חידה (קשה?) לפרשת משפטים

למה רוצעים עבד?

אני מניח שאתה לא מתכוין לזה:

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב''ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי {ויקרא כה-נה} כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע ור''ש ב''ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב''ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם.

זהו זה, שהתשובה הקלאסית היא "אזן ששמעה קולי", אבל אם נשים לב זו תשובתו של רבן יוחנן בן זכאי לשאלת "מה נשתנה אזן" שזו שאלה אחרת!

התשובה האמתית היא שהעבד נרצע לסימן עבדות, וזהו קניינו כדתנן "והנרצע נקנה ברציעה", אלא שזה עושים רק לעבד עולם ולא לנמכר לשש. כאן באה שאלת "מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף", והתשובה היא שזה בא לסמל משהו - אזן ששמעה קולי על הר סיני וכו'. לא מדובר כאן על עונש על גנבתו או על רצונו להישאר בבית אדונו, אלא אות וסימן, כשם ש"דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים" וכו' זה לא עונש אלא אות וסימן.

יש לך מקור?
אני דוקא חושב שר' יוחנן מתייחס גם לעצם הרציעה, ומה שאמר מה ראתה אוזן הכוונה לשאול מדוע הוא נענש בעונש כזה שהוא רק באיבר אחד, ואותו דבר היה שואל אם היה רציעה במקום אחר. הרציעה קונה אחרי שזה העונש שקבעה התורה, ואם העונש היה רק ועבדו לעולם היה צריך לעשות קנין אחר.
כל ענייני סמלים וסימנים לא שמענו.

אז איזה עונש זה בדלת ומזוזה?

הכהן אמר:

אז איזה עונש זה בדלת ומזוזה?

לחץ כדי להרחיב...

עונש רציעת האוזן.

מנין לך שזה עונש? מהמאמר הזה עצמו? והרי בסיפא (דלת ומזוזה) אין כי אם אות ואין שום גדר של עונש, אז מהיכי תיתי שברישא (אזן זו) מדובר על עונש?

הכהן אמר:

זהו זה, שהתשובה הקלאסית היא "אזן ששמעה קולי", אבל אם נשים לב זו תשובתו של רבן יוחנן בן זכאי לשאלת "מה נשתנה אזן" שזו שאלה אחרת!

התשובה האמתית היא שהעבד נרצע לסימן עבדות, וזהו קניינו כדתנן "והנרצע נקנה ברציעה", אלא שזה עושים רק לעבד עולם ולא לנמכר לשש. כאן באה שאלת "מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף", והתשובה היא שזה בא לסמל משהו - אזן ששמעה קולי על הר סיני וכו'. לא מדובר כאן על עונש על גנבתו או על רצונו להישאר בבית אדונו, אלא אות וסימן, כשם ש"דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים" וכו' זה לא עונש אלא אות וסימן.

לחץ כדי להרחיב...

כך באמת מפרש הגור אריה

...ויש לתרץ זה דלא בשביל הגניבה הוא נרצע, דאם לא כן, כל מי שעושה עבירה יהיה נרצע באזנו לומר 'אוזן ששמעה לא תעשה עבירה פלונית והוא עושה העבירה ירצע באזנו', אלא עיקר הרציעה הוא סימן עבדות, שיש סימן בו שהוא עבד, ואמר מה נשתנה להיות נרצע האוזן לסימן עבדות ולא שאר איברים, ועל זה אמר 'אוזן ששמעה על הר סיני "לא תגנוב"', והגנב נמכר בגנבתו לעבד (להלן כב, ב), והלך זה וגנב ונמכר בגניבתו, ירצע האוזן, להיות סימן בו לעבד באוזנו. וגם נירצע בפני דלת ומזוזה, מפני שהיו עדים במצרים שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים", והלך וגנב ונמכר לעבד - ירצע

לחץ כדי להרחיב...

הכהן אמר:

מנין לך שזה עונש? מהמאמר הזה עצמו? והרי בסיפא (דלת ומזוזה) אין כי אם אות ואין שום גדר של עונש, אז מהיכי תיתי שברישא (אזן זו) מדובר על עונש?

לחץ כדי להרחיב...

אות זה בתפילין, שבת ומילה, ו-כן, גם הדם על המשקוף בקרבן פסח

היה דורש כמין חןמר ,פעם שמעתי ביאור נפלא בזה למה רוצעים לו את האוזן?הלך יהודי וגנב רח'ל ואין לו לשלם תפסו אותו בי'ד ומכרוהו לאדם צדיק ירא שמים ,
אדונו נתן לו שפחה כנענית על מנת שיהיו וולדות וירויח על הדרך,כךחולפות להן שש שנים, והנה מגיע יטם שיחרורו סוף סוף יכול להתאחד עם אשתו ובניו שאכלו סאת מרורים ובושות מאביהם ,ובבוקר או יום קודם אומר אותו עבד עברי אני אוהב את אדוני ואת אשתי וילדי האדון שלו לא מבין ודאי שאתה אוהב אותי ואת אשתך[הישראלית]עונה לו העבד לא את אשתי שאתה נתת לי וכן אותך אדוני וכן את ילדי ,האדון מבולבל רץ לבי'ד ומספר להם השתלשלות הענין ,וגם שם חוזר העבד על דבריו איך קורא לאדונוו ואת 'אשתו '
נו,,, כזה אדם שהאוזנים והראש שלו סתום שהוא חולה וקורא לכנענית אשתי ולילדים הגוים בני ולמיטיבו קורא אדוני חייב לנקות לו את האוזן ניקוי יסודי מזכירים לו מי האדון האמיתי שלנו, גוט שבת

ביאור יפה שראיתי בשב"ק מה'בנין שלמה' (ח"ב ענינים שונים סימן כא),
העתקתי מספר יקרא דאורייתא

ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם (כ"א, י).

