מזל טוב, הרבה נחת, הא לך דרשה שהכנתי לברית של בני שנולד בסוף בנר שמיני של חנוכה...
(מה שנוגע למה שביקשת הוא בסוף.)
ספיקא דיומא בחנוכה
א)
האבודרהם (הלכות חנוכה) הק' בשם בעל העתים ז"ל "וכתב בעל העתים למה אין עושים תשעה ימי חנוכה מספק כמו שאנו עושים בחג הסכות תשעה ימים. תשיעי ספק שמיני."
ואין לומר דמשום ספ"ד לקולא דא"כ יום ראשון נמי לא נעביד מספק, שמא חשוון מעובר היה והיום כד'. וטעם מה דל"א בזה ספ"ד לקולא כ' המנח"ח (מצווה שא') וכ"כ הטורי אבן (ר"ה יח.) דבזמן שהיו השלוחין יוצאים במקומות הרחוקים היו עושים חנוכה ט' ימים ולא אמרי' ספ"ד. וז"ל "ואף שהוא ס' דרבנן מ"מ כיון דאנו מסופקים אם יום הראשון אינו חנוכה א"כ הוי תשיעי חנוכה ואם יום התשיעי אינו חנוכה הוי יום הראשון חנוכה ואי אמרינן סד"ר ולקולא א"כ לא יהי' לא ביום הראשון ולא ביום התשיעי כי מאי חזית ובאמת ביום א' או יום הט' בודאי הוא חנוכה וא"כ הו"ל אקבע איסורא ועבדינן לחומרא לכאן ולכאן ועבדינן תרי יומי וגם מיעקרא תקחז"ל אצלם וז"פ." עכ"ל.
והביא תי' הבעל העיתים ז"ל "ותירץ מפני שחג הסכות מן התורה והחמירו רז"ל על ספקו לפי שאין אנו קובעין עתה על פי הראייה אבל חנוכה שהיא מדבריהם הם אמרו לעשות שמונה ימי חנוכה והם אמרו חשבון המולדות ע"כ".
אלא דהובא בעטרת זקנים דברי הרא"ם בפי' על הסמ"ג שהוכיח מדברי המרדכי דלא כתי' הבעל העתים ז"ל "ויש לתמוה למה לא נהגו בזמן הזה להדליק ט' ימים מספק כמו בי"ט שהרי במגלה אע"ג דמדרבנן היא היו מצריכין לקרותה י"ד וט"ו מספק אי לאו משום דדילמא י"ד נקבע בזמנו ואיכא בט"ו משום ולא יעבור כמו שכתב המרדכי (רמז תשעה') במגילה". ועמד בתמיהתו.
אמנם יש לתרץ דברי המרדכי דלא סתרו לדברי בעל העתים נוכל לומר דל"ד דשאני מגילה דהוא מדברי קבלה, ולזה לא נוכל לומר דהם אמרו, דרבנן שקבעו חשבון המועדות היו צריכים לחוש לדברי קבלה. וכדאיתא במנחת חינוך (שם) דאחר שתי' כדברי הבעל העתים גבי חנוכה חזר והק' ז"ל "ופורים אף שהוא מדברי קבלה ודברי קבלה כדברי תורה מ"מ אין עושין שני ימים וע' במרדכי הובא בט"ז סי' תרפ"ח הטעם דכתיב ולא יעבור ובט"ז עצמו כ' הטעם דיצא עם מה שקרא בי"ד דכל החודש כשר לקריאת המגלה". וא"ש הא דלניח"ל למרדכי בתי' הבע"ה.
ב)
והנה בפרמ"ג (ריש סי' תרע') כ' ליישב קו' הב"י דכיון דהיה שיעור בפך לחד יומא א"כ הנס הוה רק ז' ימים ולמה קבעו להדליק ח'. והעלה לתרץ קו' זו בחבירתה דקבעו ח' משום ספיקא דיומא. אלא שדחה תי' דא"כ "הוה לקבוע ולברך ולהודות ולהלל מכו' ואילך" שהרי לא היה נס ביום הראשון.
ושו"ר שהגאון ר' יהונתן אייבשיץ עמד בזה (נפש יונתן פרשת מקץ) אלא שדחה דלפי"ז היה לו לברך שהחיינו ביום השני מספק שמא יום ראשון הוא כמו ביו"ט.
והנה יש ליישב דחיית הפרמ"ג ע"פ קו' הפר"ח אתי' הב' שתי' הב"י שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה, נשאר הפך מלא כבתחילה, וניכר הנס אף בלילה הראשון. דלפי"ז הא ליכא שום נס בלילה האחרונה, דלמה היה נשאר הפך מלא כבתחילה, כיון שלא היו צריכין לו עוד. ולפי"ד חזרו דברי הפרמ"ג לתרץ קו' אחת בחבירתה למקומם, דכיון שנותר השמן כמו שהיה כבר יש לקבוע נס בליל כה'. ומה שהק' הפר"ח דבלילה האחרונה אין לקבוע, נוכל לתרץ דקבעוהו משום ספיקא דיומא.
אלא דבלאו דחייה זו יש לתמוה טובא דאי משום הא הרי דכל מה דקבעו ביום השמיני הוא משום ספק שמא הוא היום השביעי, ולמה קבעו למהדרין מן המהדרין להדליק שמונה נרות, דהרי אין חובת הדלקה ביום השמיני מחמת עצמו אלא משום ספק יום השביעי. וראיתי בספר "ערבי נחל" (דרושים על התורה לבעל ה"לבושי שרד" דרוש לחנוכה) שהביא ליישב כן דחיית הפרמ"ג ועמד נמי בקו' זו.
