מחקר על מראות

נחמן הקטן

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים.

ומי שעדיין סומך ושואל את הרבנים המקילים [ואכמ"ל] בהסתמכות על מסורות שונות, ראוי שיחזור היטב על דבריך, ועדיף כמה פעמים.
 

בת עין

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
בת עין אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
הרבה כתבו על מראה הקפה, והרי יש עשרות זנים של קפה שאינם דומים זה לזה כלל.

אינני מכיר שום זן של קפה שצבעו נוטה לאדום.
ושצבעו נוטה לירוק אתה מכיר?

כידוע שהרבה חוקרים סבורים שצבע 'ירוק' בדברי חז"ל הוא שם כולל לכל מיני סוגי צבעים שאינם אדום ולא שחור,
וזה ידוע גם לתלמידי חכמים כי צבע 'ירוק' שבחז"ל לפעמים הוא צהוב ולפעמים תכלת ולפעמים ירוק,
ולא ימלט שגם הצבע החום בכלל ירוק.
ובכלל רוב מיני הצבע החום בפירוש נוטים לצבע צהוב, חוץ מן הכהים מאד.

כמובן שיש להבדיל בין צבע חום ממש ובין חום הנוטה לאדום שאינו חום אלא בורדו, וזו עיקר האומנות של העוסקים במראות. אך אינני מכיר שום זן קפה שנראה כצבע בורדו.
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
לא מחריד ולא כלום, אנו לא ראינו את המראה הנ"ל ולא כל מה שיוצא בימי הוסת הוא בהכרח מראה טמא.
למראה טמא יש כלל אחד, אדום.
חמשת מיני דמים כולם הם נגזרות של אדום.
רוב המחלוקות על חום, הם כי צבע חום הוא רב גווני, ויש הרבה חום שמתירים בשופי כל הרבנים.
הרבה כתבו על מראה הקפה, והרי יש עשרות זנים של קפה שאינם דומים זה לזה כלל.

מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים.
עמיקא וטמירא אמר:
מה שצריך הוא מחקר רפואי
לא שייך להסתמך על מחקר רפואי, לא כל מה שמכיל בילירובין הוא טמא, רק מה שבצבע אדום הוא טמא.
חמש מראות 'דמים'
המטמא הוא דם השאלה מה היא ההגדרה ההלכתית של דם יתכן מאוד ומראה אדום אינו אלא סימן לדם ולא גדר למהות של דם,
 
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
חפר אמר:
נחמן הקטן אמר:
מורי ורבותי.
אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר.

בעו"ה, הרבה מורי מראות טועים בהבנה בסיסית מאוד.
דם לא נשאר אדום תמיד, דם אחר יום יומיים מתייבש ומתחיל להיות חום, ולאחר כמה ימים נעשה חום ממש, חום כהה ובדם מועט אף חום כהה מאוד.
ובבדיקה רבה ניתן להבחין מהו החום שהוא דם ממש, ומהו החום שאינו דם [שהוא כבר תלוי במח' הפוסקים על חום].
רבים מהרבנים מתירים חום שכזה בשופי, אינני יודע איך טעות זו קרתה, אך זאת מציאות.

מי שלא מאמין שינסה, יקח דם מועט וישאיר אותו יומיים שלוש, וכ"ש אם יערב את הדם עם מעט מים, כשם שמהמקור לפעמים מתערב עם ליחות שונות, וילך עם העד לכמה רבנים, ויראה פלאות, [אני לא עשיתי את זה אבל שמעתי מהרבה שעשו את זה].
ועיין כאן ג"כ
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=46&t=9275&hilit=%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%94+%D7%9B%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%94&start=60

מי שרוצה מידע נוסף בענין שיפנה אלי בפרטי.
הטענה הוא לא על הרבנים רק על גדולי הפוסקים שהתירו מראה חום.



לא מדויק, גדולי הפוסקים דנים האם "חום" זה מראה "אדום" או לא.
בהניח שחום הוא מראה אדום, ממילא כל ליחה בצבע חום, גדרו כגדר דם.