איתא במכילתא, הובא ברש"י כאן, אמר רבי יוחנן בן זכאי אוזן ששמע על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע ומוסיף על זה רש"י, ואם מוכר עצמו (אם לא גנב, אלא מכר עצמו, וא"כ למה נרצע), אוזן ששמע על הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע, והוא מקידושין כ"ב:.

ויש להבין דאם אלו הן הטעמים של הרציעה בגנב שמכרוהו בית דין או במוכר את עצמו, א"כ הוו להו להרצע מיד בעת המכירה דהנה במכרוהו בית דין, הרי לפי דברי המכילתא, עיקר הרציעה באה בגלל הגניבה ובמוכר את עצמו הרציעה באה בשל עצם מכירת עצמו לעבד וא"כ בשניהם הרציעה היתה צריכה לבוא תיכף ומיד בעת המכירה.

ובאמת שאלה זו הקשה בפירוש הריב"א ברבותינו בעלי התוספות דכתב, וקשיא, כי מטעם זה היה לו לרצוע תיכף משעה שמכר את עצמו.

ועוד קשה, שהרי קיי"ל בקידושין י"ד: דבמכרוהו בי"ד בגלל גניבתו ס"ל לכולהו תנאי תרצע, ואילו במוכר עצמו רק רבי אליעזר סבר דנרצע ואילו אליבא דיתר התנאים אינו נרצע כלל אף דקנה אדון לעצמו וכן נפסק ברמב"ם בפ"א מהלכות עבדים ה"א דמוכר עצמו אינו נרצע כלל וא"כ קשה מדוע במכרוהו בי"ד אינו נרצע מיד, הרי הרציעה היא רק עבור הגניבה ולא בשל כל סיבה אחרת שהיא.

וכדי ליישב יש להבין מאי שנא דווקא איסור גניבה מכל שאר מצוות התורה, דאין בהם עונש רציעה וכן קשה מדוע נרצע רק גנב שנמכר בגניבתו ולא כל גנב. וי"ל דבכל הלאוין שבתורה התורה קבעה עליהם עונש מלקות או עונש מיתה ולא שייך לקנוס את הגנב בעונש נוסף של רציעה, דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ואינך מחייבו משום שתי רשעיות, כדאיתא בכתובות ל"ב:, ואף דבגניבה עצמה ליכא מלקות דניתק לעשה דוהשיב, מ"מ יש עונש של כפל וזה סייג וגדר שלא יגנוב עוד, אבל בגנב שאין לו מה לשלם, דאז אין לו כל עונש, ורק גנב כזה נמכר, ועונש שלו בזה גופא, שמוכרים אותו לעבד, וזה ירתיע אותו שלהבא לא יגנוב.

אבל אם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני א"כ מגלה סופו על תחילתו, שאין בעבדות כל עונש עבורו, אלא אדרבה ניחא ליה בזה. והראיה לכך היא, שאף שכבר נשלם זמן עבדותו רוצה הוא להמשיך בה ואינו רוצה לצאת לחופשי כל עיקר ולכן יש לתת לו כעת עונש על הגניבה שגנב ושבעטיה נמכר לעבד, כדי שלא יבוא לגנוב שוב. ולכן רק כעת רוצעים את אוזנו במרצע, דאון ששמע על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב, וטרם בא על עונשו, ולכן רוצעים אותו כעת דרק כעת איגלאי מילתא למפרע, שעצם מכירתו לעבד לא היה בו כל עונש עבורו ולכן מענישים אותו כעת, אבל במוכר את עצמו דלא גנב ולא עבר על כל איסור דאורייתא, א"כ לא מגיע לו כל עונש וכך סוברים כל התנאים פרט לרבי אליעזר, וכן נפסק גם ברמב"ם כפי שנתבאר לעיל.

בעל הטורים מביא שמרצע בג' 400 כלומר הייתה אמור להיות 400 שנה עבד ונפדתה לפני הזמן כדי שתהיה עבד ה' יבוא המרצע ויפרע ממך
המרצע נוקב ועושה חור כך אותו אדם פוגם ומחסר בעבודת ה' שלו
ורבי יוחנן מסביר למה דווקא באוזן שהחסרון בעיקר בשמיעה שאם היה מקשיב היה גם עושה
והמקום בדלת ומזוזה שהיה לו להתבונן בניסים הגלויים שגם קלי הדעת יכולים לראות

'פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע'