מתוך אתר דרשו
מנהגי האכילה בפסח
אחד היסודות המקודשים לעם ישראל, חוט השדרה של שושלת הדורות, והיתד המחזיק את עמודי הדת, היא ההלכה הידועה: "אל תיטוש תורת אמך". כמו עיקרי ההלכה, כן גם המנהגים נמסרו ברצף הדורות, מדור אחד לדור הבא אחריו. הרבה נהגו להימנע מלהזדקק למוצרים תעשייתיים בפסח, עד כמה שידם מגעת, ומכל מקום משתדלים להסתפק רק בנחוץ ולא במותרות, גם כאשר הם נושאים הכשר מעולה. אם מפני חששם למכשולים העלולים לצוץ במוצרים החדשניים, או בגלל חששם למנהג אבותיהם, במוצרים שלא היו נפוצים בזמנם ובוודאי לא בהכשר מעולה. אחרים ביכרו להינזר ממאכלים הנפוצים כיום, שהם כעין חיקוי למוצרי חמץ
ברשימה קצרה זו ננסה להזכיר מקצת המנהגים שנהגו במקומות שונים. מהם שידוע מקורם וטעמם, ומהם סתומים להשגותינו. אלו כאלו יסודם בהררי קודש, על שניהם נאמרה ההלכה "אל תיטוש תורת אמך", וכאמור, על כל אחד לנהוג כפי מנהג אבותיו מדורי דורות.
אשה, שנישאת לבעל, שמנהגיו שונים מבית אביה, תשאל שאלת חכם כיצד לנהוג אחר הנישואין.
קטניות
בני אשכנז נהגו איסור באכילת קטניות. מקור המנהג בראשונים, והובא ברמ"א להלכה.
הגדרתם – כל גרעין זרע שזורעים אותו ומצמיח גרעינים כמותו, והזרע נאכל, כגון: אורז, גרעינים, חומוס, סויה ומוצריו, עדשים, תירס ומוצריו, כגון: קורנפלור וכדו'.
טעם המנהג:
א. בקטניות מעורבים גרעינים מחמשת מיני דגן, ואי אפשר לברור אותם יפה מגרגירי החמץ.
ב. יש מהקטניות, שדרך גידולן כדגן, או שעושים מהם קמח כמו מדגן, ולא כל אחד ידע להבחין בין הקמחים ובין התבשילים השונים (1).
מנהג זה לא נתפשט בקהילות ספרד, שנהגו לאכול קטניות לאחר שבודקים אותם היטב לפני החג מתערובת מיני דגן. כן צריכים להקפיד שהאורז יהיה כשר לפסח, ויש בין קהילות ספרד שנהגו להחמיר באורז (2).
גם קהילות ספרד שנהגו לאכול קטניות, מ"מ עליהם להיזהר בקטניות קלויים (בטנים וגרעינים), משום הקמח המשמש לקלייתם, וכן התנור שיהיה כשר לפסח.
כמו כן לא נגזרה גזירת קטניות לחולה (אף שאין בו סכנה) או לתינוק, ונוהגים לייחד להם כלים מיוחדים לכך.
שמן בוטנים – הבוטנים זהים בגידולם לקטניות, על כן החמירו בהם רבים שדינם כקטניות, ואף החמירו גם בשמנם.
אולם יש מקומות שנהגו להתיר, כיון שהבוטנים עצמם לא נכללו בגזירת הקטניות, שהרי לא היו מצויים בשעת גזירת הקטניות, (ומטעם זה יש שהקילו גם בבוטנים עצמם), ולפיכך לא החמירו על שמנם (3).
שמן כותנה – נחלקו האחרונים בזה, אם דינו כשמן קטניות או לא (4).
קפה – יש שהחמירו בו משום סרך קטניות. והרבה שמקילים בזה (5), ומהם שהחמירו לברור הגרגרים ולקלותם קודם הפסח (6).
תה – יש שהחמירו שלא להשתמש בו, לפי שבין עלה התה עלולים להימצא גרגרי חיטה, (בעבר גם מצאו שערבבו את עלי התה עם עלים משומשים).
אחרים מהדרים לברור קודם הפסח, ולהכין תמצית תה מערב החג לכל ימי הפסח (7).
פירות מיובשים
כתב הרמ"א: "נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שום פירות יבשים, אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ".
טעם המנהג – מחשש שמא נתייבשו הפירות בתנור חמץ (8).
על כן אין לאכול שום פירות יבשים, אלא אם כן יש עליהם הכשר מוסמך.
מוצרים תעשייתיים
רבים נמנעים ככל האפשר מאכילת מאכלים המיוצרים במפעלים, גם אם יש להם הכשרים טובים, ומשתדלים לאכול רק דברים שנתבשלו או הוכנו בביתם, וקונים רק מוצרי יסוד שאין אפשרות להכין בבית (9).
אכן הרבה מגדולי דורנו סבורים, שיש להימנע כמנהג אבותינו מאכילת מאכלים המיוצרים בבתי חרושת ומחוץ לבית, ואף שקשה להימנע מכל מוצרי היסוד הנצרכים, אבל ממאכלים ומשקים שאינם מוצרי יסוד נצרכים יש להימנע.
מי שנהג כמנהג אבותיו שלא להשתמש בשום דבר ממצרכי הפסח שלא נעשה בבית, אין לו לשנות משום "אל תטוש תורת אמך", וראוי לשאול בזה שאלת חכם (10).
קמח תפוחי אדמה – יש שהחמירו שלא לאכלו, לפי שדומה לקמח דגן. (ובחיי אדם החמיר מטעם זה אף בתפוחי אדמה עצמם, אבל המנהג הפשוט לאכול תפוחי אדמה בפסח) (11).
שמן – יש הנמנעים מלהשתמש בשום שמן, ומשתמשים רק בשומן מן החי (שמאלץ) הנעשה בבית (12).
סוכר – יש שנהגו לבשל הסוכר קודם הפסח (13).
משקאות חריפים – יש שנמנעו מלשתות יין שרף בפסח (14).
ניקיון המאכלים והכלים
מאכל שנפל על הרצפה – הרבה מחמירים שלא לאכול בפסח אוכל שנפל על הרצפה עד שישטפוהו ויקלפוהו, וכאשר אי אפשר לקלפו החמירו שלא לאכלו כלל. במיוחד ראוי להקפיד במאכל חם (15).
כלי שנפל על הרצפה – כלי אכילה שנפל על הרצפה נוהגים לשטפם היטב, ויש המחמירים שלא להשתמש בהם יותר לכל הפסח באותה שנה (16).
קילוף פירות – יש המחמירים שלא לאכול פירות וירקות, גם אלו הראויים לאכילה בקליפתן, אלא לקלפן קודם אכילתן (17).
ישנם סוגי פירות וירקות נוספים שאחרים נהגו שלא לאכלם בפסח (18).
חומרות בשאר ענינים
יש המדקדקים לקנות את כל מוצרי הפסח קודם הפסח, מחשש שמא אין החנות נקיה ככל הצורך, ועלול להידבק בהם פירורי חמץ (19).
נכון ליזהר שלא להניח על השולחן שאוכלים עליו בפסח, דברים הנמצאים בכל ימות השנה עם חמץ, שמא יפלו מהם פירורים שנדברו בהם במהלך השנה (20).
הרבה מקפידים שלא להזכיר את המילה 'לחם' בפסח (21).
נהגו להקפיד שלא לאכול בפסח רק בפריסת מפה על השולחן, אף אם הכשירו אותו כדין. כן נהגו להניח במדפים שמניחים בהם מוצרי מזון נייר או ניילון, אף שמנקים היטב מוקדם לכן, מכן מקום חששו שישאר מקום שאינו מספיק נקי וכדומה (22).
תרופות
משחות שהשימוש בהם הוא חיצוני, אף אם יש בהם תערובת חמץ, מותרים בשימוש בפסח (23).
תרופות הנלקחות דרך הפה – החוברת מכילה גם 'רשימת תרופות כשרות לפסח' _ באדיבות 'קופת חולים הכללית'. נושא שימוש התרופות בחג הפסח, כבר התבאר בחוברות 'ערבי פסחים' שיצאו לאור בשנים עברו. חולים הזקוקים לתרופות באופן קבוע, אין לזלזל בהם, וראוי לשאול שאלת חכם הבקי בנושא.
מצה שרויה
הרבה נוהגים שלא להשרות או לבשל מצה או פירורי מצה (קנידלעך) במים (24). והחמירו שלא להשתמש בכלי שנשרית בו מצה. טעם המנהג – מחשש שמא נשאר מעט קמח, שלא התערב היטב בשעת עשיית הבצק ולא נאפה, ובמגעו במים יחמיץ (25). יש מהמחמירים שהקילו לילדים בכלים מיוחדים (26).
יש שהחמירו אף בהשריית המצה במי פירות, והרבה הקילו בכך, ובלבד שיזהרו שלא יהיה בהם כל תערובת של מים. יש שהקפידו לאפותם קודם הפסח (27).
מצה שרויה באחרון של פסח (בחו"ל) – בהרבה מקהילות החסידים ועוד שהחמירו שלא לאכול מצה שרויה בכל ימות הפסח הקילו לאכול ביום אחרון של פסח בחו"ל (28), מהם שמשתמשים באותם כלים, ומהם שמייחדים לכך כלים מיוחדים (29).
אל תיטוש תורת אמך – גם במנהג זה של שרויה, על כל אחד לנהוג כמנהג אבותיו.
על כן, מי שבבית אביו נהגו להחמיר במצה שרויה, ובבית חמיו לא נוהגים להחמיר, אם מנהג בית אביו הוא ממסורת אבותיו, צריך להחמיר שלא לאכול שרוייה.
יש שכתבו שלמנהג זה של אכילת שרויה לא מהני התרת נדרים, כיון שהוא מנהג אבות קדום. אמנם בזקן שאינו יכול לאכול רק שרוייה, יש להקל.
נהגו לייחד כלים נפרדים למי שנוהג היתר בשרויה (30).
תבלינים
בחלק מהתבלינים יש חשש חמץ במהלך עיבודם, ויש מהם שהם קטניות (31). ויש שנהגו להחמיר שלא להשתמש בתבלינים מסויימים, מחשש שמא עירבו בכתישתם מינים אחרים (32).
שום – יש נוהגים שלא לאכול שום בפסח (33).
מים
כתב המשנה ברורה: "אם נמצא גרעיני תבואה בבאר מים בפסח, כתבו האחרונים שראוי ליזהר בכל מה דאפשר שלא להשתמש באותן מים בפסח אפילו להמתירין בצונן דשמא נכבש בתוכו מעת לעת והוי כבוש".
על כן, יש המהדרים להכין מערב החג מים בכלים מיוחדים לכל ימי חג הפסח (34). אמנם רבים מקילים להשתמש במי הברז, אלא שמקפידים לסנן את המים לפני השימוש (35).
טעם המקילים, לפי שאין התערובת מורגשת כלל בחושי האדם. וכתבו האחרונים, שגם אם חמץ בפסח אוסר במשהו, מכל מקום, "משהו" זה, גם יש לו שיעור מסויים, שבפחות מזה, אינו נחשב אפילו ל"משהו" (36).
בהרבה ערים מסודר שבתקופת חג הפסח, משתמשים רק במים הנשאבים מן הבארות ולא במי נהרות, על כן במקומות אלו, ניתן יותר להקל להשתמש במים בחג הפסח.
מוצרים מן החי
דגים – יש המקפידים לקנות דגים חיים בלבד לצורך הפסח. (ויש הנוהגים שלא לאכול דגים בפסח).
טעם המנהג – כתב הפרי מגדים (סימן תמז, ס"ק מו), שהיו שולחים דגים ממקום למקום, ושמו בפיהם לחם טבול ביין שרף, כדי לשמור על טריותו. (על כן הקילו יותר בדגים חיים, משום שכל זמן שהדג חי, אין חשש לבליעה לדעת כמה פוסקים) (37).
נכון להדר לקנות דגים לפני פסח, משום חשש שמא ניתן חמץ במזונם, ואינו בטל בפסח.
דגים מלוחים – מנהג אשכנז שלא לאכול דגים מלוחים בפסח, וכן חששו לאכול דגים כבושים, משום שבעבר היה חשש במלח, שמא נתערב בו חמץ. אף שבימינו המלח נקי בדרך כלל, ואין עליו חשש, מכל מקום נשתמר מנהג זה בהרבה מקומות (38).
חלקי פנים של עופות – יש נוהגין שאין אוכלין הכבד וכל חלקי הפנים של עוף (39).
שטיפת ביצים – יש המקפידים לרחוץ את הביצים קודם הפסח, מחשש שמא דבוק בהם משהו חמץ ממאכלי התרנגולים (40).
אמנם לאחרונה יש שפרסמו שהואיל ויתכן ששטיפת הביצים עלולה להחדיר את החיידקים לתוך הביצה, רצוי לרוחצם רק סמוך לשימוש, וחמירא סכנתא מאיסורא. אולם יש לבדקם קודם הפסח אם אמנם לא נדבק בהם לכלוך. כן ראוי לבדוק את התבניות אם אינן מלוכלכות (41). ויש שנהגו לייחד כלי מיוחד לבישול ביצים ואין מבשלים בו דברים אחרים (42).
חלב ומוצריו – המשתמשים במוצרי חלב בפסח, ראוי לקנות הכל מערב החג, ולהשתמש בתוצרת שנחלבה ויוצרה לפני החג.
יש הנוהגים שלא לאכול חלב ומוצריו בחג הפסח, ויש השותים חלב, אולם אינם אוכלים מוצרי חלב (43).
עישון סיגריות
רבים החמירו שלא לעשן בפסח סיגריות שאין עליהם הכשר מיוחד לפסח.
כתב בספר חוט השני (בשם הגר"נ קרליץ שליט"א) בטעם הדבר, לפי שהיו רגילים לשרות את הטבק בשכר של חמץ, וכן היום מערבבים בעלי הטבק תמציות שיש בהם חשש חמץ. אף שעלי הטבק נפסלו מאכילת חמץ קודם הפסח, וגם הטבק נשרף בזמן העישון והוא שואף ממנו רק את העשן, מכל מקום משום חומרא דחמץ ניתן להחשיב את העשן שנכנס לתוך גופו כאכילה, ולכן הם מחמירים, דמטעם אחשביה, יש בזה חשש של איסור הנאה מחמץ בפסח.
והוסיף שם: דמלבד זאת יש להימנע מעישון סיגריות בכל ימות השנה מפני הסכנה לבריאות הגוף (44).
אמנם יש שהתירו מטעם שנפסל מאכילת כלב ואינו בעין, וגם שהוא פחות מכשיעור ואינו ניכר כלל (45).
ישראל קדושים הם ונהגו להחמיר אפילו במשהו. וכתב בספר כף החיים בשם האחרונים, שאפילו מי שאינו נוהג חומרות כשרידים אשר ד' קורא, אפילו הכי כל אשר תאווה נפשו להחמיר אין מזניחין אותו, כי רב הוא תוקף איסור חמץ החמור מכל איסורין שבתורה. ואת צנועים חכמה להחמיר כרצונו בביתו, ומה טוב דבימי הפסח יקיים אשרי יושבי ביתך יותר משאר ימות השנה (46).
מנהגי החומרות במאכלי הפסח, כל קהילה וחומרתה רבו מספור, ומובא בשם גדולי החסידות, שהחומרות של פסח אין להם שיעור. אי לכך נזהרים רבים שלא לאכול בפסח אלא בביתם, וגם שלא לשאול ולהשאיל כלים בפסח ואין בכל זה משום יוהרא (47).
----------------------------------------------------------------------הערות----------------------------------------------------------------------
1. משנה ברורה סימן תנג סק"ו.
2. בפרי חדש סי' תנג כתב, דאין מנהג בני ספרד להחמיר בקטניות זולת באורז, ששנה אחת אחר שנבדק ג' פעמים יפה, נמצא בו גרגיר חיטה, ומאותו היום והלאה לא אכלנוהו בפסח. וכ"כ גם בברכי יוסף להחיד"א סי' תנג ס"ק א, דירא שמים לא יאכל אורז, מאחר שנתפשט איסורו בכמה קהילות, וכ"כ בספרו טוב עין סי' ט ס"ק ו, שהעידו דהוה עובדא שביררו האורז כמה פעמים ושוב אחר שבשלוהו נמצאת חיטה, ולכן נמנעו מלאכלו. וכ"כ בספר לב חיים ח"ב סי' צד.
3. מקראי קודש ח"ב סי' ס, שו"ת אג"מ ח"ג סי' סג.
4. מקראי קודש שם התיר בשמן כותנה, כיון שאינו מאכל אדם וראוי רק לשמן, אין החשש שיחליפנו בקמח. ואילו בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קיד ובשו"ת חשב האפוד ח"ב סי' יח כתבו, ששמן כותנה הוא בכלל גזירת קטניות.
5. שערי תשובה ריש סי' תנג, פמ"ג שם במ"ז ס"ק א, ורבים הקילו בזה כמבואר שם ובארחות חיים סי' תנג אות ו בשם שו"ת הרי בשמים.
קקאו – יש שנהגו להחמיר, כנראה משום שלא היה ידוע מקורו ועניינו, והקילו לקטנים – הלכה של פסח שער ד פ"ה הע' סא.
6. שבות יעקב ח"ב סי' ה.
7. הטעם, כדי שאם יש איזה חשש, הוא יתבטל קודם הפסח, ויש המשתמשים רק בעלי תה הפשוטים, ולא בתה עם מיני טעמים, כגון ארל-גריי וכדומה – חג המצות פכ"ה אות כג, ושם בהערה מא-מב.
8. שו"ע סי' תסז סעיף ח.
9. חג המצות פכ"ה אות לו.
10. בשו"ת 'שבט הלוי' חלק ח סימן קסג כתב וז"ל:
'הנה ענין מנהגי אבותיו עניין רחב מאד, ואם הבן מהשגדיל כבר נהג כאבותיו אי אפשר להתיר, כי היסוד של: אל תטוש תורת אמך הוא דבר חמור'. אמנם אם הבן לא נהג כן משהגדיל, כתב בפתחי תשובה יו"ד סימן ריד ס"ק ה בשם שו"ת זכרון יוסף, שאינו מחוייב.
וכתב עוד שם בשו"ת 'שבט הלוי', שאדם שנהג שלא להשתמש בשמן אלא בשומן, לא בגלל הדין של 'אל תטוש תורת אמך', אלא בגלל שלא היה אז בנמצא מוצר זה בהכשר מהודר הראוי לסמוך עליו, וכיום נשתנו העתים וניתן להשיג מוצר זה בהכשר מהודר, יכול להשתמש בו, בפרט אם הוא אינו מקפיד שלא להשתמש במוצרים תעשייתיים שאינם נעשים בבית ממש.
על כן ראוי לשאול שאלת חכם.
11. נשמת אדם שאלה כ, וכ"נ מהפמ"ג סי' תנג במ"ז ס"ק א, שבאשכנז לא אכלו תפוחי אדמה, אבל המנהג הפשוט לאכול, כמבואר בשו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' כח.
אמנם ב'קמח תפוחי אדמה' החמירו בכמה קהילות כמבואר בספר מנהג ישראל תורה עמ' ריז, משום שעלולים לבוא להחליף בשאר קמחים. וכן החמיר הגרש"ז אויערבך בביתו – שלמי מועד עמ' תיב.
ויש שהחמירו שלא לקנות קמח תפוח אדמה אלא לעשות בבית – שו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' קכד, שו"ת גנזי יוסף סי' נד אות ה.
וכיום שהקמח תפוחי אדמה מיוצר תחת פיקוח והכשר במפעלים מיוחדים לפסח, נתפשט בהרבה מקומות להקל – שו"ת לבוש מרדכי סי' קכד, באר צבי סי' טז, אפרקסתא דעניא סי' קיז.
12. תש' בית שערים סי' רטו, חג המצות פכ"ה אות לג, יע"ש בהערה בטעם המנהג. ועי' בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קסג שאלה ח, המביא מנהג זה.
13. חיי אדם כלל קכז ס"ג, וכ"ה מנהג בעלזא סקווירא ועוד מקומות – נטעי גבריאל ח"ב פל"ט אות יט.
14. כתבי רבנו עקיבא איגר אות תשכט סי' ק, שו"ת צמח צדק או"ח סי' נא, ובנטעי גבריאל שם הערה כז, מביא מגדולים שלא היו שותים יי"ש בפסח.
בעבר היה עשיית יין שרף כרוך בחששות חמץ.
אמנם בשדי חמד מערכת חו"מ סי' ו' אות יא הביא, שאם מוחזק בכשרות אין שום סירכא בזה. וכהיום יש יי"ש בכשרות מהודרת לפסח – חג המצות פכ"ה הע' נו, אך למרות זאת יש שנמנעו משתייתם בפסח.
15. שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רכז, ילקוט אברהם או"ח סי' תנט, וכן נהג הגרשז"א – שלמי מועד עמ' שלא. הרבה נהגו לאחסנו, כדי להשתמש בו לאחר הפסח.
16. כלי שנפל – נטעי גבריאל ח"א פס"ג אות ט' ובהע' יז, ח"ב פרק מ אות ב. המקור – מדברי המהרי"ל בהלכות הגעלה אות יב. הרבה נהגו לרחצם היטב – נטעי גבריאל שם.
17. מנהג ישראל תורה – ערך פירות בקליפתם, חג המצות פכ"ה אות לה. הטעם כנראה, מפני חשש משהו חמץ שהפרי עלול לבוא אתם במגע.
מטעם זה יש הנוהגים שלא לאכול פירות שאין אפשרות לקלפם – נטעי גבריאל ח"ב פל"ט אות ז.
18. צנון – מנהג הצמח צדק – נטעי גבריאל שם אות ז. גזר – מנהג בעלזא, סקווירא וויז'ניץ – שם אות ט.
19. בכף החיים סימן תסז ס"ק מז הביא חומרה זו שלא לקנות מוצרים בפסח בחנות של גוי שמצויים שם פירורים.
20. על פי דברי הרמ"א בסימן תמז סעיף יב שכתב: 'יש נמנעים לשחוק על השולחן עם קלפים בפסח, דחוששין שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן לתוך מאכל'.
21. משנת יעקב או"ח סימן תמו.
22. מקור המנהג מדברי המג"א סימן תנא ס"ק לח בשם מהרי"ל (הלכות הגעלה אות יב) שכתב: 'וטוב יותר להניח חתיכת דפין או סמרטוטין על כל דף ודף, כדי שלא ישתמש להדיא בגופיה'.
23. שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן סב.
משחה שנעשתה בפסח – אם הוא בשל ישראל אסור, ואם הוא בשל גוי מותר רק במקום צער גדול – אגרות משה שם.
24. מצה מבושלת אין יוצאים בה ידי חובת אכילת כזית מצה בלילה הראשון, לפי כל הדעות – רמ"א סימן תסא סעיף ד.
25. המחמירים – מחצה"ש סי' תנח ס"ק א, ברכ"י סי' תסב ס"ק ג, שו"ע הרב בשו"ת הגרש"ז סי' ו (נדפס בסוף חלק חו"מ), וכ"כ בהנהגות ה'חפץ חיים', שהח"ח לא אכל שרויה בפסח, וכן נהגו בהרבה מקהילות החסידים, וכן נהג בעל 'קהילות יעקב'.
המתירים סוברים, שגם אם נשאר מעט קמח, הוא בוודאי נקלה בעת אפיית המצה, וקמח קלוי אינו בא לידי חימוץ, כמבואר בגמרא פסחים דף לט ע"ב. – שאילת יעב"ץ ח"ב סי' סה בשם אביו ה'חכם צבי', וכן דעת הגר"א כמובא במעשה רב אות קפז להתיר בזה, וכ"כ במנהגי החת"ס (פרק י אות כה) שהחת"ס אכל קניידלעך בימי הפסח. לעומת זאת, החת"ס בתשובה (חיו"ד סי' רכב) כתב: 'ומצוה היא ופרישות שלא לאכול מצה שרויה בפסח', ועי' בשו"ת בצל החכמה ח"ו סי' מ.
26. שו"ת קנין תורה ח"ב סי' פ כתב, שהמנהג בפולין שלא החמירו בנשים וילדים, אלא שהיו אוכלים בכלים נפרדים. וכ"כ בילקוט אוהב ישראל אות נב, וכן נהגו בצאנז – עקבי חיים אות עד, וכ"ה במנהגי סקווירא, שנשים וקטנים אכלו שרויה בכלים מיוחדים – נטעי גבריאל ח"ב פרק לז הע' כח, חג המצות פכ"ה הע' כו. ובספר כהלכות הפסח להרב מא"ר עמ' סז כתב מהגה"ק ה"פני מנחם" מגור זי"ע, שבעודו קטן נתנו לו לאכול מצה שרויה ובכלים נפרדים.
27. שערי תשובה סי' תס, שו"ת הגרש"ז שם, מקראי קודש ח"ב סי' טו. ויש שהחמירו גם בשרויה במי פירות – סמא דחיי סי' יג ס"ו – חג המצות שם אות טו ושם בהערה כה.
28. שו"ת הגרש"ז שם, מעדני שמואל סי' קיז סקכ"ו.
בספר דרך פקודיך מצוות ל"ת יב, חלק הדיבור אות ד כתב: שכל דבר שאדם עושה מצד החומרא יותר משורת הדין, מהראוי שלא להחזיק בחומרא הלזו ביום אחרון של פסח, דכיון שנוהג החומרא זו גם ביום אחרון, אם כן מחזיק הדבר לחמץ גמור, ולא ניחא ליה למרייהו (דישראל) דלימרו הכי. ובאשל אברהם (בוטשאטש (תניינא) סוף סי' תסג כתב: 'אוכלים מצה שרויה במרק באחרון של פסח, וכן אוכלים מה שקורין קניידליך, כי בדרבנן יום שני לכו"ע אין מדת חסידות בחששות רחוקות'.
אמנם היו צדיקים שהחמירו במצה שרויה גם ביו"ט אחרון של פסח – חג המצות פכ"ה הע' כז.
29. בספר חג המצות שם הע' כח, הביא ממעדני שמואל שם ועוד שלא היו להם כלים מיוחדים לכך והשתמשו באותם הכלים בחג הפסח לשנה הבאה.
ושם בהע' כז הביא מדרכי חיים ושלום ועוד, שהיו להם כלים מיוחדים לכך, וכ"ה מנהג ויז'ניץ וסטמר. עוד הביא שם מהגה"ק מרוז'ין ועוד, שאכלו שרויה רק בשנה שלפני שנת העיבור – כמו בשנה זו, כדי שיעברו י"ב חודש שלמים עד חג הפסח הבא.
30. חוט שני פרק יב הערה יג.
31. דוחן בכלל קטניות – שו"ע יו"ד סי' רצז ס"ג. כמון – מג"א סי' תנג ס"ק ג. שומשומים – שו"ת בית שלמה סי' קעז, שו"ת מלמד להועיל סי' פז. פלפלים – בשו"ת בית היוצר סי' כט כתב: 'שומר נפשו ירחק מהשתמש בהם בפסח', וכ"ה באורחות חיים סי' תסז אות יח.
32. יש שהחמירו גם בזנגביל וקנמון: זנגביל – דרכי שלום אות תקצא. קנמון – מעדני שמואל סי' קיז ס"ק לד בשם ספר לב דוד.
33. פמ"ג סי' תסד בא"א ס"ק א, וכתב שם: 'יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח, ואיני יודע טעם למה, ומכל מקום עתה אין להקל בפני עם הארץ, ובצנעה לתלמיד חכם אין להחמיר'. וע"ע בפתחא זוטא סי' ב ס"ק ד בשם הגה"ק מהר"ש מבעלזא. ובספר כהלכות הפסח עמ' עא, הביא בשם הגה"ק ה'פני מנחם' מגור בשולי גליון ספר שו"ת משיב הלכה ח"א סי' יז, שכתב שם משם אביו ה"אמרי אמת", שהחומרה של שום בפסח, הוא בגלל הסכין בלבד, ובגור הביאו סכין חדש כל פעם ובעצמם קצרו השום, והאידנא תולשין השום בידים ולא משתמשין בסכין כלל. ומביא שכאשר חששו לפעמים שלא נחתך בסכין חדש, אכן לא אכלו אז את השום.
ומצאתי טעם נוסף למנהג זה, שהוא מבוסס כנראה על המנהג שלא לאכול פירות יבשים המובא ברמ"א סימן תסז סעיף ח. והיות שהשום שמשתמשים בו ברוב ימות השנה הוא בדרך כלל שום יבש, כי בכך הוא נשמר לזמן ממושך, לכן אין משתמשים בשום, כמו בשאר פירות יבשים. לפי זה השום הטרי לכאורה, לא אמור להיות בכלל המנהג. ואם כן כאן בארץ ישראל, שהשום הטרי מגיע לשוק בסביבות חג הפסח, יש מקום להקל בזה – שערי ימי הפסח פרק ב.
34. מעדני שמואל סי' קיז ס" קטז אות ב, נטעי גבריאל ח"ב פמ"א אות ה'. בהערה ח' שם מביא מכ"ק מהרש"ב מליובאוויטש שמנהג זה הוא מהנהגת הבעש"ט. עוד מביא שהגה"ק רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ היה שותה כל הפסח רק ממים שלנו שנשארו מאפיית המצות.
מקור המנהג, בדברי המשנה ברורה (סימן תסז ס"ק סז) שכתב: 'אם נמצא גרעיני תבואה בבאר מים בפסח, כתבו האחרונים שראוי ליזהר בכל מה דאפשר שלא להשתמש באותן מים בפסח אפילו להמתירין בצונן דשמא נכבש בתוכו מעת לעת והוי כבוש. ומכל מקום אם אין לו מים אחרים כיון שחייו תלוים בו יש להתיר מטעם ספק ספיקא'.
35. שו"ע הרב שם סעיף מח, מ"ב סי' תסז ס"ק סז בשם מהרי"ל, וז"ל: 'מי שרוצה לשאוב בפסח מבארות של עכו"ם או מבארות של ישראל שלא נזהר בהן מחמץ כל השנה נכון שיסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב'.
36. באחרונים העלו הרבה טעמים להיתר השימוש במי נהרות בפסח – חג המצות פכ"ה הע סו. חזון איש עמ' קלא, עמ' קנו.
ובספר חוט השני פרק ז עמ' צט, כתב להתיר לשתות ממים הנשאבים מן הכנרת, מטעם שנמצא שם חמץ. לפי שדין חמץ האסור במשהו, הוא דווקא משהו שיש לו איזה השפעה, אלא שהוא מועט מאד. אבל דבר שאין לו השפעה כלל, אין בזה איסור משהו. והוסיף שם, שאומרים בשם החזון איש שאמר: 'משהו גם יש לו שיעור', היינו שגם למשהו צריך להיות איזו ממשות או השפעה כלשהיא, וכעי"ז כתב גם בספר הליכות שלמה פרק ד אות ה בשם הגרש"ז אויערבך.
37. פמ"ג בא"א סוף סי' תמז, נטעי גבריאל ח"ב פל"ט אות יג, ובהערות שם. ויש שהחמירו שלא אכלו דגים ולכבוד יום טוב היו אוכלים 'פאלטשע פיש' (קציצות בשר בטעם דגים).
הרבה הקילו כיום לאכול גם דגים קפואים, לפי שיש להם הכשר טוב לפסח, ואין את החשש הנזכר.
38. שו"ע סי' תמז סעיף ה.
39. נטעי גבריאל ח"ב פל"ט אות ח, חג המצות פכ"ה אות כו ושם בהערה מז, דכ"ה מנהג בעלזא, וכן נוהגים בכמה מקומות.
40. בן איש חי פ' צו סעיף ל, כף החיים סי' תסד, שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' נו, שו"ת דבר יהושע ח"ב סי' נח אות ט.
41. לוח דבר בעתו לרמ"ג תשסז עמ' 692.
42. אשל אברהם (בוטשאטש) סימן תמז.
43. חג המצות פכ"ה אות ל', ושם בהע' נב.
ובטעם שקונים הכל לפני הפסח כתב שם בשם "מועד לכל חי", כדי שיהיה להם ביטול קודם הפסח.
מקור המנהג כנראה משום שהבהמה היתה אוכלת חמץ בפסח, ראה שם הע' נ-נא בשם אחרונים.
ויש שהקפידו לקנות חלב לא תעשייתי, אלא ישירות מהרפת, (ויש להרתיחו לפני השתייה).
44. חוט השני הל' פסח פרק ז, עמ' צז-צח.
45. שו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סימן כ', ארחות חיים (לרנ"כ) סימן תסז סעיף כא בשם שו"ת תפארת יוסף סימן כז אות ב.
וכעת מצאתי בספר דרכי הוראה להגר"א וייס סימן טז, שהאריך לבאר, שכיום שהחומרים בהם שורים או מעבדים את הטבק אינם ראויים לאכילה כלל, אין מקום לקבוע בזה איסור לרבים.
46. כף החיים סי' תנג ס"ק מ מספר מועד לכל חי סי' ב' אות יז, סי' תסז ס"ק עב.
47. מחזיק ברכה להחיד"א סי' תסז סק"ה.
