הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: (בראשית יב, יג) וכתב שם רש"י למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות: והרבה מן המפרשים העירו היאך ביקש אברהם מתנות לעצמו והלא שונא מתנות יחיה (משלי טו, כז)
והערתם צ"ב הלא הדין האמור "שונא מתנות יחיה" לקחת מיהודי משא"כ אברהם שלקח מגוי ומצוה להציל מידם, הדין נותן להיפך. וראיתי שכ"כ בפירוש הריב"א שם "ומה שכתוב שונא מתנות יחיה היינו במתנה של ישראל" ע"כ והרע"ב שם הוסיף וז"ל יש לאמר שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות ע"כ. ואם כן מה תמיהתם. (ומה שמיאן אברהם לקחת ממלך סדום (יד כג) כבר ביאר בשפ"ח והמהר"ל בגור אריה טעם הדבר)
ולפו"ר עלה בדעתי לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר ביהודי או אף בגוי, בטעם הדין. הנה רש"י כתב בפירוש הפסוק במשלי -"מאחר שהוא שונא מתנות, כל שכן ששונא את הגזל", ובדומה לזה כתב רבינו יונה שם "והנה זאת המדה גדר להרחקת החמדה ותציל ממוקשי החנופה". ועיין בסמ"ע (חו"מ סי' רמט) כתב בטעם הדין הנז' -"שהנוטל מתנה צריך להחניף לבריות הנותנים לו, ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים". והעולה מדבריהם שאין החסרון בעצם קבלת המתנות, אלא משום סייג לאיסור גזל, חמדה, חנופה או כדי שיוכל לקיים מצות תוכחה, ולזה אמרו "שונא מתנות יחיה". אולם המצודות ציון שם כתב: "השונא אף מתנות כי ישען בה', אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת", ומתבאר שטעם "שונא מתנות" משום שיש בזה חסרון במידת הבטחון בה'. וכן משמעות דברי הטור והשו"ע (חו"מ סי' רמט) כתבו בזה"ל -"מידת חסידות שלא לקבל מתנה משום אדם אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו, שנאמר ושונא מתנות יחיה". ולפי דעתם, אמנם יש חסרון בעצם קבלת המתנות, כי זה סותר את מידת הבטחון בה.
ועל פי כל זה אפשר לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר אף בגוי או לא. הריב"א והרע"ב נקטו בטעם הדין האמור כד' המפרשים -שסותר את מידת הבטחון ואינו אלא מידת חסידות כדברי הטור הנ"ל, ועל כן כתבו לחלק באופן שמקבל מתנה מהגוי בשביל להציל מידו אין בזה משום חסרון בטחון. ואילו אלו שמיאנו לעשות חלוקה בין גוי ליהודי נקטו בטעם הדין משום הרחקת גזל, חנופה וכו', ועל כן סברו שאין לחלק ביניהם. וכ"ז לפלפולא.
והערתם צ"ב הלא הדין האמור "שונא מתנות יחיה" לקחת מיהודי משא"כ אברהם שלקח מגוי ומצוה להציל מידם, הדין נותן להיפך. וראיתי שכ"כ בפירוש הריב"א שם "ומה שכתוב שונא מתנות יחיה היינו במתנה של ישראל" ע"כ והרע"ב שם הוסיף וז"ל יש לאמר שמה שכתוב ושונא מתנות יחיה היינו בישראל אבל באומות העולם כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתנו לו מתנות ע"כ. ואם כן מה תמיהתם. (ומה שמיאן אברהם לקחת ממלך סדום (יד כג) כבר ביאר בשפ"ח והמהר"ל בגור אריה טעם הדבר)
ולפו"ר עלה בדעתי לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר ביהודי או אף בגוי, בטעם הדין. הנה רש"י כתב בפירוש הפסוק במשלי -"מאחר שהוא שונא מתנות, כל שכן ששונא את הגזל", ובדומה לזה כתב רבינו יונה שם "והנה זאת המדה גדר להרחקת החמדה ותציל ממוקשי החנופה". ועיין בסמ"ע (חו"מ סי' רמט) כתב בטעם הדין הנז' -"שהנוטל מתנה צריך להחניף לבריות הנותנים לו, ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים". והעולה מדבריהם שאין החסרון בעצם קבלת המתנות, אלא משום סייג לאיסור גזל, חמדה, חנופה או כדי שיוכל לקיים מצות תוכחה, ולזה אמרו "שונא מתנות יחיה". אולם המצודות ציון שם כתב: "השונא אף מתנות כי ישען בה', אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת", ומתבאר שטעם "שונא מתנות" משום שיש בזה חסרון במידת הבטחון בה'. וכן משמעות דברי הטור והשו"ע (חו"מ סי' רמט) כתבו בזה"ל -"מידת חסידות שלא לקבל מתנה משום אדם אלא לבטוח בה' שיתן לו די מחסורו, שנאמר ושונא מתנות יחיה". ולפי דעתם, אמנם יש חסרון בעצם קבלת המתנות, כי זה סותר את מידת הבטחון בה.
ועל פי כל זה אפשר לתלות הפלוגתא אם שונא מתנות יחיה נאמר אף בגוי או לא. הריב"א והרע"ב נקטו בטעם הדין האמור כד' המפרשים -שסותר את מידת הבטחון ואינו אלא מידת חסידות כדברי הטור הנ"ל, ועל כן כתבו לחלק באופן שמקבל מתנה מהגוי בשביל להציל מידו אין בזה משום חסרון בטחון. ואילו אלו שמיאנו לעשות חלוקה בין גוי ליהודי נקטו בטעם הדין משום הרחקת גזל, חנופה וכו', ועל כן סברו שאין לחלק ביניהם. וכ"ז לפלפולא.