ארץ - אדמה
- Thread starter הפקדתי שומרים
- תאריך התחלה
עי' כאן. להמלבי"ם
הצג קובץ מצורף יאיר אור עמוד 24.pdf
רמתים צופים
משתמש ותיק
"ארץ" בלשון מקרא מתייחסת בדרך כלל ל'כדור הארץ' - ה'גלובוס', והיא מילה נרדפת ללשון 'תבל', כלשון הפסוק "לה' הארץ ומלואה / תבל ויושבה בה". וכן בכל בראשית בראשית "הארץ" עומד במקביל ל"השמים", השמים היינו כל מה שמחוץ לכדור הארץ, והארץ היינו כדור הארץ עצמו.
גם חבל ארץ (טריטוריה) נקרא בלשון מקרא בשם ארץ, כמו 'ארץ ישראל' 'ארץ יהודה' 'ארץ מצרים' 'ארץ צוף' וכדו'.
אדמה לעומת זאת מתייחסת להאדמה עצמה לחומר שבו, כמו שביארו כאן.
גם חבל ארץ (טריטוריה) נקרא בלשון מקרא בשם ארץ, כמו 'ארץ ישראל' 'ארץ יהודה' 'ארץ מצרים' 'ארץ צוף' וכדו'.
אדמה לעומת זאת מתייחסת להאדמה עצמה לחומר שבו, כמו שביארו כאן.
שואל ומשיב
משתמש ותיק
עי' תפא''י ברכות פ''ו.
יהודה1 אמר:
עמוס חדד אמר:
ישר כח לכל החברים שעמדו לבאר כל אחד בלשונו הוא, אבל בשורה תחתונה כולם מסכימים כאן ש'האדמה' היא החומר ממנו מורכב הארץ, ואילו 'ארץ' הוא המקום אשר האדם שוכן בו.רמתים צופים אמר:
אלא שאת החילוק הנ"ל כבר הבאתי באשכול כאן וציינתי בשם התפארת ישראל, והבאנו גם את המלבי"ם ועוד, וכמו כן חילוק זה כבר נכתב באשכול שם, ועם זאת מה שלא הונח לי בזה עד לפתיחת האשכול כאן, שכן לפי החילוק הנ"ל בכמה מהפסוקים בפרשת הבריאה היה מתאים יותר לנקוט אדמה ולא ארץ. למשל הפסוקים בפרק א-
(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:
(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקים כִּי טוֹב:
(כד) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן:
בכל הפסוקים הללו לפי חילוקכם היה מתאים יותר להשתמש במילה אדמה, וכמו שנקט ביצירת האדם מן האדמה. שכן זו תכונה התלויה בחומר הארץ כהגדרתכם, האדמה מצמיחה את היבול, ולא ארץ שבאה לתאר את הישוב באופן כוללני ביחס לשמים.