ועוד הק' החתם סופר" (שבת כא:) דבא"י דלא חיישי' לספיקא דיומא אמאי קבעו ח' ימים.
ג)
ובפר"ח הביא נמי קו' זו, ואחר שהביא תי' הבעל העתים הוסיף בזה עוד ב' תי'. א. ד"הכי עדיף טפי שידעו בכיוון כמה היה הנס לא פחות ולא יותר". וכלומר דל"ש להוסיף משם ספיקא דיומא דיבואו לטעות ולומר שהנס היה ט' ימים.
וע"ז נמי צ"ב דודאי ביום התשיעי לא ידליקו ט' נרות אלא ח' בלבד, וא"כ לא יטעו כמה היה הנס. אמנם אי"ז קו' כ"כ דדוקא למהדרין מן המהדרין הוא דמהני. אבל להמדליקין נר א' בלבד חיישי' לטעות.
ועוד תי' בפר"ח ד"רצו לרמוז גם כן ביטול מצות המילה." ולכן לא הוסיפו על ח' ימים.
ובסברא זו כבר קידמו בזה "בעל העיתים" (הובא בשלטי גיבורים על המרדכי (שבת רי"פ שני. ובאורחות חיים) שכ' ליישב קו' הב"י דלא היה נס השמן אלא ז' ימים ותי' דהוסיפו יום אחד לזכר מה דגזרו על ביטול מצות המילה. (ול"ס ליה בתי' זה ליישב קו' הקמאי משום ספיקא דיומא.)
והנה יש להק' למה תיקנו זכר לביטול מצוות מילה דווקא יותר משאר מצוות שגזרו כגון שבת וקידוש החודש.
וראיתי בספר "ראש דוד" להחיד"א שהביא דברי הבעל העיתים (וכ' נמי כהפר"ח ליישב בזה קו' הבעל העיתים הב') ובי' "ובשמונת ימי החנוכה יש שבת ור"ח ואומרים על הניסים במוסף שבת ור"ח רמז לשלש אלו שבת מילה וחדש שרצו לבטל ולא עלתה להם". וכלומר דאין התוספת יום משום מילה גרידא אלא התוספת יום הוא כדי להוסיף באמירת "על הניסים" כנגד הג' גזירות שגזרו. וגבי שבת וחודש לא נצרכו להוסיף, דכבר איכא תוספת "על הניסים" במוסף שלהם, ורק גבי מילה הוצ' להוסיף יום.
אלא דעדיין ילה"ק דבשלמא להפר"ח א"ש דהיה נס השמן אלא שרצו להזכיר ג"כ נס הגזירות שבטלו אבל להבעל העתים דלא היה נס השמן כלל צ"ב דכיון דאי"ז אלא תוספת יום משום דבר אחר למה קבעו לזכור הנס בנר. דהי"ל לקובעו ליום משתה ושמחה, ולומר על הניסים. וכדכ' הב"ח (וכ"כ הפרמ"ג) דכל מה דלא קבעוהו ליום משתה ושמחה הוא משום דהנס היה בשמן.
ואולי יש לתרץ ע"פ מה שהובא במדרש "מעשה חנוכה ויהודית" ז"ל "וכיון שראו חכמי ישראל שהיו מונעים את עצמם מפריה ורביה עמדו והתקינו להם סימנים שכל מי שנולד לו זכר שיהא מדליק נרות חדשים על פתח לאותה חצר ביום השמיני וכיון שעוברין ישראל ורואים נרות דולקים היו מבינים שמילה לשם והיו נכנסין ומוהלין אותו ויוצאין ולא היה אדם מרגיש בדבר." ועפי"ז מבוא' היטב דכיון דקבעו הדלקת הנר הוסיפו נמי הדלקה דיום השמיני זכר לאותם נרות שהיו מדליקין ביום השמיני למילה. קבעו להדליק נרות ביום השמיני.
אמנם בגמ' בסנהדרין (לב:) איתא דהיו משמיעין קול ריחיים ביום השמיני. "דתנא קול ריחים בבורני שבוע הבן שבוע הבן אור הנר בברור חיל משתה שם משתה שם".
ועו"ק דאי משום הא עדיין לא ית' אמאי הוסיפו למהדרין מן המהדרין להוסיף ביום השמיני, דנפיק חורבא מיניה שיבואו לטעות שהיה נס השמן ח' ימים. והרי אינו אלא משום נרות שהדליקו לסימן המילה.
והנה בביאורי הגר"א (תרעא') כ' לתרץ דעת הרמב"ם דפסק דגם למהדרין מן המהדרין יש הידור בנר איש וביתו. והק' התוס' דליכא היכר במספר הימים. ותי' דקי"ל כמ"ד משום מעלין בקודש ואין מורידין, ולא איכפת לן במה דליכא היכר. ואם נאמר דס"ל לה"בעל העתים" כהרמב"ם דלא נתקנה התוספת אלא משום דין מעלין בקודש א"ש דאף דהיום השמיני אינו משום נס השמן לא משום היכר הימים מוסיפין אלא משום דין מעלין בקודש.
היכן הסעודה?