הפקדתי שומרים אמר:
ראיתי לאחרונה מאמר תורני ביתד של הרב גנוט בשם מרן הגרח"ק שדין "כל הפושט יד נותנים לו" הוא דין לקולא ולא דין לחומרא. .
לכאו' הם דברים פשוטים וברורים וכן כתב הערוך השולחן בסימן תרצ"ד וז"ל מצות עשה דמגילת אסתר ליתן מתנות לאביונים כדכתיב [אסתר ט, כב] ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ודין משלוח מנות יתבאר בסי' הבא ומדכתיב ומתנות לאביונים לשון רבים לכן חייב לחלק לעניים ביום הפורים ואין פוחתין מליתן לשני עניים ונותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין [רמב"ם פ"ב הל' ט"ז] ואין מדקדקין במעות פורים לומר זה ישר וזה רמאי וא"צ ליתן לו אלא כל הפושט יד ליטול נותנין לו וא"צ לדקדק אחריו [שם]:
וכ"כ בקיצור שו"ע וז"ל כל אדם אפילו עני שבישראל המקבל צדקה, חייב ליתן לכל הפחות שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לכל אחד, דכתיב ומתנות לאביונים משמע שתי מתנות לשני אביונים, ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד ליטול נותנים לו.
והנה הם דיברו על עיקר החיוב ליתן מתנות לאביונים, ולא על תוספות שונות, ובכל זאת כתבו להדיא [בעיקר הקיצור שו"ע] שאין מדקדקין בזה.
ולכן באמת הדבר צריך תלמוד, מדוע חיפשו כל כך לדקדק "אביון מהודר" וכו',
ובתשובות והנהגות ב שנ"ב כתב וז"ל הערתי במק"א (מועו"ז ח"ו סימן ק"ו) [highlight=yellow]שמצות מתנות לאביונים הכי קשה לקיים בפורים,[/highlight] שגדר אביון אינו עני ונצרך שאוספים עבורו כסף, רק אביון היינו דל, שמוכרח כבר להתבייש ולפשוט יד, וכן מפורש בב"מ (ק"י ב ב) דאביון שאני דלא כסיף למיתבעיה, והיינו שכבר הסיר מעצמו בושה עד שמוכרח לפשוט יד ולהתבזות, ובזמנינו היום האביון שאינו מתבייש ופושט יד כבר מוצא כסף, ודוקא העני שמתבייש נמצא בחיי צער ודוחק שאין כמוהו, וקשה למצוא אביון שהוא במצב כ"כ גרוע שתאב לכל דבר, שמצבו כ"כ קשה, שזהו פירוש אביון, ועכשיו מצאתי בש"ע האריז"ל ע"פ תלמידו הרב יעקב צמח זצ"ל, שצריך שני אביונים, [highlight=yellow]וכל הפושט יד לקבל ואפילו גוי אין להקפיד ונותן[/highlight], ומשמעותו שסוד פורים כל הפושט יד נותנין לו, והיינו גדר אביון שפושט יד, ואם כן עיקר המצוה לתת לפושט יד שהוא גדר אביון, ואף שמצוה לתת לעניים בפורים ועיניהם נשואות למקרא מגילה לכך, מ"מ המצוה לא מקיימין עד שנותנים גם לשני פושטי יד שזהו מעיקר מצות היום בפורים.
וכנראה דעת בעלי בתים היפך דעת תורה, כי דעתי דעת בעלי בתים שמהאר"י יוצא שמצוות מתנות לאביונים היא המצוה הכי קלה, כי אפילו לשני גויים פושטי יד יכול לתת, וכל שכן לשני יהודים פושט יד וכל אחד מאיתנו נתן לעשרות פושטי יד כאלו ביום הפורים [אחד מהם אמר לי אתמול "לאביון מהודר בלי "שליחות" ו"פקדון"...], ו[highlight=yellow]האם בזמן האר"י לא היו פושטי יד שהחביאו כסף בבתיהם[/highlight] [אמנם לא בבנק כהיום כי עדיין לא היה אז...]. ובכל זאת יצאו ידי חובה בנתינה להם, קל וחומר שיוצאים בשופי לנתינה ליהודי שפושט יד, אף שבאמת אחר שפוט יד אינו במצב של תאב לכל דבר, ושוב אני מדגיש, דעתי היא דעת בעלי בתים, ו[highlight=yellow]בגדר זה בלבד[/highlight] אני כותב שהדבר מופרך לגמרי.
סוף דבר לא זכיתי כלל להבין דבריו, ואשמח אם מישהו יסביר לי.