גם הפוסקים שהקילו בחום, התכוונו להקל שחום אינו אדום, אך ברור שכל זה רק אם החום אינו דם לשעבר.
יש הרבה מראות בצבע חום, שברור שאינם דם לשעבר [מנסיון ומשימוש].
 

חפר

משתמש ותיק
ידוע הבדיחה על אחד הרבנים המקל במראות, שאחד עבר ברמזור אדום, עצר אותו שוטר ורצה לתת לו דוח על שעבר באדום, אמר לו הנהג, הרמזור לא היה אדום, תסתכל על מראה הזאת זה אותו צבע של הרמזור והרב פסק לי שזה לא אדום.
 

חפר

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
חפר אמר:
נחמן הקטן אמר:
מורי ורבותי.
אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר.

בעו"ה, הרבה מורי מראות טועים בהבנה בסיסית מאוד.
דם לא נשאר אדום תמיד, דם אחר יום יומיים מתייבש ומתחיל להיות חום, ולאחר כמה ימים נעשה חום ממש, חום כהה ובדם מועט אף חום כהה מאוד.
ובבדיקה רבה ניתן להבחין מהו החום שהוא דם ממש, ומהו החום שאינו דם [שהוא כבר תלוי במח' הפוסקים על חום].
רבים מהרבנים מתירים חום שכזה בשופי, אינני יודע איך טעות זו קרתה, אך זאת מציאות.

מי שלא מאמין שינסה, יקח דם מועט וישאיר אותו יומיים שלוש, וכ"ש אם יערב את הדם עם מעט מים, כשם שמהמקור לפעמים מתערב עם ליחות שונות, וילך עם העד לכמה רבנים, ויראה פלאות, [אני לא עשיתי את זה אבל שמעתי מהרבה שעשו את זה].
ועיין כאן ג"כ
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=46&t=9275&hilit=%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%94+%D7%9B%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%94&start=60

מי שרוצה מידע נוסף בענין שיפנה אלי בפרטי.
הטענה הוא לא על הרבנים רק על גדולי הפוסקים שהתירו מראה חום.



לא מדויק, גדולי הפוסקים דנים האם "חום" זה מראה "אדום" או לא.
בהניח שחום הוא מראה אדום, ממילא כל ליחה בצבע חום, גדרו כגדר דם.

גם הפוסקים שהקילו בחום, התכוונו להקל שחום אינו אדום, אך ברור שכל זה רק אם החום אינו דם לשעבר.
יש הרבה מראות בצבע חום, שברור שאינם דם לשעבר [מנסיון ומשימוש].
מדלא פרשו משמע שכוונתם על כל חום שאינו נוטה לאדום.
 
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
אני רוצה להדגיש משהו שכתבתי בתחילת האשכול, והוא חוזר וצף:
א. יש רבנים מקילים במסורת, בתוספת עם ראייה טובה, ויכולת הכרעה. יש מהם שכבר ניסו רבים להכשילם ולא עלתה בידם, והרוצה לשקר לגביהם - ילעיז כרצונו, אבל שיבהיר על מי הוא מדבר, ונראה האם פיו דיבר שקר.
ב. יש מחלוקות הפוסקים גבי הוראה במראות, ובהן לגבי חום, ובפרט חום כהה. ונהגו להורות דבג"י ראשונים להחמיר ובשאר ימים יותר להקל, אבל הוא תלוי במראה, ובזה ג"כ לא שייך כ"כ מסורת.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
חפר אמר:
נחמן הקטן אמר:
חפר אמר:
הטענה הוא לא על הרבנים רק על גדולי הפוסקים שהתירו מראה חום.



לא מדויק, גדולי הפוסקים דנים האם "חום" זה מראה "אדום" או לא.
בהניח שחום הוא מראה אדום, ממילא כל ליחה בצבע חום, גדרו כגדר דם.

גם הפוסקים שהקילו בחום, התכוונו להקל שחום אינו אדום, אך ברור שכל זה רק אם החום אינו דם לשעבר.
יש הרבה מראות בצבע חום, שברור שאינם דם לשעבר [מנסיון ומשימוש].
מדלא פרשו משמע שכוונתם על כל חום שאינו נוטה לאדום.