כמו כן כבר הבאנו בהודעה שם את דברי המלבי"ם שהעלו כאן וכן פירש האור החיים, לפרש ש'אדמה' היא העליונה, ו'הארץ' היא השכבה התחתונה יותר. ואילו מד' רש"י (כך העיר הפרדס יוסף הנז') שכתב -"בד"א את הארץ עם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו". מבואר שהארץ נקראית החל מהשכבה החיצונית של פני האדמה עד לעומק ג' טפחים, ומכאן ואילך בשם ארץ תכונה. ומ"מ לדבריכם, הרי החילוק בין ארץ לאדמה אינו תלוי בעומק השכבה אלא הגדרת החילוק הוא בין החומר ובין שם המקום. וזה לשון הפרדס יוסף (בראשית פרק ו פסוק יג) "הארץ": רש"י פירש שאף ג' טפחים עומק נקרא ארץ, מכאן ואילך נקרא אדמה. ובאור החיים פרשת קרח (ט"ז, ל"א) כתב להיפך, אדמה הוא עליונה וארץ תחתונה, וכן כתב המלבי"ם יתרו (כ, כ"א) בפסוק מזבח אדמה: ועיין תפארת ישראל (פ"ו אות ה' מברכות) שכתב, דלהכי על פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה ועל לחם המוציא, ולא שניהן בבורא מאדמה או במוציא מארץ, דבורא הוא יש מאין ומוציא יש מיש, ואדמה הוי חלק העפריי שבארץ, וארץ כל הכחות הטמונים בארץ, ופרי אדמה רק מזון קל ואין בו הזנה כל כך, נברא רק מחיצוניות קליפת הארץ יש מאין, ומברך בורא פרי האדמה, אבל לחם לבב אנוש יסעד [תהילים ק"ד, ט"ו], צריך להזנתו כח גדול, מוצא מעמקי הכחות והוא יש מיש, לכן מברך המוציא לחם מן הארץ, עיין שם היטב. (ועיין בתיבת גמא (סוף פרשת בראשית ושלח) ועיין הכתב והקבלה מה שכתב בשם הגר"א, ולדבריו צריך עיון נוסחת התפלה ותן ברכה על פני האדמה, עיין שם. ועיין מה שכתבתי בפרשת וירא (י"ח, ה):
בהצגת השאלה נפלה אצלי טעות, שכן מצינו כמה פעמים שהשתמשה התורה במילה אדמה, והשאלה לאמיתה (כמו שהתבארה בהודעה הקודמת) בשימוש של התורה במילה 'ארץ' ולא במילה אדמה בכמה ענינים שהיה מתאים -לכאורה- יותר להשתמש במילה זו.הפקדתי שומרים אמר:
רמתים צופים
משתמש ותיק
התורה מדגישה שמה את "הארץ" כניגוד ל"השמים". חלק מהבריאה הם בשמים וחלק בארץ, כמו שהתורה מסיימת את הפרשה "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם".הפקדתי שומרים אמר:
לאו דווקא. שהרי אין יציאת הבהמות והצמחים מהאדמה אלא בתור מקום שממנו יוצאים ורק על האדם נכתב שנברא עפר מן האדמה כי הוא נעשה גולם מחומר העפ ולא כשאר המינים שיצאו מהאדמה כאילו נולדים ממנה.הפקדתי שומרים אמר:
על המוציא לחם מן הארץ זו באמת שאלה, ואולי יש לומר שהכוונה שיוצא מהארץ ולא נעשה בידי אדם.
ספר בראשית פרק ב פסוק יט-יהודה1 אמר:
(יט) וַיִּצֶר יְדֹוָד אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:
אני לא מוצא הבדל מהותי בין השנים, מן האדמה או עפר מן האדמה. וכמובן מה שהערנו שבכל הפסוקים הנ"ל לפי החילוקים שכתבו כאן, היה לכאו' מתאים יותר לנקוט במילה אדמה. כמו כן עד כה לא הגענו לתרץ את ד' המפרשים, רש"י, שתלו את השם ארץ ושם אדמה בעומק השכבה. וכפי שהביא הפרדס יוסף הנ"ל.
הכתב והקבלה (בראשית ב, ה) - על הארץ וגו' את האדמה. ההבדל בין מלת ארץ לאדמה הוא להגר"א בכונת המדבר, אם ירצה לרמוז על אדמת עפר לעבוד אותה או על הפירות או יאמר אדמה, וכאשר ירצה לדבר על מדתה יאמר ארץ או כלל העולם או א"י בפרטות, לכן אמרו רבותינו על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, שהמכוון על הפירות הצומחות מן האדמה שנזרעה ונעבדה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, מפני שלשבעת המינים מיוחדת להם א"י לכן מברכין אחריהן ברכת על הארץ ותפלת משיב הרוח ותן טל ומטר לא על א"י, לכן תיקנו על הפת לומר מן הארץ המורה על א"י אשר שאר ארצות שותים התמצית ממנו, לכן אמר כי לא המטיר א' על הארץ על כלל הארץ, ואין אדם לעבוד את האדמה על פרט האדמה שעובדים בה, ואמר "ואד יעלה מן הארץ" מפני שהאדים עולים מתערובת הארץ ויסודותיה, והשקה את כל פני האדמה הפרטית הנצרך לעבדה (הגר"א) עכ"ל.
