ידועים דברי הרשב"א (שהובאו גם בש"ך יו"ד סי' קפט) שבמה שנוגע לוסת החודש "שיפורא גרים", דאם בי"ד קבעו שיום מסויים הוא יום א' בחודש הרי שיום זה גורם לראייה (וחלק בזה על הרא"ה שכותב שהולכים לפי זמן המולד בפועל), והביא לזה ראייה מהירושלמי המפורסם שבת ג' ועברו בי"ד את השנה הרי בתוליה חוזרים.
וכשהתבוננתי קצת בדברים שמתי לב שיש בדברי הרשב"א חידוש עצום, שהרי לכאו' הפשט בירושלמי הוא שמאחר ורבנן קבעו את השיעור של בת ג' שנחשבת ראויה לביאה א"כ הטבע כפוף לדברי חז"ל ומעתה המציאות של בתוליה חוזרים תקבע לפי זה, וממילא ברור שאם בי"ד מעברים את השנה הדבר משפיע גם על הטבע.
אבל לגבי וסת החודש הרי חכמים לא קבעו כאן שום דבר אלא סה"כ חששו לטבע שהוטבע באשה לראות לפי יום החודש, וא"כ מה"ת לומר שיום החודש יגרום לה לראות לפי התאריך בחודש? הרי הרבה יותר הגיוני לומר שהדבר נקבע לפי המולד האמיתי (בהנחה שמצב הלבנה יכול לגרום לראייה) ומה כוונת הרשב"א בדבריו?
וע"כ רואים ברשב"א שהטבע שה' ברא הוא באופן שיום החודש יגרום לאשה לראות בלי קשר לקביעת חכמים אלא לולא הכח של חכמים היה התאריך נקבע לפי המולד, ומאחר ויש לחכמים כח לשנות את את הטבע ממילא אם הם קבעו שיום מסויים נקרא א' בחודש הרי שיום זה יגרום.
שו"ר שהבנה זאת נמצאת בר' אלחנן קונטרס דברי סופרים סימן ו' שמסביר את מה שאמרו בגמ' כל מידות חכמים כך הם לגבי שאחר כ"ה שנים בדיוק מוחלת את כתובתה שבטבע שה' ברא נחקק שכ"ה שנים בדיוק כל שהוא מביאים את האדם למחול את החוב (וכן לגבי גוזל שמדדה חמישים אמה כך נחקק בבריאה שהוא מדדה חמישים אמה בדיוק נמרץ) , והדברים צ"ע שהרי אנחנו רואים שהטבע לא מתנהל בצורה של זמנים קבועים ומדוייקים בצורה עגולה אז מה"ת לומר שכך נקבע בטבע , ולולא דבריו לכאו' הפירוש בדברי הגמ' הוא שמאחר וחכמים קבעו שיעור של כ"ה שנים הרי הטבע כופף עצמו לדברי חז"ל ומעתה השיעור הוא מצומצם.
ועכ"פ לפי דברי ר' אלחנן יוצא שה' קבע חוק בטבע שהדבר תלוי בכ"ה שנים ופשוט שהולכים לפי שנים מעוברות וכו' לפי קביעת חז"ל , זאת אומרת שהטבע בנוי בצורה שמספר השנים קובע ולא מספר הרגעים וכמו באשה שכתב הרשב"א שהיא רואה לפי התאריך בחודש, וכ"ז צ"ע לומר שהטבע מתנהג לפי לוח השנה (לפי זה אם הטבע הוא שתינוק בן שנה מתחיל ללכת, הדבר יהיה לפי שנה גם אם היא מעוברת ודו"ק וצ"ע).
(ובאמת היה מקום לפרש באופן פשוט יותר שחכמים הסתכלו לפי הממוצע שאנשים מוחלים בערך בכ"ה שנים וקבעו את הדין לפי זה ומעתה לא נבדוק כל אחד מתי הוא מוחל וכמו במקוה שקבעו שאדם בינוני עולה בארבעים סאה ומעתה זה השיעור, אבל מה נעשה שבתוס' לגבי גוזל כתבו שהוציאו את ר' ירמיה מבית המדרש מאחר ולא יתכן בשום אופן שגוזל ידדה אפילו חצי פסיעה מעבר לחמישים אמה ומטעם ש"כל מדות חכמים כך הם" ולכאו' הדברים מחודשים , ויש לשאול למה במקוה אנחנו לא מוצאים שלא יתכן שאדם יכנס בפחות מארבעים סאה ובגוזל זה לא כך?).
וכשהתבוננתי קצת בדברים שמתי לב שיש בדברי הרשב"א חידוש עצום, שהרי לכאו' הפשט בירושלמי הוא שמאחר ורבנן קבעו את השיעור של בת ג' שנחשבת ראויה לביאה א"כ הטבע כפוף לדברי חז"ל ומעתה המציאות של בתוליה חוזרים תקבע לפי זה, וממילא ברור שאם בי"ד מעברים את השנה הדבר משפיע גם על הטבע.
אבל לגבי וסת החודש הרי חכמים לא קבעו כאן שום דבר אלא סה"כ חששו לטבע שהוטבע באשה לראות לפי יום החודש, וא"כ מה"ת לומר שיום החודש יגרום לה לראות לפי התאריך בחודש? הרי הרבה יותר הגיוני לומר שהדבר נקבע לפי המולד האמיתי (בהנחה שמצב הלבנה יכול לגרום לראייה) ומה כוונת הרשב"א בדבריו?
וע"כ רואים ברשב"א שהטבע שה' ברא הוא באופן שיום החודש יגרום לאשה לראות בלי קשר לקביעת חכמים אלא לולא הכח של חכמים היה התאריך נקבע לפי המולד, ומאחר ויש לחכמים כח לשנות את את הטבע ממילא אם הם קבעו שיום מסויים נקרא א' בחודש הרי שיום זה יגרום.
שו"ר שהבנה זאת נמצאת בר' אלחנן קונטרס דברי סופרים סימן ו' שמסביר את מה שאמרו בגמ' כל מידות חכמים כך הם לגבי שאחר כ"ה שנים בדיוק מוחלת את כתובתה שבטבע שה' ברא נחקק שכ"ה שנים בדיוק כל שהוא מביאים את האדם למחול את החוב (וכן לגבי גוזל שמדדה חמישים אמה כך נחקק בבריאה שהוא מדדה חמישים אמה בדיוק נמרץ) , והדברים צ"ע שהרי אנחנו רואים שהטבע לא מתנהל בצורה של זמנים קבועים ומדוייקים בצורה עגולה אז מה"ת לומר שכך נקבע בטבע , ולולא דבריו לכאו' הפירוש בדברי הגמ' הוא שמאחר וחכמים קבעו שיעור של כ"ה שנים הרי הטבע כופף עצמו לדברי חז"ל ומעתה השיעור הוא מצומצם.
ועכ"פ לפי דברי ר' אלחנן יוצא שה' קבע חוק בטבע שהדבר תלוי בכ"ה שנים ופשוט שהולכים לפי שנים מעוברות וכו' לפי קביעת חז"ל , זאת אומרת שהטבע בנוי בצורה שמספר השנים קובע ולא מספר הרגעים וכמו באשה שכתב הרשב"א שהיא רואה לפי התאריך בחודש, וכ"ז צ"ע לומר שהטבע מתנהג לפי לוח השנה (לפי זה אם הטבע הוא שתינוק בן שנה מתחיל ללכת, הדבר יהיה לפי שנה גם אם היא מעוברת ודו"ק וצ"ע).
(ובאמת היה מקום לפרש באופן פשוט יותר שחכמים הסתכלו לפי הממוצע שאנשים מוחלים בערך בכ"ה שנים וקבעו את הדין לפי זה ומעתה לא נבדוק כל אחד מתי הוא מוחל וכמו במקוה שקבעו שאדם בינוני עולה בארבעים סאה ומעתה זה השיעור, אבל מה נעשה שבתוס' לגבי גוזל כתבו שהוציאו את ר' ירמיה מבית המדרש מאחר ולא יתכן בשום אופן שגוזל ידדה אפילו חצי פסיעה מעבר לחמישים אמה ומטעם ש"כל מדות חכמים כך הם" ולכאו' הדברים מחודשים , ויש לשאול למה במקוה אנחנו לא מוצאים שלא יתכן שאדם יכנס בפחות מארבעים סאה ובגוזל זה לא כך?).