עדיף לדחוק כדברי, מאשר להשאיר קושיא אלימתא כזו.
כי שדם נהיה חום אחרי יומיים שלוש, אין בכך כל ספק, והוא ברור כשמש וכצהריים.
 
חפר אמר:
ידוע הבדיחה על אחד הרבנים המקל במראות, שאחד עבר ברמזור אדום, עצר אותו שוטר ורצה לתת לו דוח על שעבר באדום, אמר לו הנהג, הרמזור לא היה אדום, תסתכל על מראה הזאת זה אותו צבע של הרמזור והרב פסק לי שזה לא אדום.
הבדיחה הולכת כך,
רי"י פישר נסע עם נהג ראה רמזור אדום, הסתכל היטב ואמר 'זה לא אדום, סע'
ר"מ ברנדסדופר נסע אחריו, ראה רמזור ירוק, הסתכל היטב ואמר לנהג 'ספק נפשות לחומרא'
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
כי שדם נהיה חום אחרי יומיים שלוש, אין בכך כל ספק, והוא ברור כשמש וכצהריים.
בגב ידו ובצל...
בכל מקרה ההשוואה אינה מדוייקת, וברור שאין חום זה כחום זה.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
נחמן הקטן אמר:
כי שדם נהיה חום אחרי יומיים שלוש, אין בכך כל ספק, והוא ברור כשמש וכצהריים.
בגב ידו ובצל...
בכל מקרה ההשוואה אינה מדוייקת, וברור שאין חום זה כחום זה.

כבר כתבתי ג"כ לעיל שניתן להבחין בין שני צבעי החום, אך מי שלא בדק וחקר את זה לעולם לא יוכל להבחין את זה.

ורבים לא עשו את זה בעו"ה, מידיעה....
 

חפר

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
חפר אמר:
נחמן הקטן אמר:
לא מדויק, גדולי הפוסקים דנים האם "חום" זה מראה "אדום" או לא.
בהניח שחום הוא מראה אדום, ממילא כל ליחה בצבע חום, גדרו כגדר דם.

גם הפוסקים שהקילו בחום, התכוונו להקל שחום אינו אדום, אך ברור שכל זה רק אם החום אינו דם לשעבר.
יש הרבה מראות בצבע חום, שברור שאינם דם לשעבר [מנסיון ומשימוש].
מדלא פרשו משמע שכוונתם על כל חום שאינו נוטה לאדום.

עדיף לדחוק כדברי, מאשר להשאיר קושיא אלימתא כזו.
כי שדם נהיה חום אחרי יומיים שלוש, אין בכך כל ספק, והוא ברור כשמש וכצהריים.


כולי עלמא מודי שכל צבע שנוטה לאדום הרי הוא טמא, וגם המתירים צבע חום זה רק אם זה לא נוטה לאדום, וכבר אמר הרב אלישיב שחום מעיקר הדין כשר אם לא נוטה לאדום, אבל מעולם לא ראה חום שאינו נוטה לאדום, עכשיו דם ממש שנתייבש יותר מקרי אדום הנוטה לחום מחום הנוטה לאדום, עכ״פ וודאי שלפחות נוטה לאדום, ומי שמתיר נוטה לאדום וודאי צע״ג.
 
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
חפר אמר:
נחמן הקטן אמר:
חפר אמר:
מדלא פרשו משמע שכוונתם על כל חום שאינו נוטה לאדום.

עדיף לדחוק כדברי, מאשר להשאיר קושיא אלימתא כזו.
כי שדם נהיה חום אחרי יומיים שלוש, אין בכך כל ספק, והוא ברור כשמש וכצהריים.


כולי עלמא מודי שכל צבע שנוטה לאדום הרי הוא טמא, וגם המתירים צבע חום זה רק אם זה לא נוטה לאדום, וכבר אמר הרב אלישיב שחום מעיקר הדין כשר אם לא נוטה לאדום, אבל מעולם לא ראה חום שאינו נוטה לאדום, עכשיו דם ממש שנתייבש יותר מקרי אדום הנוטה לחום מחום הנוטה לאדום, עכ״פ וודאי שלפחות נוטה לאדום, ומי שמתיר נוטה לאדום וודאי צע״ג.