מדברי הגר"א הללו חזינן בדומה לחילוק שהעלו כאן ובאשכול שם, אמנם לא זכיתי להבין דב"ק היאך יפרש את הפסוקים שהזכרנו. כמו כן מדברי רש"י עולה חילוק שונה בין משמעות ארץ לאדמה כפי שהערנו. ולכך נראה לפרש בדברי רש"י שכתב -"שאף ג' טפחים עומק נקרא ארץ, מכאן ואילך נקרא אדמה", שאכן שני משמעויות לשם 'ארץ', האחת משמשת במקביל למילה אדמה אלא שבשונה מאדמה שהיא שכבה עמוקה יותר, ארץ היא השכבה העליונה -החל מפני הארץ עד לעומק ג' טפחים, ומשמעות נוספת למילה ארץ משמשת לתאר את העולם ביחס לשמים. ואם נתבונן בזה, לפי רש"י המילה ארץ מתפרשת על שני פנים, גם לחומר וגם למקום, אולם לפירוש המלבי"ם ואוה"ח הנ"ל, הרי שהמילה ארץ הינה השכבה העמוקה העוטפת את הכדור ומתפרשת במשמעות אחידה יותר. ועדין לענ"ד צ"ב מה שהערנו היאך יתפרשו הפסוקים הנ"ל. וכן הפסוק בפ"א פסוק כה: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
מלבי"ם (שמות כ,כ אות ד) וז"ל-...שמבואר אצלנו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה, שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום.
ועיי"ע מש"כ בספר תיבת גומא (במדבר טו, לח) - ויראה תואר ארץ לשון חשיבות, אדמה עב ומגושם עיין בעטרת זקנים א"ח סימן קס"ז ע"כ.
מדברי הגר"א הללו חזינן בדומה לחילוק שהעלו כאן ובאשכול שם, אמנם לא זכיתי להבין דב"ק היאך יפרש את הפסוקים שהזכרנו. כמו כן מדברי רש"י עולה חילוק שונה בין משמעות ארץ לאדמה כפי שהערנו. ולכך נראה לפרש בדברי רש"י שכתב -"שאף ג' טפחים עומק נקרא ארץ, מכאן ואילך נקרא אדמה", שאכן שני משמעויות לשם 'ארץ', האחת משמשת במקביל למילה אדמה אלא שבשונה מאדמה שהיא שכבה עמוקה יותר, ארץ היא השכבה העליונה -החל מפני הארץ עד לעומק ג' טפחים, ומשמעות נוספת למילה ארץ משמשת לתאר את העולם ביחס לשמים. ואם נתבונן בזה, לפי רש"י המילה ארץ מתפרשת על שני פנים, גם לחומר וגם למקום, אולם לפירוש המלבי"ם ואוה"ח הנ"ל, הרי שהמילה ארץ הינה השכבה העמוקה העוטפת את הכדור ומתפרשת במשמעות אחידה יותר. ועדין לענ"ד צ"ב מה שהערנו היאך יתפרשו הפסוקים הנ"ל. וכן הפסוק בפ"א פסוק כה: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב.
מלבי"ם (שמות כ,כ אות ד) וז"ל-...שמבואר אצלנו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה, שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום.
ועיי"ע מש"כ בספר תיבת גומא (במדבר טו, לח) - ויראה תואר ארץ לשון חשיבות, אדמה עב ומגושם עיין בעטרת זקנים א"ח סימן קס"ז ע"כ.
יש"כ. ובאמת מצינו אדמה כבר בפרק א' פסוק כה. חפשתי את הספר הנ"ל ומצאתי שמובא באוצר החכמה (אין לי) מי שיש ביכולתו לעלות את דבריו אודה לו על כך, יועיל לברר את הנושא שכאן.אוריאל אמר:
עקביא בן מהלל אומר
משתמש ותיק
לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ בשלב הזה עדיין היו חיים על הארץ וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: לפי התכנית הארץ תשאר אדמה בלי ישוב וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ: תחילת התהליך וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה: לגבי רמש זה נקרא אדמה כי הוא משתמש באדמה בתור בית ברמה הפיזית הוא חי בחומר של האדמה וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ: תחילת התהליך {יב} וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ עדיין ארץ ולא נמחתה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ לגבי הביאה אל התיבה הם נחשבים רומש על הארץ כי הם לא חיים באדמה ומצילים את חייהם לכשעצמם וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ: {יח} וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם: {יט} וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם: {כ} חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים: {כא} וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם: עד הפסוק האחרון שבו מסופר על מחיית היקום עדיין נקרא ארץ אחר כך נקרא חרבה או אדמה כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: {כג} וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ נמחו מארץ החיים נמחו מקיום והישוב וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: {כד} וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: המים כסו את מה שהיה פעם ישוב
בראשית פרק-ח
בראשית פרק-ח
{א} וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ על מקום הישוב להכינו ולסעדו וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: {ב} וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם: {ג} וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ בתהליך ההכנה להיות ראוי לארץ לישוב הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: {ד} וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט: {ה} וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: {ו} וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה: {ז} וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: עד שנהיה ארץ {ח} וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: בזמן הנוכחי שעדיין אדמה {ט} וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אינו ראוי לארץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה: {י} וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה: {יא} וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: ראוי עכ"פ למגורי היונה {יב} וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד: {יג} וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ היתה יבשות מסויימת אבל לא לגמרי וכמו שכתוב בהמשך וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה: שרק מלמעלה יבשה ולא היתה ראויה למגורים {יד} וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ: ראויה למגורים (ס)
חילך לאורייתא
משתמש ותיק
האמת שכשראיתי את כותרת האשכול הייתי בטוח שיעירו בפרשת קורח שכשמשה רבינו הזהירם שימותו במיתה משונה אמר בלשון "אדמה" וכשהתורה מספרת את סיפור פתיחת האדמה כתבה בלשון "ארץ" ודו"ק
בלדד השוחי
משתמש ותיק
חילך לאורייתא
משתמש ותיק
ראיתי בספר הנפלא אוצר פלאות התורה פרשת נח (עמ' קמח) שהביא דברי מהרש"ל בספר עמודי שלמה על הסמ"ג (עשה כז) וז"ל: "ומה שאנו מברכין המוציא לחם מן הארץ ולא מן האדמה לפי שג' טפחים הראשונים קרויים ארץ וכן מפורש ברש"י הנני משחיתם את הארץ שג' טפחים הראשונים נקראים ארץ ונ"ל דלעולם היניקה מן האדמה דכתיב והאדמה לא תתן את יבולה ולכך מברכין בורא פרי האדמה. רק בלחם מברכין על היציאה ולא על הצמיחה ועיקר היציאה היא ג' טפחים דהוא שיעור עומק המחרישה" עכ"ל
מנחם גולדשטיין
משתמש רשום
חשבתי לתומי הואיל ויש יסוד בספרי מחשבה שהמיקום הראשון בו מופיעה מילה מורה על פירושה (וכן באותיות ) לדוגמא אמרפל מלך שינער היינו שאמר לאברהם פול לכשבשן היינו מי שביכולתו להמית
א"כ גם כאן אדמה בפעם הראשונה היא בפסוק ואדם אין לעבוד את האדמה מוכח שארץ הוא בריאת השי"ת ואדמה הוא מה שעובדים בו לאחר מכן
ולכן מוציא לחם מן הארץ כי השי"ת ברא כח מזין באדמה לייצור המזון העיקרי הוא הלחם ומאידך בפ"הא היינו שהאדם זורע הירקות
וכן מ"ש וייצר ה"א את האדם עפר מן האדמה כי המדובר בשימוש ועיבוד שני מהארץ
א"כ גם כאן אדמה בפעם הראשונה היא בפסוק ואדם אין לעבוד את האדמה מוכח שארץ הוא בריאת השי"ת ואדמה הוא מה שעובדים בו לאחר מכן
ולכן מוציא לחם מן הארץ כי השי"ת ברא כח מזין באדמה לייצור המזון העיקרי הוא הלחם ומאידך בפ"הא היינו שהאדם זורע הירקות
וכן מ"ש וייצר ה"א את האדם עפר מן האדמה כי המדובר בשימוש ועיבוד שני מהארץ
מנחם גולדשטיין
משתמש רשום
ועוד מתבאר ע"פ זה הלשון בקריאת שמע השמרו לכם פן...ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה כלומר מה שעובדים בה. ומאידך ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה היינו שאינו קשור לעבודת האדמה אלא למיקום שיוגלו מארצם.
ושוב בסוף הפרשה למען ירבו ימיכם על האדמה היינו כול הצלחה בעבודת האדמה \ אשר נשבע ה' לתת להם כימי השמים על הארץ היינו על עצם ירושת הארץ לעומת ארצות אחרות מבחינת המקום.
וכן בפרשת בראשית קודם החטא נאמר ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ היינו שאינם צריכים לעבוד אלא הארץ תוציא "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ(א,כט) ואילו לאחר החטא נאמר "ארורה האדמה בעבורך"(ג,יז) המדובר הוא בעבודתה להוציא ממנה מזון וכן "וישלחהו ה' אלוקים לעבוד את האדמה אשר לוקח משם" (ג,כג)
ובפרשת נח בדרך כלל המדובר על הארץ השחית כל בשר דרכו על הארץ..הנני משחיתם את הארץ היינו שכל קיום האנושות איבד את זכותו בכך שפעלו הפוך משורש הבריאה של עולם חסד יבנה היינו בבחינת מציאות מגוריהם על הארץ ולכן ..הנני מביא מבול מים על הארץ. ובזה מבואר כפילות הלשון ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה .. וימחו מן הארץ .." היינו ב' עונשים שאינם יכולים לעבוד את האדמה ואינם יכולים להמצא עליה
ושוב בסוף הפרשה למען ירבו ימיכם על האדמה היינו כול הצלחה בעבודת האדמה \ אשר נשבע ה' לתת להם כימי השמים על הארץ היינו על עצם ירושת הארץ לעומת ארצות אחרות מבחינת המקום.
וכן בפרשת בראשית קודם החטא נאמר ויברך אותם אלוקים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ היינו שאינם צריכים לעבוד אלא הארץ תוציא "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ(א,כט) ואילו לאחר החטא נאמר "ארורה האדמה בעבורך"(ג,יז) המדובר הוא בעבודתה להוציא ממנה מזון וכן "וישלחהו ה' אלוקים לעבוד את האדמה אשר לוקח משם" (ג,כג)
ובפרשת נח בדרך כלל המדובר על הארץ השחית כל בשר דרכו על הארץ..הנני משחיתם את הארץ היינו שכל קיום האנושות איבד את זכותו בכך שפעלו הפוך משורש הבריאה של עולם חסד יבנה היינו בבחינת מציאות מגוריהם על הארץ ולכן ..הנני מביא מבול מים על הארץ. ובזה מבואר כפילות הלשון ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה .. וימחו מן הארץ .." היינו ב' עונשים שאינם יכולים לעבוד את האדמה ואינם יכולים להמצא עליה
