לו חברה בע"מ הנסחרת בבורסה וישנם בעלי מניות קטנים שיש לו שעבודים אליהם רק מנכסי החברה ולא ביחס לשאר ממונו , האם היורש משועבד כמותו בדיוק כולל חובותיו אלו? האם זה תקף לגבי שבח של נכסי החברה ? האם זה תקף לגבי דברים שאין בהם ממש מנכסיו ?
כי אם התשובה על אחת מהשאלות הללו היא לא, כפי שאכן סוברים חלק מהפוסקים הרי זכות בעל מניות קטן נחסרת במות הבעלים ותלויה בהסכמה מחודשת של בנו לעניין .

האם מהרגשתך בקשר בין אבא לבן אתה יכול לפשוט לי ספקות אלו?
בוודאי שלא מהרגשתי אני ייפשוט ובשביל זה אני לומד תורה שתביא אותי למקום אחר, אבל אין טעם לומר שהגדר הראשוני הוא מוקשה
 

לא דיברתי על מוקשה אלא על לא מוגדר , ואם היסוד היה מוגדר בדר"כ אפשר כן לפשוט ממנו דינים עיקריים. לימוד נגלה רגיל לא יביא אותך במקרה זה לגדר הראשוני .
 

סבא

משתמש ותיק
שש אנוכי אמר:
סבא אמר:
הנה מה שאומר ר' גרשון על דרך הלימוד החדשה הזו-

ר' גרשון דרך הלימוד.jpg
דרכו של מרן מחודשת בעצמה [ביחס לעולם הישיבות]

וניתן לראות זאת בדברים שנדפסו בשמו באוסף גליונות דביה"ז זה.

ועיקר מה שכתב בכתבה שהבאתם זה לא על הרצון להבין אלא על הצורה להגיע להבנה ישרה ולא תמיד צריך לבאר כל מושג ודאי לא במנותק מהסוגיא
[מי שקורא את דברי הר"י שרייבר שאיני מתלמידיו רואה איך מבסס את דרכו ומוציא הגדרות מתוך דברי רבותינו]
לא בדיוק הבנתי למה הכוונה, האם אתה מתכוון למה שמדריך איך להכין את השיעור [שביום ראשון לא להכין אפי' רש"י ולמחרתו רק רש"י וכו'] כמו שמובא בדרכי החיזוק בתחילת בין הזמנים, תחת הכותרת בהירות ההבנה ע"י חזרות? ואצרפו בזה-

דרכי-החיזוק.-ואתחנן-תשפא.-גיליון-518_עמוד_3.jpg
 

סבא

משתמש ותיק
האמת גם, שר' גרשון כותב שכך הייתה השיטה תמיד [שאין להתעכב על הבנת הסברא אמאי ומדוע, ובמקורות שאביא תמצא את הלשון היותר חריף "אסור"] והוא אינו מחדש, ואצרף חלק מדבריו שמובא בקונטרס דרכה של תורה-

דרכה של תורה חתוך מר' גרשון.jpg
 
 

קבצים מצורפים

  • דרכה של תורה ח מר' גרשון ב'.jpg
    דרכה של תורה ח מר' גרשון ב'.jpg
    229.3 KB · צפיות: 139

שש אנוכי

משתמש ותיק
סבא אמר:
שש אנוכי אמר:
סבא אמר:
הנה מה שאומר ר' גרשון על דרך הלימוד החדשה הזו-

ר' גרשון דרך הלימוד.jpg
דרכו של מרן מחודשת בעצמה [ביחס לעולם הישיבות]

וניתן לראות זאת בדברים שנדפסו בשמו באוסף גליונות דביה"ז זה.

