איש מזרע אהרן
משתמש ותיק
אישה בשם פנינת ינאי, שאינה שומרת תורה ומצוות - פרסמה פוסט מצמרר על רקע פטירתו של גדול הדור, שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. בפוסט היא מביעה את התחושה האמיתית שיש לה ביום האבל הזה, תחושה שצריכה לבעור בלבו של כל יהודי באשר הוא.
מביטה הערב בציבור החרדי, היא פותחת וכותבת. באבל הכבד שנפל עליהם כולם יחד עם לכתו של גדול הדור הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שהיה ראש הזרם הליטאי אבל בשל גדולתו הצליח להפוך למנהיג הרוחני של כלל הפלגים ולחבר ביניהם. מביטה בו, ובבית הדל והצנוע שחי בו עד יום מותו, צמוד ללימוד התורה, ממנה לא מש, וממרחק כמה קילומטרים בלבד מהבית שלי ברמת השרון - אני קצת מתקנאה בהם.
מתקנאה על כך שלקבוצת בני אדם, יש מנהיג רוחני אמיתי וראוי בחייו. על כך שאותה קבוצת בני אדם ילכו מחר בהמוניהם ללוותו בדרכו האחרונה, לא בגלל שהיה עריץ שניצח במלחמות. לא בגלל שהיה פוליטיקאי חלקלק וחד לשון. אלא רק בגלל שהיה גדול בתורה, ידען גאון, מנהיג ופוסק הלכה ורק בגלל שאהב את ה׳ כל כך.
מסתכלת על הילדים שיראו מחר את האבל הכבד על האיש הזקן שהלך לבית עולמו. לא איש שנסע במכוניות מהודרות. לא איש שבנה לעצמו ארמון, גם לא כוכב רשת. אלא סבא צדיק שחי בדירת שני חדרים ישנה, בחיים כמעט סגפניים, עם ספרים שלמד וכתב בעצמו, שהיו מונחים על מדפי עץ עד לתקרה. בענווה, בצניעות. ושהיה פשוט מצויין באהבת ה' ולימוד התורה.
איזו דוגמא, איזה מסר, איזו הקניית ערכים. מנהיג רוחני להעריך ולאהוב. משהו שלנו, אין!
את הדברים כותבת ינאי על רקע סערה שנתגלעה בעולם החילוני, ולאור תגובות רבות על הפקקים הצפויים באזור המרכז - דבר שמשבש את יום העבודה שלהם.
מקבלת על עצמי כל פקק ועצירה של חופש התנועה שלי באהבה, ומאפשרת בכבוד גדול וערבות הדדית, להמונים המבקשים לכבד נשמה כל כך גדולה שעוזבת את העולם, בדרכה האחרונה להשתתף בהלוויתו. לו יכולתי, הייתי הולכת גם.
'הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה אלוקים דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם אַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ'. ושר התורה הרב קנייבסקי, כל כך הרכין ראש וקיים דרישת בוראו זו בכל יום ובכל שעה, ובזרועות הפתוחות בהן הוא מתקבל היום בשמים, נא היה לעם ישראל מליץ יושר.
יהי זכרך ברוך, היא מסכמת.
מביטה הערב בציבור החרדי, היא פותחת וכותבת. באבל הכבד שנפל עליהם כולם יחד עם לכתו של גדול הדור הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שהיה ראש הזרם הליטאי אבל בשל גדולתו הצליח להפוך למנהיג הרוחני של כלל הפלגים ולחבר ביניהם. מביטה בו, ובבית הדל והצנוע שחי בו עד יום מותו, צמוד ללימוד התורה, ממנה לא מש, וממרחק כמה קילומטרים בלבד מהבית שלי ברמת השרון - אני קצת מתקנאה בהם.
מתקנאה על כך שלקבוצת בני אדם, יש מנהיג רוחני אמיתי וראוי בחייו. על כך שאותה קבוצת בני אדם ילכו מחר בהמוניהם ללוותו בדרכו האחרונה, לא בגלל שהיה עריץ שניצח במלחמות. לא בגלל שהיה פוליטיקאי חלקלק וחד לשון. אלא רק בגלל שהיה גדול בתורה, ידען גאון, מנהיג ופוסק הלכה ורק בגלל שאהב את ה׳ כל כך.
מסתכלת על הילדים שיראו מחר את האבל הכבד על האיש הזקן שהלך לבית עולמו. לא איש שנסע במכוניות מהודרות. לא איש שבנה לעצמו ארמון, גם לא כוכב רשת. אלא סבא צדיק שחי בדירת שני חדרים ישנה, בחיים כמעט סגפניים, עם ספרים שלמד וכתב בעצמו, שהיו מונחים על מדפי עץ עד לתקרה. בענווה, בצניעות. ושהיה פשוט מצויין באהבת ה' ולימוד התורה.
איזו דוגמא, איזה מסר, איזו הקניית ערכים. מנהיג רוחני להעריך ולאהוב. משהו שלנו, אין!
את הדברים כותבת ינאי על רקע סערה שנתגלעה בעולם החילוני, ולאור תגובות רבות על הפקקים הצפויים באזור המרכז - דבר שמשבש את יום העבודה שלהם.
מקבלת על עצמי כל פקק ועצירה של חופש התנועה שלי באהבה, ומאפשרת בכבוד גדול וערבות הדדית, להמונים המבקשים לכבד נשמה כל כך גדולה שעוזבת את העולם, בדרכה האחרונה להשתתף בהלוויתו. לו יכולתי, הייתי הולכת גם.
'הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה אלוקים דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם אַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ'. ושר התורה הרב קנייבסקי, כל כך הרכין ראש וקיים דרישת בוראו זו בכל יום ובכל שעה, ובזרועות הפתוחות בהן הוא מתקבל היום בשמים, נא היה לעם ישראל מליץ יושר.
יהי זכרך ברוך, היא מסכמת.