אם כך פחות או יותר בגדול זה מה שכתבתי, שהמתירים חום היינו את ה"צבע" ולא את ה"מציאות", וע"כ אם נוטה לאדום הרי הוא אסור מצד מראה "אדום", וכן אם ידוע מצד צבעו וגוונו שכך נראה דם אדום שהתייבש אסור ג"כ.
 

חפר

משתמש ותיק
נחמן הקטן אמר:
חפר אמר:
נחמן הקטן אמר:
עדיף לדחוק כדברי, מאשר להשאיר קושיא אלימתא כזו.
כי שדם נהיה חום אחרי יומיים שלוש, אין בכך כל ספק, והוא ברור כשמש וכצהריים.


כולי עלמא מודי שכל צבע שנוטה לאדום הרי הוא טמא, וגם המתירים צבע חום זה רק אם זה לא נוטה לאדום, וכבר אמר הרב אלישיב שחום מעיקר הדין כשר אם לא נוטה לאדום, אבל מעולם לא ראה חום שאינו נוטה לאדום, עכשיו דם ממש שנתייבש יותר מקרי אדום הנוטה לחום מחום הנוטה לאדום, עכ״פ וודאי שלפחות נוטה לאדום, ומי שמתיר נוטה לאדום וודאי צע״ג.

אם כך פחות או יותר בגדול זה מה שכתבתי, שהמתירים חום היינו את ה"צבע" ולא את ה"מציאות", וע"כ אם נוטה לאדום הרי הוא אסור מצד מראה "אדום", וכן אם ידוע מצד צבעו וגוונו שכך נראה דם אדום שהתייבש אסור ג"כ.
מסכים לרישא אבל לא לסיפא, לא יתכן שזה המציאות שדם יבש נעשה חום בלי נטייה לאדום, שא״כ לא היו הפוסקים מתירים חום בלי להתנות שזה רק אם זה טרי ולא ישן.
 
 
עמיקא וטמירא אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
לא מחריד ולא כלום, אנו לא ראינו את המראה הנ"ל ולא כל מה שיוצא בימי הוסת הוא בהכרח מראה טמא.
למראה טמא יש כלל אחד, אדום.
חמשת מיני דמים כולם הם נגזרות של אדום.
רוב המחלוקות על חום, הם כי צבע חום הוא רב גווני, ויש הרבה חום שמתירים בשופי כל הרבנים.
הרבה כתבו על מראה הקפה, והרי יש עשרות זנים של קפה שאינם דומים זה לזה כלל.

מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים.
עמיקא וטמירא אמר:
מה שצריך הוא מחקר רפואי
לא שייך להסתמך על מחקר רפואי, לא כל מה שמכיל בילירובין הוא טמא, רק מה שבצבע אדום הוא טמא.
חמש מראות 'דמים'
המטמא הוא דם השאלה מה היא ההגדרה ההלכתית של דם יתכן מאוד ומראה אדום אינו אלא סימן לדם ולא גדר למהות של דם,
 
כמדומה שלא עיינת היטב בחזו"א קז ד ד"ה להוי כמשקה
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
עמיקא וטמירא אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
לא מחריד ולא כלום, אנו לא ראינו את המראה הנ"ל ולא כל מה שיוצא בימי הוסת הוא בהכרח מראה טמא.
למראה טמא יש כלל אחד, אדום.
חמשת מיני דמים כולם הם נגזרות של אדום.
רוב המחלוקות על חום, הם כי צבע חום הוא רב גווני, ויש הרבה חום שמתירים בשופי כל הרבנים.
הרבה כתבו על מראה הקפה, והרי יש עשרות זנים של קפה שאינם דומים זה לזה כלל.

מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים.

לא שייך להסתמך על מחקר רפואי, לא כל מה שמכיל בילירובין הוא טמא, רק מה שבצבע אדום הוא טמא.
חמש מראות 'דמים'
המטמא הוא דם השאלה מה היא ההגדרה ההלכתית של דם יתכן מאוד ומראה אדום אינו אלא סימן לדם ולא גדר למהות של דם,
כמדומה שלא עיינת היטב בחזו"א קז ד ד"ה להוי כמשקה
לא צריך לזה חזו"א, מראות הדמים נלמד מפסוקים ומהלכה ונתמעטו שאר מראות, ואין אף הו"א שמה שנתמעט זה שמן סויה ומי כרוב, וגם כל תינוק יודע שכל הפרשה בכל צבע אדום שם מקורו בתערובת דם ולחות, ומדאורייתא טהור, ודם הירוק, אינו ירוק כמובן אלא בגווני צהוב/ זהב / חום, ופשוט שמקורו בדם וטהור.
 
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
בת עין אמר:
וזה ידוע גם לתלמידי חכמים כי צבע 'ירוק' שבחז"ל לפעמים הוא צהוב ולפעמים תכלת ולפעמים ירוק,
כ"ה תוס' מפורש בסוכה אבל יתכן שיש בזה עוד דיעות בראשונים ואיני זוכר כעת בבירור
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
איפה כתוב בשו"ע שיש מסורת העוברת מרב לתלמיד בענייני מראות?

השולחן הוא ספר פסיקה והוא כותב את הלכות מראות דמים בדיוק כמו הלכות הפסק טהרה. כמובן שצריך ללמוד היטב את הסוגיא בשביל לפסוק, ולכן מי שלא בקי צריך לשאול רב, אבל לא כתוב שיש איזו מסורת שעוברת מרב לתלמיד.

הבלבול בעניין נובע מכך שהרוצה להורות צריך לעשות שימוש חכמים, וללמוד את כלי הפסיקה ודרך ההוראה מרב מובהק. אן חילוק בזה בין הלכות נדה להלכות בשר וחלב.
אלא שמטבע הדברים רוב השאלות בבתי ההוראה הם בענייני מראות דמים שבזה אנשים רוצים לשמוע את דעת הרב שיש לו נסיון רב, וטביעות עין.

לא רק שבהלכה אין מקור למושג מסורת במראות דמים אלא מפורש להיפך!!
ההלכה היא שאדם לא נאמן לומר כזה הורה לי חכם פלוני לטהר, אם המראה נמצא לפנינו. ולכן הרב חייב לפסוק רק על פי ראייתו ולהיות בטוח שהמראה לפניו אין בו נטיה לאדום כלל כמבואר בשולחן ערוך.

לכן דעתו של הגרי"ש אלישיב זצל היתה שלא צריך לעשות שימוש בעניין מראות דמים יותר מחודש ימים...

עיקר הלימוד אצל הרבנים זה לא כזה טהור וכזה טמא, אלא מה מוגדר נוטה לאדום ומה מוגדר נוטה לשחור. וכן מה נקרא חום (בהתכם לדעת אותו רב על חום)
הלומד צריך בסופו של דבר להבין את הדברים ולהתחבר אליהם בעצמו. אם הוא עדיין חושב שהמראה נוטה לאדום, אסור לו בשום אופן לפסוק להיתר על פי הוראת רבו כמו שהבאתי לעיל. הוא יכול לשלוח את השואל לרב אחר ולומר לו שיש מומחים ממני.

את הדברים הנ"ל שמעתי גם בבית מדרשו של הגרנ"ק וגם של הגרש"ו.

אם היינו סומכים על מסורת היינו במצב ביש. כי בין תלמידי הרב וואזנר יש פערים משמעותיים ומוכח מיניה וביה שהמסורת השתבשה.

כך נראה לענ"ד. אשמח לשמוע מישהו שעשה שימוש במראות דמים וחולק על מה שכתבתי כאן.


כמובן כל הנ"ל נוגע אחר דברי השו"ע שכיום יש להחמיר בכל הנוטה שאדום והנוטה לשחור. בזמן הגמ' היה שייך יותר עניין של מסורת. כי יש חמישה מיני דמים ופשוט.
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
חפר אמר:
ידוע הבדיחה על אחד הרבנים המקל במראות, שאחד עבר ברמזור אדום, עצר אותו שוטר ורצה לתת לו דוח על שעבר באדום, אמר לו הנהג, הרמזור לא היה אדום, תסתכל על מראה הזאת זה אותו צבע של הרמזור והרב פסק לי שזה לא אדום.
אני שמעתי כעי"ז על בעל שנהג רכב וכשאשתו אמרה לו שהרמזור אדום, אמר זה לא אדום, רק בורדו כהה, והמב"י
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
אם נקח אדם שילמד את השו"ע, ולא מכיר שום פסיקה בעניין, הרי שיהיה ברור לו שכל צבע שיכול באיזה שהוא דמיון להיראות כאדום / שחור אסור, וכבר הביאו את דברי הב"ח שהותר הירוק והלבן שאין אדם טועה בהם, ואעפ"כ רוב הפוסקים כבר לפני דורות רבים כתבו להיתר במראות שונים, כך בזהב, כך פוסקים רבים כתבו בגווני החום, ועוד. ואמנם מטעם זה החמיר הגר"מ בראנדסופר בכל המראות כמעט, אך כבר גדולי האחרונים שדנו במראה הזהב והכשירו (או החמירו רק בהפס"ט, מוכח מהם שלא כדבריו, וה' יאיר עיני.
למעשה, יש בזה כמה שיטות בין פוסקי זמננו, ומקובל להכשיר מראה זהב, ויש מחמירים בהפס"ט, כמו כן מקובל להכשיר במראות חום הבהירים, ועיקר המחלוקת והשינויים הם בגווני חום כהים, האם אסור כי קרוב לאדום או שחור, או שגם זה מותר, ובבהירים שיש בהם ורדרדות מסויימת, ואינני מאמין שעל גווני חום בהיר אמר הגריש"א שלא ראה שאינו נוטה לאדום, ואם אמר דבר זה מסתמא אמרו על חום כהה או נוטה לכהה.
מה שכתבו שלאחר זמן דם משתנה לחום זה אמת, אך לצבעים כהים, וצריך תערובת דלילה מאוד כדי שיהיה בהיר, ובזה קיים אף צהוב וזהב, שלמעשה מוסכם בכל הפוסקים להיתר.
 
יראתי בפצותי אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
עמיקא וטמירא אמר:
חמש מראות 'דמים'
המטמא הוא דם השאלה מה היא ההגדרה ההלכתית של דם יתכן מאוד ומראה אדום אינו אלא סימן לדם ולא גדר למהות של דם,
כמדומה שלא עיינת היטב בחזו"א קז ד ד"ה להוי כמשקה
לא צריך לזה חזו"א, מראות הדמים נלמד מפסוקים ומהלכה ונתמעטו שאר מראות, ואין אף הו"א שמה שנתמעט זה שמן סויה ומי כרוב, וגם כל תינוק יודע שכל הפרשה בכל צבע אדום שם מקורו בתערובת דם ולחות, ומדאורייתא טהור, ודם הירוק, אינו ירוק כמובן אלא בגווני צהוב/ זהב / חום, ופשוט שמקורו בדם וטהור.
 
אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול (פסחים קיב, וכפירוש רשב"ם)
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
אם נקח אדם שילמד את השו"ע, ולא מכיר שום פסיקה בעניין, הרי שיהיה ברור לו שכל צבע שיכול באיזה שהוא דמיון להיראות כאדום / שחור אסור, וכבר הביאו את דברי הב"ח שהותר הירוק והלבן שאין אדם טועה בהם, ואעפ"כ רוב הפוסקים כבר לפני דורות רבים כתבו להיתר במראות שונים, כך בזהב, כך פוסקים רבים כתבו בגווני החום, ועוד. ואמנם מטעם זה החמיר הגר"מ בראנדסופר בכל המראות כמעט, אך כבר גדולי האחרונים שדנו במראה הזהב והכשירו (או החמירו רק בהפס"ט, מוכח מהם שלא כדבריו, וה' יאיר עיני.
למעשה, יש בזה כמה שיטות בין פוסקי זמננו, ומקובל להכשיר מראה זהב, ויש מחמירים בהפס"ט, 
זהב זה ירוק שלהלכה נפסק בשו"ע להיתר, ויש שחששו להחמיר כמ"ד שמטמא דם הירוק, אך אין לזה שום ענין עם נוטה לאדום
 
 

0548415779

משתמש ותיק
בת עין אמר:
את בש אמר:
אין שום מסורות במראות

כמה גדולים שימשת, שאתה יודע שאין מסורת?

מרן ה'שבט הלוי' שימש את הרב מטעפליק זצ"ל, שהוא שימש כמה גדולים, ומסורת ברורה הנחיל לתלמידיו (אלא שבטבע הדברים, כאשר יש תלמידים רבים נוצרים חלוקי דעות בדעת הרב, אך באופן כללי יש מסורות ברורות לגבי מראה שחור ומראה חום וכיוצא בזה).

כמובן שהשבט הלוי היתה לו גם פרקטיקה, אך זאת בנוסף למסורת.

חשוב להדגיש את הדבר הפשוט, כי במראה חום עצמו יש כמה מראות, וגם המתירים לא התירו אלא מראה חום כקפה, ולא כאשר הוא כבר נוטה לבורדו (כגון צבע עץ הנפוץ ברהיטים).
א. זכיתי לשמש 7 שנים בבית הוראה דהגר"ש וואזנר זצ"ל אצל גדולי תלמידיו. ופעם שאלתי את נכדו הרב בנימין שליט"א למה הסבא מסכים שתלמידיו יורו לחומרא דלא כמותו? וענה שגם הוא שאל את הסבא שאלה זו וענה "אני עשיתי שימוש טוב אבל איני יכול לכפות את תלמידי להורות כמותי אם אינם שלמים עם הפסק.
 
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
נטעי גבריאל נדה ח"ב עמ' תתרה:
"וקבלתי מהגאון מהר"ש וואזנער שליט"א, שבתחילת כהונתו בע"ת בני ברק הקיל מאד במראה ברוין, אך במשך הזמן נתברר לו ע"פ נסיון גדול, שכמה פעמים בא מן הדם".
זה נראה שעיקר מומחיותו לא באה לו מן ה'מסורת' שראה בירושלים, (שאדרבה גרמה למכשולות), אלא מן הנסיון שצבר בעצמו. 
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים

מנין לך נתון זה ?
וזה מחריד אולי אני עוור צבעים? ומה שאני מתיר לעצמי לפעמים לא לשאול רב ואני סומך על עצמי שזה טהור - זה שאלה של חייבי כריתות ? ????!!!!!
 

נותן טעם לשבח

משתמש ותיק
איש תלמודי אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים

מנין לך נתון זה ?
וזה מחריד אולי אני עוור צבעים? ומה שאני מתיר לעצמי לפעמים לא לשאול רב ואני סומך על עצמי שזה טהור - זה שאלה של חייבי כריתות ? ????!!!!!
נדמה לי רק 8% מהגברים, ורק עוורון חלקי בין גוונים קרובים, כמו חום ואדום. 
אם אתה לא מיקל במראה חום, אין חשש למכשול כלל.
 
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בת עין אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
מה שייך מסורת על מראות, אחרי ש10 אחוז מאוכלוסית הגברים הוא עוור צבעים, ולא ימלט שאחד מרבני רבותינו היה עוור צבעים.

באמת אמר לי רב אחד, כי הפסיק לראות מראות אחר שנתברר לו כי הוא עוור צבעים (עוורון קל, אך ברור שהוא משמעותי בענייני מראות),

אך אם נחוש לכך, אם כן איך היתה מסורת לרבותינו התנאים והאמוראים על מראה אדום, הלא מן הסתם גם אז היו 10% עוורי צבעים, ובהכרח כי מי שהיה עוור צבעים היה רבו רואה בו שאינו יודע להבחין, ולא היה מתיר לו להורות בדבר.





ואולי הוא התעוור לעת זקנותו?
(למשל הגר''א קניג מצפת-ברסלב הפסיק להורות בגיל מסוים ומינה את בנו למו''צ הקהילה).
 
חלק עליון תַחתִית