ועיקר מה שכתב בכתבה שהבאתם זה לא על הרצון להבין אלא על הצורה להגיע להבנה ישרה ולא תמיד צריך לבאר כל מושג ודאי לא במנותק מהסוגיא
[מי שקורא את דברי הר"י שרייבר שאיני מתלמידיו רואה איך מבסס את דרכו ומוציא הגדרות מתוך דברי רבותינו]
לא בדיוק הבנתי למה הכוונה, האם אתה מתכוון למה שמדריך איך להכין את השיעור [שביום ראשון לא להכין אפי' רש"י ולמחרתו רק רש"י וכו'] כמו שמובא בדרכי החיזוק בתחילת בין הזמנים, תחת הכותרת בהירות ההבנה ע"י חזרות? ואצרפו בזה-

דרכי-החיזוק.-ואתחנן-תשפא.-גיליון-518_עמוד_3.jpg
לא זה
מקום שהוא תיאר את סדר לימודו בצעירותו כשלא למד בישיבה.
ושהצורה שלמד עם אביו הייתה שונה מהמקובל.
 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
ראשית דעת אמר:
איש תלמודי אמר:
שמעיה אמר:
התורה ניתנה לאנשים שכל בני האדם בדורם הורישו את נכסיהם לבניהם.
לא זו, אלא אף בזמננו בכל התרבות האנושית נהוג להוריש את הנכסים לבנים. כך, שאם אתה מחפש גזירת הכתוב, הייתי ממליץ לך להתרחק הכי רחוק מתחום משפטי הירושה.

מאי שיאטיה 'התרבות האנושית' שבנויה על 'רגש אנושי'
לדיני התורה שבנוים על 'שכל אלוקי ותורני' ?!
יש דברים שכך הם צורת העולם ללא קילקול, ואמנם אין נכון לתלות העניין בכך שלדור כזה ניתנה התורה, כי אז משמע שהתורה ניתנה בהשפעת מנהגי המקום, אלא בכך שזה הצורה הפשוטה של העולם, כך הוא האמת כפי שכל אחד רואה, כך ברא אלוקים את העולם כי כך ראוי להיות בדרך האמת.
וכמובן שזה האמת כי כך דעת תורה, ולא ההיפך.
וכמו שלומר שרואים בחוש את יחסי אב ובן בעולם, שרואים איך [בדרך כלל] ילד אוהב את אביו, ולא נאמר שזה 'תרבות האנושית', אלא פשוט שכך היא המציאות האמיתית.
כמובן צריך לדעת איך להבחין בין אמת לשקר בזה, אך יש דברים שפשוטים כגון אהבת אב לבנו, וניתן לומר ג"כ ירושת בן את אביו.
אמנם עדיין ניתן לדון מה טמון באהבת אב את בנו ומדוע זה כך, וכן בירושה כנ"ל, ולכן בכל מקרה לא נראה לי שזה שזה כ"כ רלוונטי להבנת הגדרת ירושה.
[וכל דברי לא מתיחסים לעצם טענת הרב שמעיה בעניין ירושה].

 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
@תלמיד המשגיח @אליעזר ג @פונוביז'ער @איש תלמודי @משה טו @שמעיה @זאב בודד
כבוד הרבנים החשובים, [שאת חלקם הזכרתי כפי כוחי],
מאד טרד את מנוחתי בראותי שכל הדיונים [לכל הפחות הרוב המוחלט שעליו עברתי] באשכול זה נסבו על ירושת הבן את אביו, עם ביאורים שהוא שורשו וכדו',
וקצת נזנח העובדה שגם האב יורש את בנו, וכן אחים, וכן בני דודים עשיריים, וכן הבעל יורש את אישתו, ואמנם כל אלו בסופו של דבר מבוססים על אותו עניין ורעיון,
אך כשבאים להגדיר הגדרה למדנית באמת, חבל להתמקד רק באופן אחד של ירושה לפרטי פרטיו, כאשר הם אינם שייכים במדוייק בשאר המקרים.
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
איש תלמודי אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
משה טו אמר:
שוב פשוט שאכן "יש פה משהו"
אך הרגש הקיים הוא "סימן" השאלה הייא נהו הסיבה השורשית שיוצרת את המעגל המופלא הזה !!!
לכאו' התפיסה האמיתית שהבן עצמותו היא 'בן' דהיינו המשך של האב.



יפה מאוד
אך יש לחקןר 
אם המשגיח אמר את זה 
או ראש הישיבה....


אפשוט לך שמאת המשגיח הייתה זאת.
[אך הוא באמת לעזר רב בהבנת דברי הרה"י]
 
 

[email protected]

משתמש ותיק
יסוד הדין הוא שהבן קם בנכסי אביו  ולא שהממון עובר בעלות שהרי אם מת האב והשאיר אשה מעוברת למ"ד שאין לעובר זכיה קרובי האב הם היורשים ומאכילים את העבדים בתרומה ואח"כ שנולד הוא זוכה בנכסים ואם ירושה זה העברת רשות צ"ע איך אחרי שזכו  אחי המת זה עובר  לבנו אלא שיסוד דין יאושה הוא שרשותו הממונית של האב נשארת אלא שנכנס אליה הרוב ביותר לאב שהוא ממשיכו ואם מת ואחיוו היו הקרובים ביותר הם זוכים אבל אחרי שנולד בנו הוא היורש הכיוון שהוא הקרוב ביותר לאב והוה נכנס כממשיך ברשותו הממונית של האב
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
הדבר אף יכול להביא חורבן בניסיון להגדיר דברים פשוטים ולסבך את עצמך עם הגדרתם ולהוציא גדרים עקומים.
תנסה להסביר לי בצורה 'למדנית' למה אחד ועוד אחד שוה שתיים.. אז מה אם הוספתי אחד לאחד, אבל מה 'הסברא' שזה שוה שתים. לא הצלחתי להבין..

גדר העניין הוא כך;
ש''שתים'' זה השם של אחד ועוד אחד.....
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
יסוד הדין הוא שהבן קם בנכסי אביו  ולא שהממון עובר בעלות
יש לסייג שהוא רק בירושת בן (וכן הראייה של כת"ר היא בבן), ולא בירושת שאר קרובים.
ושמעתי בימי חורפי בשם האחרונים בזה, ליישב את מה שבתורה כלל לא כתוב שבן יורש את אביו, אלא רק (במדבר כ"ז ח') "איש כי ימות ובין אין לו והעברתם את נחלתו לבתו". ואח"כ גם אצל שאר קרובים כתוב והעברתם וכו', אך לא כתוב להדיא שבן יורש את אביו, אלא רק שאם אין לו בן, הדין כך וכך.
וביארו כמו ההגדרה של כת"ר, שהבן לא צריך כלל להיות כתוב, כי לא מעבירים לו את הממון, אלא הוא בא ועומד תחת אביו, ולכן הממון הוא שלו ממילא, ורק אם אין בן, יש כאן "העברת" הממון לבתו או לשאר קרוביו, לפי הקרוב קרוב קודם.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
זאב בודד אמר:
אמנם שמעתי פעם מר' ישראל לנדא, שרצה להגדיר שממון האדם הוא כביכול חלק מגופו, כביכול פריפריה של הגוף שמכח הגדרה זאת הוא זכאי בממון- וכדוגמת זכותו בגופו.
אם נאמר כך, לכאורה כשם שכל אחד מהם זכאי בגוף החדש שלו, זכאי גם בנספחי גופו- הממון.
נתיבות עולם נתיב גמילות חסדים פרק ה
והנה האדם יש בו ד' חלקים אלו, הא' הוא הגוף, הב' הוא הנפש, הג' הוא השכל, הד' הוא ממון של אדם, אף כי אין הממון הוא האדם עצמו, הרי בארנו כי גם הממון נכנס בגדר האדם לפי שהממון הוא חיותו ויש שממונו חביב עליו יותר מגופו ודבר זה בארנו כמה פעמים. 
 

[email protected]

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
יסוד הדין הוא שהבן קם בנכסי אביו  ולא שהממון עובר בעלות
יש לסייג שהוא רק בירושת בן (וכן הראייה של כת"ר היא בבן), ולא בירושת שאר קרובים.
ושמעתי בימי חורפי בשם האחרונים בזה, ליישב את מה שבתורה כלל לא כתוב שבן יורש את אביו, אלא רק (במדבר כ"ז ח') "איש כי ימות ובין אין לו והעברתם את נחלתו לבתו". ואח"כ גם אצל שאר קרובים כתוב והעברתם וכו', אך לא כתוב להדיא שבן יורש את אביו, אלא רק שאם אין לו בן, הדין כך וכך.
וביארו כמו ההגדרה של כת"ר, שהבן לא צריך כלל להיות כתוב, כי לא מעבירים לו את הממון, אלא הוא בא ועומד תחת אביו, ולכן הממון הוא שלו ממילא, ורק אם אין בן, יש כאן "העברת" הממון לבתו או לשאר קרוביו, לפי הקרוב קרוב קודם.
זה חידוש מאד יפה אבל נראה לי שההוכחה תיהיה גם באחים כגון אדם שמת בלי ילדים והשאיר אחים ואמו היתה מעוברת על עוד אח שעד שהוא יוולד האחים יאכילו בתרומה וכשיוולד האח הוא יפקיע מהם את נכסי המת 
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
כגון אדם שמת בלי ילדים והשאיר אחים ואמו היתה מעוברת על עוד אח שעד שהוא יוולד האחים יאכילו בתרומה וכשיוולד האח הוא יפקיע מהם את נכסי המת
לא הבנתי את הציור. הרי האח מאכיל בתרומה כמו שאר האחים. וא"ת שהם כהנים והעובר ישראל כי היא נישאה לאחר וממנו העובר, הרי אין בזה נפק"מ כי אם הנפטר מת בלי ילדים הרי האחים צריכים לייבם או לחלוץ, ואם אחד מהם ייבם הרי אוכלת בתרומה, ואם חלץ הרי אינה אוכלת. וא"ת שנולד כשעדיין היא זקוקה לייבום, הרי כלל אינה זקוקה לו כי לא היה בעולמו של ראשון כי לא נולד עדיין.
וגם לא הבנתי מדוע יפקיע מהם האח את נכסי המת, הרי הם חולקים שווה בשווה כאחים ומדוע יפקיע מהם.
 

[email protected]

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
כגון אדם שמת בלי ילדים והשאיר אחים ואמו היתה מעוברת על עוד אח שעד שהוא יוולד האחים יאכילו בתרומה וכשיוולד האח הוא יפקיע מהם את נכסי המת
לא הבנתי את הציור. הרי האח מאכיל בתרומה כמו שאר האחים. וא"ת שהם כהנים והעובר ישראל כי היא נישאה לאחר וממנו העובר, הרי אין בזה נפק"מ כי אם הנפטר מת בלי ילדים הרי האחים צריכים לייבם או לחלוץ, ואם אחד מהם ייבם הרי אוכלת בתרומה, ואם חלץ הרי אינה אוכלת. וא"ת שנולד כשעדיין היא זקוקה לייבום, הרי כלל אינה זקוקה לו כי לא היה בעולמו של ראשון כי לא נולד עדיין.
וגם לא הבנתי מדוע יפקיע מהם האח את נכסי המת, הרי הם חולקים שווה בשווה כאחים ומדוע יפקיע מהם.
מדובר למ"ד שעובר אין לו זכיה ואם כן לא נחשב עדין ליורש והאחים יאכילו את העבד כי הוא ממונם וכשיוולד האח יפקיע את חלקו שהי שלהם שהרי העבד אכל מכוחם

 
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
איש תלמודי אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
לכאו' התפיסה האמיתית שהבן עצמותו היא 'בן' דהיינו המשך של האב.



יפה מאוד
אך יש לחקןר 
אם המשגיח אמר את זה 
או ראש הישיבה....


אפשוט לך שמאת המשגיח הייתה זאת.
[אך הוא באמת לעזר רב בהבנת דברי הרה"י]
ח"ו מאת המשגיח, אמת שהוא לעזר רב בהבנת דברי רה"י כי בלי ש'יראתו קודמת לחכמתו' א"א להבין ד"ת באמת, אבל הדברים באו מתוך הסוגיא ולא מתוך גישה מבחוץ חלילה.
מה שהעיר הרב @ראשית דעת שהדברים אינם נוגעים לשאר הירושות, זה לא נכון, כי אחרי שנבין נגיד שהאב והבן זה אותה זהות, אז ממילא אחים שיש להם מקור אחד הם שותפים לאותה זהות, ויורשים אחד את חבירו (דרך משמוש מהאב או לא, אי"ז נפק"מ לנידו"ד זה אותו רעיון), וכדו' ע"ז הדרך. (כמובן שהכל רק בהשקפה ראשונה שכבר מאמינה במושגים של זהות טהורים.
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
תלמיד המשגיח אמר:
ראשית דעת אמר:
איש תלמודי אמר:
יפה מאוד
אך יש לחקןר 
אם המשגיח אמר את זה 
או ראש הישיבה....


אפשוט לך שמאת המשגיח הייתה זאת.
[אך הוא באמת לעזר רב בהבנת דברי הרה"י]
ח"ו מאת המשגיח, אמת שהוא לעזר רב בהבנת דברי רה"י כי בלי ש'יראתו קודמת לחכמתו' א"א להבין ד"ת באמת, אבל הדברים באו מתוך הסוגיא ולא מתוך גישה מבחוץ חלילה.
מה שהעיר הרב @ראשית דעת שהדברים אינם נוגעים לשאר הירושות, זה לא נכון, כי אחרי שנבין נגיד שהאב והבן זה אותה זהות, אז ממילא אחים שיש להם מקור אחד הם שותפים לאותה זהות, ויורשים אחד את חבירו (דרך משמוש מהאב או לא, אי"ז נפק"מ לנידו"ד זה אותו רעיון), וכדו' ע"ז הדרך. (כמובן שהכל רק בהשקפה ראשונה שכבר מאמינה במושגים של זהות טהורים.
תזדעזנה אוזנינו, לומר שאם הוא מאת המשגיח אז הוא בבחינת 'ח"ו', וכי אסור לקבל מרב?
וכי לקבל מרב הרי הוא 'גישה מבחוץ', וכי הרב אינו מראה איך להוציא מתוך הסוגיא? ועוד לומר חלילה?
ואני אישית את בסיס הבנותי בעניין 'בן' ו'אב' ו'אחווה' קיבלתי מאת המשגיח, וכידוע ריבוי שיחותיו בעניין.
ובעניין שאר הירושות, אני דיברתי על כך שכל ההסברים נסבו על כך שהבן ממשיך את האב, וממילא יורשו [על גווני הביאורים],
אבל א"א אינו מבאר מדוע האב יורש את בנו, וכי בגלל שהבן ממשיכו אז האב יירש את ממשיכו, אולי נאמר שלבן אין ממשיך, אז נכסיו מופקרים.
[דהיינו לא מפריע לי כל ירידת ירושה אלא רק עלייתה]
וכן אפש"ל כל מיני כגון שאם האב לא הצליח להפשט אז זה חוזר לשורש וכל מיני כה"ג,
רק הערתי שבזה לא דנו בגדר ההפוך והקצת יותר מורכב במדוייק.
אגוט מועד ואגוט שאבעס
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
ראשית דעת אמר:
אפשוט לך שמאת המשגיח הייתה זאת.
[אך הוא באמת לעזר רב בהבנת דברי הרה"י]
ח"ו מאת המשגיח, אמת שהוא לעזר רב בהבנת דברי רה"י כי בלי ש'יראתו קודמת לחכמתו' א"א להבין ד"ת באמת, אבל הדברים באו מתוך הסוגיא ולא מתוך גישה מבחוץ חלילה.
מה שהעיר הרב @ראשית דעת שהדברים אינם נוגעים לשאר הירושות, זה לא נכון, כי אחרי שנבין נגיד שהאב והבן זה אותה זהות, אז ממילא אחים שיש להם מקור אחד הם שותפים לאותה זהות, ויורשים אחד את חבירו (דרך משמוש מהאב או לא, אי"ז נפק"מ לנידו"ד זה אותו רעיון), וכדו' ע"ז הדרך. (כמובן שהכל רק בהשקפה ראשונה שכבר מאמינה במושגים של זהות טהורים.
תזדעזנה אוזנינו, לומר שאם הוא מאת המשגיח אז הוא בבחינת 'ח"ו', וכי אסור לקבל מרב?
וכי לקבל מרב הרי הוא 'גישה מבחוץ', וכי הרב אינו מראה איך להוציא מתוך הסוגיא? ועוד לומר חלילה?
ואני אישית את בסיס הבנותי בעניין 'בן' ו'אב' ו'אחווה' קיבלתי מאת המשגיח, וכידוע ריבוי שיחותיו בעניין.
ובעניין שאר הירושות, אני דיברתי על כך שכל ההסברים נסבו על כך שהבן ממשיך את האב, וממילא יורשו [על גווני הביאורים],
אבל א"א אינו מבאר מדוע האב יורש את בנו, וכי בגלל שהבן ממשיכו אז האב יירש את ממשיכו, אולי נאמר שלבן אין ממשיך, אז נכסיו מופקרים.
[דהיינו לא מפריע לי כל ירידת ירושה אלא רק עלייתה]
וכן אפש"ל כל מיני כגון שאם האב לא הצליח להפשט אז זה חוזר לשורש וכל מיני כה"ג,
רק הערתי שבזה לא דנו בגדר ההפוך והקצת יותר מורכב במדוייק.
אגוט מועד ואגוט שאבעס
אם תשמע מהרב לא בתור לימוד דיני ירושה אלא בתור לימוד בחומש כלפי עניין מסויים, ודאי שאין לפשוט מזה בגדרי ירושה עד שלא תלמד פרשת ירושה. ואם אכן תבוא עם מה שלמדת מהחומש, אזי הפירוש הוא שאתה באמת בא עם הנחות מחוץ לסוגיא. 
אתה יכול אולי להקשות ממה שלמדת והכרחת שם, ולהתפלפל, אבל לא לבנות לפ"ז את פרשת ירושה מבחוץ. 
ובפרט שמדובר בשני סוגים, וחלילה לערבב ביניהם. בין השפה של האגדה שמדברת על המושגים כמו שהם ביחס לאמונה, לתפקיד האדם, בלב ונפש וכו, ובין השפה בסוגיא שמגדירה את הדינים
לא נאמר שבן הוא המשך של האב אלא שזוהי התפשטות של אותה זהות, ובוודאי שהקניין חוזר לזהות הראשית, כאשר יתבטלו הידים של הבן וכו'.
 
 

הבריסקר

משתמש רשום
בת עין אמר:
שמעתי בשיעור מרב פלוני הגדרה מסויימת בירושה (לי אישית היא אינה נראית),

כי הנכסים כאילו 'אינם רוצים' להיות במצב הפקר, ולכן לאחר שהאדם שהחזיק בהם מת ואין להם בעלים, הם עוברים מאליהם לאדם הקרוב ביותר אותו הם 'מוצאים'.

רק במקרה של גר שמת ואין להם למי לעבור, הרי הם עוברים אוטומטית לרשות של כולם (כלומר 'הפקר').

וכל זה בירושה דאורייתא, אבל ירושה דרבנן כמו ירושת הבעל אינה ב'חפצא' של הנכסים אלא ב'גברא' שהוא מקבל זכות לירש.

לפי זה הוא הסביר שמירושה דאורייתא אי אפשר להסתלק, והאומר 'דין ודברים אין לי בנכסיך' לא אמר כלום, כיון שאינו תלוי באדם אלא בנכסים. ורק בירושת הבעל דרבנן יכול הבעל להסתלק לשיטות מסויימות, כיון שירושתו מכח זכיה בנכסים, ומזכות יכול אדם להסתלק ולמחול על זכותו.

לי זה היה נשמע מוזר, אך אולי למישהו זה יניח את דעתו.
זה נקרא להבין 'בשטחיות' אתה מבין לבד שאותו רב פלוני לא התכון שהנכסים יש להם רצונות והם לא רוצים להיות במצב הפקר אלא הוא טען פה משהו בלומדעס, וחו"מ שלוגי הוא לא הסביר כלום איך זה עובד.
 
 

הבריסקר

משתמש רשום
הירושה היא מושג פשוט ביותר: כמו שמבינים שאחד עושה מעשה קנין דין הבעלות תובע שזה יעמוד לבעל הקנין כי זה דין הבעלות של המוכר, שמי שדינו כבעלים על חפץ מסוים יכול לקבוע את התנהלות ויעודו של החפץ, וממילא חלק מהזכויות שלו זה למכור את החפץ, וכן אם יגזלו ממנו יצטרכו להשיב לו א"ז, כך ירושה זכותו של הבעלים שהממון שלו יעבור לאחר מותו לקרוביו, וזה מלוה שאינה כתובה בתורה, סדר הירושה הוא כב"ח שדינו בזיבורית שהתורה קבעה איך המערכת הזאת תעבוד אבל הדבר עצמו הוא כ"כ מושג של אינה כתובה בתורה
ואני מבקש לנסות להבין מה שאני כותב כי זה לא דבר שטחי, ואם מישהו רוצה לקבל תוספת הבנה ובאמת רוצה להבין אשמח להתכתב איתו באו' אישי.
 

הבריסקר

משתמש רשום
זאב בודד אמר:
משה טו אמר:
כל מי שלמד את הסוגיות של יש נוחלין מסתמא שבר על זה את השיניים..
מי יכול באמת להגדיר מהו המושג של ירושה, וכי מחמת שילד אותו מקבל את כל כספו ?
(פשוט שיש גזיה"כ, השאלה היא מה המערכת שמתחבאת בתוך הגזיה"כ)
ידועים דברי החינוך שם
ועוד.
ממה שזכור לי מיש נוחלין (למדתי את זה לפני שנתיים וחצי),
הירושה היא זכותו של האבא שבנו ישתמש- וכמו שמוכח ממה שכתבה המשנה שאב שמתנה שבנו לא יירש לא חל מפני שהוי מתנה אמה שכתוב בתורה, ואם זו אינה זכותו תיפו''ל משום שכלל אין לו כח בזה, וכמו שאיני יכול להתנות שיהיה לי מותר לחלל שבת.
ואם תשאל מפני מה הבן יכול לתבוע זאת, נראה לי פשוט שהוא כפי שנראה מתוס' מכות דף ה', שגואל הדם ביאורו הוא, ייפוי כח של הבן לנקום את נקמת האב, והוא הדין כאן, שהוא מיופה כוחו.
ומדוע באמת הוא מתנה ע"מ שכת"ב אם כל המושג של ירושה מבוסס על זכותו בכך, ולמה ע"מ שראוי ליורשו כן לריוב"ב ומה רבנן חולקים,
 
 
חלק עליון תַחתִית